דרושי כוונות קריאת שמע דרוש ז'

אין ללמוד בספר זה ללא הדרכה מרב ירא שמיים, לימוד קבלה נועד אך ורק למי שמילא כרסו ש"ס ופוסקים ועומד בתנאים שרבי חיים ויטאל מציין בהקדמת עץ חיים ללימוד הקבלה.

בענין ק"ש ע"פ דרך מ"ש בזוהר במאמר הנקרא קו המדה וז"ל והנה מורי ז"ל רצה לבאר לנו כוונת ק"ש ע"פ הזוהר במאמר הנקרא קו המדה ונמצא אצלינו בכ"י והתחיל לבארו ולא זכינו לסיומו ועכ"ז לא אאסוף ידי מלכתוב זה המעט אשר קבלתי בו. הנה נתבאר אצלינו איך בעת לידת התבונה את המוחין דגדלות דז"א מתקררין ומצטננין ירכותיה בסוד מ"ש רז"ל אין התורה מתקיים אלא במי שממית עצמו עליה. ושם נתבאר צינון והתקררות ירכותיה שהוא בחינת הסתלקות הארה פנימית שבהם למעלה בת"ת שבה ועי"כ נשארים נה"י שבה שהם ירכותיה בלי הארה הפנימים שבהם ונשארים בחי' חיצוניותם שבה בלבד. וכאשר יולדת המוחין ההם הנה הם חוזרין המוחין ההם לכנס בתוך נה"י דתבונה הריקניים והאור האמיתי הפנימי שהיה בתוכם נסתלק למעלה בת"ת שבה כנז' ואז בהיות חיצוניות נה"י דתבונה מלבישים את המוחין דז"א הם נכנסים הכל ביחד תוך רישא דז"א ואז נחשבים הנה"י דתבונה בז"א כאלו הם גופא דז"א עצמו ובכח הזה נעשית הגדלת ז"א כמבואר במ"א:

ובזה נבא אל ביאור שמע ישראל הנה נת"ל כי במלת שמע נרמז ענין המלכות המקבלת אור מן היסוד דאימא אשר שם הם בחי' המ"ן שלה וז"ס שמע שם ע' כנ"ל. והנה צריך שתכוין כי במלת שמע מתחלת התבונה להכין עצמה לצורך המוחין דז"א ומתחיל להסתלק מתוך נה"י שבה המוחין וההארה הפנימי' שבתוכה ועולים עד הת"ת שבה כדי להכין מקום פנוי וריקן לצורך הכנסת המוחין דז"א בתוכם כנז' ובתיבת שמע מצטנן היסוד שלה ואור פנימי שבתוכו מסתלק ממנו ועולה אל הת"ת שבה כי מן היסוד שבה הוא התחלת הצינון והתקררות והסתלקות האורות. וכדי שתבין הענין היטב נקדים ונאמר כי הנה ביארנו לעיל שעתה בק"ש אינם נכנסין רק המוחין דו"ק דגדלות דז"א בלבד. ונמצא שעתה נכנסין אותם המוחין הראוים להיותם אח"כ בחג"ת ונה"י דז"א והם נכנסין ומתלבשים עתה בחב"ד וחג"ת דז"א. והנה כמו כן בענין הלבושים של המוחין אשר הם הנה"י דתבונ' אינם נכנסין עתה רק הלבושים הראוים אל חג"ת נה"י דז"א. והענין הוא כי הנה נצח דתבונ' אית ביה ג' פרקין והם כנגד חח"ן קו ימין דז"א וג' פרקין בהוד דתבו' אשר הוא כנגד בג"ה קו שמאל דז"א והיסוד דתבונה אין בו רק ב' פרקין שהם היסוד והעטר' שבו והם כנגד קו האמצעי דז"א שהוא כנגד הדעת וכנגד שליש העליון דת"ת דז"א ואמנם כנגד היסוד דז"א לא יש שום לבוש מצד התבונ' בפרטות והטעם הוא לפי שגם בחי' מוחין אין לו כי הרי הה"ח המתפשטים בגופא דז"א הנה הם מתפשטים עד ההוד שבו בלבד בסוד מ"ש בתיקונים בינה עד הוד אתפשט' אמנם כבר נתבאר כי עכ"ז מן האר' התפשטו' ה"ח מתקבצת הארת' ביסוד ונק' כ"ל ושם נת' כי כמו שמתפשטו' בו הארת הה"ח כמו כן הארת הלבושי' שלהם שהם מבחינ' נה"י דתבונ' גם היא מתפשט' ביסוד שבו ונמצא כי מכח היסוד דאימ' אשר בתוכו מלובשים הה"ח ברישא דז"א בסוד הדעת הזה ממנו ומן העטרה שבו נמשכת ויורדת הארתם עד היסוד דז"א:

והנה עתה בק"ש נכנסין ב' פרקין תתאין דנצח דאימא בחכמה ובחסד דז"א וב' פרקין תתאין דהוד בבינה ובגבו' דז"א. ופרק ב' דיסוד שהוא העטרה בדעת דז"א ואותה הארה שביארנו לעיל שנמשך משם אל היסוד דז"א הנה הוא נכנס עתה בשליש ראשון דת"ת דז"א ונשארים ג' פרקין עליונים דנה"י דאימא למעלה בבחי' אור מקיף על ראש ז"א וכבר ביארנו כי בברכת אבות נעשה זווג שני באו"א כדי להמשיך עוד ג' מוחין ראשונים דז"א בתיבת אלקינו ואלקי אבותינו כמבואר שם ונמצא כי זאת הלידה דתבו' אינה עתה אלא בבחי' הו"ק התחתונות דמוחין דז"א וכל הסתלקות האור והצינון והקרירות דנה"י דתבונ' איננו אלא בחלק אשר הוא לבחי' ו"ק דמוחין בלבד:

ובהקדמה זו נבאר עתה יחוד שמע ישראל שמע היא ההארה הנמשכת מן העטרה לצורך היסוד דז"א ואמנם עתה הוא לצורך ת"ת שבו, ישראל הוא [עטרת] היסוד דתבונה בדעת ז"א והרי נגמר עתה קו האמצעי אשר בו מתחיל הצינון והקרירות, ידוד הוא פרק תחתון דנצח דאימא לחסד ז"א, אלקינו הוא פרק האמצעי דנצח לחכמ' דז"א כי בתחילה מתקרר פרק החחתון ואח"כ העליון והרי נגמר קו ימין, ידוד פרק התחתון דהוד דאימא לגבור' דז"א אחד הוא פרק אמצעי דהוד לבינה דז"א והרי נגמר קו שמאלי דז"א גם כן, בשכמל"ו הנה גם זה היחוד צריך לבארו בדרך הנז' ויובן במש"ל בענין הכנת התחלקות נה"י דתבונ' הנכנסים בז"א אע"פ שאינן נכנסין עד מלת אחד ואין זה רק הכנה וצינון כדי שיהיו מוכנים לכנס במלת אחד ועתה בבשכמל"ו צ"ל סדר כניסתם בז"א וצריך לחלק ו"ק אשר בו ויובן הענין במה שהודעתיך כי ז"א מתחי' אצילות לא היה רק ו"ק בלבד כי לכן נרמז באות ו' של הויה אבל הד' הראשונים חסרים ממנו ואינם נכנסים בו אלא ע"י מעשה התחתונים:

גם ביארנו ענין גדלותו איך נגדל ונעשה בן י"ס גמורות באופן זה כי הנה בתחיל' לא היו בו רק חג"ת נה"י בלבד וכל ספי' מאלו מתחלקת לג' פרקין. ונתחיל לבאר מן קו הימין שהם חסד ונצח אשר בכל א' מהם יש שלשה פרקין שית פרקים בתרוייהו ושית פרקין בקו שמאלי שהם גבור' והוד ושית פרקין בקו האמצעי ואופן הגדל' ז"א הוא באופן זה כי הו' פרקין שיש לו בקו ימין שבו נחלקים אל ג' בחי' כי ב' פרקין עלאין דחסד שבו מהם נעשית חכמה שבו כי מתחברין ב' פרקין אלו עם פרק העליון דנצח דאימא והרי הם ג' פרקין ונעשית חכמה שבו. ומן הפרק התחתון דחסד שבו מתחבר עם פרק עליון דנצח שבו הרי הם תרין פרקין ומתחברין עם פרק אמצעי דנצח דתבונה הרי הם שלשה פרקין ומהם נעשה חסד דז"א וב' פרקין תתאין דנצח דז"א מתחברין עם פרק תחתון דנצח דאי' הנכנס בהם והם ג' פרקין ומהם נעשה נצח דז"א והרי נגמר קו ימין דז"א:

ועד"ז נעשה בקו שמאל ובקו האמצעי כי כבר ביארנו טעם אל הנז' כי מאחר שהתבונה המיתה את עצמה שהם הנה"י שבה בשביל ז"א שהוא הסתלקות אור פנימי שבהם ונכנסים במקומם אור פנימי אחרים והם המוחין דז"א. ואח"כ הכל יחד מתלבשים תוך ז"א א"כ מוכרח הוא שזה החיצוניות דנה"י דתבונ' נעשים עצם מעצמו ובשר מבשרו ממש וכגופו דמי ונגדל ע"י ממש והנה עתה כשמתחילין המוחין דו"ק לכנס בו מוכרח הוא שכבר התחיל להגדיל אלא שעדיין אין לו בחינת הראש שהם ג"ר של הגדלות ועדיין החג"ת שלו הם עתה רישא דיליה ובהכרח הוא שבזה הראש שהם החג"ת שלו יהיה ניכר בהם הגדלות לפי שכבר התחיל להתחלק החילוק הנז' באופן זה. ונתחיל לבאר קו ימין כי הנה הנצח שלו התחיל להתחלק והפרק העליון שלו עלה ונתחבר עם הג' פרקין דחסד שלו ולא נשארו בנצח שלו רק ב' פרקין בלבד אשר עם הפרק התחתון דנצח דאימא נעשי' ג' פרקין. ונמצא כי הו' פרקין שהיו בנצח וחסד דז"א נתחלקו באופן זה ד' פרקין בחסד ושני פרקין בנצח וכעד"ז בגבור' ובהוד בקו שמאל וכעד"ז בת"ת ויסוד בקו אמצעי שבו. והנה אלו הד' פרקין שיש בכל א' מאלו הג' שהם חג"ת דז"א הנה הם עתה אליו בבחי' רישא דיליה וכבר יש כאן רושם הגדלת הראש דז"א כי כבר הם כאן בכללות אעפ"י שאינן בפרטות כי הרי יש כאן ד' פרקין אשר הם מוכנים כי כאשר יכנסו ג' עלאין בברכת אבות כבר אלו הם כאן מוכנים עתה כדי שיתחלקו וינתנו ב' פרקין עלאין אל החכמה ותרין תתאין אל החסד אבל עתה שלא באו ג' מוחין עלאין הם עדיין כלולים בחסד נמצא שכבר יש לו בחי' ראש אלא שאינו ניכר להיותו מתערב בחסד וכעד"ז בגבור'. וכעד"ז בת"ת. ונמצא עתה שצריך לחלק ולתת ד' פרקים לכל אחד מאלו הג' שהם חג"ת דז"א וב' פרקין לכל א' מאלו התתאין שהם נה"י שבו גם צריך שתדע כי ז"א כמו שיש לו בהיותו קטן בחי' מוחין והגדלה מצד אימא כן יש לו מוחין והגדלה מצד אבא ונמצא שיש לו בקטנותו מוחין דאו"א כנודע. וא"כ כמו שאנו מתחלקים כח הז"א מצד אימא כן צריך לחלקו מצד כח אבא אשר בו, ונמצא שצריך לחלקו ג"כ ד' פרקין מצד אבא וד' מצד אימא בחסד שבו. וכן בגבור' שבו. וכן בדעת שבו וב' פרקין מצד אבא. וב' פרקין מצד אימא בנצח שבו. וכן בהוד שבו. וכן ביסוד שבו. אבל צריך שתדע כי זה מה שהיה ראוי להיות. ואמנם עתה אין הדבר כן והטעם הוא לפי שיחוד בשכמל"ו הוא יחוד הנקבה כנ"ל. וצריך לתת ג"כ חלק אל רחל נוק' דז"א אשר היא חלק ממנו עצם מעצמיו וב"מ כי הנה היא לוקחת אבר מן איברי ז"א ממש ולוקחת מבחינת צד אבא שבו ומבחי' צד אימא שבו וז"ס בשכמל"ו שהביאו לה עבדיה בחשאי. וצריך לבאר מהיכן היא לוקחת דע כי המלכות אינה נבנית אלא מן השמאל שהוא עיטרא דגבו' ואין לה חלק בקו ימין כלל אם לא בעת הזווג כי אז לוקחת טיפת הה"ח ואין לה בקו ימין דז"א חלק כלל לא מצד אבא ולא מצד אימא כלל וכל אחיזת' בקו שמאל היא ולהיות כי אימא בצד שמאל היא ולכן החלק הזה אשר היא לוקחת מצד שמאל דז"א הוא מצד אימא שבו ולא מצד אבא שבו גם יש ט"א לזה והוא לפי שאבא אתכסי תדיר גו אימא גם יש אל הנקב' אחיזה בקו האמצעי שבו ביסוד שבו כי שם עיקר יניקתה כנודע ולפי ששם מגולה כח אבא כנודע לכן אותו החלק שלוקחת משם הוא מצד אבא שבו כנודע וכללות הענין הוא שהמלכו' לוקח' חלק שלה מן כח ההוד שבז"א מבחי' כח אימא אשר בו ומן היסוד דז"א מכח אבא אשר בו. והרי איך הז"א בגדלותו מסתלקין ממנו ב' פרקין תתאין דהוד שלו מצד אימא ונותנם אל הנקב' לפי שההוד הוא עיקר קו השמאלי בסוד כל היום דוה היפוך הוד כנודע ולא נשאר אליו רק ב' פרקין תתאין מצד אבא וגם מסתלקין ממנו מן היסוד שלו ב' פרקין תתאין דמצד אבא ונותנם לנוק' ולא נשאר אליו רק תרין פרקין תתאין דמצד אימא:

ונבאר עתה סדר הנזכ' בבשכמל"ו אבל דע כי בשכמל"ו אינו ע"ד שמע ישראל כי שם ביחוד שמע היה מתחיל הצינון והקרירות מן קו האמצעי וגם שם היה מתחיל ממטה למעלה כי כן דרך להצטנן התחתון ואח"כ העליון ממנו אמנם בבשכמל"ו שאינו אלא הגדלה והתחלקות הפרקין לכן כאן מתחיל ההגדלה להגדל דרך מעלה ואח"כ נשאר השארית אל התחתון ועוד חילוק אחר כי כאן מתחיל ההגדלה מן קו ימין ואח"כ בקו אמצעי ואח"כ בקו שמאל ע"ד חג"ת וזה ביאורו:

ברוך- הם ד' אותיות כנגד ד' פרקין עלאין דחסד ותכוין שהם כפולין ר"ל ד' מאבא וד' מאימא:

שם- הם ב' אותיות שהם כנגד ב' פרקין מאבא וב' מאימא אל נצח ובזה תבין ג"כ איך כל ברוך הוא בחכמה שהוא קו ימין כנגד החכמה הכלולה בחסד כנז"ל אשר לכן יש בו ד' פרקין:

כבוד- אמרו בזוהר שהיא בינה וה"ס ארבע פרקין עלאין דגבו' אשר שם כלולה הבינה אמנם כאן לא תכוונם כפולים רק פשוטים שהם ד' מצד אימא כי להיותם חסרים ב' פרקין תתאין של ההוד שלקחתם הנקבה כנ"ל לכן אינן מתערבין עם של אבא ולכן אנו אומרים אח"כ:

מלכותו- לרמוז אל ההוד דז"א אשר החלק הנוגע אל ההוד הזה לקחתו המלכות הנרמזת במלת מלכותו גם תכוין כי יש בו ו' אותיות כנגד ו' פרקין מצד אבא. ד' לגבו' וב' להוד:

לעולם- הוא הת"ת דז"א וד' אותיות לעו"ל הם כנגד ד' פרקים מצד אימא:

ועד שני אותיות ע"ד הם ב' פרקין דאימא שביסוד דז"א והרי הוא שלם בקו אמצעי שלו מצד אימא כי מצד אבא לקחתו המלכות כנ"ל לפי ששם עומד אבא מגולה כי גלויו דאבא הוא מן החזה נמצא כי אין מקום סתום ומכוסה מאבא אלא השליש העליון דת"ת דז"א וכל השאר מגולה אשר שם מקום אצילות המל' מן החזה עד סיום היסוד ולכן כאן לוקחת כל הד' פרקים שבז"א מצד אבא ואינם נשארים אליו מצד אבא רק ב' פרקים לבד וניתנים בו בת"ת וביסוד שבו. ואלו הם שתי אותיו' הנשארו' ם של לעולם ו' של ועד שהם ב' אותיות מ"ו הסמוכות זו לזו אות מ' אל הת"ת ואות ו' אל היסוד וכבר ידעת כי מ"ו הוא בגי' מלוי ההויה דע"ב דיודין אשר הוא באבא כנודע. והענין הוא כי מילוי אבא בלבד שהם שתי אותיות מ"ו נשארים בת"ת ויסוד דז"א אבל ההויה עצמה לוקחתה המלכות ולכן תכוין בשני אותיות מ"ו הנז' אל מלוי הויה דע"ב דיודין והרי איך רחל לוקחת ב"פ תתאין דמצד אימא שבהוד דז"א וד' פרקין מת"ת ויסוד ז"א דמצד אבא שבו והרי הם ו' פרקין שהם מדה אחת כי כל מדה יש בה ג"פ מצד אבא וג"פ מצד אימא ונמצא כי מה שהיתה רחל בתחילה בסוד נקו' א' קטנה הרי הגדילה היא עתה ונעשית מדה אחת שלימ' אבל עדיין זה הוא בכח ולא בפועל כי שם בברכת אבות אז נגמרת ונעשית תחיל' מדה אחת שלימ' בפועל ואח"כ נעשי' פרצוף שלם כמבואר שם ע"כ. ולא זכרתי תשלום הדרוש הזה:

 

לעילוי נשמת מורנו ורבנו עטרת ראשנו רבי יצחק בן שלמה לוריא אשכנזי ולמורנו ורבנו עטרת ראשנו רבי חיים בן יוסף ויטאל ובנו רבי שמואל.

לעילוי נשמת ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים ומתים, לרפואת כל עם ישראל החיים והמתים - ולשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתא.

בס''ד - כל הזכויות שמורות ל - ''ויקיטקסט'' תחת רשיון ''GNU Free Doc.' 

דילוג לתוכן