ד. השפעת כח ה''מדבר'' ב''מדבר''

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר בים דרך - בראשית ד. השפעת כח ה''מדבר'' ב''מדבר''
תוכן עניינים

--------

אם השפעת כח ה''מדבר'' כך הוא חזק ומשפיע בדומם עץ ואבן, על אחת כמה וכמה תהא השפעת כח ה''מדבר'' ב''מדבר'' עצמו, דהיינו שאם מגדלים ומטפחים אותו מן המסד ועד הטפחות, בקדושה ובטהרה ובכוונה זכה, מובטח הוא שיהיו הפירות מתוקים.

מצינו שרבי היה משבח לרבי חייא, על פועלו לחינוך ילדי ישראל, באומרו: ''כמה גדולים מעשי חייא''. וכל כך למה? כי הפליג במעשים מיוחדים למענם.

ומה עשה? זרע זרעוני פשתן, וקלע מהם רשתות ומכמורות, בהם צד צבאים. את בשרם חילק ליתומים, ומעורם עשה יריעות קלף, עליהם כתב חמישה חומשי תורה, והלך למקום שאין בהם מלמדי תינוקות, ולימד תורה לילדי ישראל. ולכאורה תימה היא, לשם מה כל הטרחה הזו, למה לא קנה קלף מן המוכן, והלך אצל סופר שיכתוב לו חומשים?

ביאר הגר''א: לימד רבי חייא דעת את העם, שיראה אדם לייסד כל דבר של תורה ומצוות על בסיס טהור, נקי מכל כוונה או מעשה פסול. לדוגמא, אם יקנה קלף מוכן לכתוב עליו תורה לתלמידיו, קיים חשש שהסוחרים נכשלו באיזה איסור, כגון ריבית, או הונאת מקח וכדומה, ואז מיד שורה על הנייר שקנה, רוח טומאה מהאיסור ההוא. כמו כן בכתיבה עצמה, יכול לחול איזה ענין של איסור, כגון של מלאכת שבת וכדומה, ואו אז נוסף איסור על הספר שהילד עתיד ללמוד בו, דבר המעכב אותו מלהצליח בלימודו.

הבין רבי חייא, שהוא יעשה שלא תשתכח תורה מישראל, על-ידי שיזהר בעשיית הספר ללא כל צל של איסור, וללא כל פניה. ולא עוד אלא שיקדים להחל קדושה על הספר, באמצעות המצוות שיעשה בו. לפיכך טרח בעשיית כל השלבים לבדו, וגם את הבשר מהצבאים אשר צד עבור עשיית הקלף, העניק ליתומים. זהו ששיבח רבי את ר' חייא, ואמר ''גדולים מעשי חייא''. שמעשים הללו באמת יועילו רבות לתינוק בתלמודו, וימנעו שיכחת התורה ממנו ומישראל.

היא הנותנת, אמר הגר''א, שלימוד התורה שלנו לא צלח כל-כך כמו בימיהם. לפי שהתלמוד תורה שלנו מיוסד על יסוד גרוע, האב מחפש שבנו יתפרסם כלמדן, ואילו המלמד מבקש את משכורתו.

בדומה לזה שמעתי רעיון נפלא מת''ח שהקשה, מדוע היוונים טמאו את השמנים, והלא אם לא רצו שידליקו הכהנים שמן בבית המקדש היה להם לשפוך את השמנים, ומה היה ענין להשאירם ורק לטמאם במגע יד? אלא היוונים שקלו בדעתם שעל הצד שיחזרו החשמונאים לכהן בביהמ''ק ויבואו לחנכו מחדש, בהכרח ידליקו בשמן טמא זה שנשאיר להם, כי לא תהא להם ברירה אחרת אחר שטמאו כל השמנים, וזה היה רצונם שנתחיל את החינוך של ביהמ''ק באופן של דיעבד, שהוא בניית בנין על יסוד מעורער, וגם אם הם לא הבינו את המשמעות האמיתית שבדבר עשו זאת מכח מזלייהו - כח הרע שבהם שהוא שכוונם למעשה זה לטמאות דוקא.

כיוצא בזה הובא בשם תלמידו הגר''ח מוולוז'ין (אבן שלמה פ''ח פ''ד), כי הלומדים בספרים שנדפסו בדפוס אדם שאינו הגון, אין להם הצלחה בלימודם. ובנימוקי רידב''ז על התורה פרשת תרומה מביא בשמו: ''שמעתי אומרים בשם הגאון ר''ח מוולוז'ין ז''ל, אשר מי שיש בו מינות, לא יזכה לכווין לאמיתה של תורה, אפילו בענין אחד'', והיינו כנ''ל, דכיון שהכלי שהוא האדם פגום, אין שורה בו קדושה כמו בכל חפץ שנעשתה בו עבירה שנפגם ושורה בו רוח טומאה החוצצת בפני הקדושה מליכנס בו.

הגה''צ רבי שמואל דוד מונק גאב''ד הקהילה החרדית בחיפה, מביא מעשה בדיבוק בירושלים, שחכם ספרדי הניח עליו ספר ביאור הגר''א על ''ספרא דצניעותא'', עפ''י קבלה שהיתה בידו, ולא הועיל, כי היה זה מדפוס שני. שוב הניחו עליו מדפוס ראשון, ונתרפא.

עוד שם בשם הג''ר אליעזר גורדון מטלז, שנתנו ביד דיבוק אחד את הספר הנ''ל מדפוס ראשון, ונזדעזע וזעק: ''דער ווילנער, דר ווילנער''! [הווילנאי, הווילנאי!] אח''כ נתנו לו מדפוס שני ולא נרעש כל-כך.

כיוצ''ב סיפר ה''חזון איש'', על אדם שאחזו הדיבוק והובא אל הג''ר מלכיאל הלוי טננבוים אב''ד לומז'ה. וכשהביאו לפני הדיבוק ספר הזוהר, החל להשתולל משום שלא יכל לסבול קדושת הספר. אמר הרב שיביאו עותק אחר שלא נדפס בקדושה, וראו כולם שלא הגיב מאומה (''זכור לדוד'' ח''ב עמ' קנט).

עוד שם בשם הנ''ל, שהחזו''א העדיף ספר שנדפס בדפוס של יראי שמים, משום שקדושה אחרת יש לו.

מענין כח מעשה האדם והשפעתו למרחוק, מובאים דברים נוראים בספר ''שומר אמונים'' דרוש האמונה פז:

''ועוד י''ל פרט גדול בענייני שמירה לאמונה, כאשר אמרו הקדמונים (תולדות יעקב יוסף ויחי בשם הרמב''ן ז''ל, בן פורת יוסף דף קיב ע''ב בשם הראב''ד בס' יצירה) כח הפועל בנפעל, כי כל אדם שעשה ופעל איזה דבר, נכלל בו כחו, וכן מובא בספר ''בני יששכר'' (הנדפס בסו''ס דרך פקודיך סעיף א), כי בעת עמידתו מהמיטה יאמר אלו הדיבורים שכח הפועל בנפעל, כי על ידי זה גורמים לעורר כח אלקי שיתגלה בנשמת האדם, וכל צדיק שפועל איזה דבר, מניח כחו בו לעולם ועד, וכן כל רשע שעושה איזה פעולה, מניח כחו בו וכח נשמתו ורע שבו - בפעולה שפעל.

ולכן רשע שכתב איזה ספר, הקורא בו מזיק לו בכח הרשעות של זה הרשע, ומובא בספר ''מגיד דבריו ליעקב'' (אות נב, ''מעין גנים'' פי''ד פ''ז אות א), שלא להסתכל בשום ספר אם לא נודע מי המחברו, כי באם אין אמונתו חזקה בה' הגם כי כתב פלפולים נפלאים ודברי תורה ומוסר, הוא ח''ו כארס לנפש המסתכל בו, וכל שכן בדברי האפיקורסים והמינים, או בעלים שלהם, אפילו כוונתו רק לראות חדשות, אבל על ידי הסתכלות בדבריהם נתחשך כח הנשמה ומזיק לאמונה ח''ו, הגם כי אין נרגש תיכף''.

מובא בשם רבי מנחם מנדל מרימינוב זצ''ל: דמה שרואים אנו לפעמים בנים המתחנכים בדרך ה' ולבסוף פורשים, זהו יתכן משום שהוריהם אינם נושאים ונותנים באמונה, וכספם לא נקי מגזל ואונאה, ומכסף זה מאכילים המה את בניהם, ואוכל זה שבא מאיסור משפיע לרעה על נפש הילד.

שמעתי פעם מפי הרה''ג רבי אליעזר בן דוד שליט''א, שאמר בשם הגה''צ רבי מרדכי שרעבי זצ''ל, דמה שמצוי לפעמים שבחורים בבחרותם מתפתחים אצלם יצרים להרהורי עבירה ואינם מבינים מהיכן זה בא להם אחר ששבתם בבית ה', זאת משום שבגן בהיותם קטנים למדו בנים ובנות יחד, אז אמנם לא היו להם כלים לעבירה, אולם נתפתח כבר מאז אצלם יצרים לעבירה, והדבר נותן אותותיו והשלכותיו בבחרות.

וכמו כן שמעתי מפי אחד ממרביצי המוסר בימינו שליט''א, שסיפר כי מכיר הוא משפחה מרובת ילדים מכובדת, ששאלו בזמנו את החזו''א אם אפשר ליקח ילדים קטנים לים עם אמותיהם, ואמר להם שזה פוגם בנפש הילד, ואכן לא לקחו הילדים אלא עם אביהם, מלבד הילד הקטן שבמשפחה שאותו כן היתה לוקחת אמו עמה לים. ומעידים כי גידול כל הילדים של אותה משפחה היה בנקל ולתפארת, ואילו גידולו של אותו ילד קטן היה בקושי ובעמל.

ובענין השפעת החינוך, זהו בעצם גמרא מפורשת בענין אלישע בן אבויה שיצא לתרבות רעה, ואיכא טעמא בגמרא (ירושלמי חגיגה ב, א, ט' ע''ב) משום מחשבה פסולה שהיתה לאביו ללמדו תורה כדי שיהא מגדולי ישראל, כמובא שם דלאחר שראה אש מלהטת סביבות חכמי ישראל וראה כבודם ומעלתם, אמר: אין אני מלמד בני אלא תורה, ומחשבה פסולה זו הביאתו לבסוף לעזוב את כל התורה. והוא נורא עד כמה יכולה להרחיק לכת מחשבה פסולה, ולתת את אותותיה למרחקים, והוא ממש ענין כח הפועל - האב, בנפעל - בנו. ואפשר שמחשבת האב פועלת בבנו כ''ז שהוא בגדר קטן והיינו עד גיל י''ג שנה, דמסתמא אם פעלה מחשבת אבויה בבנו אלישע לאחר שנולד כבר להיותו קטן, מסתבר שהקטנות המושפעת בבן מאביו היא עד גיל י''ג שהילד נחשב עד אז לקטן. והוא הסיבה להיות האבא אומר בגיל י''ג: ''ברוך שפטרני מעונשו של זה''. דעד עתה היה האבא נענש במחשבתו הרעה להיותה פוגעת בבנו, ומעתה נפטר מעונש זה.

ועל אחת כמה וכמה שמשפעת מחשבת האב והאם קודם שנולד הבן, כמובא באוה''ח הק' (תזריע יב, יב,) על סיבת היות לחזקיהו ב' בנים רשעים, אחר שהיה הוא צדיק גמור ואשתו היתה בת ישעיהו בן אמוץ הנביא, וכתב להיות מחשבת אשתו לא טובה שהרהרה בעבדי מרודך בלאדן וחשבה עליהם, נולדו אלו מנשה ורבשקה רשעים.

ועוד מספר שם בספר ''שומר אמונים'', מעשה ברבי אלימלך זיע''א שהקפיד על ''מלמדים'' שיהיו יראי ה' ביותר, ולא רק על המלמדים עצמם, אלא אמר שגם אם המלמד של המלמד היתה לו ידיעה בספרי חיצונים משפיע הדבר על תלמידי תלמידיו.

והוא פשוט כענין אלישע שמחשבת האב פגעה בבן, והרי המלמד בן חבירו כאילו ילדו, דתלמידים גם חשובים כבנים ופוגמת בהם קילקולו של מלמדם.

ובענין המרגלים שהיו צדיקים מתחילה ואח''כ הרשיעו, כותב המהר''ל, היאך הרשיעו אחר שהיו ראשי בנ''י, וכתב הסיבה להיותם הולכים בשליחות ישראל ששלחום לרגל הארץ, וכוונת משלחיהם לא היתה לטובה אלא מחוסר אמונה וביטחון בה', לכן פעלה בהם כוונת שולחיהם להיותם שלוחים של משלחיהם, ודעת השליח על משלחו, ולכן כיון ששולחיהם היו בכוונה רעה, פעל הדבר על השלוחים שהמה המרגלים לקלקל ולכפור.

ועפ''ז יובן הגמ' בקידושין מ''ג ע''א: איתמר רב אמר שליח נעשה עד, דבי רבי שילא אמרי אין שליח נעשה עד. סברת רב, אדם ששלח שליח למסור ממון לבעל חובו, יכול השליח הזה לשמש כעד שמסר את הממון ואין צורך בב' עדים מלבד השליח. ואדרבא, סובר רב שזה עדיף מסתם עד, משום אלומי קא מאלימנא למלתיה, דאין לך חוזק הדברים יותר טוב מעד כזה שלא רק ראה המעשה אלא גם הוא זה שעשה השליחות בעצמו.

ואילו רב שילא סובר דאין שליח נעשה עד, ומפרש טעמא בגמרא ''כיון דאמר מר שלוחו של אדם כמותו הוה ליה כגופיה''. והוא קשה להבנה, מדוע יחשב השליח נוגע בעדות כבעל דין עצמו אחר שאינו אלא שלוחו, ואף דשלוחו של אדם כמותו, היינו לענין שיחשב כאילו הוא עשה המעשה, אולם למה להחשיבו לנוגע בעדות כבעל דין עצמו, הרי פה לא איירי בשליח חשוד שלא מסר המעות, דאם כן מה מקום יש פה לדון על עדות, וכי יכול אדם להעיד על עצמו?

ולדברי המהר''ל לעיל יובן, דכיון שהוא שלוחו א''כ מחשבת המשלח בשליח, והולך הוא עם דעתו של המשלח, ועלול הוא להפך בזכותו של משלחו, והוא נחשב כנוגע בעדות כמו המשלח עצמו, וזהו כח פנימי גם בלא יודעין - כך הוא הדבר שנפעל כוחו של הפועל בנפעל.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בים דרך - בראשית

אמונה ובטחון
הרה''ג יעקב ישראל לוגאסי שליט''א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן