האל הגדול הגבור והנורא

אין ללמוד בספר זה ללא הדרכה מרב ירא שמיים, לימוד קבלה נועד אך ורק למי שמילא כרסו ש"ס ופוסקים ועומד בתנאים שרבי חיים ויטאל מציין בהקדמת עץ חיים ללימוד הקבלה.

תכוין בתחלה כי אחר שנכנסו ג' מוחין עלאין דמצד אימא והשלש' מוחין תתאין דמצד אבא כבר נגדל ז"א ונק' גדול ומתחיל לצמוח שערי זקנו ונעשים בו י"ג תיקוני דיקנא שהם רמוזים בי"ג מדות אל רחום וחנון כו' והתיקון הראשון מכולם נק' א"ל. וזה נרמז במלת הא"ל ואות ה' יתירה שבמלת האל הוא לרמוז למה שהודעתיך במ"א. וכן באדרת נשא כי זה תיקון העליון הנק' א"ל הוא מתפשט בג' עולמות בי"ע והוא מנהיג כל העולמות בי"ע כמבואר אצלינו וה"ס אל שדי שבבריאה אל ידוד ביצירה אל אדני בעשי' ונמצא כי אל זה דתיקונא קדמאה דדיקנא מתפשט ומתחלק אל ג' א"ל. והנה שני פאות הזקן הם בשתי צידי הפנים למעלה וכל פאה מהם יש בו שלשה שמות אל וטעם היותם שלשה פעמים אל בכל צד הוא כי הנה נמשכין מן ג' מוחין דחב"ד שבו דבתלת חללי גלגלתא וסיום מקומם הוא עד המצח ומשם ולמטה יורדת ומתפשטת הארתם ומאירה דרך צדדי הדיקנא והפני' ומהארת המוחין האלו נעשו בו י"ג תיקוני דיקנא וההארה הראשונה שלהם הוא בתיקונא קדמא' ונק' א"ל. והנה כאשר יוצאת הארה זו של הג' מוחין מאירה ג' א"ל בלחי הימין וג' א"ל בלחי השמאל מכח ג' המוחין ונמצא שהם ו"פ א"ל. אמנם אינם מתגלים רק הה' אל בלבד. והא"ל הו' נעלם. וטעם הדבר הוא לפי שמוח החכמה מאיר בלחי הימין א"ל שד"י וכן בלחי השמאל ומוח הבינה מאיר בלחי ימין א"ל יהו"ה וכן בלחי השמאל והרי ד"פ א"ל אמנם מוח הדעת להיותו כלול מחו"ג ושניה' בחי' מוח א' בלבד לפי שהגבורות נכללות בחסדים. ולכן גם כשיוצא' הארתם לחוץ הם יוצאות כלולות ביחד כי מן הארת החסדים יוצא א"ל אדני בלחי הימין ומהארת הגבו' יוצא אל אדני בלחי השמאלי אמנם שניהם כלולים זב"ז ולכן אינו ניכר רק האל אדני אשר בלחי הימין הכולל את השמאלי עמו ונמצא כי אינם ניכרים ונגלים רק ה' פעמים א"ל וז"ס האל ה' א"ל וכוונתינו עתה לעשות בז"א י"ג תיקוני דיקנא ולהמשיך הארתם ולזה קשיא לי כי הרי בסוד ויעבור נעשה הדבר הזה כמשי"ת שם והנלע"ד בזה הוא אעפ"י שלא קבלתי ממוז"ל כי אלו הם מצד מוחין דאימא אשר כבר נכנסו המקיפי' שלהם כנ"ל. ואותם של ויעבור הם מן המקיפי' דמצד אבא אשר עדיין לא נכנסו עד ברכת כהנים כנ"ל וכמשי"ת במקומו ובזה תבין כי יען אלו הם מן המקיפין דמצד אימא לכן אינם צריכין בקיעה לפי שהם עומדין מחוץ אל נה"י דאימא. אמנם אותם דויעבור הם ממקיפי אבא אשר הם מלובשים תוך נה"י דאימא ולכן צריכין בקיעה הנה"י דאימא כדי שיצאו הארת מקיפי אבא לחוץ בסוד ויעבור כמבואר שם גם אפשר לומר כי עתה נעשים ט' תיקוני דיקנא דז"א בלבד ואח"כ ע"י ויעבור נשלמים בו כל י"ג תיקוני דיקנא וכ"ז נלע"ד אבל לא שמעתיו ממוז"ל. ונחזור לבאר ביאור הנז' איך אינם רק ה"פ א"ל בלבד והוא כי הנה ג' מוחין הם חב"ד וכל אחד מאיר בשני צידי הפנים בלחי הימין ובלחי השמאל. והנה מוח הדעת מלובש תוך היסוד דאימא הנקר' שדי כנודע ונמצא כי שני שמות א"ל שדי שיש בפאת הראש הימנית והשמאלי' נמשכי' ממוח הדעת ומוח הבינה מאיר בשני צדי הפנים שני שמות אל אדני לפי שהבינה היא דינין וגבורה ולכן נק' אל אדני. ומוח חכמה מאיר בשני צדי הפנים שני שמות אל ידוד ועכ"ז סדרם הוא אל שדי למעלה ואחריו אל ידוד ואחריו אל אדני וה"ס דעת ובינה וחכמה שבו ונודע כי אל שדי הוא בגי' משה הנמשך מהדעת שהוא בחי' יסוד וטעם הדבר הוא לפי שהנה הג' מוחין האלו הם סתומים תוך נה"י דאימא ואינם מאירים עד שירד אור שלהם ומתפשט למטה בפאתי הזקן בב' צדדי הלחיי' ובהכרח הוא שהדעת שהוא תחתון מן חו"ב שהוא יקדים לצאת בתחילה ומתגלה בדיקנא ומניח מקום פנוי לשירדו חו"ב גם הם דרך הדעת אשר שם הוא פתח היסוד דאימא כי דרך הקוים שלהם אין להם פתח לצאת וכיון שמוכרח הוא לדעת לצאת בתחילה ולכן כאשר יוצא נשאר במקום ההוא העליון והפנוי והריקם ונעשה שם אל שדי וכאשר יורדין אח"כ החו"ב ונודע כי למעלה במקומם הם יושבים זה בצד זה שוים משא"כ בדעת שהוא למטה מהם וכיון שהם שוים למעלה וכאשר יורדים אין שניהם יכולים לרדת ביחד ולכן החכמה שהיא יותר מעולה יוצאת בראשונה כי גם הדעת לולי שהוא תחתיהן היה ממתין עד שיורדין היותר עליונים וגדולי' ממנו ולכן עתה יורדת החכמה ואינה מוצאת מקום פנוי אלא תחת מקום הדעת שהוא א"ל שד"י ויורד למטה ממנו ונעשה שם בחי' אל ידוד. ואח"כ יורדת הבינה למטה מן החכמה ונעשית אל אדני תחת החכמה והרי נתבאר טעם אל הסדר שלהם ולפי שהדע' לא נתרחק ממקומו לפי שמקומו הוא יסוד דאימא והנה יסוד דאימא התפשטותו הוא עד החז' ונמצא שאין הדעת יוצא ממקומו אמנם הוא מתפשט בלבד ואינו יוצא ממקומו לכן אינו נחלק לשנים ואל שדי דימין ושמאל כלולים ביחד ונעשים אל אחד. אבל החו"ב יצאו יציאה גמורה מן הקוים שלהם ונכנסו דרך קו יסוד דאימא ולכן הם מתגלים לגמרי ונעשים שני שמות אל ידוד ושני שמות אל אדני מימין ושמאל ולכן הם ה' אל בלבד וזהו ענין הא"ל ה' א"ל:
והנה בענין ויעבר שאז נבקע ממש יסוד דאימא אז ניכרין ב' שמות אל שדי אשר בו ולכן התיקון הראשון שבי"ג תיקוני' הוא א"ל כמש"ה אל רחום כו' ולפי שה' א"ל כבר נתגלו כאן במל' האל ושם הוא שנגלה האל הו' לכן לא נזכר שם רק אל א' בלבד והנה אותו שם אל שנגלה הוא שם אל שבלחי השמאלי כנ"ל כי עתה בהאל לא נגלה רק הימיני לפי שהשמאל לעולם נכלל בימין ונמצא כי האל הששי הנגלה שם הוא השמאלי והנה שני דרכים ביארנו בענין סדר אל שדי אל ידוד אל אדני. זה הפך מזה ואני מסופק איזה מהם הוא ששמעתי ממורי ז"ל. ונלע"ד