דבר תורה קצר על פרשת וירא

תוכן עניינים

--------

"וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם" (יח, א)

ידוע שלאברהם אבינו היה אוהל שפתוח לכל הכיוונים, בשביל לקיים מצות הכנסת אורחים. כתוב במדרש על הפסוק "וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע" (כא, לג), "אשל" אלו ראשי תיבות {א}כילה {ש}תייה {ל}ינה (וכן ליווי) שאלו חלק מהדברים שעשה בשביל האורחים.

ואברהם אבינו ביום השלישי למילתו שהכאבים גדולים מאד, עם כל זה הלך לחפש אורחים.

אך זה קשה, שהרי היה חם מאד, (שהרי חז"ל אומרים שבאותו יום הקב"ה הוציא חמה מנרתיקה. בבא מציעא פו ע"ב) אז מן הסתם האורחים מאתמול שישנו אצלו לא רצו לצאת אלא להישאר, אם כך מדוע חיפש עוד אורחים חדשים לארח ולא הסתפק באורחים הנמצאים?

אומר הגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ל תירוץ נפלא, שמטרתו העיקרית של אברהם אבינו לא היתה רק להאכיל אורחים, אלא בעיקר רצה ללמד איך לאכול, כלומר איך לברך וכדומה, לחזק אותם ברוחניות ולהכניסם מתחת כנפי השכינה, להדריך אותם שהקב"ה זן בחסד וברחמים רבים, וכמו שהקב"ה מחדש בכל יום מעשה בראשית, כך רצה אברהם ליצור כל יום נשמות חדשות שיעבדו את הקב"ה.

לכן לא הסתפק באורחים שהיו אצלו אתמול, אלא רצה לעשות עוד נפשות בקירוב לבבות ומשום זה נצטער שלא באו אורחים חדשים. (לב שלום)

* * *

מענין לענין באותו ענין - מכאן חז"ל לומדים שגדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני כבוד השכינה (שבועות לה ע"ב ובשבת קכז ע"א). והשאלה איך רואים זאת מהמסופר בפרשה?

הסביר מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל (מובא בספר "משיעורי הראשון לציון") שמסופר בגמרא, שהיו תלמידים שמשום כבוד רבם לא היו מפנים את גבם אליו כשרצו ללכת אלא היו הולכים לאחריהם.

ואילו אצל אברהם אבינו כשהיה ביום השלישי למילתו הקב"ה בא לבקרו, אך מיד שראה אברהם את האורחים רץ לקראתם - כביכול הפנה את הגב לקב"ה, ואם עשה כן והראה את הפנים לאורחים, נמצא שהמצוה הזו יותר חשובה מאשר קבלת פני שכינה, לכן למדו חז"ל:

"גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה".

* * *

{"וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה" (יח, יז)}

בספר "מזקנים אתבונן" שואל הרב המחבר - בשביל מה הקב"ה היה צריך בכלל לומר לאברהם את מהפכת סדום, מה יתן ומה יוסיף לו ענין זה?

ומסביר כך - כידוע שאנשי סדום היו אכזרים בני אכזרים, וכמו שמתואר כמה עינויים גרמו לאנשי עירם וכמה חוסר רחמים היה ניכר בהם. ממש הם היו ההפך מאברהם שהוא רחמן - איש חסד.

אלו שני הצדדים הקיצונים - שיא הרחמנות מול שיא האכזריות.

מוסיף הגה"צ ר' אהרון קוטלר זצוק"ל - שידוע למי שמבין בנפש האדם שמי שיש לו מדה שהוא מצטיין בה ורואה פתאום אדם שהוא ממש ההפך ממנו אז הוא שונא אותו, הוא "לא סובל אותו" "איך יתכן שאתה כך ואני לא כך?". אם כן כך היינו מצפים מאברהם אבינו שכאשר שומע על כך שעוד מעט מגיע הסוף של סדום שישמח, שהרי הם ההפך ממנו, הם אכזרים!

אבל מה עושה אברהם איש החסד?

לא רק שלא שמח, אלא מתפלל עליהם במסירות נפש לה' שירחם עליהם!

ואיך אפשר להבין את התנהגות זו?

משום שאברהם היה דבוק במידות בוראו, ועל הקב"ה נאמר הפסוק "כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת" (יחזקאל יח, לב) שגם הם ראויים למידת החסד וכן אמר לעצמו אברהם.

נמצא שה' אמר לאברהם את ענין הפיכת סדום כדי לבחון אותו עד כמה הוא איש חסד.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יוסף דהן שליט''א
מיד מלכים - על התורה

הרב יוסף דהן שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן