| אני אברך בן 40, התחלתי לעשן בגיל 16,קיבלתי סיגריה של חתן בישיבה. ומאז עשנתי כשלושים סגריות ביום, לא חשבתי שאני מכור,והאמנתי שאני מסוגל להפסיק בקלות לעשן אם אני רק ירצה. היה קורה לפעמים שהייתי נתקע בלי סיגריות בחצות לילה ולא היה לי ממי לשנורר,אז הייתי יוצא לרחוב לחפש מישהו לבקש ממנו, או הולך מרחקים למכונת מכירה לסיגריות. ועדיין לא הרגשתי כמה אני מכור לעישון. עד שקרה לי המקרה הזה: לפני בחודש נסעתי בשעת ערב ברכב שלי מק"ס לבני ברק לחתונה משפחתית, הייתי שמח לקראת החתונה,וכמובן לא הכל הולך במו בתוכנית והרכב נתקע באמצע הכביש בתקלה במנוע, החנתי בצד והזמנתי גרר חילוץ, אמרו שיכול לקחת עד שעתיים. כמובן שרמת המתח עלתה מאד, והיד נשלחה אוטומטית לכיס להתנחם על ידי "העשן המרגיע" למרבה הצער נשארה רק סיגריה אחת, הצתתי אותה מהר וידעתי שאני בבעיה חמורה שעתיים בלי סיגריות לא אוכל לעמוד בזה. אחרי עשר דקות הרגשתי צורך חזק לעשן ואין מושיע, ממי אבקש ,התחלתי להרגיש רע והעצבנות גוברת עלי, לא ידעתי מה אעשה, ופתאום עשתי מעשה בלי שום תכנון קודם, קפצתי לאמצע הכביש ונופפתי בידי כמו משוגע, רכב עצר בחריקת בלמנת הסם שלו. באותו רגע גמלה בלבי למים,קרוב אלי ושאל בדאגה ,הכל בסדר אין נפגעים? ..לא, אמרתי מבויש הכל בסדר רק רציתי לשאול אם יש לך סיגריה? הוא היה בהלם לרגע, והביט בי במבט כועס ובבוז כמו שמסתכלים על איזה שיכור מלוכלך ברחוב ואמר, תתביש לך, בשביל זה עצרת אותי! אני לא מעשן וגם לא מבין איך אתה אדם דתי ומעשן, ולא כתוב בתורה "ונשמרתם" וגם שאדם אסור להזיק לעצמו. הייתי מבוייש ןלא ידעתי מה לומר לו, גמגמתי, אני מצטער,לא התכוונתי להפחיד אותך,על שאלתו ההלכתית לא ידעתי מה לענות,אז התפללתי בלב שהוא יסע כבר. הוא הפטיר"הדתיים האלו עושים מה שנוח להם, ונסע לו. חשבתי לעצמי.שמעתי הרבה איסורים אבל אף פעם לא הזכירו חילול השם אז איך הגעתי לאיסור חמור זה אלא שעבירה גוררת עבירה, כמה איסורים עברתי בעישון הזה, הרי כל פעם שביקשתי סיגריה מאדם ולא היה נעים לו ונתן לי בעל כורחו הרי זה גזל ונהנה מסעודה שאינה מספקת לבעליה, ודין נשמרתם שהיא חיוב מהתורה לשמור על הבריאות, וגם שאסור לאדם לחבול בעצמו . "ולא תתורו", ללבת אחרי תאוות הלב, וכיבוד הורים שצערתי הוריי , ובכלל איך אני נראתי עכשיו כמו נרקומן שזקוק למנת הסם שלו כל כך משפיל. המחשבה הזאת חדרה לי חזק לתוך הלב והשפיעה, אותו רגע גמלה בלבי החלטה נחושה לזרוק הסיגריות לכל הרוחות, ושחזרתי הביתה עשיתי זאת לפני עיניהם הנדהמות של בני משפחתי. הודתי מקרב לב לבורא שעשה לי המקרה והבזיון הזה שהביא אותי לפרוש אחת ולתמיד מהמזיק הזה, אשתי שמחה מאד וגם ילדי שמחו מאד והורי שמחו מאד. ואני עכשיו מרגיש הרבה יותר טוב ויותר חזק. תודה גדולה אני חייב לקב"ה. על נס כזה אני צריך לעשות קידוש בבית הכנסת. אז למה לא לפתוח העינים עכשיו ידידי? |
