הָאָדָם נִצְרָךְ לִשְׁאֹף לִגְדוֹלוֹת וּלְנַצֵּל אֶת כֹּחוֹת נַפְשׁוֹ בְּכָל יְכָלְתּוֹ, אוּלָם הַדָּבָר צָרִיךְ שֶׁיֵּעָשֶׂה בְּהַדְרָגָה, וּבְכֵן הֵיאַךְ יֵדַע הָאָדָם אִם הוּא צוֹעֵד קָדִימָה כָּרָאוּי, וְלֹא שֶׁהוּא צוֹעֵד יוֹתֵר מִדַּי מַהֵר וְעָלוּל הוּא לִפֹּל, וְכֵן מֵאִידָךְ אֵינוֹ מְפַגֵּר בִּצְעָדָיו וְעָלָיו לְהִזְדָּרֵז יוֹתֵר?

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר נפשי בשאלתי חלק א - שו''ת הָאָדָם נִצְרָךְ לִשְׁאֹף לִגְדוֹלוֹת וּלְנַצֵּל אֶת כֹּחוֹת נַפְשׁוֹ בְּכָל יְכָלְתּוֹ, אוּלָם הַדָּבָר צָרִיךְ שֶׁיֵּעָשֶׂה בְּהַדְרָגָה, וּבְכֵן הֵיאַךְ יֵדַע הָאָדָם אִם הוּא צוֹעֵד קָדִימָה כָּרָאוּי, וְלֹא שֶׁהוּא צוֹעֵד יוֹתֵר מִדַּי מַהֵר וְעָלוּל הוּא לִפֹּל, וְכֵן מֵאִידָךְ אֵינוֹ מְפַגֵּר בִּצְעָדָיו וְעָלָיו לְהִזְדָּרֵז יוֹתֵר?
תוכן עניינים

--------

ב' תכונות בנפש האדם, האחד - שאיפה, והשניה - מצפון.

השאיפה היא באה בניחותא, שהאדם מתוך ישוב הדעת ומתינות מתבונן ביקרות העבודה ומכך שואף הוא לגדולות ונצורות, המצפון - הוא בא בריתחא, דהיינו הצעקה הפנימית על מחדל של עתה היא בריתחא, שכן האדם כועס על עצמו מתוך מצפונו על שלא יישם את אשר בכוחו ליישם, ולא על אשר בשאיפתו להגיע.

ובכן הסימן לאדם לדעת את מצבו, הוא כפי הצעקה הפנימית שמזדעקת מקרבו על מחדל שחדל מלעשותו זה עתה, כי היא לעולם לפי מדרגתו.

ולמשל: אדם שבכוחו ללמוד 8 שעות, אכן שואף הוא ללמוד 16 שעות אולם מצפונו לא יזדעק בקרבו על שאינו לומד 16 שעות אלא על שלא למד 8 שעותיו כראוי, או שלא הוסיף עליהם עוד שעה וכיוצא, כי הזעקה הפנימית היא לעולם לפי מידת היכולת שבאדם ולא לפי שאיפתו, ובכך ידע שזו מדריגתו עתה שעליו לפתחה ולהחזיק בה. ומעבר לזה זהו בגדר שאיפה, ואין לו לקפוץ יותר מדאי מעבר למה שלבו נוקפו.

וכמו כן בחלק הסור מרע, אם לבו נוקפו ומזדעקת לה אנחה מקרבו על לשון הרע, כעס, שמירת העינים, עליו להתיחס לכך ולא להזניח מלהתיחס לאותה צעקה פנימית, כי אז תדעך אותה צעקה, ולהבא תהא הצעקה רק על עבירה גסה יותר, וכבר לא תהא זעקה על דקדוקים כמו מקודם, להיות שאותו אדם הזניחם והתנכר והתכחש מלהתיחס להם.

לכן אם יזלזל האדם בזעקתו הפנימית ולא יתיחס לה, יותר לא תזדעק היא אצלו במדרגה של עתה, ומעתה הזעקה תרד בדרגה לזעוק על מחדל גס יותר.

ולעומתו המתיחס לזעקה הפנימית של עתה ומשפרה ומתקנה, יתעלה יותר, ומעתה זעקתו הפנימית תהא על דקדוקים יותר דקים ובכך יתעלה ביותר.

וכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו, כלומר נלחם הוא ביצר דק יותר שהוא גדול וקשה יותר, להיותו אדם גדול שמתעלה הרבה אזי זוכה הוא שזעקתו הפנימית יותר ויותר תתקרב לשאיפתו שהיא בעצם המגלה את יכולת כוחות נפשו, והיותר יתכן הוא שבמקביל לכך שמתיחס הוא לזעקתו הפנימית ומקרבה לשאיפתו, אזי כמו כן שאיפתו תלך ותגדל לשאוף דברים שקודם לא העלה בדעתו לשאוף להם, וכך יעלה מעלה מעלה, הצעקה תגדל ובמקביל לה תגדל השאיפה.

והוא ענין: ''אם תעזבני יום - יומיים אעזבך'', שאם מזניח האדם צעקתו הפנימית על מחדלו מתורה יום אחד, בסופו של דבר הזעקה להבא תהא רק על יומים של ביטול תורה, וביטול יום אחד לא יחשב אצלו להזדעק עליו, וכן על זה הדרך.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט''א
נפשי בשאלתי חלק א - שו''ת

הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט''א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן