הַקְדָּמָה [של] - ספר מנורת המאור עם פירוש

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש הַקְדָּמָה [של] - ספר מנורת המאור עם פירוש
תוכן עניינים

גְּדוֹלָה עֲנָוָה, שֶׁבָּהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשֻׁבָּח וּמְפֹאָר, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת מְגִלָּה, פֶּרֶק בְּנֵי הָעִיר (לא, א): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּבוּרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה מוֹצֵא עִנְוְתָנוּתוֹ. וְדָבָר זֶה כָּתוּב בַּתּוֹרָה וְשָׁנוּי בַּנְּבִיאִים וּמְשֻׁלָּשׁ בַּכְּתוּבִים. כָּתוּב בַּתּוֹרָה: ''כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם'' וגו' (דברים י, יז) וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: ''עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה'' (שם שם, יח). שָׁנוּי בַּנְּבִיאִים, דִּכְתִיב: ''כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא'' וגו' (ישעיה נז, טו) וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: ''וְאֶת־דַּכָּא וּשְׁפַל־רוּחַ'' וגו' (שם). מְשֻׁלָּשׁ בַּכְּתוּבִים, דִּכְתִיב: ''סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת'' וגו' (תהלים סח, ה) וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: ''אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת'' (שם שם, ו).

כל מקום. לאו דוקא אלא מצינו בתורה בנביאים ובכתובים דנאמר גבורתו כלומר התרוממות מעלתו של הקב''ה נמצא ענותנותו שמשגיח על החלושים ונדכאי רוח: סולו. לשון שבח:

עַל כֵּן יֵשׁ לוֹ לָאָדָם לְהִדָּמוֹת לְמִדַּת בּוֹרְאוֹ בְּכָל כֹּחוֹ, כְּדֵי לַעֲלוֹת בַּמַּעֲלָה הָעֶלְיוֹנָה וּלְהִדָּבֵק בַּעֲנָוָה וּבָזֶה יִהְיֶה אָהוּב עִם ה' וְעִם אֲנָשִׁים. וּכְשֶׁיֹּאחַז בְּמִדַּת הָעֲנָוָה יְהֵא פָּרוּשׁ וּמָבְדָל מִכָּל טִנּוּף בְּנֵי אָדָם וִיהֵא זָרִיז בְּכָל דִּבְרֵי קְדוּשָׁה וְטָהֳרָה וּפְרִישׁוּת, כִּי בַּחֲמִשָּׁה דְּבָרִים הָעֲנָוָה נִכֶּרֶת. וְאֵלּוּ הֵן: אֶחָד, שֶׁיִּמְחֹל לְמִי שֶׁהֵרַע לוֹ, וַאֲפִלּוּ יָכוֹל לְשַׁלֵּם לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ''אַל־תֹּאמַר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה־לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה־לוֹ אָשִׁיב לָאִישׁ כְּפָעֳלוֹ'' (משלי כד, כט), כִּי מִפְּנֵי עִנְוְתָנוּתוֹ אֵינוֹ מַקְפִּיד עַל מִי שֶׁהֵרַע לוֹ. שֵׁנִית, אִם יָבוֹאוּ עָלָיו צָרוֹת בְּגוּפוֹ אוֹ בְּמָמוֹנוֹ, אוֹ יָמוּתוּ בָּנָיו אוֹ קְרוֹבָיו, יַצְדִּיק עָלָיו אֶת הַדִּין וִיקַבֵּל מִשְׁפְּטֵי הַשֵּׁם בְּאַהֲבָה, כִּי מִדַּרְכֵי הָעֲנָוָה הוּא הַמְקַבֵּל עָלָיו הַיִּסּוּרִין, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּאַהֲרֹן, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כְּשֶׁמֵּתוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא הִצְדִּיק עָלָיו אֶת הַדִּין, מִפְּנֵי עִנְוְתָנוּתוֹ, וְלֹא קָץ בְּצָרָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וַיִּדֹּם אַהֲרֹן'' (ויקרא י, ג) וּכְתִיב: ''דּוֹם לַה' וְהִתְחוֹלֵל לּוֹ'' (תהלים לז, ז), כִּי בְּעֵת הַצָּרוֹת - הָעֲנָוִים וְהַמַּשְׂכִּילִים יְקַבְּלוּ אוֹתָם מֵאַהֲבָה וְיִדֹּמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ''לָכֵן הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם'' (עמוס ה, יג). שְׁלִישִׁית, אִם יְכַבְּדוּהוּ בְּנֵי אָדָם אַל יִתְגָּאֶה, אֶלָּא יַדְרִיךְ עַצְמוֹ בְּדֶרֶךְ הָעֲנָוָה וְאַל יִגְבַּהּ לִבּוֹ, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁכִּבְּדוֹ עֶפְרוֹן וּקְרָאוֹ: ''אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים'' (בראשית כג, ו) וְהוּא הִשְׁפִּיל עַצְמוֹ וַאֲפִלּוּ לִפְנֵי הַפְּחוּתִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם־הָאָרֶץ'' (שם שם, יב). רְבִיעִית, אִם הִמְצִיאוֹ הַשֵּׁם חָכְמָה וּבִינָה וְעֹשֶׁר גָּדוֹל וּשְׂרָרָה, אוֹ חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, אוֹ שְׁאָר הַדְּבָרִים שֶׁרְגִילִין בְּנֵי אָדָם לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם, אַל יִגְבַּהּ לִבּוֹ עַל חֲבֵרָיו, אֶלָּא יִהְיֶה עָנָו וְצָנוּעַ וְיִתְנַהֵג כְּפִי מַה שֶּׁהָיָה רָגִיל קֹדֶם הַשְּׂרָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ''אִם־רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ מְקוֹמְךָ אַל־תַּנַּח'' (קהלת י, ד), רוֹצֶה לוֹמַר, מְקוֹמְךָ הָרִאשׁוֹן. חֲמִשִּׁית, כְּשֶׁיִּרְאֶה יִסּוּרִין בָּאִין עָלָיו יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה מִיָּד בְּפַרְהֶסְיָא וְלֹא יַנִיחַ מִלַּעֲשׂוֹתָהּ מִפְּנֵי הַגַּאֲוָה, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּאַנְשֵׁי הַגּוֹלָה, כְּשֶׁהוֹכִיחָם עֶזְרָא, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, חָזְרוּ וְעָשׂוּ תְּשׁוּבָה מִיָּד, שֶׁנֶּאֱמַר: ''אֲנַחְנוּ מָעַלְנוּ בֵאלֹהֵינוּ וַנֹּשֵׁב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת'' וגו' (עזרא י, ב) וְעָשׂוּ תְּשׁוּבָה מִפְּנֵי עִנְוְתָנוּתָם וְיֹשֶׁר פְּעוּלָתָם.

להדמות. שידמה עצמו לעשות מעשיו כמעשי ה': כן אעשה לו אשיב וכו'. דמשמע שיש יכולת בידו להשיב לו אף על פי כן לא ישיב וימחול לו: לכן המשכיל בעת ההיא ידום. מי שהוא חכם ידום בבוא הרעה ואל יהרהר אחר מדת הדין שהרי כל אלה החטאים עשו כי עת רעה היא עת המזומנת לקבל רעתם:

וְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דַּעֲבוֹדָה זָרָה (כ, ב): תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר: תּוֹרָה מְבִיאָה לִידֵי זְהִירוּת; זְהִירוּת מְבִיאָה לִידֵי זְרִיזוּת; זְרִיזוּת מְבִיאָה לִידֵי נְקִיּוּת; נְקִיּוּת מְבִיאָה לִידֵי פְרִישׁוּת; פְּרִישׁוּת מְבִיאָה לִידֵי טָהֳרָה; טָהֳרָה מְבִיאָה לִידֵי קְדֻשָּׁה; קְדֻשָּׁה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְא; יִרְאַת חֵטְא מְבִיאָה לִידֵי עֲנָוָה; עֲנָוָה מְבִיאָה לִידֵי חֲסִידוּת; חֲסִידוּת מְבִיאָה לִידֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ; רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְבִיאָה לִידֵי תְחִיַּת הַמֵּתִים; וַחֲסִידוּת גְּדוֹלָה מִכֻּלָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: ''אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ'' (תהלים פט, כ). וּפְלִיגָא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: עֲנָוָה גְּדוֹלָה מִכֻּלָּן. שֶׁנֶּאֱמַר: ''רוּחַ ה' אֱלֹהִים עָלָי וגו' לְבַשֵּׂר עֲנָוִים'' (ישעיה סא, א), ''לְבַשֵּׂר חֲסִידִים'' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא, ''לְבַשֵּׂר עֲנָוִים''. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אֶלְעָזָר: מַה שֶּׁעָשְׂתָה חָכְמָה עֲטָרָה לְרֹאשָׁהּ עָשְׂתָה עֲנָוָה עָקֵב לְקַרְסֻלָהּ.

תורה. על ידי שעסק בה ועוד שרואה ומבין אזהרות שבה ונזהר: זריזות. זריז ונשמר קודם לכן שלא תבא עבירה לידו כי הכא דאינו מהרהר לבא לידי טומאה. זהירות כשהעבירה באה לידו זהיר להשמר שלא יכשל בה והכי אמרינן בכל הבשר בשחיטת חולין מאי לאו דזהיר ולא נגע לא דזהיר וקדים ומשי ידיה מעיקרא: נקיות. שהוא נקי באין חטא: פרישות. אף מדבר המותר פורש להחמיר על עצמו: טהור. צח ומלובן ועדיף מנקי ואז נקרא קדוש כשמטהר עצמו מכל טינוף ר''ל מכל העבירות ממילא קדוש הוא שעומד בקדושתו ולא יטנף עצמו שוב בחטא ויבא לידי ענוה דכתיב מרום וקדוש שמו וכתיב אשכון את דכא היינו גם קדוש ועניו יראת חטא מדת צדיק עד לסוף נעשה חסיד ועושה לפנים משורת הדין: לידי רוח הקודש. להשרות עליו שכינה: אז דברת בחזון לחסידך. ולא נאמר ליריאך ולענויך: עטרה לראשה. שהיא עיקר כל המדות שעל ידי התורה יבא למעשים טובים עשתה ענוה עקב לקרסולה סוף לרגליה כלומר אם יש בו כל המדות טובות לסוף יזכה לענוה דאז יקוים ביה כל המדות כמו שאמר ר' יהושע בן לוי ענוה גדולה מכולן דאם אין בו ענוה לא יתקיים בו כלום ואין מועיל לו כלום כל המדות ולא יקבל עליהם שכר וכל מה שעושה הוא עושה בגאוה ובוז:

לָמַדְנוּ, שֶׁהַמַּגְבִּיהַ עַצְמוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּילוֹ. וְהַמַּשְׁפִּיל עַצְמוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגְבִּיהוֹ, כִּדְגָרְסִינָן פֶּרֶק כֵּיצַד מְעַבְּרִין (נד, א) וּבְמַסֶּכֶת נְדָרִים, פֶּרֶק הַנּוֹדֵר מִן הַיֶּרֶק (נה, א): רָבָא הֲוָה לֵיהּ לְרַב חָמָא בַּר יוֹסֵי וכו' אֲבָל אִם הֵגִיס דַּעְתּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּילוֹ וכו'. כִּדְאִיתָא לְעֵיל, בְּחֵלֶק יוֹם הַכַּפָּרָה, וּבְנֵר רִאשׁוֹן, כְּלַל הַכָּבוֹד, חֵלֶק רִאשׁוֹן, פֶּרֶק שֵׁנִי (סימן כז).

וּמָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ: מַעֲשֶׂה בִּשְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּכְנְסוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. הָיָה הָאֶחָד מֵהֶם נָשִׂיא, הַשֵּׁנִי חָכָם וְהַשְּׁלִישִׁי עָנָו. הַנָּשִׂיא יָשַׁב בָּרֹאשׁ וְהֶחָכָם יָשַׁב בְּמָקוֹם נָמוּךְ אֵצֶל הַנָּשִׂיא וְהֶעָנָו יָשַׁב בַּשָּׁפֵל אֵצֶל הֶחָכָם. הִבִּיט בָּהֶם הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לַנָּשִׂיא: לָמָּה קִדַּמְתָּ וְיָשַׁבְתָ בָּרֹאשׁ? אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי נָשִׂיא. אָמַר לֶחָכָם: וְאַתָּה לָמָּה יָשַׁבְתָּ בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ מִזֶּה? אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי חָכָם. אָמַר לֶעָנָו: וְאַתָּה לָמָּה יָשַׁבְתָּ בְּמָקוֹם שָׁפֵל יוֹתֵר מִכֻּלָּם? אָמַר לֵיהּ: מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי עָנָו. צִוָּה הַמֶּלֶךְ לְהוֹשִׁיב הֶעָנָו בָּרֹאשׁ וְהֶחָכָם בִּמְקוֹמוֹ בָּאֶמְצַע וְהַנָּשִׂיא בַּשָּׁפֵל בִּמְקוֹם הֶעָנָו.

רְאוּ אֵיךְ נִתְקַיְּמָה בְּאֵלּוּ מֵימְרַת ''מַה שֶּׁעָשְׂתָּה חָכְמָה עֲטֶרֶת לְרֹאשָׁה עָשְׂתָה עֲנָוָה עָקֵב לְסוּלְיָתָה''. וְגַם כָּל הַמֵּגִיס דַּעְתּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּילוֹ, אֲבָל הַמַּרְגִּיל בְּשִׁפְלוּת וַעֲנָוָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲלֶה אוֹתוֹ לִגְדוּלָה.

לסולייתה. למסילתה שידרוך במסילה של ענוה שיתנהג בכל מעשיו בדרך של ענוה:

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א

לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט''א

ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת - אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן