דרושי ויעבור דרוש ב':

אין ללמוד בספר זה ללא הדרכה מרב ירא שמיים, לימוד קבלה נועד אך ורק למי שמילא כרסו ש"ס ופוסקים ועומד בתנאים שרבי חיים ויטאל מציין בהקדמת עץ חיים ללימוד הקבלה.

ונבאר ענין זה יותר באורך דע שענין ויעבור הוא ממש בחי' עיבור וכן תמצא כי מלת ויעבור הם אותיות עיבור ואמנם עיבור זה סודו הוא בבחי' לאה נוק' עליונה דז"א. וביאור הענין זה דע כי כל נשמות של התחתו' נמשכות מן לאה ורחל כי יש נמשכות מלאה ויש נמשכות מן רחל והנה נודע שמלאה נמשכו נשמות ומן רחל נמשכות נפשות ולכן צריכות הנשמות לעבור תחילה דרך לאה ואח"כ נעשות נפשותיהן ונמשכות דרך רחל אבל יש מי שנפשו ונשמתו שתיהן נמשכו' מן לאה כגון השבטים בני לאה ראובן שמעון כו' ויש מי שנפשו ונשמתו שתיהן מן רחל כגון בני רחל יוסף ובנימין ואין כאן מקום ביאור הקדמה זו. ודע כי מ"כ בקונט' במ"א באופן א' וזה עניינו בקיצור הנה הה"ג אשר תוך יסוד דאימא שבדעת דז"א הנה הם במלת ויעבור יוצאות לחוץ וניתנות בלאה שלא ע"י ז"א ושם נעשות בה בחי' רוח. ואח"כ מזדווג בה ז"א ונותן בה הה' חסדים בסוד זווג וכל זה בתיקון י"ג מידות דויעבור. ואח"כ בוקעין דרך רגלי לאה ויוצאין החו"ג הנז' וניתנין החסדים בראש יעקב והגבו' בראש רחל כנודע שיעקב ורחל הם תחת רגלי לאה ואח"כ בעת נפילת אפים מזדווגים יעקב ורחל ג"כ ונותן יעקב ברחל בסוד זווג גם את הה' חסדים ונעשים אז אותם הטפות של החו"ג האלו בחינת נפש. ונלע"ד חיים הכותב כי זהו ממש ע"ד או"א המזדווגים בסוד חו"ג שלהם והם בחי' נשמה ונשמה לנשמה והכל מתקבץ ביסוד דאימא ומתלבשת בז"א ונותנת בדעתו החו"ג ושם נעשות בחי' רוח והגבו' ניתנים בלאה והחסדי' ניתני' אליה בסוד זווג וכן עד"ז לאה זו העליונה קבלה החו"ג הנקרא רוח וירדה ונתלבשה ביעקב ורחל לעשות להם מוחין כדרך שעוש' אימא עלאה בישראל ולאה כנז' ואז נעשים שם בחי' נפשות החו"ג האלו שירדו שם. ונלע"ד כי כן לפעמים חציו של ז"א התחתון הנקר' ישורון המזדווג עם רחל למטה מחזה דז"א גם הם נקר' נפשות ע"ד יעקב ורחל והבן זה. גם נלע"ד שאעפ"י שביארנו איך תחלה הם רוח בלאה וישראל ואח"כ יורדים ביעקב ורחל ונעשים נפשות עכ"ז בני לאה הם ממנה לבדה נפשותם ורוחם וכן בני רחל רוחם ונפשם הם ממנה לבדה או אפשר שכולם כלולים בשתי' יחד וכפי הסברא ראשונה אתי שפיר היות בני לאה גבורים ומעולים יותר והנה ג"כ אני מסופק כי בימים שאין בהם ויעבור היכן נרמזו ב' הזווגים של לאה ורחל לרוחות ולנפשות ואמנם בימים שיש בהם הלל כבר ביארנו שזווג לאה הוא בקריאת ההלל עכ"ל הקונטרס שמצאתי כתוב מכ"י מעת ששמעתיו מפי מורי ז"ל:

ונחזור לענין הראשון כי הנה לסיבה הנ"ל צריך לעשות עתה ב' זווגים א' בבחי' לאה והב' בבחי' רחל. והנה זווג יעקב עם רחל הוא בנ"ה דז"א כמבואר לעיל בברכ' אבות אבל זווג לאה עם ישראל הוא מחציו ולמעלה וז"ס מ"ש רז"ל כי כאשר נזדווג יעקב בלאה היתה רחל עומדת תחת המטה כו' והענין הוא שהנה זווג ישראל ולאה הוא מן החזה דז"א ולמעלה ונמצא' מטת רחל עומדת מן החזה דז"א ולמטה תחת מטת לאה העומדת מן החזה ולמעלה כנודע ונמצא מבואר היטיב מאמרם ז"ל ונודע כי בחי' לאה איננה פרצוף בפני עצמה אמנם היא בחי' אחוריים אשר נפלו מאימא עלאה ולכן אין בה בחי' היסוד שבה להזדווג עם ישראל ולכן צריכה אימא עלאה לקשטה את ברתה כנז' בהקדמת הזוהר דפ' בראשית ובפרט את לאה שהיא עצמותה עצמה כנז' ואוזיפת מאנין דילא לברתה ר"ל שהיא נותנת בבחינ' הלואה את היסוד שבה עם המ"ן אשר בו ללאה כדי שתוכל להזדווג עם ישראל. והנה היסוד דאימא הנה הוא תוך רישיה דז"א וכדי ליתנו אל לאה כנז' אנו אומרים י"ג מדות דויעבור ע"ד מה שנתב"ל ואז ההוא קוצא דשערי דא"א מכה באחורי רישא דז"א ונכנסה הארתו לפנים במוחין דיליה ואז נבקע יסוד דאימא אשר בדעת שבו ועליו נאמר בזכריה הנביא ונבקע הר הזיתים כו' כנודע כי היסוד נקרא זית כמבוא' אצלנו בפ' שמן זית זך כו' ובהיותו נבקע אז הקו האמצעי דאימא שהוא היסוד דילה יוצא לחוץ וניתן אל לאה ונעשה בה בחי' כלי ראוי לזווג אבל שני הקוים האחרים שהם נו"ה דאימ' אינם צריכי' לצאת ונשארים תוך ז"א כי הם קווים בפני עצמם ואינם מעכבי' את הקו האמצעי מלצאת ולינתן אל לאה כנז' והנה עי"כ נעשות שתי הכנות ותועליות הא' תיקון יסוד לאה הב' הוא תיקון דיקנא דז"א והנה תיקון דיקנא דז"א הוא כי תחלה היו בו ג' מוחין ועתה כשנבקע יסוד אימא נעשה הדעת ב' מוחין שהם חסד וגבו' ועי"כ נשלמים בז"א י"ג תיקוני דיקנא ע"ד הנ"ל אמנם תיקון יסוד דלאה נלע"ד חיים כי זהו מש"ל כי בויעבור נעשה חיבוק ב' יותר מעולה והנה הוא לצורך זווג לאה גם נלע"ד בענין מש"ל בענין ע"ב מימינא ורי"ו משמאלא נ"ל שהביאור הוא כי הנה כל הזווגים הם לצורך בירור הניצוצות של המלכים דמיתו אשר הם מספר רפ"ח ניצוצין כמנין ויעבור שהם ע"ב רי"ו ובתחילה נתבררו ג' בחי' התחתונות שהם ס"ג ומ"ה וב"ן וכל א' נעשית בבחינ' ע"ב כמבואר אצלנו בדרוש הרפ"ח ניצוצין וג' ע"ב אלו הם רי"ו והם ניתנין עתה אל השמאל לצורך רי"ו שהוא כלי הנקבה כנודע ומן הימין שהוא סוד הזכר נמשך טפת ע"ב ממש דהויה דמילוי יודין כי הנה הטפה הזאת היורדת עתה היא מן החסד דעתיק כנ"ל בתחלת הדרוש ולכן היא ע"ב דהויה דמילוי יודין והרי נשלמו ע"ב רי"ו כנלע"ד. והנה בזה שנת"ל יובן מ"ש בזו' פ' ויצא כי לאה היא בינה והיא ה' עלאה והטעם הוא כי לפי שיסוד דאימא עלאה ממש ניתנת אליה ובאמצעותה מזדווגת עם ישראל בעלה ונמצא כי ענין ויעבור הוא זווג ישראל עם לאה ועיבור שלה ואח"כ נמשכת חלק שארית הטפה הנ"ל עד למטה ביסוד דז"א אחר שנזדווג עם לאה ומשם בהיות' ביסוד דז"א מאירה כנגדה בדעת דיעקב אשר הוא מכוון ועומד שם ממש כנודע ונמשכת הארתה שם ואח"כ יורדת מן הדעת דיעקב עד היסוד שבו ומזדווג עם רחל בעת נפילת אפים כנודע ונמצא כי שני כוונות צריך לכוין ביחד בויעבור. הא' כוונת תיקון יסוד דלאה וחיבוקה וזווגה. והב' כוונת תיקון דיקנ' דז"א וצריך לכלול שני הכוונות ביחד כנ"ל באופן זה כי בויעבור תכוין אל סוד עיבור לאה שה"ס ע"ב רי"ו כמבואר לעיל היטב וגם תכוין כי ענין הזה נעשה ע"י הכאת קוצא דשערי דא"א ברישא דז"א ועוברת אותה ההויה מאחוריו עד פניו דז"א אחר אשר עיכבנו את הטפה ההיא מלרדת למטה ונעשית ע"ב רי"ו וזו היא העברה שנית וזהו ויעבור ה' על פניו. גם תכוין במלת ה' להשלים הי"ס דז"א כנ"ל ובמלת על פניו תכוין כי עתה לאה יש לה יתרון מעלה עליו ולזה אמר על פניו ולא אמר בפניו כמו שביארנו לעיל ואח"כ תכוין בויקרא ידוד ידוד בכל מה שנת"ל:

 

לעילוי נשמת מורנו ורבנו עטרת ראשנו רבי יצחק בן שלמה לוריא אשכנזי ולמורנו ורבנו עטרת ראשנו רבי חיים בן יוסף ויטאל ובנו רבי שמואל.

לעילוי נשמת ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים ומתים, לרפואת כל עם ישראל החיים והמתים - ולשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתא.

בס''ד - כל הזכויות שמורות ל - ''ויקיטקסט'' תחת רשיון ''GNU Free Doc.' 

דילוג לתוכן