שזה הדרך האחרון הוא אמיתי אשר שמעתי והאמת יורה דרכו ואח"כ תכוין במלת האל שהוא אותיות לאה והענין הוא שתכוין לעשות עתה פרצוף של לאה קודם שתעשה פרצוף רחל כי פרצוף רחל מתחיל לעשות במלת אל עליון גומל חסדים כו' כמשי"ת בע"ה ותתחיל עתה בבנין פרצוף לאה כי צריכין אנו לעשותו לצורך זווג הנעש' אח"כ עמה במלת ויעבר כו' בי"ג מידות כמשי"ת שם בע"ה. ולפי שאין לאה יוצאה רק אחר סיום ג' מוחין דז"א שהוא בתחילת ב' שלישי הדעת דז"א כדוגמת רחל שיוצא' בתחלת שני שלישי הת"ת דז"א ולכן אין אנו מתחילין בבנין פרצוף לאה עד אחר אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב שהם בחי' ג' מוחין ואחר ואלקי יעקב שהוא מוח הדעת דז"א אז אנו אומרים האל לרמוז אל בנין לאה אשר כאן מקומה. ואל תתמה במש"ל כי ד"פ נזכרו אלקי לצורך ד' פרצופי לאה כנז"ל כי הנה אין זה רק בחי' המשכת האורות מן המוחין לאותם ד' בחי' של לאה כמבואר אצלינו בדרו' ח"י נשים שהמלך מותר בהן. וזו אשר אנו עושים עתה במלת האל היא האחרונה שבכולם אחר אשר יצאו כל ד' הארות אלקי אלקי כו' לחוץ. ולפי שרחל איננה רק נקוד' קטנה לכן צריך לבנות לה פרצוף גמור כמשי"ת אבל לאה שהיא אחוריים דאימא עילאה ממש כמבואר אצלינו אין צורך כאן לעשו' לה פרצוף ממש. אמנם רק זכר בעלמא לכוין בה במלת הא"ל ולהעלותה כאן ולהדביקה מבחוץ כנגד נה"י דאימא במקורה ושרשה האמיתי הא' ובענין נשיאות כפים שבברכת כהנים נת' זה היטב וע"ש. גם תכוין במלת האל אל מה שהודעתיך כי בעת כניסת המוחין דגדלות של הויות יורדים למטה המוחין דקטנות של שמות אלקים. גם הודעתיך כי אינם יורדים מוחין דקטנות רק עד שיכנסו גם ג"ר דמוחין של הויות דגדלות כי אין כח במוחין דגדלות דו"ק לדחותם ולהורידם גם נתבאר שם כי כאשר יורדים אלו המוחין דקטנות הנה מסעם ונסיעתם הא' היא אל הגרון דז"א וז"ס גרון שהוא בגי' ג' אלקים דג' מוחין דקטנות. ולכן תכוין עתה במלת האל כי עתה הגרון דז"א נעשה מבחי' ג' מוחין דקטנות אלו היורדים שם כי לפי שכבר נכנסו ג' מוחין ראשונים דמצד אימא לכן נדחו וירדו ירידה א' אלו המוחין דקטנות והוא בגרון דז"א כנז' וזה נרמז במלת האל כמו שנבאר ויען כי גם שלשה מוחין תחתונים דמצד אבא נכנסו עמהם בז"א. לכן אלו המוחין דקטנות נסעו עוד נסיעה ב' יותר למטה בחג"ת דז"א. וגם זה נרמז בתיבת האל כמו שנבאר ונמצא שאעפ"י שג' מוחין ראשונים דמצד אימא נכנסו ביחד בז"א עם ג' מוחין תתאין דמצד אבא עכ"ז גרמו ב' מסעות אל המוחין דקטנות כי בתחלת כניסת ג' מוחין עלאין דאימא אז ירדו המוחין דקטנות ירידה א' ובהתחלת כניסת ג' מוחין תתאין דאבא ירדו ירידה שנית אל חג"ת דז"א כנז' ונבאר עתה ענין מסע הא' איך נרמז במלת האל. והוא אותיות ה' אל פי' כי הנה אלו שלשה שמות אלקים דמוחין דקטנות נודע שהם בסוד מילוי ואין הפרש ביניהם אלא במילוי אות ה' של אלקים כי אלקים דמוח החכמה מלוי ההא שבו היא ביודין ומילוי אלקים דבינה הוא בההין. ומלוי האלקים דדעת הוא באלפין וסימנם יה"א כמבואר אצלינו בדרוש דקדיש בענין אמן יש"ר כו' ונמצא כי ההא של שם אלקים משתני' בג' מילויים וסדרן הי הה הא ושלשתם בגי' א"ל והרי איך אות ה' יש בה שלשה מלויים שעולים בגי' אל וזהו הא"ל ר"ל אות ה' אשר ג' מלוים שבה הם בגי' א"ל והוא רמז אל ג' אלקים דקטנות ואינן נרמזין כאן אלא בבחי' השינוי שבהם שהוא באות הה"א לבדה כפי בחי' המלוי שבה גם תכוין כי עתה כבר נכנסו ג"ר דאימא וצריכים לרדת אותם ג' אמצעיות שהיו בראש בתחילה ועכשיו ירדו במקומם שהם חג"ת דז"א ואינם יורדים תיכף אמנם נוסעים ב' מסעות הא' נוסעים אל הגרון דז"א וזה תכוין במלת האל כדמיון שביארנו במוחין דקטנות. ואח"כ נסיעה הב' היא במקומם האמיתי שהם חג"ת דז"א וזה תכוין במלת הגדול הגבור והנורא שהם חג"ת דז"א ואז ממילא ג"כ הג' תחתונות שעדיין היו עומדים כאן הנה עתה הם יורדים למטה במקומם שהם נה"י דז"א והרי נגמר ונשלם תיקון המוחין דגדלות דמצד אימא. גם תכוין להוריד המוחין דקטנות ג"כ מסע ב' אל מקום ג' האמצעיות כנז' ואמנם כאשר תכוין בבחינת המוחין דג' האמצעיות תכוין בסוד ההא הרמוזה כאן בסוד ר"ת הגדול הגבור והנורא ה' יתירה בכל תיבה לרמוז שהם מוחין דאימא הנק' ה' עלאה היורדת אל ג' אמצעיות הנקרא גדול ולא הגדול וזהו הגדול ר"ל ה' גדול פי' מוח החסד מן אימא הנקרא ה"א וגם יורדת בחסד דז"א הנקרא גדול וזהו הגדול וכן עד"ז יתבאר הגבור והנורא. וכאשר תכוין בבחי' המוחין דקטנות אז תכוין בסוד ג' ההין דאלקים דקטנות בג' מילויים היורדים כאן שבמילת גדול גבור נורא וכמו שנתבאר במלת האל ה' א"ל כי מפני שאין שינוי באלקים דמוחין דקטנות אלא בההין שבהן לכן לא נרמזו כאן אלא ההין. וזהו הגדול ה' גדול הגבור ה' גבור הנורא ה' נורא גם תכוין כי הה"ח דמצד אימא הם עתה מתחילין להתפשט בו"ק דז"א ועתה נתפשטו הג' מהם והם הגדול הגבור והנורא שהם חג"ת. גם תכוין שעתה נתקנים הג' אמצעיו' עצמם של ז"א בבחי' הכלי והגוף עצמו זולת המוחין הנכנסי' בהם וענין זה הוא בסוד ההגדלה שביארנו לעיל איך ע"י אותם ג' פרקים דאימא הנכנסים בהם הם נעשים מדה שלימה ובאות ו' יתירה שבמילת והנורא תכוין כי הנה יסוד דאבא הוא ארוך מהיסוד דאימא ותכוין שעתה אשר נכנסו ג' תחתונות דאימ' כבר נכנסו התחלת קצה התחתון דיסוד דאבא ליכנס והארתו יורדת ומגעת דרך קו האמצעי עד הת"ת דז"א וזה נרמז באות ו' של והנורא וע"י זאת ההארה כבר יש בה כח להתחיל אח"כ תיקון הנוק' דז"א בסוד ה' בחכמה יסד ארץ ולכן אחר ו' דוהנורא אנו אומרים אל עליון פי' כי עתה צריך לתקן ג"כ מקום החזה דז"א המגולה כי יש בו שינוי ממה שיש בשאר חלקי הת"ת המכוסים כי כאן [במקום המגולה] מתגלה [אור] היסוד דאימא ונוסף בו אור גדול בין לז"א בין לנוקבי' והנה מן החזה דז"א מתחיל ראש בנין יעקב ורחל. ונמצא כי שלש הארות אנו צריכין להמשיך. האחד לת"ת ז"א עצמו והב' לכתר דיעקב והג' לכתר דרחל לפי שמן החזה דז"א עד סיום כל הת"ת דז"א הוא שיעור גובה כל הכתר דיעקב מצד פנים דז"א. והכתר דרחל מצד אחור ז"א. ותכוין תחלה כי ע"י גילוי היסוד דאימא ניתוסף אור בז"א עצמו בבחי' האורות היוצאים ופוגעים זה בזה ומכים זה בזה וניצוצו' הארתם והכאתם היא באופן זה. תחילה תכוין כי יו"ד פעמים ה"א הוא בגי' ק"ך והיא הכאת החכמה דז"א בבינה שבו ומוציאה ק"ך אורות. ואח"כ מכה הואו בהא והוא בגי' ע"ח שהם ואו פעמים ה"א ואם תחבר שניהם ביחד ק"ך וע"ח יהיו בגי' אל עליון ולפי שהוא בחי' הת"ת דז"א עצמו אשר בחי' זו היא הויה דמ"ה דאלפין ולכן הכאה זו היא בהויה דמלוי אלפין כנז'. אח"כ תכוין להמשיך אור אל יעקב לעשות הכתר שלו. וזה תכוין במלת אל. אח"כ תכוין להמשיך לעשות הכתר דרחל במלת עליון ונמצא שבתחילה תכוין להמשיך הארת ז"א בב' תיבות אל עליון אח"כ תחלק אור זה לב' אל ליעקב שהוא זכר ואחריו עליון לרחל לפי שהז"א מקבל בתחיל' כל האורו' ואח"כ מחלקם אל יעקב ורחל והענין הוא כי עתה בזה המקום נתגלה היסוד דאימא ויוצא אורו לחוץ בגילוי גדול ולכן יש עתה כח להוציא פרצוף יעקב ורחל מכאן ולמטה ונודע כי אימא היא הויה דמילוי ס"ג. והנה בחי' הפנים של הויה זו לוקח יעקב לפי שעומד במקום צד הפנים דז"א והוא בחי' שם ייאי שבהויה דס"ג כנודע והוא בגי' א"ל. ואינו לוקח כל ההויה דס"ג לפי שעיקר אחיזת יעקב הוא ביסוד דאבא המתגלה עתה. ואף על פי שעדיין לא נכנס עכ"ז כבר רמזנו בחי' הארתו באות ו' של והנורא [שהיא מידת יעקב] כנ"ל. וע"י הארה זו יכול יעקב לצאת אעפ"י שעדיין לא נכנסו המוחין דמצד אבא לגמרי ולכן צריך יעקב לקחת קצת הארה מן אימא ולא כולה רק קצתה שהוא שם ייאי מן הויה דס"ג כנז' אשר זה השם הוא עיקר כל הוית ס"ג כנז' בדרוש הציצית וק"ש וע"ש. ואח"כ תכוין לתת אחוריים דס"ג לרחל היושבת באחורי ז"א והנה אחוריים דס"ג הם בגי' קס"ו כמנין עליון גם תכוין שהכתר נקרא אל עליון והיא בחי' הכתרים דיעקב ורחל כמשי"ת בע"ה בדרושים אחרים ויבואו אחר סיום הדרוש הזה ג"כ בענין כונות התפלה:

 

לעילוי נשמת מורנו ורבנו עטרת ראשנו רבי יצחק בן שלמה לוריא אשכנזי ולמורנו ורבנו עטרת ראשנו רבי חיים בן יוסף ויטאל ובנו רבי שמואל.

לעילוי נשמת ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים ומתים, לרפואת כל עם ישראל החיים והמתים - ולשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתא.

בס''ד - כל הזכויות שמורות ל - ''ויקיטקסט'' תחת רשיון ''GNU Free Doc.' 

דילוג לתוכן