הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם - אפיקי אליהו על התורה

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר אפיקי אליהו על התורה הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם - אפיקי אליהו על התורה
תוכן עניינים

--------

א. וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב קדוש יהיה לך וכו' (כא.ח)

מבואר, כי מפני שמקריב הוא את "לחם אלוקיך" מוכרח הוא ש"וקידשתו".

ויש להבין, מה שייכות ישנה בין האי להאי?

ב. וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו (כב.יא)

יש לבאר כוונת הפסוק! דתיבת "נפש" מיותרת היא, דהרי ידעינן דקניין כספו - היינו עבד. ומדוע הוסיף תיבת "נפש"?

ג. דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש אלה הם מועדי. ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש (כג.ב-ג)

פירש רש"י – מה ענין שבת אצל מועדות? ללמדך, שכל המחלל את המועדות מעלין עליו כאילו חילל את השבתות, וכל המקיים את המועדות מעלין עליו כאילו קיים את השבתות.

ויל"ע, מה שייכות ישנה בין שמירת השבת לשמירת המועדות, ש"אם חילל המועדות - חילל אף את השבתות"?

ד. ששת ימים תעשה מלאכה ביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש כל מלאכה לא תעשו (כג.ג)

ממשמעות קרא "ששת ימים תעשה מלאכה"- משמע, כי מצווה לעשות מלאכה ולעבוד ששת ימים. דקרא מפורש הוא "ששת ימים תעשה מלאכה".

והדברים תמוהים, דמילא מה שיש מצווה בשביתה ממלאכה ביום השביעי, אך איזו מצווה ישנה בעשיית מלאכה גשמית בששת ימי השבוע?

ה. וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש (כג.ג)

איתא בשבת (קיח:) - כל המענג את השבת נותנים לו כל משאלות לבו. שנאמר: "והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך".

ויל"ע, הרי כל מה שעינג את השבת היה לצורך עצמו - לענג את גופו. ומדוע מעריכתו התורה כ"כ, עד שאף נותנים לו כל משאלות ליבו?

ו. וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש (כג.ג)

איתא בבעל המאור (מסכת שבת פרק הכירה) - וז"ל - וכל מי שאינו אוכל חמין צריך בדיקה אחריו אם הוא מין, ואם מת יתעסקו בו עממין. ולהזמין, לבשל, להטמין ולענג השבת ולהשמין - הוא המאמין וזוכה לקץ כל הימין.

וצ"ע, מה העניין הכ"כ גדול להשתקע בגשמיות, באכילה ובשתייה - בטרחה אחר אכילת החמין, דווקא ביום קדוש כ"כ כשבת קודש?

ז. אך בעשור לחודש הזה יום הכפורים הוא מקרא קודש יהיה לכם (כג.כז)

יש לדקדק, דלכאורה תיבת "הזה" מיותרת היא, דהרי די היה לכתוב: "אך בעשור לחודש השביעי יום הכפורים הוא"?

ח. ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב (כג.לב)

איתא בברכות (ח:) - וכי בתשעה מתענים והלא בעשרה מתענים, אלא לומר לך: כל האוכל ושותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי.

יש לידע, מדוע נחשב אותו מתענג בתשיעי כאילו "התענה" גם בתשיעי, מה העניין שמחשיבים עינוגו כ"תענית" דווקא, הרי כלל לא התענה?

ט. וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש יהיה לכם וכו' (כג.כא)

איתא בפסחים (סח:) - א"ר אלעזר: הכל מודים בעצרת דבעינן "לכם", מאי טעמא? יום שניתנה בו תורה הוא.

ויש לתמוה, הרי דווקא ביום שניתנה בו התורה ניתן היה לצפות שיהיה כולו קודש ללימוד תורה, וכיצד ביום זה מודים כולם כי צריך להיות נמי "לכם"?

י. ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת על השלחן הטהור לפני ה' (כד.ו)

איתא בחגיגה (כו:) - אמר ר"ל: מאי דכתיב "על השלחן הטהור", מלמד שמגביהין אותו לפני עולי רגלים ואומרים להם: ראו חיבתכם לפני המקום, סילוקו כסידורו, דאמר רבי יהושע בן לוי: נס גדול נעשה בלחם הפנים כסידורו כך סילוקו. שנאמר (שמואל א.כא): "לשום לחם חם ביום הלקחו".

וצריך להבין, במה נתייחד נס זה של לחם הפנים, שדווקא אותו הראו לעולי רגלים מכל שאר הניסים אשר נעשו בבית המקדש?

{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }

יבואר ע"פ יסודו של הגר"א לאפיאן זצ"ל בספרו לב אליהו (על הפרשה) בעניין הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם. וז"ל - הסברם של דברים: אך ידוע שהפילוסופים היונים אמרו שתכלית האדם הוא להדבק בשכל הפועל, ולשם כך עליו לסטות לגמרי מחלקי החומר שבו ולסגף את גופו, שעי"ז יוכל להגיע לפעול בשכלו.

אולם לא כן תלמדנו התורה הקדושה, כי לא הצומות והסיגופים הם הדרך להגיע אל הנקודה הרוחנית באדם, כי אם להתבונן הרבה ולהתרגל בעבודה לשעבד כל הצרכים החומריים למטרת העליה הנפשית.

ואדרבא, כשמשתמשים בעניני העולם לשם שמים, נמצא השימוש ההוא בעצמו פועל שלימות האדם. (כ"כ הרמח"ל בספרו דרך ה') וכו'.

וכבר הכה הרמב"ן ז"ל על קודקודו של אריסטו היווני וכתב עליו: "יוצק זהב רותך לתוך פיו של אותו רשע אשר אמר כי חוש המישוש חרפה הוא לבני אדם".

כללו של דבר: לא הוריד הקב"ה את הנשמה הקדושה נשמת חיים שחוצבה מתחת כסא הכבוד לעולם הזה כדי לייסרה ולענותה, היא ניתנה לאדם כדי שיכבוש על ידה את עניני החומר, דבר שלא מצאנו אצל המלאכים שכולם רוחניים ולא אצל בעלי החיים שכולם חומריים. וזהו סוד "וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה וכו'"...

כך הקב"ה אמר להם לישראל: "בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו וכו'", עניין לשון תבלין שנמשלה בו התורה, בא להורות על מעלת התורה כי רבה כתבלין הנותן טעם בכל התבשיל שבקדירה, כך בכח התורה למתק ולהעלות כל מעשה חומרי להידבק בשכל, לא כפי שחשבו הפילוסופים של יוון. עכ"ל.

א"כ מבואר - כי כל מעשה, החומרי והגשמי ביותר, אם יתכוון לעשותו לשם שמים - כל מעשהו מתקדש מתעלה ונהפך להיות למעשה רוחני של דביקות בבורא יתברך, ובלבד שיתכוון לעשות המעשה לשם שמים.

{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }

הקושיא הראשונה מתורצת – רצה הפסוק לרמז לנו, כי באפשרות האדם להיות בבחינת "וקידשתו"- לקדש את אכילותיו הגשמיות. כי אף מעשהו הגשמי יכול להתקדש, ובלבד ש"את לחם אלקיך הוא מקריב"- שיאכל לשם ה', ויקריב כקורבן את אכילתו לשם ה'.

לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, כי בכח אותו כהן תלמיד חכם לקדש את כל מעשיו הגשמיים - להתענג ולנצל מכספו לאכילה ותענוגות. ובלבד שיהיה הדבר לצורך "הנפש"- לשם נשמתו הרוחנית - לשם שמים, כי אז ממילא כל מעשיו מתקדשים.

וזהו שנקטה התורה - כי אם יקנה "נפש" לצורך רוחניות -"לשם ה'", אפשר שכל "קנין כספו הוא יאכל בו" כמצווה וכמעשה קדוש ממש.

לפ"ז גם הקושיא השלישית מתורצת – מסביר המהרי"ץ: כי יסוד השייכות בין שמירת המועדות לשמירת השבתות, הינו מפני ששמירת המועדות מוכיחים כי עיקר שביתתו הינה לשם קדושת היום ולא לשם מנוחה, היות והמועדות חלים בדרך כלל באמצע השבוע, כשעדיין אינו עייף ממלאכתו, וכשבכל זאת שובת ממלאכתו, מוכיח הוא כי אף מה ששבת בשבתות, היה זה משום שרצה לעשות מצוות המלך, ולא מפני שהיה עייף מעבודת כל השבוע.

כי הכל תלוי בכוונת עושה המעשים, כי אם מתכוון לשם ה', רק אז נחשבת לו שביתתו כ"מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש".

לפ"ז גם הקושיא הרביעית מתורצת – יכול האדם לעבוד ששת ימים שלמים ובכל זאת לקיים בזה מצווה - והוא כאשר יטרח ויעמול לשם ה', אז ממילא כל מעשיו יהפכו למעשים רוחניים קדושים.

לזה נקט קרא "וששת ימים תעשה מלאכה"- כי כאשר יטרח לשם ה', יהיה בגדר "וביום השביעי שבת שבתון וכו'"- גם מלאכתו הנעשית בששת ימי המעשה - מצווה היא.

לפ"ז גם הקושיות ה' וו' מתורצות – עניין הטרחה אחר תענוגות לשבת אשר מעלתן גבוהה עד שמובטח שיתמלאו כל משאלות ליבו, ואף אי החשבתו כמין בזכות תענוגות השבת. אין זה אלא מפני שאם טורח ועמל להתענג לשם ה', ממילא כל מעשיו מתקדשים, ועל ידי כך מתקרב הוא אל הבורא יתברך ומתדבק בו יותר ויותר.

לזה דקדק הרש"י באומרו: כל המענג את "השבת"- שעושה זאת לשם "השבת", אז ממילא מתקדשים מעשיו.

לזה הקפיד כל כך בעל המאור לטרוח אחר הכנת החמין בשבת, כי תענוג זה איננו לשם מילוי תאוותיו, אלא לשם ה' דאז כל מעשיו קדושים הם.

לפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – דקדק קרא באומרו: "אך בעשור לחודש הזה וכו'", "ועניתם את נפשותיכם", כי דווקא ביום "הזה" יש עניין לענות את הגוף - דווקא ביוה"כ. אך ביום אחר הדרך להתקרב אל ה' חייבת להיות על ידי עינוג הגוף הגשמי לשם ה' אשר הינו עדיף טפי מתעניות וסיגופים.

לפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – רצתה הגמ' ללמדנו, כי אם יאכל לשם ה', תתקדש אכילתו עד כדי כך שתשתווה לתענית שהתענה בתשיעי. אך כל זה דווקא כאשר תהיה האכילה "כתענית"- כתענית הנעשית לשם ה' בלבד, כך צריכה להיות אכילתו בתשיעי "כאילו התענה תשיעי וכו'"- לשם ה'.

לפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – מסביר הגר"א לאפיאן: כי דווקא ביום שניתנה בו התורה מלמדת אותנו התורה, כיצד אפשר להידבק להתקדש ולהתקרב אל ה', והוא דווקא על ידי אכילתו הנאות גשמיות - אם יאכל ויתענג לשם ה' יקדש מעשיו ואכילתו, על ידי כך יוכל להגיע לדרגות גבוהות ונעלות - כי בעצרת לכו"ע בעינן "לכם".

ולפ"ז גם הקושיא העשירית מתורצת – רצתה התורה ללמד את עולי הרגלים, כי אפשר להתקדש ולהידבק בה' גם על ידי "השולחן"- על ידי אכילה שתייה והנאות, ובלבד שיכוון אכילתו והנאותיו לשם ה' - אז ממילא כל מעשיו יתקדשו.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט''א
אפיקי אליהו על התורה

פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א - שנת תשע"ב לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן