הושע פרק-ה

תוכן עניינים

{א} שִׁמְעוּ זֹאת הַכֹּהֲנִים וְהַקְשִׁיבוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמֶּלֶךְ הַאֲזִינוּ כִּי לָכֶם הַמִּשְׁפָּט כִּי פַח הֱיִיתֶם לְמִצְפָּה וְרֶשֶׁת פְּרוּשָׂה עַל תָּבוֹר: {ב} וְשַׁחֲטָה שֵׂטִים הֶעְמִיקוּ וַאֲנִי מוּסָר לְכֻלָּם: {ג} אֲנִי יָדַעְתִּי אֶפְרַיִם וְיִשְׂרָאֵל לֹא נִכְחַד מִמֶּנִּי כִּי עַתָּה הִזְנֵיתָ אֶפְרַיִם נִטְמָא יִשְׂרָאֵל: {ד} לֹא יִתְּנוּ מַעַלְלֵיהֶם לָשׁוּב אֶל אֱלֹהֵיהֶם כִּי רוּחַ זְנוּנִים בְּקִרְבָּם וְאֶת יְהוָה לֹא יָדָעוּ: {ה} וְעָנָה גְאוֹן יִשְׂרָאֵל בְּפָנָיו וְיִשְׂרָאֵל וְאֶפְרַיִם יִכָּשְׁלוּ בַּעֲוֹנָם כָּשַׁל גַּם יְהוּדָה עִמָּם: {ו} בְּצֹאנָם וּבִבְקָרָם יֵלְכוּ לְבַקֵּשׁ אֶת יְהוָה וְלֹא יִמְצָאוּ חָלַץ מֵהֶם: {ז} בַּיהוָה בָּגָדוּ כִּי בָנִים זָרִים יָלָדוּ עַתָּה יֹאכְלֵם חֹדֶשׁ אֶת חֶלְקֵיהֶם: (ס) {ח} תִּקְעוּ שׁוֹפָר בַּגִּבְעָה חֲצֹצְרָה בָּרָמָה הָרִיעוּ בֵּית אָוֶן אַחֲרֶיךָ בִּנְיָמִין: {ט} אֶפְרַיִם לְשַׁמָּה תִהְיֶה בְּיוֹם תּוֹכֵחָה בְּשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל הוֹדַעְתִּי נֶאֱמָנָה: {י} הָיוּ שָׂרֵי יְהוּדָה כְּמַסִּיגֵי גְּבוּל עֲלֵיהֶם אֶשְׁפּוֹךְ כַּמַּיִם עֶבְרָתִי: {יא} עָשׁוּק אֶפְרַיִם רְצוּץ מִשְׁפָּט כִּי הוֹאִיל הָלַךְ אַחֲרֵי צָו: {יב} וַאֲנִי כָעָשׁ לְאֶפְרָיִם וְכָרָקָב לְבֵית יְהוּדָה: {יג} וַיַּרְא אֶפְרַיִם אֶת חָלְיוֹ וִיהוּדָה אֶת מְזֹרוֹ וַיֵּלֶךְ אֶפְרַיִם אֶל אַשּׁוּר וַיִּשְׁלַח אֶל מֶלֶךְ יָרֵב וְהוּא לֹא יוּכַל לִרְפֹּא לָכֶם וְלֹא יִגְהֶה מִכֶּם מָזוֹר: {יד} כִּי אָנֹכִי כַשַּׁחַל לְאֶפְרַיִם וְכַכְּפִיר לְבֵית יְהוּדָה אֲנִי אֲנִי אֶטְרֹף וְאֵלֵךְ אֶשָּׂא וְאֵין מַצִּיל: {טו} אֵלֵךְ אָשׁוּבָה אֶל מְקוֹמִי עַד אֲשֶׁר יֶאְשְׁמוּ וּבִקְשׁוּ פָנָי בַּצַּר לָהֶם יְשַׁחֲרֻנְנִי:

רש"י - הושע פרק-ה

{א} כי לכם המשפט. משפט היסורין עליכם בית המלך ישר' כי אתם הייתם פח על המצפה ורשת על תבור על שני הרים הללו הושיבו פרדסיאות לשמור שלא יעלו ישראל לרגל לבית המקדש: {ב} ושחטה שטים העמיקו. משך שטיות' העמיקו אני אמרתי כל שאינו עולה לרגל עובר בעשה והם גזרו כל העול' לרגל יהרג הרי שהעמיקו יותר ממני ושחטה לשון זהב שחוט ( מלכים א י ) נמשך ונטוה וי''ת ל' שחיטת זבחים לעכו''ם: ואני מוסר לכולם. ואף אני אייסרם ביסורין אכין מוסר לכולן: {ג} כי עתה הזנית אפרים. עד הושע בן אלה היו תולין הקלקלה במלכיהון שהיו מעכבין אותן מלעלות לרגל עמד זה ובטל פרדיסאות ולא עלו לפיכך גלו כי עתה הזנית אפרים ואין להם לתלות במלך כן למדתי בסדר עולם: {ד} לא יתנו מעלליהם. לא יעזבו דרכם הרעה כמו ( שיר ב ) נתן ריחו ( ראשית לא ) ולא נתנו להרע עמדי ( במדבר כא ) ולא נתן סיחון: {ה} וענה גאון ישראל. וימאך יקר דישראל כמו ( שמות י ) לענות מפני לשון עוני והכנעה: בפניו. ואינון חזן ודונש בן לברט פירשו לשון עדות בבא להם פורענות' יעיד בהם ובפניהם גאוה וגובה שהיו מתגאין ועוברין על רצוני: {ו} בצאנם ובבקרם. בקרבנותיה': חלץ. נשמט כמו ( שמואל ב ב ) וקח לך את חליצתם בגדים שתשמיט מעליהם: {ז} בנים זרים ילדו. שנתחתנו עם עכו''ם: יאכלם חדש. חדש אב: {ח} תקעו שופר. שיזהרו להשמר מן חרב הגייסות שיבאו עליה': הריעו בית און. אחריך הגייס הולך אתה בנימין זאת הריעו בבית און וי''ת תקעו שופר בשורת חרב באה בעון שהמליכו עליהם את שאול שהיה בגבעה ולא שמעו לקול שמואל שהיה מן הרמה ומלכיהם גרמו להם לסור מאחרי כגון ירבעם וחביריו הריעו עליהם און ושבר גדול: אחריך בנימין. על שאחרתם וחזרתם אחור מלעלו' לרגל לב''המ שהוא בחלקו של בנימין: אחריך בנימין. על איחורך את בנימין: {ט} לשמה תהיה ביום תוכחה. וכשאבא להתווכח עמהם ישומו ויהיו תוהים ואין מענה בפיהם למה כי בשבטי ישראל הודעתי תורה נאמנה והם עברו עליה: אפרים לשמה וגו'. בשבטי ישראל הודעתי נאמנה ר' אבוהו בשם ר' אחא ב''ר חנינא אמר ביום שיתווכח עמהם הקב''ה בדין לא יהיה להם פתחון פה שהרי בשבטים הודעתי שהדין דין אמת אתה מוצא כשגלו עשרת השבטים לא גלו יהודה ובנימין והיו עשרת השבטים אומרים מפני שהם בני פלטין שלו לא הגלה אותן משוא פנים יש בדבר חס ושלום אין משוא פנים אלא עדיין לא נתמלאה סאתם כיון שחטאו גלו אז שמעו עשרת השבטים מאין מענה בפיה' ואמרו הא אלהא הא תקיף הא קשוט דאפילו לבני ביתיה לא נסיב אפין לקיים מה שנא' בשבטי ישראל הודעתי נאמנה: {י} כמסיגי גבול. כאד' המדביק גבול חבירו כך הם מהרו לאחוז בדרכי ישראל חבריה' המלכים לפיכך עליהם אשפוך וגומר וכמשמעו היו גוזלים שדות אך קשה בעיני כי היה לו לכתוב מסיגי גבול ולא כמסיגי: {יא} עשוק אפרים. ביד העכו''ם: רצוץ משפט. מיוסר ביסורים ולמה לו כל זאת כי הואיל ורצה והלך אחרי צוואות חדשות של נביאי הבעל: {יב} וכרקב. תולעת האוכל העץ ושוחקו: {יג} מזורו. לשון חולי: וילך אפרים אל אשור. זה הושע בן אלה שהיה לו לעבד וישב וימרוד ( מלכים ב יז ): וישלח. יהודה: אל מלך ירב. זה אחז שנתן שוחד לתגלת פלאסר לעוזרו על רצין מלך ארם ופקח בן רמליה ( מלכי' ב טז ): והוא לא יוכל לרפוא לכם. מהרבה גדודים מפלשתי' וערביים שבאו על אחז כמו שמפורש בדברי הימים ( ב כד ) כי חלק אחז את בית ה' ויתן למלך אשור ולא לעזרה לו: ולא יגהה מכם מזור. לא יסור מכם מכאוב ואומר אני שהוא מן התיבות ההפוכות ל' כאשר הוגה מן המסלה ( שמואל ב כ ) הורו והוגו מלב ( ישעיה נט ) הגו סיגים מכסף ( משלי כה ): {יד} אשא ואין מציל. אשא את הטרף: {טו} אלך. אסתלק מהם ואשובה אל השמים: עד אשר יאשמו. יחזיקו עצמם כאשמים להודות על אשמתם: ישחרונני. יבקשונני:

מצודות ציון - הושע פרק-ה

{ב} ושחטה . מל' שחיטה : שטים . ענין הסרה מדרך הטוב כמו ואת כי שטית ( במדבר ה ) : העמיקו . מל' עומק : מוסר . מלשון יסורין : {ג} נכחד . ענין מניעה כמו ולא כחדו מאבותם ( איוב טו ) : {ד} לא יתנו . לא יעזבו וכן ולא נתן סיחון ( במדבר כא ) : מעלליהם . מעשיהם : {ה} וענה . ענין הכנעה והשפלה כמו מאנת לענות מפני ( שמות י ) : גאון . מלשון גאוה ורוממות : {ו} חלץ . ענין השמטה והסרה כמו צדיק מצרה נחלץ ( משלי יא ) : {ז} חלקיהם . כן יקרא אחוזת השדה כמו ואכלה את החלק ( עמוס ז ) : {ח} חצוצרה . שם כלי נגון : הריעו . מל' תרועה והרמת קול : {ט} לשמה . מלשון שממון : תוכחה . מל' ויכוח : {י} כמסיגי גבול . אמר בל' שאלה כמי שמחזיר הסימן לתוך שדה חבירו להרחיב גבולו כמ''ש לא תסיג גבול רעך ( דברים יט ) : עברתי . מל' עברה וזעם : {יא} עשוק . ענין שדידה וגזל : רצוץ . ענין שבירה וכתיתה כמו עשוק ורצוץ ( שם כח ) : הואיל . ענין רצון כמו ויואל משה ( שמות ב ) : צו . מל' צואה : {יב} כעש . היא הרמה האוכלת הבגדים כמו כבגד יאכלם עש ( ישעיה נא ) : וכרקב . תולעת הגדלה בעץ נרקב : {יג} מזורו . כן נקרא המכה ע''ש שזורים עליה אבק מסממני' המרפאין וכן ישימו מזור תחתיך ( עובדיה א ) : ירב . הוא אשור ויקרא בשני השמות וכן מנחה למלך ירב ( לקמן י ) : יגהה . ענין רפואה כמו ייטב גהה ( משלי יז ) : {יד} כשחל . וככפיר . הם שמות האריה : {טו} ישחרונני . ענין דרישה כמו שוחר טוב ( שם יא ) :

מצודות דוד - הושע פרק-ה

{א} שמעו זאת . מוסב למעלה לומר הדבר שאמרתי שמעו וגו' : כי לכם המשפט . על בית מלכי ישראל אמר הנה עליכם ראוי לבוא המשפט : כי פח . על כי מלכי ישראל העמידו שומרים על הר מצפה ועל הר תבור לבל יניחו מי לעלות ברגלים לבהמ''ק לכן אמר אתם הייתם לישראל לפח ולרשת ללכדם בעון : {ב} ושחטה שטים העמיקו . ר''ל העם השטים מדרכי ה' העמיקו הרעה לשחוט קרבנות לעבודת כוכבים כי המלכים מנעום לבד מללכת לבה''מ והם ברוע בחירתם הוסיפו הרעה לזבוח לעבודת כוכבים ולכן אזמין אני מוסר יסורים לכולם למלכי ישראל ולעם : {ג} אני ידעתי אפרים . יודע אני מה בלב אפרים שעובד עבודת כוכבים מרוע בחירתו : וישראל וגו' . כפל הדבר במ''ש : לא נכחד . לא נמנע ממני מחשבות לבבם : כי עתה . ר''ל עם כי מתחלה היה קצת אנוס ע''י המלך הנה עתה כשמלך הושע בן אלה ובטל השומרים זנה מזדון לבו ונטמא מעצמו כן ארז''ל : {ד} לא יתנו . לא יעזבו מעשיהם לשוב אל ה' כי יש בקרבם רוח זנות של עבודת כוכבים ואינם רוצים לדעת את ה' : {ה} וענה . יכנע גאון ישראל בפניו ר''ל בעיניו יראה השפלת והכנעת גאונו : יכשלו בעונם . ויבא עליהם מכשול בגמול עונם : גם יהודה וגו' . בעת ימולא סאתם : {ו} בצאנם . עם כי ילכו בני יהודה אל בה''מ לחלות פני ה' עם הבאת קרבנות עכ''ז לא יהיה נמצא להם כי חלץ מהם וסר שכינתו מביניהם : {ז} בה' בגדו . מרדו בה' כי ילדו בנים זרים כי לקחו בת עובדי כוכבים והבנים הולכים אחר האם וילדו א''כ בנים הזרים מהם : עתה . ר''ל בזמן קרוב הנה החדש המוכן להם הוא חדש אב הוא יאכל אותם ואת חלקת שדותיהם ר''ל בימי החדש הזה יקבלו גמולם : {ח} תקעו שופר . להזהירם מחרב הגייסות הבאים : חצוצרה . מוסב על תקעו לומר תקעו בחצוצרות ברמה להיות נשמרים מהחרב : אחריך בנימין . ר''ל כי האויב הולך אחריך להלחם בך : {ט} ביום תוכחה . ביום שאתוכח עמהם על רוע מעשיהם : בשבטי ישראל . בהפורעניות שאביא על שבטי ישראל בזה הודעתי האמנת דברי שכן היה כמו שאמרתי עליהם : {י} היו שרי יהודה . ועכ''ז לא לקחו שרי יהודה מוסר ואחזו בדרכי עשרת השבטים כמו מסיג גבול רעהו לאחוז משלו ולכן גם עליהם אשפוך כמים עברתי : {יא} עשוק . הלא ראו שאפרים עשוק ביד האויב וכתות במשפט פורעניות על כי רצה ללכת אחר אותה צוואה של ירבעם בדבר עגלי הזהב ולא שעשה מחמת אונס כ''א גם הוא חפץ בזה ועם כי יהודה ראה העון והגמול ולא לקח מוסר : {יב} ואני כעש . לכן כמו שאהיה כעש לאפרים לכלותו ולאבדו כן אהיה כרקב לבית יהודה : {יג} וירא . וכאשר יראה אפרים בזמנו את חלי צרותיו ויהודה בזמנו מכת מכאובו : וילך אפרים . הוא הושע בן אלה ששלח אל מלך אשור שיהיה לו לעבד : וישלח . על יהודה הנזכר יאמר כי אחז שלח למלך אשור לעזור לו מול רצין ופקח כמ''ש ( במ''ב טז ) : לא יוכל לרפוא . ר''ל לא יהיה לך לעזר : ולא יגהה . לא ירפא מכם המכה ר''ל לא יציל אתכם מהרעה : {יד} כי אנכי . כי אני אהיה כשחל מול אפרים וגו' , ואני אטרפם ואלך לי עם הטרף ואשא אותם ואין מי מציל מידי ר''ל אם אני אחפוץ ברעתם מה יעזור להם אשור : {טו} אלך . אסלק מהם שכינתי ואשובה אל מקומי השמים : עד אשר יאשמו . שיכירו בעצמם שהם אשמים ויבקשו פני למחול להם : בצר . הנה בעת יצר להם ידרשו אותי ולא יחזקו לבבם :

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן