דרושי העמידה דרוש ב פירוש תיבת אתה

דף הבית ספרי קודש אונליין שער הכוונות לאר"י ולמהרח"ו זיע"א דרושי העמידה דרוש ב פירוש תיבת אתה

אין ללמוד בספר זה ללא הדרכה מרב ירא שמיים, לימוד קבלה נועד אך ורק למי שמילא כרסו ש"ס ופוסקים ועומד בתנאים שרבי חיים ויטאל מציין בהקדמת עץ חיים ללימוד הקבלה.

אתה -עתה תכרע כריעה שניה בסוד י' לגבי ה' פי' כי עתה צריך להמשיך אור גבוה יותר. כדי שעי"כ תתעלה המל' יותר מבראשונה וצריך להמשיך הארה זו מן ג' מוחין עלאין שע"ג רישא דז"א אשר לא נכנסו עדיין בתוכו ולכן צריך לכרוע עתה בחינת הראש להורות שהז"א כורע את ראשו שה"ס י"ה יוד לגבי ה' עלאה שה"ס ג' מוחין עלאין הנכנסין עתה לצורך הארה זו תוך ז"א לפי שעה ותיכף חוזרים להסתלק ואינם נכנסים בקבע עד במלות אלקי אברהם כו' וכמשי"ת בע"ה ולכן תכוין להמשיך ב' אותיות ראשונות של אהיה שהם המוחין ולכרוע ולהורות הכנסת ג' מוחין עלאין שה"ס א"ה של אהיה במלויים אל"ף ה"י ע"ד הנז"ל במלת ברוך ולהורידם ברישא דז"א שהיא י"ה ובתחי' לוקחם אות י' שהיא החכמה שבו ומשם נתנים אל הבינה שבו הנק' ה' וז"ס י' לגבי ה'. ומשם יורדים אל אות ו' שהוא הת"ת דז"א ומשם יורדים אל הא תתאה שהיא המל'. ואע"פ שבזוהר לא אמרו אלא י' לגבי ה' עכ"ז מוכרח הוא שירדו ג"כ עד ו' לגבי ה' אמנם כונת דברי הזוהר הם לומר שבתחי' במלת ברוך היה ו' לגבי ה' בלבד אבל עתה בכריעה שני' של אתה מתחלת הכריעה הזו מלמעלה גם מן י' לגבי ה'. ומכ"ש שנמשכת למטה עד ו' לגבי ה' אלא שאין צורך להזכיר רק תחלת ההמשכה והנה בכריעה הראשונה היו ב' אותיות אחרונות של אהיה לשני אותיות אחרונות של הויה וד' אותיו' אלו היו שם א' של ידוד כנ"ל. ועתה הם שני אותיו' ראשו' א"ה של אהיה ושני אותיות י"ה של הויה וארבע אותיות אלו הם שם א' של אהיה ונמצאים ב' כריעות אלו ע"י הויה ואהיה אמנם עיקרם הם מן אהיה כי משם יורד אל ההויה שהוא מן המוחין אל כללות י"ס דז"א ובכך אל תתמה אם תמצא כתוב בס' התיקונים ובזו' ובר"מ כמה נוסחאות מחולפו' ומנגדות זו את זו בענין אלו הכריעות כי יש מאמר אומר שצריך לכרוע ו' לגבי ה' ויוד לגבי הא ויש מאמר אומר שכורע באהיה וזוקף בהויה ויש מאמר להפך מזה אך אמנם במה שכתבנו יובנו כל דבריהם כי כולם חיים וקיימים יוצדקו יחדיו כי בבחי' א' הוא כדברי המאמר הראשון ובהצטרף ההארות נעשים שם א' ע"ד מש"ל וכמו שראית בעיניך כמה שמות הויה ואהיה יש פה מחולפות זה מזה והמשכיל יבין ויסתכל בדברינו. גם תראה במה שבארנו איך כריעה הא' היתה בסוד מ"ו שהוא מילוי הויה דיודין שהוא בחכמה שהם שני אותיו' י"ה מן אהיה דמלוי יודין. ושני אותיות אחרונות משם הויה פשוטות ועתה בכריע' שני' הוא שני אותיו' א"ה דאהיה במלוי יודין ושני אותיות י"ה ראשונות משם הויה פשוטות והם נעשים שם א' של אהיה אבל בכריעה ראשונה היה שם א' של הויה. גם החשבון של אלו הד' אותיו' הנז' אשר בכריעה שניה הם בגי' ק"מ שהם בגימט' מנין אותיות המלוי של אהיה ביודין להורות כי עתה בכריעה זו הב' ירד אור מן אימא וגם מן מבינה דז"א למטה כי כל אחת משתיהם נקרא שם אהיה כנודע. ואם תחבר ב' המילויים שבשתי הכריעות שהם מ"ו וק"מ יהיו אותיות מקום וה"ס מ"ש רז"ל כל הקובע מקום לתפלתו שעי"ז המקום יוכל האדם להעלות את תפלתו עד מקום שירצה למעלה ונודע כי התפלה היא בחי' מלכות הנקרא תפל' היא העול' למעלה ע"י שני המלויים הנז' העולים בגי' מקום. וצריך שתכוין כי משני מלויים אלו נעשה שם הויה א' שהוא בגי' מקום והוא ענין שם הויה ע"י הכאה באופן זה. יפ"י הפ"ה ופ"ו הפ"ה הרי הכל בגי' הוא מקו"ם והענין הוא שע"י הארת ב' המלויים הנז' מ"ו וק"מ מתרבים הכאת האורות של ז"א הנק' ידוד זה בזה ונגדלים ומתרבי' האורות לשיעור מספר מקום כנז' והנה סוד ההאר' הזו היורדת עתה הוא הארת הכ"ב אתוון עצמ' משרשם מן ג' עליונות שה"ס שני אותיו' א"ה של אהיה כנ"ל. וזה נרמז בשתי אותיו' א"ת של מלת אתה והם כ"ב אותיו' מן אלף עד תיו וכיוצא בזה פי' בזו' פ' בראשית על מלת א"ת שר"ל כללו' האלפ' ביתא מן אלף עד תיו שסימנים א"ת:
גם עתה נכנסין הה"ג עצמן משרשם העליון ולא הארה בלבד כבתחילה ויורדין אל המלכות וזה נרמז באות ה' של אתה שה"ס ה"ג וה"ס ה' אותיו' מנצפ"ך היתירו' על כ"ב אותיו' הנרמזו' במלת אתה באותיות א"ת מן אתה גם עתה נכנסין הארת ה' חסדי' אבל אינם נכנסים החסדים עצמן כמו הגבו' רק הארתם בלבד. וגם זה נרמז באות ה' של אתה. גם ז"ס מ"ש בזוהר על מלת אתה שהיא בחסד והוכן בחסד כסא וה"ס הכהן בסוד אתה כהן לעולם שה"ס הארת החמשה חסדים כנז' והנה כל אלו ההארות שלוקחת עתה בעת הכריעה הב' יותר מבכריעה הא' הוא כי בכריעה א' לא לקחה רק [הארת] הכ"ב אותיות והארת הה"ג אבל עתה בכריעה הב' לוקח' הכ"ב אותיו' עצמן והה"ג עצמן והטעם הוא מפני שעתה צריכה המלכות לעלות עלייה א' יותר עליונה עד כנגד נ"ה דז"א אב"א אשר הם גבוהים מן היסוד. וגם יש לה עתה הארה א' יתירה והיא הארת ה' חסדים הנז' והטעם הוא כי בתחי' היה שיעורה מדה א' בענין הרוחב שהוא ברוחב היסוד. אבל עתה אמת הוא שבשיעור הגובה איננו רק מדה אחת בלבד לפי שנ"ה הם זו בצד זו ואינם זלמ"ז. אבל בענין הרוחב יש לה רוחב של ב' מדות שהם נ"ה העומדים זו בצד זו ולכן צריכה עתה לקחת הארה זו היתירה מן הה"ח. ואמנם אל תטעה לחשוב כי עתה שעול' כנגד הנ"ה שגם היא נגד היסוד דע לך שאינו כן אמנם נעקרת ממקום אחורי היסוד ועולה ועומדת כנגד אחורי הנ"ה בלבד והטעם הוא לפי שעדיין איננה פרצוף שלם ונלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל כי זה ג"כ נרמז במלת אתה ר"ל א"ת ה' כי עתה המל' נקרא ה' בשלימותה לפי שעתה היא במקום אצילותה הראשון שהוא באחורי נה"י דז"א. ועוד לסיבה אחרת כי עתה כבר עלתה בג' קוי ז"א שהם היסוד והנ"ה אשר ציורם נצטייר בג' קוים שיש בציור אות ה' כזה ה' כנלע"ד ששמעתי ממוז"ל. והנה ב' עליות אלו הם ע"י שני הכריעות הנז' והענין הוא כי ע"י הכריעות של ז"א שיורד אליה עי"כ היא עולה העליות האלו אמנם אותם ההארות אינם חוזרים לזקוף ולעלות כי צריכה היא להם. ואעפ"י שבערך המלכות הם נקראים זקיפות כיון שהיא עולה ע"י כל אלו המדרגות שהם נה"י דז"א עכ"ז נק' כריעות לפי שאע"פ שהם זקיפות בערכ' עכ"ז מפני שמקום המלכו' וכו' ונקו' אצילותה הראשון העיקרי הוא כנגד החזה דז"א וכל זמן שלא עלתה שם נקרא כריעה ולא זקיפה כי זקיפה האמיתי איננה אלא אשר תעל' אל מקומה האמיתי. אבל כל שאר העליות שלה נקרא כריעות אלא שהם כריעות משונות זו מזו במעלה כי עדיין כורעת היא למטה ולא נזקפה במקומה האמיתית ולכן אין הזקיפות אלא במלת ידוד לפי שאז היא עולה בת"ת דז"א שהוא מקומה האמיתי וכמו שנבאר:

 

לעילוי נשמת מורנו ורבנו עטרת ראשנו רבי יצחק בן שלמה לוריא אשכנזי ולמורנו ורבנו עטרת ראשנו רבי חיים בן יוסף ויטאל ובנו רבי שמואל.

לעילוי נשמת ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים ומתים, לרפואת כל עם ישראל החיים והמתים - ולשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתא.

בס''ד - כל הזכויות שמורות ל - ''ויקיטקסט'' תחת רשיון ''GNU Free Doc.' 

דילוג לתוכן