דף הבית ספרי קודש אונליין בשבילי המגילה ביאור המקראות - מגילת אסתר היאך מותר להפסיק באמצע פסוק באמירת בני המן
חמש מאות איש וגו'. [פ"ט פ"ו]

הנה אנו נוהגין שהקהל כולו אומר חמש מאות איש ועשרת בני המן, ויעוין במ"ב סי' תר"צ סקנ"ב שהביא בשם החיי אדם שאינו מנהג נכון, ומפורשם בשם הגאון מרוגצ'וב שאמר דהנה איתא במגילה טז. שצריך לומר עשרת בני המן בנשימה אחת, וכלפי דין זה שהן נאמרין בנשימה אחת לא מהני דינא דשומע כעונה, ולכן צריכין כל הקהל לומר כל אחד בנשימת אחת, ויש להאריך ולפלפל בזה והדברים עתיקים.

אכן לכאורה יש להעיר היאך הותר לומר תיבת חמש מאות איש, והרי אמצע פסוק הוא, וקי"ל במגילה כב. ותענית כז: דכל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן, והנה המקור למה שאומרים חמש מאות איש בנשימה הוא הוא בדברי המהרי"ל בשם הרוקח דעשרת בני המן היו שרי חמישים על אלו החמש מאות איש, ואף דעשרת בני המן יש להם דין כתיבה לעצמה בתורת שירה, מ"מ תיבות חמש מאות איש אינן מכלל השירה.

ויש ליישב בפשוטו עפ"י מה שהעלה בחת"ס או"ח סי' י' שהביא מספר מגן גבורים שנזכר בו חידוש מספר יכין ובועז, דהיכא דאיכא אתנח או זקף קטון פסקינן עכ"ד, אכן כבר הקשו על דבריו, ואכ"מ.

והנה בתוס' סוכה לח: כתבו דהך איסורא דכל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן נוהג אף בנביאים וכתובים, וכן נקט בצל"ח בברכות לט:, אכן במ"א סי' תכ"ב סק"ח הביא בשם הכלבו דבתורה ונביאים אסור לפסוק שלא במקום פיסוק, ובכתובים אפשר דשרי, ובפמ"ג ציין לדברי התוס' בסוכה שם, וא"כ לדברי הכלבו ניחא משום דמגילת אסתר מכלל הכתובים כמבואר בב"ב יד: דאסתר מכלל סדרן של כתובים.

אשר נראה בזה דיסוד הך דינא דכל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן הוא משום שהתורה ניתנה בפיסוק טעמים, כמבואר במגילה ג. דכתיב ויקראו בספר תורת האלוקים וגו' ושום שכל אלו הפסוקים, וכל שפוסק שלא במקום שפסק משה הרי קורא את התורה שלא כצורתה, ולא ניתנה תורה שבכתב אלא לקרותה כצורתה שניתנה בסיני מן הכתב ובפיסוק טעמים.

והנה במקו"א הארכתי, דיש דין קריאה מסוימת בקורא בתורה, דאין זו לימוד בלבד אלא דאית בה דין קריאה, והובא שם דברי הגר"מ סאלאויציק שליט"א שאמר עפי"ד הרד"ק [הובא בב"י ורמ"א או"ח סי' ס"א] שהקורא בתורה נביאים וכתובים צריך לדקדק באותיותיה, דהוא לפי שיש חלות דין קריאה בקורא בתורה שבכתב, וקריאה זו מחייבת דקדוק, והסכים לזה אביו הגרי"ז זצוק"ל, והובא כ"ז בליקוטי הגרי"ז.

אשר בזה מבואר יסוד דינא דכל פסוקא דלא פסקיה משה, דהוא משום שכל הקורא בתורה נביאים וכתובים נתחייב לקרות בה כנתינתה, שחלות שם תורה דאית בה הוא בכתבה כנתינתה בצורתה, וממילא אף מצות תלמודה היא דוקא באופן זה, ונתבאר בזה אף דינא דדברים שבכתב א"א רשאי לאמרם בע"פ משום דדין תורה שבכתב ניתנה לקרותה מן הכתב, ובלא"ה לא קיים מצות ת"ת, יעוין בספר חקרי לב או"ח סי' י"ב.

הלא מעתה נראה עפ"י מה שכתב בחידושי מרן רי"ז הלוי בפ"ב מגילה ה"ט דהנה מצינו תרי דיני כתיבה במגילה, חדא שהרי היא מכלל כתבי הקודש, ונכתבת ככל הכתובים, וכדקי"ל במגילה ז. שאסתר מטמאת את הידים משום שהיא מכלל כתבי הקודש, ושנית איכא דין מסוים של כתיבת מגילה, שהרי כמה דינים והלכות מחודשות נתחדשו במגילת אסתר מחמת שנקראת ספר ואיגרת, יעוי"ש בארוכה.

ונראה דכמו שבדין כתיבתה איכא ב' דינים, הרי שבדין קריאתה נמי נאמרו ב' דינים, דאף שיש בה דין קריאה של כתבי הקודש כשאר כל הכתובים כולם, מ"מ מצות קריאת המגילה אינה שייכת לדין קריאה של תורה מחמת לתא דכתבי הקודש, אלא המצוה היא לקרות את המגילה בתורת מגילת אסתר, והארכתי בזה במקו"א, דנפ"מ בזה שאין קיום מצות ת"ת בקריאת המגילה מאחר שקריאתה אינה בתורת תורה שבכתב, יעוי"ש.

הלא מעתה מיושבת היטב קושיא הנ"ל היאך מפסיקין באמצע הקריאה שלא במקום פיסוק טעמים, כי נתבאר דכל עיקר איסורא דפיסוק טעמים שלא במקומו הוא משום דדין הוא שכל הקורא תורה שבכתב צריך לקרותה כנתינתה, אשר זהו דין מסוים בקריאה של תורה שבכתב, אך דין קריאת המגילה אינה מחמת לתא דשם תורה, כי אם מחמת שם מגילה דאית בה, בזה ליכא דין לקרותה כפי שניתנה, וברור.

וראיתי בספר שבלי הלקט פורים סי' קצ"ח כתב וז"ל, ובשם רבינו שלמה זצ"ל מצאתי הקורא את המגילה בצבור רשאי להפסיק בכל מקום שהוא רוצה, בין בתחילת הפסוק בין באמצעו, וכן מנהג בשתי הישיבות ובבית רבינו שבבבל, ואמר לי רבינו יהודה בר"י זצ"ל כך היה מנהגו של אביו לאחר שהיה יוצא מבית הכנסת היה קורא את המגילה בספר, ולא היה מסיים בסיום הפסוק, אלא מתחיל אחר וממתין. וראיה לדבר חמש מאות איש ואת ויזתא עשרת בני המן, והרב ר' אברהם בן עזרא ז"ל כתב בפירוש אסתר, בעבור שעזרא הספר הפסיק הפסוקים ולא היה אחר שנים רבות, צוו חכמים זצ"ל שלא יפסיק הקורא בסוף פסוק וכך אנו נוהגין ברומה, עכ"ד.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות