דף הבית ספרי קודש אונליין גמילה מעישון הזכות של ראש השנה (סיפור אמיתי)
מונולוג של מעשן (מכור) לשעבר:

היה זה בערב ר"ה תשנ"ט לפני כ8  שנים,

נסיעה רגילה לשווער לכבוד החג, שצמוד אליו שבת, שבסך הכל יהיו אלו שלושת ימי החינוך.

אומנם ביו"ט רגיל נהגתי לעשן, (חיפשתי רבנים שמתירים, ומצאתי לשמחתי) אך ראיתי בפוסקים שבר"ה יש ענין להקפיד יותר בכל הנושאים, והחלטתי.    הפעם אני. . . לא מפסיק לעשן !

בגלל שאני יודע, שכבר הפסקתי פעם לעשן, וחזרתי. א"כ, הפעם אני לא מפסיק, אלא מחליט !

לא להתאוות תאווה לאחר שלושת ימי התעלות אלו, ולא להיות "כסיל"  ככלב השב אל קיאו.

עישנתי בדרך (נסיעה של כשעה ורבע) לפחות 2 סיגריות (לאחר שהתחשבתי באשה ובילדים) וכן לאחר שהגענו למחוז חפצנו, עוד סיגריה! כמובן בחדר ה"אטום" (השויגער גם לא סבלה שהשווער עישן, ולכן תמיד נאלצתי לעשן בחדר)

ו. . עוד סיגריה !

נשארו חפיסה עוד כ4 סיגריות, ועוד מעט מתקדש החג, יום הדין.

ביד אחת הסיגריה ידידתי משכבר הימים, וביד השניה החפיסה, ואני עושה מעשה.

הדרך לפח קצרה, קופסה מעוכה ובתוכה 4 ידידות – אויבות !

שאני נהנה מהם כעת. מכל שאיפה, מכל מציצה, מכל הדלקה, מעצם החזקתה בין האצבעות, ועוד הנאות מהנאות שרק לחשוב איך אוכל בלעדיך סגרתי החביבה, שאת מלווה אותי כבר למעלה מעשור שנים,

 

אוי רבש"ע, אני מתפלל, שבאמת יהיו אחרונות, לצאת מהשעבוד הנורא הזה, מהנידוי שגזרתי על עצמי בגיל הטיפש עשרה, שמצד אחד בערה האש, ובצדה השני נמכר לה הטיפש !

כשאני נזכר לפני כ3 שנים, איך שהחלטתי "להפסיק" לעשן לגמרי, (היו פעמים שהפסקתי למשך חודש) ואני עושה עיסקה עם חבר. שהוא ייגמל מאיזה הרגל משונה שהפריע לי. ואני מהעישון שהפריע לו. כך יותר בטוח לשנינו, יותר מחייב את שנינו.

ואכן כך. שנינו יחד נגמלנו ! הפסקנו !

והפסקתי לעשן ! עוד איך, להמון זמן! קרוב לשנה !

 

ולאחר כשנה, שאני כבר בטוח שאני "נקי" ויכול לתת מוסר לכל "קטר", (לא עשיתי זאת, מכיוון שלא אהבתי לראות איך אבי שליט"א היה מטיף לחברי בעניין העישון, והיה יוצא להם מהאוזן השניה כשהם ממשיכים להנאתם {ובצדק} בחיוך)

והנה, יום אחד נודע לי, שחברי וידידי הטוב, חזר לסורו !

היו לא תהיה ! החלטתי ועשיתי מעשה, שילמד אותו לקח.

משום מה היתה לי איזה סיגריה מעופשת בית (חשבתי לעשות ממנה קישוט שכתוב עליו "שבור במקרה חרום"). מגעילה. שאפילו אסירים לא היו חושבים לגלגל אותה.

והנה, אני אחרי כשנה, שלא העלתי עשן באפי, שסבלתי את יסורי "הגמילה", וראיתי כבר את העולם הורוד! מדליק את הסיגריה . . . ונהנה ממנה כמוצא שלל רב. וזאת כמובן בפני ידידי, כאות מחאה על חזרתו של ידידי לסורו. (כמובן שבליבי חשבתי שזו רק "סיגרית אזהרה").

עוד באותו לילה, בסדר ג' (ערב) מצאתי את הנדיב שיספק לי את התאווה הישנה, כשאני בטוח שרק הערב, ומחר גמרנו, לא מעשן יותר.

אבל זה דרכו של היצר, עוד סיגריה ע"פ "הקבלה", ועוד אחת, ועוד אחת.

ולמחרת אינני זוכר את תשובת היצר, וכך מצאתי את עצמי עם חפיסת סיגריות בכיס החולצה כמימים ימימה,

עם אותו סבל עצמי, סבל למשפחה, ולחברותא שניסה לגמול אותי ואת חברי עם סוכריות כתחליף

 

וזאת עליך יקירי לדעת, ב"ה לא היו לי בעיות בריאות, לא בעיות פיננסיות, שבגללם רציתי להגמל, שאלו סיבות מספיקות לכל בר דעת לצאת ממחול שדים זה.

אלא, הרגשתי "מנודה" שגזרתי נידוי על עצמי בבחירתי החופשית, אולי אפרט קצת.

למשל, באוטובוס, נאלצתי לחנוק את עצמי אחרת . . .

בבית, התינוק והאשה, נתבקשתי בהבנה לעשן במרפסת כמנודה.

ברכב הפרטי, עם המשפחה או חברים, לא נעים לחנוק אותם, (אפילו שאומרים לך תוך כדי שיעול "לא מפריע לי"

בבית הכנסת, אין מה לדבר, שלטים מכל כיון, שמראים לי את הכיון.

לילה , שאהיה בריא. איך נתתי לעצמי להסתובב כ"חולה ירח" סהרורי בשעות הקטנות של הלילה, מחזר אחרי "המוצץ" (או מתעורר מטלפון בשעות אלו מחברים (נורמליים) "זרוק לי כמה סיגריות !"

ובכולל, אוי, שם הרי בילתי את רב היום, צריך הרי ל. . . כדי להוציא "א עיגנע סברא", נו ותגיד אתה יקירי, איך יכלתי להיות "מרוכז" כשכל כשעה "צריך (חייב) להעלות עשן כל שהוא" (אולי זה מה שיעשה אותי "רבי"). לא צריך להיות "מתמיד" כזה גדול כדי לבכות על הזמן "שנשרף".

בינינו, ידעתי שאני מעשן מידי פעם, אך ורק, ורק ואך, בגלל שהייתי "מ ש ו ע מ ם"

בשמחות, כשיושבים עם החברים, משפחה, קרובים וידידים, ותוך כדי שיחה מרתקת נשמע, "סליחה, אם לא איכפת לך לעשן בבקשה במקום אחר" ובצדק, אני מהמיעוט, פשוט להתפוצץ !

ובפרט שהתחילו ההגבלות בבתי הכנסת בתי המדרש ולהבדיל, כל המקומות הציבוריים, הדבר היה כבר בבחינת "ביליתי אפשרי" מודעות על "מקום למצורעים"

די, כמה אפשר לסבול ולהתבזות, אבל. . .

שבת ! אוי עיליקע שבעס ! איך יכלתי להעלות על "בדל" מחשבתי, שבגללך השבת יקירתי, אני לא "נהנה" מהשבת. ורק מחכה (אני מתבייש לכתוב) שתצאי !!! איך אמרנו (החבר'ה), "הטשונט של יום ראשון יותר טעים" בגלל הסיגריה שלאחריו ! נורא !

כמה "עונג שבת אמיתי" הפסדתי בגלל הנאה מטופשת שחיי והשבת, היו הרבה יותר מעונגים, ניחוחים, ורגועים בלעדיך "צרעת" שלי.

 

ושיהיה ברור, נ ה נ ת י מכל סיגריה  מהקניה, מעצם החזקת החפיסה בכיס, מהשליפה, מ"הדחיסה", מההדלקה, משאיפת העשן, מהוצאת העשן, ה"טבעות" "הסילונים" מהדימוי העצמי הגבוה (דימיתי את עצמי לאנשים חשובים שמעשנים (מסכן – מסכנים), מהלעשן "יחד", מהלהעביר את הזמן, "מהפוזה" שאני "חושב וחשוב",

כל אלו ואחרים, לא היו שווים את ההפסדים שמניתי לעיל, והסיבה פשוטה.

לו ידעתי שאפשר להסיג את אותם "אפקטים" בצורה יותר מכובדת, יותר אצילית, יותר הילכתית, בריאותית ויהודית ! לו ידעתי. . .

אבל איך יוצאים ממעגל קסמים / שדים זה, שכבר "הפסקתי" מספר פעמים,

ואני כבר לא מאמין בעצמי  (השתמשתי גם בכל מיני אמצעים ניקורט ועוד) אז אולי באמת חבל על הסבל שבעצם ההפסקה, ועל השינוי בצורת החיים, נמשיך בעישון, שלום עליך נפשי "ושומר פתאים ה' (ירחם)"

וכפי שהורונו חז"ל "שנה ופירש וכו'" אני ממשיך "להנות"

 

והנה שמעתי פעם את רעיתי תחי' שאביה שליט"א שהיה מעשן כבד, יצא מזה בר"ה הצמוד לשבת, שהיו אלו שלשת ימי ניקוי רוחני וגשמי, ויצא מזה ! הדברים חלחלו בי כערסו של עכנאי.

ואני מחליט! בשקט, בשקט. ע"פ הכלל "אין הברכה . . אלא בדבר הסמוי"

לא מספר לאף אחד, לא לאישתי, לא לחברים, לא להורים (שבנם עישן למעלה מעשור שנים ו(כנראה) וממילא לא ידעו מהעניין), לאף אחד בעולם חוץ מהאחד היחיד והמיוחד,

החלטה ברורה שאינה משתמעת לשני פנים.

 

אני לא מפסיק לעשן !!!

 

בגלל שבאמת אני לא מפסיק, שהרי מי שהתחיל עם זה, לא יוצא מזה לעולם ! והרי כבר הפסקתי מספר פעמים, אזי, אולי הפעם אם לא אפסיק, תהיה תקווה. ומי כמוני יודע, ש. . . לא שייך להפסיק !!! זה עסק "ממכר" תירצה או לא תירצה !

האם מישהו ערב לי שאם אפסיק  50 שנה ! ואשאף "רק סיגריה אחת" שלא אחזור לסורי ??? הרי היו הרבה לפני שהפסיקו וחזרו, אז מי ערב לי ?

לכן הבנתי, מכיון שעישנתי בעבר, אני ברמת סיכון (לחזור) גבוהה ! כדלקמן.

 

הנה זה בא.

ליל ר"ה תשנ"ח, לא מעשן (זה לא חכמה, נראה אותך מעשן לפני שופט בו"ד ?) ולמחרת,

ליל שני, ולמחרתו, מדגדג, אך כדלעיל.

שבת קודש, הניקוטין כבר לא כ"כ בעוכרי ובעורקי. עברתי עם כלל בנ"י שלשה ימים, שממילא יש בהם סיעתא דשמיא מלהיחשף ומלהזדקק להרגל מתועב זה.

מוצש"ק.

(את אחרוני סיגריות השלכתי את כולם, כן את כ ו ל ם אחר כבוד לפח בער"ה)

לא ! בשפו"א לא מכניס! לא חוזר, לא מנסה להיות חכם. אין וזהו.

קצת קשה . . . קצת סבל, לא נורא, (עד שישבר ה"קריז"-באגעה נרקומנית הש"י), שווה, רק שלא אשכח את התוכנית,

 

לא לנסות אפילו סיגריה אחת. אחרי ההתנקות (הזמנית)

לא לספר לאף אחד, (חוץ מהבורא, ובתפילה!)

לא להתייאש,

ובעיקר, לא לשכוח, שאתה לא מפסיק !

 

הבדלה,לא נכנס לחדר האטום, והשויגער לא מרגישה בשינוי.

נסיעה חזרה הביתה, בלי. ואישתי לא שמה לב (כ"ש הילדים)

סדר א' בכולל, "אתה יוצא לסיגריה?" נשאלתי ע"י ידידי, "הרגע גמרתי" (את מה)

סדר ב', סדר ג', בית, אישה ילדים, חברים,

 

לכל אחד את התרוץ שלו, (בחכמה מבלי לשקר ח"ו) ובלבד לא להחשף להחלטה, שאני. . .

לא מפסיק לעשן !

חודש !!!! ואישתי עדין לא אומרת מילה ! (לדברים טובים מתרגלים מהר)

חברים כבר רומזים, שואלים, מבררים.

 

ואני, תשובה אחת לכולם.

לא הפסקתי לעשן ! (הרי זו האמת)

 

אבל, קבלות לחוד, ומעשים לחוד, היצה"ר בפעולה, ובתחבולות תעשה מלחמה.

ואיך באמת הצלחתי לשרוד את תקופת ה"ניקוי" מהניקוטין, מהדמוי, מההרגל !

הרי היו ימים שבאמת היה קשה בלי.

 

אז בימים רגילים כשחבר הציע ולחץ (יש אנשים שלא רוצים למות לבד) סיגריה,

קיבלתי,

הדלקתי,

מצצתי,

אך ל א   ש א פ ת י לריאות !

 

אתה מתאר לך את הטעם, את ההנאה, את הגירוי להמשיך.

נכון, זה זה. וזה לא זה ! לזה לא תתמכר, (אתה לא חייב לעשות את זה אם לא צריך)

וכך תינצל משאלות טורדניות, וממצבים שעדין חסר לך המשהוא !

אל תנסה בהדרגתיות, זה לא שייך, זה נידון לכישלון!!!

בבת אחת ! (קפוץ לים) ואם מתחשק, אז רק להחזיק ולמצוץ, "ח"ו לא לישאוף !!"

 

ידידי היקר, עברו שבועיים, חודש, שנה. אל תשלה את עצמך שאתה "נקי". לא ! אתה כנראה לא חלפת על זמנים ומועדים שיעלה שכן תתאווה לידידתך האכזרית ! (סיגריה בלע"ז) רק סיגריה אחת, "צי" קטן. ידידי. תיזהר מאד ! מהנחש הלבן "היחיד" והקצר הזה.

ותדע לך, שזו "תאווה קצרצרה" שעליך לעבור עליה, ותצליח, במעט רצון ושכל טוב.

והם יגיעו, הימים והזמנים, שלא צריכים ללחוץ עליך. כבר בשבועיים הראשונים לאחר "שהפסקת", פשוט אתה ניזכר ו"מעלה רוק" מעצם זכירת פעולת העישון "במצב הזה" (סיטואציה)  ואז, מה שעליך לעשות זה

לשבור מחסום !

מגיע חג,                        ואתה לא מעשן, התאפקתשברת מחסום. בחג הבא כבר לא תצטרך להתאפק, זה לא ידבר אליך,

ארוע / שמחה                 ואתה לא מעשן, התאפקתשברת מחסום. בחג הבא כבר לא תצטרך להתאפק, זה לא ידבר אליך,

טיול / ניוס (דברת בלע"ז) ואתה לא מעשן, התאפקתשברת מחסום. בחג הבא כבר לא תצטרך להתאפק, זה לא ידבר אליך,

וכו' וכו' כל פעם שהגעת לסיטואציה ששם התענגת על הסיגריה, והיא היתה חלק מהחויה, ונמנעת,

שברת מחסום ! ב"קצת" מאמץ. ובפעם הבאה זה כבר לא יעורר בך אפילו את הסיטואציה. שהרי עברת את אותה סיטואציה "בלעדיה". טיפה רצון – ואתה מעבר לגדר.

ואין סיבה בעולם  שתחזור לזה לאחר ששברת את המחסומים (בדרך כלל זה [במעגל ה] שנה), ואתה כבר מחוסן, ואפשר לומר שזה לא קשור כבר אליך. (להבדיל דיאטת מזון – אין כזה דבר להפסיק לאכול, שם אתה "חייב" לאכול ותמיד, כל חיך חייב לשמור על הקו העדין בין "הצורך" "לעודף", וזה מאד קשה)

 

ידידי, בן תורה ועליה, עבד ה' !

השנה, ר"ה צמוד לשבת, אתה היר"ש, תימנע ותתנקה שלשה ימים.

זו ההזדמנות שלך,

אתה הירא שמים, שמקפיד קלה כבחמורה, יכול לצאת מעסק ביש שנכנסת אליו בגיל הטיפש עשרה, ותרוויח מספר דברים,

 

כסף (תצחק)

בריאות (תעשה פרצוף)

זמן (מה הוא רוצה)

חברה !!! יצאת מהנידוי העצמי שגזרת על עצמך!

 

וכשתתנקה, ותתרגל בלי.  ת י ז ה ר !

לא לקחת אפילו סיגריה אחת מעלת צחנה. אפילו אחרי מאה ועשרים שנים,

בגלל שהיית בזה וכל עבודתך (שהיו בה מצבים קשים) תרד לטמיון,

דהיינו.

אחד שלא עישן, ולוקח (מעשן) סיגריה אחת, באמת לא נורא. (סתם מהמר משועמם ומטופש-תסלח לי) אין סיבה נורמלית שתגרור אותו לעוד ועוד עד ש. . .ובינינו, עד שמגיעים להבנה בניחוח ובטעם הטוב של הסיגריה לוקח זמן.

אבל אתה, שעישנת, יודע ומבחין בטעמה הנפלא של הסיגריה. אם תעשן ולו רק סיגריה אחת . גופך יזהה אותה מיד, ויפתח את החושים ואת הגעגועים והגירויים הישנים והנעימים, שהסתתרו משך השנים בדממה בגופך אע"פ שחשבת שכבר הפסקת ונגמלת. ומי כמוך יודע את הכלל, שמצא מין את מינו וחזר ונעור,

ותאלץ לעבור שוב את כל המחסומים מחדש, וחבל ! (בשביל סיגריה אחת)

 

אני מרהיב עוז לכתוב זאת  מכיון שאני עומד לפני יום ההולדת שלי, ה - 8 (שמונה) שנים בן חורין, בקרוב אצלך.

ואני לא מאמין בעצמי עד יום. . .

 

ולסיום,

איך אוכל מבלי להעלות את דמותה של אימי מורתי הצדקנית ע"ה

שעישנתי תחת אפה ועל אפה,(עם אמצעי מניעת ריח) ומכיוון שידעתי שאימי ע"ה ואבי יבלח"ט היו נגד עישון (למרות שאבי שליט"א עישן פעם) לא העזתי לעשן בחברתם, או בחברת מישהו שהיה עלול להעביר מידע "פלילי" זה. שאם הם היו אומרים או מבקשים ממני להפסיק, הייתי נאלץ להפסיק על אפי ועל חמתי, עם כל הקושי, בכדי לא לפגוע בכבודם, ומהרצון של כל אדם את קרבת הוריו ואהבתם.

 

אימל'ה ! איך הפסדתי את חברתך, את אהבתך, את הנשיקות שלך, את השבתות והאירוחים שמנעתי מעצמי מלהיות בקרבתך, כדי שלא תריחי את אשר עולל בנך, שמעשן ללא רשותך ודעתך (אולי כן, רק שתקת בחכמה) כבר מגיל 12 (רק שילדי לא יעשו לי כך) !

החלטתי משום מה שאני לא מספר, לא שואל, לא מדבר. עד שיעברו "שנתיים" ! (חוק ההעשנות ?)

 

ואז כשהיית על ערש הדווי, בבי"ח מאיר בכ"ס מחלקת ריאות (גם מי שלא מעשן יכול להגיע לשם)יום שישי עש"ק כ"א אייר התשנ"ט

עוד 4 חודשים חסרים ואוכל לגלות את סודי, לך אמי היקרה.

אבל הרופאים אומרים ששעותיך ספורות, נשימותיך כבדות, ותפילות ורק תפילות, ואנחנו לידיך. אבא, ה' יאריך שנותיו בטוב ובנעימים, הבנים והבנות, סביב מיטתך.

ואז מצאתי את הזמן, אני ואת לבד בחדר, (אומר שיר השירים, תהילים, תחינות וכו') מצאתי את הזמן ללחוש לך באוזניך, באמונה שאת שומעת. למרות שטרם חלפו שנתיים (עד ר"ה תש"ס) אבל הלב מדבר.

 

אמא, אני לא צריך לספר לך, את יודעת. תסלחי לי !  ואמא עצמה את עיניה. . . .

 

בליל ש"ק כ"ב אייר עד ביאת גואל צדק בב"א, ותעמוד לגורלה לקץ הימין עם שאר צדיקים וצידקניות          ת.נ.צ.ב.ה.

 

העלתי דברים אלה על הכתב שיהיה לע"נ, ולוא אדם אחד יישמם בראש השנה השתא שלאחריו תבא שבת המלכה.

נצל הזדמנות זו, ואל תהיה שוטה המאבד עצמו לדעת, שהרי כל אחד יכול לא להפסיק לעשן.

בתפילה להצלחתך, בריאותך, ואושר חייך, מ.

 

אגב, את אותה שיטה אפשר לבצע לאילו ש"כוססים ציפורנים" (ולצערנו – גם בשבת). ע"י שימוש ב"מרה" הצלחה!

שינוי גודל גופנים
ניגודיות