ההלל

תוכן עניינים

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד.
--------

מהו ההלל?

"טוב להודות לה', ולזמר לשמך עליון"!

ספר התהילים - ספר התהילות והשירות של עם ישראל, רווי הוא בשיר ושבח לחי העולמים.

ואולם - אמר רבי יהושע בן לוי (מסכת פסחים קיז ע"א): "בעשרה מאמרות של שבח נאמר ספר תהילים: בניצוח, בניגון, במשכיל, במזמור, בשיר, באשרי, בתהילה, בתפילה, בהודאה, בהללויה. גדול מכולן: הללויה, שכולל שם ה' ושבח בבת אחת". ובו נקבע להתחיל את "שיר ההלל" של עם ישראל בכל הדורות.

"הלל" זה נאמר במאורעות שונים בתולדות עמנו, וכן אמרו חז"ל (מסכת פסחים קיז ע"א): "נביאים שביניהם תקנו להם לישראל שיהיו אומרים אותו על כל פרק ופרק, ועל כל צרה וצרה שלא תבוא עליהם, ולכשנגאלים אומרים אותו על גאולתם".

כמו כן, תקנו חכמים לאומרו 18 פעמים בשנה בתפילה: בשבעת ימי חג הסוכות, בשמיני עצרת [שמחת תורה], בשמונת ימי החנוכה, ביום טוב ראשון של פסח, ובחג השבועות. וכבר נהגו כל ישראל לאומרו גם בראש חודש, אך בדילוג חלק מהפסוקים, כי אין זה הלל של חיוב, כמבואר ב"שער ההלכה". (מסכת תענית כח ע"ב)

מי אמר את ההלל לראשונה?

עשרים וששה דורות, החל מבריאת העולם - המתין העולם שיבואו עם ישראל ויאמרו את ההלל, עד אשר אמרוהו לראשונה - בליל יציאת מצרים.

בשעה שבאה מכת בכורות על המצרים בחצות הלילה, הלך פרעה בבהלה אל משה ואהרן, והיה דופק על פתחיהם ומתחנן שיצאו מיד ממצרים, כדי שלא תפגע בו המכה. אמרו לו: שוטה, בלילה אנו יוצאים?! וכי גנבים אנחנו?! אלא בבוקר אנו יוצאים, שכך אמר לנו הקב"ה: "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר". אמר להם פרעה: הרי מתו כל מצרים, ואי אפשר להמתין עוד! אמרו לו: אם מבקש אתה לכלות את המכה הזאת ממך, אמור עכשיו בפה מלא: "הרי אתם בני חורין, הרי אתם ברשותכם, הרי אתם עבדים של הקב"ה". התחיל פרעה צווח: "לשעבר הייתם עבדי, ועכשיו הרי אתם בני חורין! אין אתם אלא עבדים של הקב"ה, צריכים אתם להלל להקב"ה שאתם עבדיו!", וזהו שפותח ההלל ואומר: "הללויה הללו עבדי ה'!" ולא עבדי פרעה, לשעבר היינו עבדים לפרעה, ועכשיו אנו עבדיו של הקב"ה, שנאמר "כי לי בני ישראל עבדים". (ילקוט שמעוני תהילים רמז תתעב)

מכאן ואילך - המשיכו ישראל לומר את ההלל על הניסים ועל התשועות שבכל דור ודור. "שכל תשועה ותשועה שעשה הקדוש ברוך הוא לישראל, הם מקדימים לפניו בהלל ובשבח, וכן הוא אומר בספר עזרא (ג יא): "וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל, וְכָל הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדוֹלָה בְהַלֵּל לַה' עַל הוּסַד בֵּית ה'". ואומר הפסוק: "לה' הישועה, על עמך ברכתך סלה" - דהיינו: לקדוש ברוך הוא - לעשות ניסים ונפלאות [לה' - הישועה], ולנו - להללו ולברכו [על עמך - ברכתך סלה]! (מגילת תענית הסכוליון)

יהושע וישראל אמרו את ההלל - בשעה שבאו לכבוש את הארץ ועמדו עליהם מלכי כנען. אמרו ישראל: "לֹא לָנוּ ה', לֹא לָנוּ, כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ", כלומר לא בעבור כבודנו תן לנו לנצח, אלא כדי שיתקדש שמך בעולם. ורוח הקודש השיבה ואמרה: "לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה!" (ישעיה מח יא)

דבורה וברק אמרוהו - בשעה שעמד עליהם סיסרא, שר צבא חצור, ועימו תשע מאות רכב ברזל ועם רב. אף הם אמרו: "לֹא לָנוּ ה', לֹא לָנוּ..." ורוח הקודש השיבה ואמרה: "לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה!" ואכן הקב"ה שלח מהומה במחנה סיסרא, וכולם נפלו בחרב ישראל, כמו שנאמר: "וַיִּפֹּל כָּל מַחֲנֵה סִיסְרָא לְפִי חֶרֶב, לֹא נִשְׁאַר עַד אֶחָד", ובא נחל קישון וגרף את כל גופותיהם. (כמסופר בנביא שופטים פרקים ד-ה)

חזקיה המלך וסיעתו אמרוהו - בשעה שעמד עליהם סנחריב. היה זה ערב פסח, וסנחריב מלך בבל עלה וצר על ירושלים, עם צבא אדיר גדול וחזק. הוא שלח לומר לישראל דברי גאווה ובוז, כשהוא מחרף ומנאץ את אלוקי ישראל, ובטוח בניצחונו. ואולם חזקיה המלך הצדיק חיזק ועודד את העם אשר בירושלים, לבל יפלו ברוחם. הוא ציוה עליהם להקריב קרבן פסח כרגיל, ובשעת הקרבת הקרבן היו קוראים את ההלל בשירה וזמרה ומנגנים בכינור ונבל ובכל מיני כלי שיר בכל מזמור ומזמור ניגונים ערבים, וסנחריב הרשע בשומעו שירים ומנגינות כל כך יפות, שלח וקרא את שלישו רבשקה שהיה ישראל מומר, ואמר לו מה הקולות הללו שאני שומע? השיב לו רבשקה, היהודים מקריבים קרבן פסח ואומרים הלל בנעימה ונגינה. ואמר לו לסנחריב: "תשמע בקולי, חזור לאחוריך, כי ניסים נעשים להם בלילה הזה", אך סנחריב ביזה את דבריו והמשיך בגאוותו להשתחוות לאליל שלו שהיה שמו "בית נסרוך" [נסר מתיבת נח, קורה מיוחדת, גדולה במיוחד, ברוחב 12 אמה [6 מטר] ובאורך חמישים אמה [25 מטר], ששרדה מן התיבה של נח]. והנה - (מלכים ב יט): "וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא [ליל הסדר], וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף, וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים". כשהשכימו ישראל בבוקר לקרוא קריאת שמע ולהתפלל, מצאו שכולם פגרים מתים. ואמרו חז"ל: 185,000 היו רק הגנרלים המובחרים, אבל לבד מהם היו חיילים טוראים עד אין מספר וכולם מתו בלילה הזאת, לבד מששה, ואלו הם: סנחריב ושני בניו, ועוד שלושה מחייליו. בקומו משנתו בבוקר, נבהל סנחריב לראות שכולם מתו, מיד החל לברוח מפחד שמא יהרגוהו היהודים. ובבורחו נשבע לבית נסרוך אלוהיו, שאם יגיע בשלום לבית האלילים שלו, ישחט את שני בניו ויקריבם לעבודה זרה. אך הוא לא ידע שבניו אחריו שומעים את שבועתו, ומיד אמרו: "הבא להורגך השכם להורגו", לא נחכה עד שהוא יהרוג אותנו, נהרוג אותו מיד, והרגוהו בדרך. כן יאבדו כל אויביך ה'. (מלכים ב יט, מסכת סנהדרין צה ע"ב, שמות רבה יח, ילקו"ש מלכים ב רמא) [ואגב, סיפור זה מופיע במלואו בממצא ארכיאולוגי שהתגלה בחפירות ארמון אסר חדון המלך, בנו של סנחריב. אלא שבחרס שנמצא שם כתוב שפרצה מגפה בצבאו של סנחריב. אולם התנ"ך מספר לנו את האמת העומדת מאחורי מה שנראה כמגפה].

אף חנניה מישאל ועזריה אמרו את ההלל - בשעה שעמד עליהם נבוכדנצר הרשע. נבוכדנצר בגאוותו הרבה, עשה פסל עצום בגודלו - בדמותו, העמיד אותו ב"בקעת דורא", וציוה שיבואו נציגים נכבדים מכל עם ועם, ובהינתן האות, ישתחוו כולם לפסל. מן היהודים בחר נבוכדנצר את חנניה, מישאל ועזריה. אך למרבה חרונו - בשעה שכולם השתחוו לצלמו, הללו נשארו עומדים בקומה זקופה ולא השתחוו. אמר להם נבוכדנצר, כי אם יעמדו בסירובם ולא ישתחוו, יושלכו לכבשן האש. ענו ואמרו לו: "נבוכדנצר! אין אנו מהססים כלל מה להשיבך על הדבר הזה. הרי לאלוקינו אנחנו עובדים, הוא יכול להציל אותנו מכבשן האש הבוער ומידך המלך. ואם לא יציל אותנו, בכל זאת ידוע תדע לך, כי לאלוהיך אין אנו עובדים, ולפסל הזהב שהקימות לא נשתחווה". התמלא נבוכדנצר כעס וחימה, וציוה להשליכם מיד לכבשן האש. הושלכו חנניה, מישאל ועזריה לכבשן, ומתוך שמחתם שזכו לקדש שם שמים, היו אומרים את ההלל בשמחה. שלח הקב"ה את מלאך גבריאל שיקרר להם את האש, ולא ניזוקו כלל, ואפילו בגדיהם לא נחרכו. נחרד נבוכדנצר, ציוה להוציאם, והכריז ואמר: "ברוך אלוקיהם של חנניה מישאל ועזריה, ששלח מלאכו והציל את עבדיו שבטחו בו. לא נמצא אל אחר שיכול להציל כאלוה זה". (כמסופר בהרחבה בספר דניאל פרק ג)

מרדכי ואסתר אף הם אמרו את ההלל - בשעה שניצלו מהמן הרשע. (מסכת פסחים קיז ע"א)

אף החשמונאים - בשעה שניצחו את מלכות יון, נכנסו לבית המקדש, מצאו שם שבעה שיפודים של ברזל וקבעו אותם במקום המנורה השדודה, והדליקו בתוכם נרות, והתחילו נותנים המנון ושבח ואומרים: "לשעבר היינו עבדים לפרעה, עבדים ליון, ועכשיו עבדיו של הקב"ה אנו! הללויה הללו עבדי ה'!". (פסיקתא רבתי פיסקא ב. מגילת תענית)

מעלת אמירת ההלל

סדר ההלל כולל בתוכו את כל הגאולות וכל מה שעובר על ישראל בכל הדורות. אנו משבחים ומהללים את הקב"ה - בין על ימי עלייה, ובין על ימי ירידה, כי ידענו היטב כי הכל בהשגחתו יתברך. "הלל" הוא אף לשון אור [כמו "בהלו נרו עלי ראשי" (איוב כט ב)], שמאיר אור חדש במקום שהיה חושך, כלומר ההלל שופך אור גם על הצרות לראות בהן את אהבת ה' לעמו והשגחתו התמידית עלינו, בכל מצב. וכמו שאומרים בהלל: "כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא - וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא", ומאידך: "צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא - וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא".

"המגביהי לשבת המשפילי לראות" - ראשי תיבות ההלל. רמז שיש להלל את ה' בין על העלייה ובין על הירידה, בין על הטובה ובין על הרעה. (מעם לועז תהלים פרק קיג)

בספר יסוד ושורש העבודה כתב: "וצריך לקרוא את ההלל בכוונה ובשמחה עצומה, ולכן יתן ליבו ומחשבתו אל השבחים וההודאות הנזכרים בהלל, וישמח שמחה עצומה עד מאוד בגודל אלהותו יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד". וכתב הטור (סימן תעג): מצוה מן המובחר לומר את ההלל בנעימה, לקיים מה שנאמר (תהלים לד ד): "גַּדְּלוּ לַה' אִתִּי, וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו".

אמר הקב"ה לישראל: "השמיעני את קולך" - זה קריאת ההלל בנועם, שבשעה שישראל קוראים את ההלל, קולם עולה למרום. (שיר השירים רבה ב ז)

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
סדר היום בהלכה ובאגדה

כסלו התשע"ג
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן