הלכות אבל - פרק שמיני - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות אבל - פרק שמיני - היד החזקה לרמב"ם

א אָבֵל חַיָּב לִקְרֹעַ עַל מֵתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י-ו) 'וּבִגְדֵיכֶם לֹא תִפְרֹמוּ וְלֹא תָמֻתוּ' הָא אַחֵר חַיָּב לִפְרֹם. וְאֵין קְרִיעָה אֶלָּא [א] מְעֻמָּד. שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב יג-לא) 'וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו'. וּמֵהֵיכָן קוֹרֵעַ. מִלְּפָנָיו. וְהַקּוֹרֵעַ מֵאַחֲרָיו אוֹ מִן הַצְּדָדִין אוֹ מִלְּמַטָּה לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבַת קְרִיעָה. אֶלָּא כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא פּוֹרֵם מִלְּמַטָּה:

כסף משנה אבל חייב לקרוע וכו'. פרק אלו מגלחין (דף כ"ד) אמר שמואל אבל שלא פרע ושלא פרם חייב מיתה שנאמר ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ולא תמותו הא אחר שלא פרע ולא פרם חייב מיתה וכתב הרמב''ן דקריעה דרבנן היא וקרא אסמכתא בעלמא ומיתה זו שאמרו הוא כענין העובר על דברי חכמים חייב מיתה עכ''ל וכן נראה מדברי רבינו: ומ''ש ואין קריעה אלא מעומד וכו'. שם אמר רמי בר חמא (מנין) לקריעה שהיא מעומד שנאמר ויקם איוב ויקרע דילמא מילתא יתירתא הוא דעבד דאי לא תימא הכי ויגז את ראשו ה''נ אלא מהכא דכתיב ויקם דוד ויקרע את בגדיו ואמרינן תו בגמרא (דף כ"א:) אמימר קרע אידכר דקרע מיושב קם קרע מעומד. וכתב הרא''ש וז''ל כתב הראב''ד נהי דלכתחלה בעינן מעומד מנא לן דבדיעבד לא יצא מיושב ותירץ מדתנא ביה באיוב ודוד א''נ איכא למימר דאמימר אחמיר אנפשיה ע''כ. וכן נראה שסובר הרי''ף שאם קרע מיושב יצא מדהשמיט עובדא דאמימר והר''י גיאת כתב שאם קרע מיושב לא יצא ויחזור ויקרע מעומד וכן נראה מדברי רבינו שכתב אין קריעה אלא מעומד דמשמע דכל שאינה מעומד אינה קריעה וכן פירשו ההגהות: ומהיכן קורע וכו'. בסוף מ''ק (דף כ':) תניא הקורע למטה ומן הצדדין לא יצא ומפרש רבינו מן הצדדין מצדדי בית הצואר מכאן ומכאן וכ''ש מאחריו וכתב הטור שכן כתב הרמב''ן אין מקום קריעה אלא שלפני בית הצואר אבל לא מן הצדדין של בית הצואר מכאן ומכאן ואם קרע שם לא יצא: ומ''ש אלא כ''ג שהוא פורם מלמטה. נתבאר בפרק שקודם זה:

ב כַּמָּה שִׁעוּר הַקֶּרַע. טֶפַח. וְאֵין צָרִיךְ לְהַבְדִּיל שְׂפַת הַבֶּגֶד. וּמֻתָּר לוֹ לִקְרֹעַ בִּכְלִי. וְיֵשׁ לוֹ לִקְרֹעַ בִּפְנִים שֶׁלֹּא בִּפְנֵי אָדָם. לְפִיכָךְ יֵשׁ לוֹ לְהַכְנִיס יָדוֹ בִּפְנִים וְקוֹרֵעַ בְּצִנְעָה. וְאֵינוֹ חַיָּב לִקְרֹעַ אֶלָּא בֶּגֶד הָעֶלְיוֹן בִּלְבַד:

כסף משנה כמה שיעור הקרע טפח. ברייתא שם (דף כ"ב:) ומייתי לה בגמרא מדכתיב ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם ואין אחיזה פחות מטפח: ומ''ש ואין צריך להבדיל שפת הבגד. ברייתא שם על כל המתים רצה מבדיל קמי שפה רצה אינו מבדיל על אביו ואמו מבדיל ואע''ג דר' יהודה פליג התם פסקו הפוסקים כת''ק ופירש הטור על כל המתים רצה מניח שפת הבגד שלימה וקורע מהשפה ולמטה על אביו ואמו צריך לקרוע כל השפה וכן פירש נמוקי יוסף וכך הם דברי רבינו: ומותר לקרוע בכלי. שם כי אתא רבין אמר ר' יוחנן על כל המתים רצה קורע ביד רצה קורע בכלי על אביו ואמו ביד: ויש לו לקרוע בפנים וכו'. שם בברייתא על כל המתים רצה קורע מבפנים רצה קורע מבחוץ על אביו ואמו קורע מבחוץ וכתב הטור פירש''י בפנים בחדר מבחוץ בפני העם והרי''ץ גיאת פירש בפנים מכניס ידו תחת חלוקו וקורע וכן פירש הרמב''ן עכ''ל. ורבינו נראה שתופס בשני הפירושים דתרווייהו בכלל פנים וחוץ הם: ואינו חייב לקרוע אלא הבגד העליון בלבד:

ג כָּל שִׁבְעַת יְמֵי אֲבֵלוּת הַקֶּרַע לְפָנִים וְאִם בָּא לְהַחְלִיף מַחְלִיף וְאֵינוֹ קוֹרֵעַ קֶרַע אַחֵר. שֶׁכָּל קֶרַע שֶׁאֵינוֹ בִּשְׁעַת חִמּוּם אֵינוֹ קֶרַע. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּשְׁאָר הַמֵּתִים חוּץ מֵאָבִיו וְאִמּוֹ. אֲבָל עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ קוֹרֵעַ עַד שֶׁמְּגַלֶּה אֶת לִבּוֹ. וּמַבְדִּיל שְׂפַת הַבֶּגֶד וְאֵינוֹ קוֹרֵעַ בִּכְלִי אֶלָּא בְּיָדוֹ מִבַּחוּץ בִּפְנֵי כָּל הָעָם וְקוֹרֵעַ כָּל הַבְּגָדִים שֶׁעָלָיו. וּבֶגֶד [ב] הַזֵּעָה הַדָּבוּק לִבְשָׂרוֹ אֵינוֹ מְעַכֵּב. וְאִם הֶחְלִיף בֶּגֶד אַחֵר חַיָּב לִקְרֹעַ כָּל שִׁבְעָה. וְכֵן עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ [ג] חוֹלֵץ כְּתֵפוֹ וּמוֹצִיא זְרוֹעוֹ מִן הֶחָלוּק עַד שֶׁיִּתְגַּלֶּה כְּתֵפוֹ וּזְרוֹעוֹ. וְהוֹלֵךְ כָּךְ לִפְנֵי הַמִּטָּה. וְאַחַר שֶׁיִּקָּבֵר אָבִיו וְאִמּוֹ אֵינוֹ חַיָּב לַחְלֹץ:

כסף משנה כל שבעת ימי אבילות הקרע לפנים וכו' עד חייב לקרוע כל שבעה. הכל שם. ומ''ש ובגד זיעה סמוך לבשרו אינו מעכב. שם אפרקסותו אינה מעכבת ופירש הערוך שהוא לבוש התחתון ופתוח בכתפיו וכשהוא לובשו קושרו ולפי שאין עושין אותו ללבוש אלא לקבל הזיעה אינו מעכב הקריעה: ומ''ש וכן על אביו ואמו חולץ כתפו וכו'. גם זה שם: ומה שכתב ואחר שיקבר אביו ואמו אינו חייב לחלוץ. לישנא דברייתא הכי מוכח דקתני בספ''ק דב''ק (דף ט"ז:) וכבוד עשו לו במותו זה חזקיהו מלך יהודה שיצאו לפניו ל''ו אלף חלוצי כתף משמע דחליצת כתף אינה אלא לצאת כך לפני המטה:

ד קוֹרְעִין לְקָטָן מִפְּנֵי עָגְמַת נֶפֶשׁ. וְחוֹלֶה שֶׁמֵּת לוֹ מֵת אֵין מְקַרְעִין לוֹ וְלֹא מוֹדִיעִין לוֹ שֶׁלֹּא תִּטָּרֵף עָלָיו דַּעְתּוֹ. וּמְשַׁתְּקִין אֶת הַנָּשִׁים מִפָּנָיו:

כסף משנה קורעין לקטן מפני עגמת נפש. ברייתא פ' אלו מגלחין: חולה שמת לו מת אין מקרעין לו וכו' עד מפניו. באבל רבתי:

ה וְקוֹרֵעַ אָדָם עַל חָמִיו וְעַל חֲמוֹתוֹ מִפְּנֵי כְּבוֹד אִשְׁתּוֹ. וְכֵן הָאִשָּׁה קוֹרַעַת עַל חָמִיהָ וְעַל חֲמוֹתָהּ מִפְּנֵי כְּבוֹד בַּעְלָהּ:

כסף משנה וקורע אדם על חמיו ועל חמותו וכו'. ברייתא פרק אלו מגלחין (דף כ"ו ע"ב). ומה שכתב וכן האשה קורעת על חמיה ועל חמותה, ק''ו הוא:

ו מִי שֶׁאֵין לוֹ חָלוּק לִקְרֹעַ וְנִזְדַּמֵּן לוֹ חָלוּק בְּתוֹךְ שִׁבְעָה קוֹרֵעַ. לְאַחַר שִׁבְעָה אֵינוֹ קוֹרֵעַ. וְעַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ אֲפִלּוּ לְאַחַר שִׁבְעָה קוֹרֵעַ כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְכָל הַיּוֹצֵא בְּבֶגֶד קָרוּעַ לִפְנֵי מֵתִים כְּלוֹמַר שֶׁהוּא קָרַע עַתָּה עֲלֵיהֶן. הֲרֵי זֶה גּוֹנֵב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת וְזִלְזֵל בִּכְבוֹד הַחַיִּים וְהַמֵּתִים:

כסף משנה מי שאין לו חלוק לקרוע וכו' עד אפילו לאחר שבעה קורע. גם זה שם: ומה שכתב כל שלשים יום. בה''ג חולק ואומר שקורע לעולם וכתב הרמב''ן שכן עיקר והביא ראיה לדבריו: וכל היוצא בבגד קרוע לפני המתים וכו'. ברייתא בסוף מועד קטן שם:

ז הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ הַשְׁאִילֵנִי חֲלוּקְךָ וַאֲבַקֵּר אֶת אָבִי שֶׁהוּא חוֹלֶה וְהָלַךְ וּמְצָאוֹ שֶׁמֵּת. קוֹרֵעַ וּמְאַחֶה וּמַחֲזִיר לוֹ אֶת חֲלוּקוֹ וְנוֹתֵן לוֹ דְּמֵי קִרְעוֹ. וְאִם לֹא הוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא מְבַקֵּר לוֹ חוֹלֶה הֲרֵי זֶה לֹא יִגַּע בּוֹ:

כסף משנה האומר לחבירו השאילני חלוקך וכו'. גם זה שם וכתב נמוקי יוסף אף על פי ששאר קרעים של אב אינם מתאחים זה מתאחה שאם נתן לו רשות לקרוע שלא יתבייש שם לא הקנהו:

ח מִי שֶׁהָיָה לוֹ חוֹלֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְנִתְעַלֵּף וְסָבוּר שֶׁמֵּת וְקָרַע וְאַחַר כָּךְ מֵת. אִם בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר אֵינוֹ חוֹזֵר וְקוֹרֵעַ. וְאִם לְאַחַר כְּדֵי דִּבּוּר מֵת חוֹזֵר וְקוֹרֵעַ קֶרַע אַחֵר. וְכֵן מִי שֶׁאָמְרוּ לוֹ מֵת אָבִיו וְקָרַע וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא שֶׁמֵּת בְּנוֹ. אָמְרוּ לוֹ מֵת לוֹ מֵת וְכַסָּבוּר שֶׁאָבִיו וְקָרַע וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא בְּנוֹ. אִם תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר נוֹדַע לוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר יָצָא יְדֵי קְרִיעָה וְאִם לְאַחַר כְּדֵי דִּבּוּר לֹא יָצָא וְחַיָּב לִקְרוֹעַ קֶרַע אַחֵר:

כסף משנה מי שהיה לו חולה בתוך ביתו וכו'. בפירקא בתרא דנדרים (דף פ"ז) ברייתא וגמרא: וכן מי שאמרו לו מת אביו וקרע וכו'. שם אהא דתנן נדרה אשתו וסבור שנדרה בתו יחזור ויפר דייק עלה בגמרא (דף פ"ו:) למימרא דיניא אותה דוקא הוא והא גבי קרעים דכתיב על על דכתיב על שאול ועל יונתן בנו ותניא אמרו לו מת אביו וקרע ואח''כ נמצא בנו יצא ידי קריעה ל''ק הא בסתם הא במפרש פירוש בסתם שאמרו לו מת וסבור שהוא אביו ונמצא שהוא בנו והתניא אמרו לו מת אביו וקרע ואח''כ נמצא בנו לא יצא ידי קריעה אמרו לו מת לו מת וסובר שהוא אביו וקרע ואחר כך נמצא בנו יצא ידי קריעה רב אשי אמר כאן תוך כדי דיבור כאן לאחר כדי דיבור וכתב הר''ן דרב אשי לא אתא לאיפלוגי אהאי ברייתא דבסתם דהא ברייתא מוכחא הכי בהדיא אלא דכי היכי דלא נדחוק נפשין דברייתא דקתני אמרו לו מת אביו לאו דוקא פריק שנויא אחרינא עכ''ל. ולפי זה אם אמרו לו סתם מת לו מת וסבור שהוא אביו וקרע ואחר כדי דיבור נודע לו שהוא בנו יצא וכן נראה מדברי הרי''ף והרא''ש בסוף פרק אלו מגלחין שכתבו אמרו לו מת אביך וקרע ואחר כך נמצא שהוא בנו יצא ידי קריעה ותניא אמרו לו מת בנו וקרע ואחר כך נמצא אביו לא יצא אמרו לו מת לך מת וכסבור אביו הוא וקרע ואחר כך נמצא בנו יצא ידי קריעה ופריק רב אשי כאן תוך כדי דיבור כאן לאחר כדי דיבור עכ''ל. וכיון דברייתא דקתני לא יצא ידי קריעה איירי לאחר כדי דיבור א''כ סיפא דקתני אמרו לו מת לו מת וכו' לאחר כדי דיבור נמי היא ואפילו הכי קתני דיצא אבל רבינו שכתב דאף באמרו לו מת וכו' לא יצא ידי קריעה אלא אם כן נודע לו תוך כדי דיבור וכן נראה מדברי הרמב''ן בת''ה שלא הזכיר ההיא דאמרו לו מת לו מת משמע דסבר שאין חילוק בין סתם למפרש ונ''ל דס''ל ז''ל דרב אשי לאיפלוגי אתא למימר דל''ש לן בין סתם למפרש אלא בין תוך כדי דיבור לאחר כדי דיבור תלוי הדבר הילכך אע''ג דרישא דברייתא דקתני א''ל מת אביו וכו' לא יצא מוקי לה רב אשי בלאחר כדי דיבור סיפא דקתני אמרו לו מת לו מת וכו' ע''כ אית לן לאוקמה בתוך כדי דיבור ואפשר שהיו גורסים גם בסיפא לא יצא:

ט מִי שֶׁמֵּתוּ לוֹ מֵתִים הַרְבֵּה כְּאֶחָד קוֹרֵעַ קֶרַע אֶחָד לְכֻלָּם. הָיָה בִּכְלָלָן אָבִיו אוֹ אִמּוֹ קוֹרֵעַ עַל כֻּלָּן קֶרַע אֶחָד וְעַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ קֶרַע אַחֵר:

כסף משנה מי שמתו לו מתים הרבה וכו'. ברייתא בסוף מ''ק (דף כ"ו:) מת אביו מתה אמו מת אחיו מתה אחותו קורע קרע אחד לכלם ר' יהודה בן בתירא אומר על כלם קרע אחד על אביו ועל אמו קרע אחר [לפי שאין מוסיפין על קרע אביו ואמו וכו'] לפי שאינם בתוספת אמר שמואל הלכה כר' יהודה בן בתירא:

י מִי שֶׁמֵּת לוֹ מֵת וְקָרַע עָלָיו וְאַחַר כָּךְ מֵת לוֹ מֵת אַחֵר. אִם בְּתוֹךְ שִׁבְעָה קוֹרֵעַ קֶרַע אַחֵר וְאִם לְאַחַר שִׁבְעָה מוֹסִיף עַל הַקֶּרַע הָרִאשׁוֹן כָּל שֶׁהוּא. מֵת לוֹ מֵת שְׁלִישִׁי אַחַר שִׁבְעָה שֶׁל שֵׁנִי מוֹסִיף כָּל שֶׁהוּא וְכֵן מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ עַד טַבּוּרוֹ. הִגִּיעַ לְטַבּוּרוֹ מַרְחִיק שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת וְקוֹרֵעַ. נִתְמַלֵּא מִלְּפָנָיו מַחְזִירוֹ לַאֲחוֹרָיו. נִתְמַלֵּא מִלְּמַעְלָה הוֹפְכוֹ לְמַטָּה. אָמְרוּ לוֹ מֵת אָבִיו וְקָרַע וְאַחַר שִׁבְעָה מֵת בְּנוֹ וְהוֹסִיף. מִתְאַחֶה הַתַּחְתּוֹן וְלֹא הָעֶלְיוֹן כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. אָמְרוּ לוֹ מֵת בְּנוֹ וְקָרַע וְאַחַר שִׁבְעָה מֵת אָבִיו אֵינוֹ מוֹסִיף אֶלָּא קוֹרֵעַ קֶרַע אַחֵר. שֶׁאֵין אָבִיו וְאִמּוֹ בְּתוֹסֶפֶת:

כסף משנה מי שמת לו מת וקרע עליו וכו'. שם פלוגתא דאמוראי ופסק כמ''ד כל שבעה קורע לאחר שבעה מוסיף וכן פסקו הרי''ף והרא''ש: ומה שכתב מת לו שלישי וכו' עד הופכו למטה. ברייתא שם ואע''ג די''א עד לבו פסק כת''ק דאמר עד טבורו וכן פסקו הרי''ף והרמב''ן והרא''ש ותניא ר' יוסי אומר תחלת קריעה טפח תוספת כל שהוא איפסיקא הלכתא בגמרא כוותיה וכתב הטור דהא דתוך שבעה קורע קרע אחר היינו שבאותו קרע מוסיף וקורע עוד טפח או מרחיק שלש אצבעות וקורע טפח: אמרו לו מת אביו וקרע וכו'. שם ת''ר א''ל מת אביו וקרע מת בנו והוסיף תחתון מתאחה עליון אינו מתאחה מת בנו וקרע מת אביו והוסיף עליון מתאחה תחתון אינו מתאחה מת אביו מתה אמו מת אחיו מתה אחותו קורע קרע אחד לכולן ר' יהודה בן בתירא אומר על כולן קרע אחד על אביו ואמו קרע אחר לפי שאין מוסיפין על קרע של אביו ואמו מ''ט אמר רב נחמן בר יצחק לפי שאינם בתוספת אמר שמואל הלכה כר''י בן בתירא ומפרש רבינו דר''י בן בתירא פליג ארישא דרישא ולא אסיפא דרישא ולישנא דברייתא דקתני לפי שאין מוסיפין על קרע של אביו הכי דייקא וכתב הרמב''ן על דברי רבינו שיפה כיון וגם רבינו ירוחם כתב שכן עיקר:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן