היאך הותרה בית המן ובדין מלחמת עמלק

והנראה בזה בישוב מה שהותר למרדכי ואסתר לקבל את בית המן, דהוא מבואר היטב בהקדם דברי המכילתא בפרשת בשלח על הכתוב כי מחה אמחה את זכר עמלק, זכר זה המן, עמלק כמשמעו, ומבואר דבהריגת המן לא נתקיים דין מחיית עמלק כי אם דין מחיית זכר עמלק, ובפשוטו אין לזה מובן, כי הלא המן היה עמלקי והריגתו הויא קיום דין של מחיית עמלק, כמבואר כן במגילה ז..

אכן דברי המכילתא מבוארים היטב עפ"י מש"כ הגאון ר' יונתן אייבשיץ בספרו אהבת יונתן דשאול טעה במה שהחיה את אגג, מפני דאגג עצמו לא היה מזרע עמלק הזכרים, כי אם שאמו היתה מעמלק, ואשר מה"ט כאשר בא שמואל להרוג את אגג אמר לו כן תשכל מנשים 'אמך', אלא ששאול טעה, כי באמת בנכרים הכל הולך אחר האם, ואפילו ישראל שבא על הכותית הולד נכרי, ולכן הרגו שמואל, עכת"ד.

וכבר תמהו האחרונים טובא על דברי הגאון הנ"ל, שהרי סוגיא ערוכה היא בקידושין סז: דבאומות הלך אחר הזכר, וכדתניא התם מנין לאחד מן האומות שבא על הכנענית והוליד בן שאתה רשאי לקנותו בעבד, ת"ל רק מבני התושבים הגרים עימכם, הרי מפורש בסוגיא זו דלענין דין ז' עממים אזלינן בתר האב, ובפשוטו דין יחוס זרע עמלק דכוותה שהכל הולך אחר האב, ודברי הגאון הנ"ל תמוהים.

ולעיל הארכתי בישוב כל זה, שבדין מלחמת עמלק איכא תרתי, חדא להרוג את הזכרים אשר המה עצמם עם עמלק, וזהו באמת נתפס רק על הנולדים מזרע עמלק הזכרים, כי באומות הלך אחר הזכר, ואילו מה שצריך להרוג אף את הנולדים מבנות עמלק אי"ז מדין מחיית עמלק, אלא מדין מחיית זכר עמלק, ואשר זהו ביאור דברי המכילתא דהריגת המן אינה מדין מחיית עמלק עצמו, אלא מחיית זכר עמלק.

וכמו דמצינו במכילתא דרשב"י דצריך להרוג את כל הבהמות של עמלק מדין זכר עמלק, כדי שלא תלך בשוק ויאמרו זו בהמה של עמלק היתה, הנה נאמר בזה דין למחות את כל זכר עמלק, כענין זה נאמר דין למחות את בני בנותיו של עמלק כי הרי המה זכרו של עמלק, וכן נשבע הקב"ה שלא יניח נין לעמלק, ואף שאינו עמלק בעצמותו כי באומות הלך אחר הזכר, מ"מ זכר עמלק מיהא הוי, וכמש"נ.

[ונתבאר שם דבאמת ב' מצוות חלוקות נאמרו בדין מחיית עמלק, חדא דין מלחמה לה' בעמלק, שנצטוינו לערוך מערכות מלחמה עם העם ששמו עמלק, וזהו באמת רק על הבאים מזכרי עמלק שהמה בעצמותם עמלקים, אכן מצוה נוספת הוא תמחה את זכר עמלק, והוא זה למחות את זרעו של עמלק, וזהו אינו מהלכות מערכי מלחמה אלא דין מסוים למחות זכרו של עמלק, ויעוי"ש שהארכתי בכמה נפקותות לדינא].

הלא מעתה מיושב היטב מה שביתו של המן הותרה להם, כי לפי הנראה ברור דכל עיקר דין מחיית ממון עמלק נתפס רק על ממון של עמלקי, כי כל ממון של עמלק יש בו זכר בעלי הממון, אכן ממון של בני בנותיו של עמלק אין בו דין מחיה, כי כל עיקר דין מחיית בני בנותיו הוא מדין זכר עמלק, ולא מסתבר כלל שיהא דין מחיה על ממונו מדין זכר עמלק, וממילא דבית המן מותרת להם, כי היה מבני בנותיו של עמלק.

דילוג לתוכן