דרושי סדר שבת דרוש א':

אין ללמוד בספר זה ללא הדרכה מרב ירא שמיים, לימוד קבלה נועד אך ורק למי שמילא כרסו ש"ס ופוסקים ועומד בתנאים שרבי חיים ויטאל מציין בהקדמת עץ חיים ללימוד הקבלה.

כולל בכל עליות אשר בתפילת החול והשבת דע כי בימי החול בתפלת שחרית אז זווג של יעקב עם רחל פב"פ רק שיעקב יורד בנצח דז"א ורחל עולה מן הבריאה ועומדת בהוד דז"א אבל ישראל עם לאה הם אב"א ובמנח' אז מזדווג ישראל עם לאה בלבד פב"פ אבל רחל היא עמו אב"א אמנם היא נגדלת שם כנגד כל אחורי ז"א ונמצא שהיא עומדת אב"א עם יעקב וישראל כנז' בדרוש שקדם. ונודע כי רישא דדכורא הוו דינין תקיפין ואינון נייחין בסופה כנז' בפ' תצוה ובספרא דצניעותא ושם ביארנו כי הטעם הוא לפי שהחסדים שבז"א בהיותם בראשו הם אורות סתומים תוך הנה"י דאימ' ועוד סיבה אחרת כי הנה"י עצמו של אימא הם דיני' תקיפין לפי שהנה"י הם דינין להיותם לבר מגופא ובפרט בהיותם מצד אימא דדינין מתערין מינה אבל בסיומו שם מתגלים החסדים בגילוי ולכך נמצא כי לאה היוצאת למעלה היא דינין אבל רחל היוצאת מן החזה ולמטה הוא רחמים גם זה עצמו הוא מ"ש בס"ה פ' ויצא דלאה איקרי עלמא דאתכסיא לפי שעומדת במקום אורות המכוסי' אבל רחל נקרא עלמא דאתגליא כי היא במקום אורות המגולים וגם ז"ס קבורת רחל בדרך באתגליא במקום פרשת דרכים. והענין הוא כי שם במקום החזה נקרא פרשת דרכים כי שם הוא מקום נפרש ונחלק בין בחי' ישראל ובין בחי' יעקב שהוא מן החזה ולמטה. גם בזה תבין מ"ש בס"ה פ' ויצא כי לאה נקר' עלמא עילאה בינה לפי שלאה יונקת דרך הפסק מחיצות נה"י של אימ' עלאה שבתוך ז"א ובכל זה נתבאר מ"ש למעלה כי לאה היא דינין ולכך במנחה אתערו דינין לפי שהוא בחי' זווגא של לאה אמנם לפי שרחל נגדל' בסוד האחור ולוקחת גם מקום לאה כנז' לכן עדיין הוא נקרא בחי' יום והדינים הם אז מתוקים. ואינם חזקים כמו בערבית כמו שיתבאר והנה בתפלת ערבית אז חוזרת רחל להקטין עצמה ולהיות אב"א עם יעקב בלבד למטה מן החזה ולכן אז הוא שליטת דינין גמורים ואז הוא לילה וחשך ממש וענין החשך והדינין התקיפין האלו נמשך עד חצות לילה:

והנה בחצות לילה אז לאה נגדלת פב"פ עם בחי' ישראל ויעקב שהוא כל שיעור ז"א כולו ואז לאה כאלו היא ממש בחי' רחל ולכן אז נמתקים הדינין וז"ס ליל ולילה הנז' בפ' בא בס"ה בפ' ליל שמורים וכו' הוא הלילה הזה כו' והענין הוא כי קודם חצות נקרא לאה ליל אבל אחר חצות לילה אז לאה נקרא לילה והענין הוא כי כיון שהיא נגדלת גם מן החזה ולמטה שהוא חצי התחתון של ז"א לכן נק' לאה חצות לילה כי לוקחת לאה הנקרא לילה גם בחי' החצי התחתון דז"א:

ובשבת בתפלת ערבית אז עומדים יעקב ורחל פב"פ כנגד כל נה"י דז"א משא"כ בתפל' שחרי' דחול שאינם רק איהו בנצח ואיהי בהוד ואחר תפלת ערבי' עולה רחל למעלה בהיכל אי' עלאה להגדיל' בהיותה שם ואז לאה פב"פ בכל אורך ז"א שהם ישראל ויעקב כמו שהוא אחר חצות לילה בימי החול וענין זה נוהג עד חצות לילה ואח"כ בחצו' לילה לאה עולה למע' בהיכלא דאימא עלאה ורחל יורדת פב"פ בכל אורך ז"א שהוא עם ישראל ויעקב. ובזה יתבאר לך סוד עונתן של ת"ח בליל שבת שהוא דוקא אחר חצות לילה ולע"ה עונתן בימי החול אחר חצות לילה והטעם הוא לפי שקודם חצות לילה אפילו בלילי שבתות ואפי' לע"ה נאסר הזווג לפי שאז רחל פב"פ למטה מן החזה בלבד ומכ"ש בלילי החול קודם חצות לילה שאז יעקב ורחל אב"א ומן החזה ולמטה אבל אחר חצות לילה הותר הזווג לע"ה לפי שאז היא לאה פב"פ בכל קומת ז"א לגמרי ובחצות ליל שבת שאז גם רחל היא פב"פ עם כל ז"א לגמרי ואז הוא רחמים גמורים להיות בחי' רחל וגם שהיא גדולה לגמרי ולכן הותר הזווג אפי' לת"ח ובתפל' שחרית אז עולה ז"א עצמו ג' מדרגות שהם נה"י דאי' ואז גם נוק' עול' כנגדם בז"א עצמו וכן בכל תפלה ותפלה עולה ג' דרגין כמבואר שם במקומו עד שנמצא כי בתפל' מוסף אז ז"א הוא עם או"א ממש כמותם אבל נוק' שהיא הנקרא רחל היא בנה"י דאי' לבד ובקק"ק דמוסף עולה בחג"ת דאי' ובאיה מקום כבודו עולה בחב"ד דאי' ואז היא ממש שוה עם ז"א ובמנחה דשבת אז בחי' החצי העליון דז"א שהוא הנקרא בחי' ישראל כנודע הוא לבדו עולה למעלה עם לאה עד מזל הי"ג דדיקנא דא"א ועם או"א ואח"כ בחזרה של תפל' המנחה אז בחי' ישראל ולאה עולים עד מזל העליון הח' דדיקנא דא"א ושם הם מזדווגים אבל יעקב ורחל הם למטה מהם בלי זווג:

ההפרש והשינוי שיש בענין התפל' של ימי החול והשבת הנה בחול ע"י תפלותינו נכלל פנימיות האצילות למע' וחיצוניות האצילות נעשה בחי' פנימיו' ואז פנימיות דבריאה עולה אל האצילות ונעשה שם בחי' חיצוניו' אל חיצוני' דאצילות שחזר להיות פנימיות כנז' ואמנם ביום השבת כל מה שנעשה בחול ע"י תפלות הוא נעשה מאליו ומעצמו ביום השבת ומה שניתוסף ע"י תפל' ביום שבת הוא כי הנה בימי החול אין חיצו' הבריאה עולה אל האצילות כלל אפי' ע"י תפלה ומכ"ש חיצוני' שאר העולמו' אבל ביום שבת ע"י תפלותינו עולה גם חיצוניו' הבריאה אל האצילו' ונעשה שם בחי' חיצוניו' אל הפנימיות:

עוד יש הפרש ושינוי אחר בין חול לשבת דע כי בתחיל' היתה הנקבה אב"א עם הזכר ואח"כ ננסרה וחזרה עמו פב"פ ונזדווגו יחד ואחר שחטא אדם חזרה באחורי ז"א כמתחי' והנה אחר החרבן בימי הגלות עומדת עמו אב"א חוץ בזמן התפלה כי אז ע"י תפלותינו אנו גורמים להם לחזור פב"פ בברכת אבו' בתיבו' מלך עוזר ומושיע ומגן כמבואר אצלינו. ואחר התפל' תיכף חוזר' לעמוד אב"א והנה חסידים הראשונים היו שוהים שעה א' קודם תפל' ושעה א' אחר תפלה כדי לעכב האר' הגורמ' להם לעמוד פב"פ שעה א' אחר התפלה ולא תחזור תיכף אל האחור אבל בשבת אז תמיד עומדים פב"פ אלא שיש להם עליות ע"כ מדרגות כפי סדר התפלה כנ"ל:

 

לעילוי נשמת מורנו ורבנו עטרת ראשנו רבי יצחק בן שלמה לוריא אשכנזי ולמורנו ורבנו עטרת ראשנו רבי חיים בן יוסף ויטאל ובנו רבי שמואל.

לעילוי נשמת ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים ומתים, לרפואת כל עם ישראל החיים והמתים - ולשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתא.

בס''ד - כל הזכויות שמורות ל - ''ויקיטקסט'' תחת רשיון ''GNU Free Doc.' 

דילוג לתוכן