דבר תורה על פרשת נח - מרן החיד''א

תוכן עניינים

--------

אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ--נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו: אֶת-הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ.

אפשר לפרש במשכז"ל בשוחר טוב מזמור ל"ז שאמר אברהם אבינו עליו השלום למלכי צדק כיצד יצאת מן התיבה א"ל בצדקה שעשינו שם א"ל צדקה עשית בתיבה וכי עניים היו שם וכו' ועם מי הייתם עושים צדקה א"ל על בהמה חיה ועוף וכו' אותה שעה אמר אברהם אלולי שעשו צדקה עם בהמה חיה ועוף לא היו יוצאים וכיון שעשו צדקה יצאו אני אם אעשה בבני אדם שהם בצלם הקב"ה עאכ"ו אותה שעה ויטע אשל בבאר שבע אכילה שתיה לויה עכ"ל ונמצא דמה שנתעורר אברהם אבינו עליו השלום לעשות צדקה וחסד עם כל נברא היה סיבה נח שסיפר לו שם מעשיו וחסדיו בתיבה ונשא ק"ו בעצמו ומצד זה יש מעלה לנח. אבל יש גריעות מצד אחר דאברהם אבינו עליו השלום דשמע ממעשיו נשא ק"ו ועשה את כל החיל הזה. ונח עצמו דאיהו מאריה דעובדא לא דן ק"ו מעצמ"ו להרבות בצדקות עם בני אדם בצלם ודמות:

ובהכי יומתק מאמרם ז"ל והביאו רש"י בדורותיו יש מרבותינו דורשים אותו לשבח כ"ש שאלו היה בדור צדיקי' היה צדיק יותר יש שדורשין אותו לגנאי לפי דורו היה צדיק ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום עכ"ל והוא קרוב לנסחת מדרש תנחומא. וצריך לדעת אמאי נקטי אלו היה בדורו של אברהם וקפדי לאדכורי אברהם אבינו עליו השלום והו"ל למנקט סתמ' בדור צדיקי' כי היכי דנקטי בחלוק' השבח לאידך מ"ד. והפשוט בזה דבין למאן דדריש לשבח או למאן דדריש לגנאי כלם מודים דאם היה בדור צדיקים היה צדיק יותר וגם מודים דאם היה בדור אברהם אבינו עליו השלום לא היה נחשב רק פליגי אם הכתוב בא לשבח או לגנות ומשו"ה מאן דדריש לשבח נקט דאלו היה בדור צדיקי' היה צדיק יותר דזה אמת אליבא דכ"ע. אבל לא קאמר דאם היה בדור אברה' היה צדיק יותר דאע"ג דכן הוא האמת דהיה צדיק יותר. מ"מ אין לשבח על זה דתברא בצידה דאם היה בדור אברה' אף שהיה צדיק יותר לא היה נחשב כל צדקותיו לכלום לגבי אברהם ולזה נקט אלו היה בדור צדיקי' דזהו שבח שלם בלתי גרעון. ואידך דסבר דהכתוב בא לגנות לא מצי למנקט אלו היה בדור צדיקים לא היה נחשב דאין האמת כן דהיה צדיק יותר והיה נחשב ומשו"ה נקט דורו של אברהם. וטעמא דהך מ"ד דדריש לגנאי אף דיכול לדרוש לשבח דמודה דאלו הוה בדור צדיקים היה צדיק יותר ונחשב היינו משום דסבר דרשת רבותינו זכרונם לברכה כי נחמתי כי עשיתי' ונח דגם נח היה ראוי ליאבד וכיון דהכי דריש שפר קדמיה דסמך הכתוב לתת טעם דאף ע"ג דהיה צדיק היה לפי דורותיו אבל בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלו' וכיון שהיה עידן רתחא וכליון חרוץ לא הי"ל לינצל אלא שמצא חן וטעם המציאות חן לשים לעולם שארית ובחר בנח שהוא הטוב שבדור ושתף הקב"ה ממדת חסדו וכמ"ש הרב יפה תאר ז"ל עש"ב ואפשר שזה פשט הכתוב באיוב סי' כ"ד יתן לו לבטח וישען ועינהו על דרכיה' ותרגם המתרגם יהיב ליה תיבותא לרחיץ ויסתמיך הכונה יתן לו לנח התיבה וישען שהיה צריך סעד לתומכו כמשז"ל. וכי תימ' אם לא היה צדיק גמור איך נמלט מגזרה כוללת כזו לז"א ועיניהו על דרכיהם וכלם עלו קמשונים פסו אמונים והוא הטוב שבדור לכן נמלט לשים לעולם שארית:

חוזרנו לעינינו דלפי דרכנו יומתק מ"ש אלו היה בדורו של אברהם דיקא דאלו אברהם למד מאשר עשה הוא בתיבה ומפליא לעשות חסדי חסדים והוא עצמו לא נתן לב לישא ק"ו ממה שאירע לו ועל כן כתיב בדורותיו לאפוקי דורו של אברה' דיקא. וזהו המשך הכתוב אלה תולדות נח דהיינו מעשיו הטובים כמשז"ל וזהו צדיק תמים היה ואמרו בב"ר רבנן אמרי כל מי שנאמר בו היה זן ופרנס נח זן ופרנס י"ב חדש וכו' ע"ש ולמדנו דהכתוב משבחו בצדקה שעשה. אמנם זהו אליה וקוץ בה דמזה נמשך דכתיב בדורותיו ולא בדורו של אברהם דאברהם למד מזה שזן ופרנס י"ב חדש וגבר עלינו חסדו מה שלא עשה נח שהוא מארי דעובדא:

ועוד אפשר לפרש בדין אשה שהעדיפה במלאכתה ע"י הדחק דסבר ר' עקיבא דהוי לעצמה וכך פסק ר"ח כמבואר בא"ה סי' פ' וכתב הרא"ש דהעדפה ע"י הדחק היינו שעושה מלאכה בלילות וז"ש אלה תולדות נח שהם מעשיו הטובים שלו הם וקורא אני עליו תולדות נח וכי תימא הרי האשה מעשה ידי' תחת מזונותיה וה"נ כל עמל אדם לפיהו ומה יתרון לאדם במעשיו אחרי שה' זנו ומפרנסו לז"א תמים היה שזן ופרנס י"ב חדש כמש"זל ואמר בתנחומא שלא ראה שינה בעיניו והוי העדפה על ידי הדחק כמ"ש הרא"ש דעוש' מלאכה בלילות לעצמ' ופסק כן ר"ח ומשו"ה קרי ביה תולדו' נח דהוו לעצמו ובזה נבין מאמר ז"ל בב"ר אלה תולדות נח הה"ד פרי צדיק עץ חיים מה הן פירותיו של צדיק מצוות מ"ט ולוקח נפשות חכם שזן ומפרנס כל י"ב חדש בתיבה אחר כל השבח הזה הן צדיק בארץ ישולם בא לצאת ונשתלם אתמהה דאמר ר"ה בשם ר"א בשם ריה"ג נח הכישו ארי ולא היה כשר להקרי' והקריב שם בנו תחתיו. הכונה דק"ל אומרו תולדות נח שהם שלו לז"א הה"ד פרי צדיק עץ חיים מה הן פירותיו דייקא מעשי' טובים. וכי תימא כל עמל אדם לפיהו ואיך אני קורא פירותיו והכא תולדות נח לז"א ולוקח נפשות חכם שזן ופרנס והיה עושה מלאכה בלילות והוי לעצמו וכן הוא בכל צדיק דהעדפה ע"י הדחק הוי לעצמו כסברת ר"ח כאמור וז"ש פרי צדיק דהוי לעצמו ואמר עוד אחר כל השבח הזה כלומר אחרי דהמשלנו לנח כדין אשה והכתוב קרא עליו תולדות נח הרי קי"ל דלקתה חייב לרפאתה וה"ד כשלא בא החולי מצד פשיעתה כמ"ש הריטב"א בכתובו' דף נ"ב וז"ש אחר כל השבח הזה הן צדיק דלא פשע ואם חטא שוגג אנוס ועכ"ז בארץ ישולם דהכישו ארי ולא נתרפא והקריב שם בנו אתמהא דלקתה חייב לרפאתה כשלא בא לה מצד פשיעתה והן צדיק בארץ ישולם אף כי רשע וחוטא שבא להם המכות על ידי פשיעתם:

ונוסף עוד אפשר לפרש ונבין מאז"ל בב"ר אלה תולדו' נח אתמהא לא הוה צ"ל אלא אלה תולדות שם אלא נייחא לו נייחא לעול' נייחא לאבות נייחא לבני' נייחא לעליוני' נייחא לתחתונים נייחא בעה"ז נייחא בעה"ב וצריך ביאור. ואפשר במאי דקי"ל דהחוטף את המצוה חייב ואז"ל כתיב נותן לחם לכל בשר בא זה וחטף המצוה עלי לשלם שכרו ופירשו הרב עץ החיים פ' ויקהל בדין חוטף את המצוה ע"ש וא"כ הכא נח שהיה זן ומפרנס לכל בי"ב חדש יש ס"ד דהוי חוטף את המצוה וכמשז"ל אמנם תחת שלש פטור אחד דכל עושה צדקה הוא אפטרופוס ואין הממון שלו כמ"ש הרמ"א והבאתיו בראש דוד פ' קדושים בס"ד ושני דאם טוען אתה אמרת לעשות פטור וכמ"ש פ' החובל וכמ"ש הכנה"ג י"ד סי' כ"ח. ועוד בה שלישיה שכתב הסמ"ע דאם הוא צורך שעה פטור ע"ש וז"ש אלה תולדות נח אי תימא על מע"ט צדיק תמים שזן ופרנס כמשז"ל יש ס"ד דהוי חוטף המצוה דכתיב נותן לחם לכל בשר לז"א נייחא לו נייחא לעולם דנח הוא אפטרופוס כמ"ש הרמ"א על העשיר דלא נתכוון ה' אלא שיכבדוהו וז"ש נייחא לו שיכבדוהו נייחא לעולם דזה שפרנסם מיניהו הוי. ועוד ניחא לאבות נייחא לבנים שהם הדורות שיבואו כמ"ש היפ"ת ואין לך צורך גדול מזה דבזכות הצדקה יצאו כמו שאמר שם לאברהם וכשהוא צורך שעה ליכא דין חוטף המצוה כמ"ש הדרישה. ועוד נייחא לעליונים נייחא לתחתוני' דכלם חייבים לעשות חסד כמ"ש אמרתי עולם חסד יבנה וכמ"ש הפוסקים דבקריאת התורה פטור דכלם חייבים וה"נ כלם נצטוו לעשות חסד וז"ש נייחא לעליונים ותחתונים דכלם מצוים וא"כ כשהוא אומר אתה אמרת וכו' פטור ובדין שיטול שכרו בעה"ז ובעה"ב וז"ש נייחא בעה"ז נייחא בעה"ב. וזש"ה אלה תולדות נח בעה"ז נח בעה"ב למה תמים היה דזן ופרנס כמשז"ל וכי תימא הו"ל חוטף את המצוה דכתיב נותן לחם לז"א את האלהים התהלך נח אחר ציוויו שכך ציוהו ואפי' אומר אתה אמרת פטור כ"ש הכא דנצטוה ודאי. או אפשר נח נח בעה"ז ובעה"ב וכי תימא למה לא שלם לו בעה"ז והאיכ' בל תלין לז"א את האלהים וכו' בדחלת וכו' כמ"ש אנקלוס ואומן קונה בשבח כלי כשהסמנים שלו והכל בי"ש חוץ מיראת שמים וכמ"ש המפרשים ודוק:

אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ--נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו

בפירוש רבינו אפרים (כתב יד) כתב איש צדיק הכתוב מעיד עליו שהיה נותן צדקה בסתר ולכך ניצול שנאמר מתן בסתר יכפה אף ושחד בחיק חמה עז"ה גי' המבו"ל עכ"ל ולפי דבריו אפשר לפרש כל הכתוב איש צדיק שהיה עושה צדקה תמים שהיה צדקתו תמימה בשלם שבפנים נותנה ואינו יודע למי נותנה וכיוצא. ועל ידי הצדקה כמצותה וכמשפטה את האלהים התהלך נח אפילו עם מדת הדין כמשמעות אלהים כי הצדקה מהפכת מדת הדין למדת רחמים כמשז"ל על פסוק השקיפה ממעון קדשך וברך כל השקפה לרעה וזו לטובה כי גדולה מתנת עניים שמהפכת מדת הדין למדת רחמים וכמשז"ל:

ולפום מאי דכתיבנא בעניותן דההיא דהכשיל' בבני אדם שאינם מהוגנים לאו כולי עלמא היא אלא איכא מאן דפליג עלה כמו שיראה הרואה בספרי הקטן ראש דוד בפ' שופטים בס"ד אפשר לומר לפי דברי רבינו אפרים דלהכי אתא קרא והוא ע"ד יקר סהדותא דהיה עושה צדקה בסתר דהגם דרובם ככלם היו רשעים הצדקה שהיה עושה חשובה אעפ"י שהיו רשעים כל שהוא היה מכוין לעשות מצוה בשלימות הכונה וז"ש הכתוב איש צדיק שהיה עושה צדקה וכי תימא כלם היו רשעים ולא עשה כלום כסברת מ"ד הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים. לאפוקי זה אתא קרא ואמר תמים היה בדורותיו כלומר צדקתו עומדת ותמימה היא אף שהיה בדורותיו שהיו רשעים ועי"ז את האלהים מדת הדין התהלך נח כי על ידי הצדקה מתהפך מדת הדין למדת רחמים כדאמרן:

אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ--נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו:

מה כתיב למעלה מן הענין כי נחמתי כי עשיתים ונח מצא חן בעיני ה'. אפשר לרמוז כי מצא גימטריה ס"מ שם רמז שהיה צדיק ולא הכיר כי אם לבת זוגו וכתיב מצא אשה מצא טוב וכן נח למד תורה כדכתיב מצא אשה מצא טוב אין טוב אלא תורה ונתבאר אצלנו דאם ימצא אשה בזה ניצול מס"מ גימטריה מצא. וכאן רמז על ידי שהיה צדיק ונתקיים בו מצא אשה וניצול מס"מ לכן ונח מצא חן בעיני ה' וניצול מס"מ גימטריה מצא שלא שלט בו בדין שנדונו דור המבול. ונ"ט אלה תולדות נח שהיו תולדותיו ממש בכשרות וגם היה צדיק תמים וכו' ומשום הכי מצא חן בעיני ה':

והרב כלי יקר על התורה הפליא עצה בנותן טעם למנין אמות התיבה ומצא כדי מדתם שהם רמז לשם י"ה דבזיווג איש ואשה שזכו י"ה ביניהם. והם דור המבול פגמו בזנות בשם י"ה ולכן תמצא רמז של שם י"ה בענין המבול ובמדו' התיבה והאריך הרב בזה וכתב עוד דלכן דור המבול נמוחו מהע"ז ואין להם חלק לעוה"ב כי בי"ה ה' צור עולמים והעה"ז נברא בה"א והעה"ב ביו"ד ומפני שהם פגמו בשם י"ה שבו נבראו השני עולמות לכן אבדו השני עולמות וז"ש לחזקיה הע"ה על שלא רצה לישא אשה ופגם בשם י"ה כי מת בעה"ז ולא יחיה לעה"ב. וכששב מידיעתו וגמר לישא אשה תקן הפגם ולכן הוסיפו לו ט"ו שנה גימט' י"ה ועוד האריך ברמזים יפים עש"ב:

ולפי דבריו אפשר לרמוז כי הגאה פוגם בשם י"ה כמספר גאו"ה כמ"ש הרב האר"י בשער רוח הקדש ואמרו פ"ק דסוטה דהוי כאלו בא על העריות. ואמרו דאין עפרו ננער ואינו קם בתחית המתים. ולפי האמור מצינו טוב טעם דעל ידי הגאוה פוגם בשם י"ה ולכן ה"ל כאלו בא על העריות דגם הוא פוגם י"ה כאמור ומשו"ה מאבד העה"ז כאשר אמרו שם פ"ק דסוטה שנפחת מהעוה"ז וגם העול' הבא ואין לו תחיית המתים והטעם שפגם בשם י"ה כעובר ובא על העריות שפוגם בשם י"ה ובי"ה ה' צור עולמים שברא העולם הזה והעה"ב בשם י"ה והוא שפגם בשם י"ח נאבד מהשני עולמים אם מת ברשעו ולא שב בתשובה:

ובזה פירשנו בעניותנו מה שאמרו האי מאן דיהיר אפי' אאנשי ביתיה לא מתקבל שנאמר גבר יהיר ולא ינוה. וצריך להבין דזאת האשה מסתמ' ראתה אותו ומשו"ה נתרצית לינשא כי בעיניה הוא מסולסל ומתוקן ונכבד. ואיך עתה אינו מתקבל אצלה אמנם ע"פ האמור ניחא דכיון דהגאה פוגם בשם י"ה ושם י"ה היא השורה בין איש לאשה זה שפגם בו לא זכו ואש אוכלתן לכן אינו מתקבל אאנשי ביתיה:

נמשך לזה אפשר לתת טוב טעם למ"ש בס' גימטריאו' רבינו יהודה חסיד (כתב יד) כי ט"ו שנים היו ביחד אבו' העולם ולמדו בתורה ט"ו שעות בכל יום עכ"ד והאריך בזה ואפשר כי יען העה"ז והעה"ב נבראו בשם י"ה לכן רצה הקב"ה שאבות העולם שהם יסודות עיקריים לעה"ז ולעה"ב עמדו ט"ו שנים כמספר שם י"ה וגם למדו תורה ט"ו שעות בכל יום ליסוד העה"ז ועה"ב שנבראו בשם י"ה. ובזה אפשר סוף התהלים ותחילת' כל הנשמה תהלל י"ה שם י"ה שבו נבראו העה"ז והעה"ב. ועל זה נעוץ תחילתם בסופן אשרי האיש וכו' ובתורתו יהגה וכו' שלומד ט"ו שעות כמו האבות, אשר פריו יתן בעתו ואז"ל מע"ש לע"ש דאיש ואשה שזכו י"ה ביניהם:

ואפשר שזה רמז אלה תולדות נח נח איש צדיק שהיה נשמר מעריו' כתואר שם צדיק הרומז ליסוד תמים שהיה עניו ושפל רוח כמ"ש פ"ק דע"ז דף ו' תמים בדרכיו ופירש רש"י שהיה עניו ושפל רוח וא"כ בזה היה מרכבה לשכינה בענוה וכי היכי דהגאה פוגם בשם י"ה נר' דהעניו מאיר בו שם י"ה דמרובה מדה טובה וגם שהיה צדיק וזכו הוא ואשתו להיות שם י"ה ביניהם ובזה זכה לעה"ז ועה"ב וזה רמז תמים הי"ה תיבת הי"ה שם רמז דהיה מרכבה לשכינה שהיא אות ה' אחרונה והיא אות ה' ראשונה מתיבת הי"ה ואח"ז י"ה שזכה שהיה שם י"ה ביניהם וזה רמז תיבת הי"ה:

א"נ אפשר דדור המבול חטאו בגזל ובזנות ונח היה שמור מעונות אלו ואמרו רבותינו זכרונם לברכה דלא היה כדאי לינצל וז"ש כי נחמתי כי עשיתים ונח. אמנם מלבד שהיה נח נשמר מעונות הדור היה עניו והעניו הוא כאלו הקריב כל הקרבנות כמ"ש ריב"ל ובזה אם היה לו איזה דבר בענוה ניצול דהו"ל כמקריב קרבנות ונסלח לו. וז"ש כי נחמתי כי עשיתים ונח מצא חן אתמהא וכי משוא פנים יש בדבר. לז"א אלה תולדות נח שתולדותיו אלה ולא אחרים ח"ו דנשמר מעריות איש צדיק כמו שפירש"י בע"ז דף ו' צדיק במעשיו בלא חמס ונמצא שהוא ניצול מעונות הדור. ובאשר אין אדם צדיק בארץ שלא יחטא לז"א תמים היה שהיה עניו ושפל רוח וע"י הענוה הוא כמקריב כל הקרבנות ונתכפר לו איזה חטא וע"י הענוה את האלהים התהלך נח שהיה מרכבה לשכינה כמ"ש אני את דכא. ואפשר דרמז שהיה לו חן בעיני ה' בעבור הענוה כי מצ"א גימט' ענוה שם רמז דענותו גרמא לו מציאת חן ודוק:

אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ--נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו

שמעתי בשם מרן הקדוש ראש גולה מהרר"י קארו זצ"ל שפירש כי הנשמר מאות ברית קדש נקרא צדיק. והנשמר מע"ז נקרא תמים דכתיב פ' שופטים לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וכו' תמים תהיה עם ה' אלהיך ולמדנו כי מי שהוא נשמר מכל אלה שהם ע"ז וחוקות הגוים נקרא תמים. והנה נח נמצא בשני דורות דור המבול ודור הפלגה כידוע מחשבון שנותיו והוא נשמר מעונו' השני דורו' אשר בדור המבול בעבור ששמר אות ברית ראוי ליקרא צדיק ובדור הפלגה יען נשמר מחטאתם ופשעם שהיה בע"ז ראוי שיקרא תמים. ומעתה א"ש דבדור המבול אמר לו הקב"ה אותך ראיתי צדיק בדור הזה כי עדיין לא היה דור הפלגה כדי שיקרא תמים ודור המבול עונם היה זנות ולכן נקרא צדיק וז"ש בדור הזה אשר חטאו כלם בזנות ואתה נשמרת קורא אני עליך צדיק. אמנם כותב התורה שהיה אחר שני הדורות מבול ופלגה תארו בשם צדיק תמים כי נח נשמר מעון שני הדורות זנות וע"ז ולכן אמר צדיק תמים היה בדורותיו תרתי משמע שהם דור המבול ודור הפלגה ונאים הדברים למי שאמרן. ואפשר לתת טעם לזה דהנשמר מע"ז נקרא תמים כי כל הכופר בע"ז כמודה בכל התורה כלה והוא תמים שלם שמודה בכל התורה. א"נ נקרא תמים על שם תורת ה' תמימה שמודה בה. א"נ שעובד ע"ז הוא וע"ז מתים והנשמר תמים אותיות מתים ודוק:

ואפשר לפי פשוטו במשז"ל בע"ז דף ז' תמים בדרכיו ופירש"י שהיה עניו ושפל רוח כמו שהבאתיו לעיל. והשתא קאמר נח איש צדיק ועם שהיה צדיק הוא לא היה מחזיק עצמו לצדיק שהיה עניו ושפל רוח. ולכן הקב"ה א"ל כי אותך ראיתי צדיק לפני כלומר לא כאשר עלתה על דעתך דאין אתה צדיק אלא אותך ראיתי צדיק. ובזה מובן שהוא היה עניו ולא היה מחשיב עצמו צדיק והיינו דא"ל הקב"ה אותך ראיתי צדיק כלומר כי לא מחשבותי כאשר תחשוב:

ועוד אפשר לפרש בפסוק אלה תולדות נח וכו' ע"ד מה שפירשנו לעיל באופן אחר והוא דידוע משז"ל דגם נח לא היה כדאי ואמרו רבותינו זכרונם לברכה דהקב"ה צופה ומביט המצו' שיעשה האדם ובעבורם ניצול ואמרו רבותינו זכרונם לברכה שהצדקה מהפכת מדת הדין למדת רחמים ואמרו רבותינו זכרונם לברכה תמים היה שזן ופרנס כל י"ב חדש. ואמרו פ' חלק דא"ל שם לאברהם אבינו עליו השלום דבעבור הצדקה שעשו עם הבהמות והחיות ניצולו והבאתיו לעיל. ומבואר הוא עם מה שכתבנו דהצדקה מהפכת מדת הדין למדת רחמים ולכך ניצול נח. וז"ש כי נחמתי כי עשיתי' ונח כמשז"ל שאף הוא לא היה כדאי. ועכ"ז מצא חן בעיני ה' וכי תימא משוא פנים יש בדבר ח"ו לז"א אלה תולדות וכו' תמים היה שזן ופרנס י"ב חדש והקב"ה לענין הטובה רואה לעתיד וכיון שעתיד לעשות צדקה רבה כזו עם כל הבריות זאת היתה לו למצוא חן בעיני ה' מדת רחמי' ובזה ניצול כמו שאמר שם לאאבינו עליו השלום כאמור:

א"נ אפשר לרמוז במ"ש בעניותנו בס' הקטן ראש דוד פ' עקב דהמצות שעושה האדם הם עבודת עבד והשכר שנותן לו הקב"ה עליהם הוא צדקה כמ"ש הרמב"ן ע"פ וצדקה תהיה לנו אמנם אם האדם יעשה המצות בחשק והתלהבות ושמחה רבה זח חשוב לפניו ית' והיא העולה וז"ש ונח מצא חן וכי תימא דלצד עילאה אינו מוצא חן אלא הראוי לכך לכן אמר אלה תולדות נח כלומר מעשיו הטובים הם שלו ומה שמשלם לו הקב"ה אינו נקרא צדקה כי מעשיו של נח נחשבים שלו והיינו שעשה אותם בחשק ורמוז בסופי תיבות נח איש צדיק חש"ק שהיה מקיים המצות בחשק כי בזה מעשיו נחשבים שלו כמ"ש אלה תולדות נח ולכך מצא חן:

אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ--נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו

אפשר לפרש לפי פשוטו שהצדיק יש לו שני תולדות האחד מעשים טובים ותלמוד תורה כמשז"ל שנבראים מלאכים מעשיית המצות ומהתורה שלומד ונקראים על שמו. והשני בנים ובנות גשמיים. והנה המצוות והתורה מתייחסים אל נר"ן של הצדיק. והבנים מתיחסים יותר אל הגוף. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה עיקר תולדותיהם של צדיקים מ"ט עיקר דייקא כי הבנים הם גשמיים ושל המצות ותורה רוחניים והם עיקר. וז"ש אלה תולדות נח נח הכונה אלה הם שני מיני תולדות נח נח כלו' שרש הנשמה שנקראת נח וגם הגוף נקרא נח והיינו דקאמר אלה תולדות שני מיני תולדות של נח נשמה נח הגוף. והדר מפ' איש צדיק וכו' דהיה צדיק ועביד ומהנה לקיים מצוות ות"ת. תמים היה בדורותיו את האלהים וכו' כל זה מתיחס לנשמה. ויולד נח ג' בנים את שם וכו' הם בנים הגופניים מנח של הגוף ובאחרונה יסעו ורמז התולדות של הנשמה ברישא שהם העיקר כמשז"ל:

בספרי הקטן ראש דוד כתבתי בעניותי על הסדר דשלשת בני נח ניצולו בזכות אביהם ע"ש ושאלו לי דבניו היו צדיקים גמורים וכמשז"ל על פסוק אולי ימצאון שם עשרה דעל פחות מעשרה לא בקש דבדור המבול היו ח' ולא ניצולו אלמא היו צדיקים. והשבתי דאע"ג דהיו צדיקים לאצטרופי לעשרה. השתא דלא הוו עשרה היה צריך זכות גדול יתר מאד ואהניא להו זכות אביהם נוסף על זכותם. וכן ראיתי לרבינו מהר"א גרמיזא בעל הרקח ב(כתב יד) וז"ל ג' פעמים נח בפ' ראשון לומר שבזכותו ניצולו ג' בניו עכ"ל. והגם דבב"ר אמרו שהוא ניצול בזכות תולדותיו. מ"מ גם סברא זו איתיה ברבותינו זכרונם לברכה. ועוד נמצא בתנחומא פ' ראה וז"ל אמרו רבותינו הרבה כשרים היו בהן כגון נח ונמחו עם הדור עכ"ל ולכאורה זה חולק על מאמר רבותינו זכרונם לברכה על שלא בקש אברהם אבינו עליו השלום על פחות מעשרה הנז' וצ"י:

וַיְהִי הַגֶּשֶׁם, עַל-הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים יוֹם, וְאַרְבָּעִים לָיְלָה

והם כלים בכ"ח בכסלו לר' אליעזר וכו' המורה (כך קורא רבינו ישעיה ז"ל לרש"י ז"ל כמו שנראה בתוספות רי"ד על קדושין ובס' המכריע) ביאר זה בדוחק ואני אכתוב ביאורו בקצור. בי"ז בחשון התחיל המבול לירד עד מ' יום וממ' ואילך גברו המים והיו הולכין וסוערין עד ק"ן יום וק"ן יום הם ה' חדשים נמצאו ק"ן יום כלים בי"ז בניסן ואם יחסרו ממנין ק"ן שני ימים אין להדחק בעבור זה שכן דרך המקראות כמו מ' יכנו והן חסר אחד וכן במנין ישראל אלף וחמש מאות ושלשים ואי אפשר דבר זה שלא היה אחד מהם יתר או חסר אלא כן דרך המקרא לתפוס מנין שלם ואפי' חסר או יתר שנים אינו מקפיד:

ויחסרו המים מכיון שחסרו ולא גברו עוד נחה התיבה שהיתה משוקעת ט"ו אמה אבל כל זמן שהיו סוערין לא היתה נחה התיבה שהיתה מתנענעת אילך ואילך:

בחדש השביעי ז' לתשרי והוא ניסן בחדש העשירי בא' לחדש נראו ראשי ההרים עשירי לתשרי והוא תמוז ויהי מקץ מ' יום שנחה התיבה ויפתח נח את חלון התיבה הנעשית לצוהר. וישלח את העורב ויצא יצוא ושוב כי עדין לא נראו ראשי ההרים ואי אפשר שלא שהה בשליחות העורב שהרי כתיב יצוא ושוב עד יבושת המים אלמא היה משלחו וחוזר ומשלחו. שהה עוד ז' ימים וישלח את היונה. יש לנו מיום שנחה התיבה עד חדש עשירי שנראו ראשי ההרי' ע"א יום מ' יום שהה ולא שלח העורב וכ"א יום בשליחות היונה הרי ס"א נשארו עשרה ימים לשליחות העורב. ונשארו ב' חדשים מחדש עשירי הוא תמוז עד בראשון באחד לחדש באותן ב' חדשים חרבו פני האדמה. ועתה לפי זה הפירוש יבא כל המנין בין שני בין שביעי בין עשירי מתשרי. והמורה נדחק מאד ופירש כי ז' להפסקה ועשירי לירידה ודוחק גדול בין ז' לעשירי. ועוד אמר כי מקץ ימים שנראו ראשי ההרים והוא אב ולא יתכן זה חדא שאם כן לא שהה בשליחות העורב כלל ועיקר שאינן כ"א יום בצמצום ועוד כיון שנראו ראשי ההרים למה לא מצא מנוח:

כירק עשב נתתי לכם את כל פי' המורה אבל לאדם הראשון לא הרשתיו להמית בריה ולאכול בשר וכו' משמע דלא הוה אכיל בשרא [ובסנהדרין פרק ד' מיתות] אמרו תאכל ולא אבר מן החי אלמא מדאצטריך לאזהורי אאבר מן החי מכלל דהוה אכיל בשרא וי"ל דלא נצטוה לשחוט ויאכל ע"י הוצאת נשמה אבל היכא דמצאה שחוטה שריא ליה ואי אשכח אמ"ה הו"א דשרי ליה דהא לא מפיק איהו נפשה משו"ה אצטריך קרא לאזהוריה על אבר מן החי. נמוקי רי"ד. ועמ"ש התוס' שם פ' ד"מ דף נ"ז ועיין להר"ן בחידושיו שם:

וַיִּמַח אֶת-כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיִּמָּחוּ, מִן-הָאָרֶץ; וַיִּשָּׁאֶר אַךְ-נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ, בַּתֵּבָה.

אמרו רבותינו זכרונם לברכה בב"ר זה קין ע"ש. ואפשר לרמוז כי תיבת היקום גימטריא קין עם הכולל ואחר זמן רב ראיתי שכן כתוב בס' הגלגולים מגורי האר"י זצ"ל:

וְאַךְ אֶת-דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ, מִיַּד כָּל-חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ; וּמִיַּד הָאָדָם, מִיַּד אִישׁ אָחִיו--אֶדְרֹשׁ, אֶת-נֶפֶשׁ הָאָדָם.

אפשר לדקדק תיבת לנפשותיכם במ"ש הרב יפ"ת ב"ר פ' ס"ה דגם מי שנתחייב מיתה על עונו אינו רשאי להמית עצמו בשביל תשובה ע"ש וז"ש את דמכם לנפשו"תכם דיקא שהוא בשביל נפשותיכם לכפר עון אדרוש. וכתיב אך דאם טעו ומתו בתוקף תשובתם שרי להו מאריהו כההיא דיקים איש צרורות וכמ"ש היפ"ת שם וזה מיעט אך דלפעמים בכי האי גונא לא יחשוב ה' לו עון וזה לשיטת הרב יפ"ת אבל רבינו קולונימוס והרב בצלאל ומהרימ"ט והרב שבות יעקב ח"ב סימן קי"א פליגי על הרב יפה תואר כמאי דכתיבנ' בעניותין במקום אחר בס"ד. ולדעת' ז"ל נימא דאך מעיט מציאות זה דממית עצמו לכפר עון והוא שריותא:

וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ, לַיהוָה; וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה, וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר, וַיַּעַל עֹלֹת, בַּמִּזְבֵּחַ.

ב"ר פ' ל"ד ויבן מזבח לה' ויבן כתיב נתבונן אמר מפני מה ציוני הקב"ה וריבה בטהורים יותר מן הטמאים אלא להקריב קרבן וכו' ומהר"ש יפה דקדק דמאי קאמר מפני מה ציוני וכו' הו"לל מפני מה ריבה בטהורים וכו' וכבר כתבנו בעניותנו בזה בספרי הקטן ראש דוד הלא מרא"ש בסד"ר דברתי. ואפשר לומר עוד במ"ש הרב באר שבע בתוספותיו פ' חלק דף ק"ח משם רבינו בחיי דכיון דהטהורים היו לקרבן לא גזר ה' שיבואו מעצמן רק נח היה טורח להביאן וזהו שאמר תקח לך. אבל מי שהיו לקיום המין גזר ה' שיבואו הם מעצמן כמש"ה יבואו אליך להחיות. וע"פ זה אפשר לפרש המאמר הלז הכונה מפני מה ציוני תקח לך ולא באו מעצמן ודאי שהן קרבן ולא רצה לגזור שיבואו כאותם של קיום המין וזהו שרמז באומרו מפני מה ציוני ועוד מפני מה ריבה בטהורים ודוק וס' יפה תואר לעת כזאת אין עמדי:

והנה מהכתוב נר' דהקריב גם חיות טהורות וכמ"ש בעניתנו בספרי הקטן ראש דוד. ולבי היה מהסס מדוע הוכשרו החיות לקרבן לנח דוקא ובתורה נאסרו ועתה ראיתי בס' יוסף אומץ חדש על ההפטרות בהפטרת תצוה כתב דיש ג' טעמים למה אין מקריבין חיה אחד דאמר הקב"ה לא הטרחתיך לצאת ביערים אכן הבהמה מצויה. ועוד כי החיה יש לה גאוה ורעות רוח והקב"ה שונא גסות הרוח. ועוד כי האלהים יבקש את הנרדף ובהמה נרדפת מחיה עכ"ד ובהכי ניחא כי הני תלתא ליתנהו בחיות דנח שהיו אצלו בתיבה מצויות בידו וגם היו ברוח נשברה מצרת המבול כי כלם הרגישו בצער הגדול וגם בו בפרק לא היו רודפות הבהמות ולפיכך זכו להקרבה ועמ"ש בסמוך ודוק:

וראיתי להרב כלי יקר שכתב וז"ל תקח לך שבעה שבעה פירש"י לכך ציוה להביא מהטהורים כדי להקריב מהם וכו' אין טעם זה לבד מספיק שהרי לא כל הטהורים ראויין להקרבה כצבי וכאיל ולא כל עוף טהור ראוי להקרבה ואיך דקדקו מזה שלמד נח תורה אלא עיקר הטענה הוא לפי שהם טהורים על כן אוכלים מהם הרבה לפיכך הם צריכים להפרות ולהרבות ביותר בעבור שומרי תורה ומה שנאמר מכל הבהמה הטהורה משמע שהקריב מכל מין טהור אפי' מאותן שאינן ראויין להקרבה עפ"י התורה תשובה לדבר לפי שנח לא ידע עדיין שיתיר לו הקב"ה אכיל' הבע"ח ואמר בלבו ודאי לכך ציוה לי להכניס ז' ז' מכל מינים אלו להקריב מכלם קרבנות. אבל הקב"ה ידע שסופו להתיר לו כל בע"ח הטהורי' לכך ציוה ליקח ז' ז' לפי שצדין מהם הרבה כי אין לו' שרצה ה' בהקרבת כל המינין דא"כ למה לא התיר לדורות להקריב מכל מין טהור כשיהיו בנמצא אצל כל אדם ולמה ציוה לנח דוקא ומ"ש וירח ה' וכו' בעבור אותן מינין הראוים להקרבה ואידך כמחתך בשר בעלמא הוא עכ"ל:

ודבריו קשים בעיני חדא שעשאו לנח כמעט כעובר על כונת ה'. ורוב קרבנותיו היו כמחתך בשר. והתורה העידה עליו ויבן נח מזבח נתבונן נח כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה ואיזה מקום בינה. ותו דנעל' ממנו תלמוד ערוך פ' פרת חטאת דף קט"ו תניא עד שלא הוקם המשכן הבמות מותרות ועבודה בבכורות והכל כשרין להקריב בהמה חיה ועוף תמימין ובעלי מומין טהורין אבל לא טמאין. והש"ס יליף לה מקראי דנח ע"ש והזכיר דין זה גבי גוים הרב משנה למלך סוף ה' מעשה הקרבנות וכדאמרו שם בברייתא דגוים בזה"ז רשאין לעשות כן. אתה הראת לדעת דנח כדין עבד וזהו דין בני נח כשמקריבין בבמות עוד היום:

ורש"י ז"ל שם בזבחים דף קי"ו פירש וז"ל וכל אותן שבאו אל התיבה מאיליהן באו ובהן הכיר אותן שבאו ז' ז' ידע שהן טהורין ושבאו שנים שהן טמאים עכ"ל ודברי רש"י הללו שלא כדברי הרב ב"ש בשם רבינו בחיי שהבאתי לעיל וק"ק על הרב ב"ש שרצה לתרץ קושית הרא"ם על רש"י בחומש עם דברי רבינו בחיי ואלו רש"י בש"ס משמע דסבר להפך מרבינו בחיי ודוק היטב בדברי הרב באר שבע ובדברי רש"י הנז' ואתה תחזה. וכבר הרב מהרש"א באגדתיה תיקן נסחת הש"ס בזבחים ותריץ יתיב קושית הרא"ם. ואיך שיהיה לדעת רש"י הנז' אפשר לומר דהיינו מאי דאמרו במדרש מפני מה ציוני כמש"ל דכיון דהכל באו מאליהן גם השבעה א"כ מאי קאמר תקח לך שבעה והרי מאליהן באו והיינו דאמר נח מפני מה ציוני באומרו תקח לך מאחר שאני לא עשיתי כלום ומזה נתבונן דהכי קאמר ליה תקח לך להקריב קרבן:

וחוזרני לדברי הרב כלי יקר ולסוגיית פ' פרת חטאת דמפורש שם דבני נח מקריבין חיה ועוף וכן הוא בירושלמי פ"ק דמגילה הלכה י"א. והדרכים שכתבנו בעניותנו בס' הקטן ראש דוד בזה טובים ונכוחים והכונה שנח ידע התורה ודיני ישראל ומזה נתבונן דינו ודין כל בני נח שלהם התרא נינהו כל בהמות וחיות ועופות טהורות:

ועוד זאת אדרש על הרב כלי יקר שכתב שהוא לא ידע שיתיר לו הקב"ה וכו' דנעלם ממנו דברי הירושל' פ"ק דמגילה שם והכי אתמר טהורי' אבל לא טמאי' מנין ר' אבא בריה דרב פפי ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי הגה נח תורה מתוך תורה כבר נאמר לי כירק עשב נתתי לכם את כל לאיזה דבר ריבה הכתוב בטהורים לקרבנות עכ"ל למדנו שהותרו לב"נ לאכול הטמאים וגם ידע נח שהם מותרים לו. ואע"ג דמקראי לא מוכח הכי צ"ל אין מוקדם ומאוחר בתורה כמ"ש הרב קרבן העדה פירוש הירושלמי בתוספותיו ויותר נראה דברוח הקדש ידע שהקב"ה יתיר לו. ושתים זו הפך מהרב כלי יקר כמבואר. ועמ"ש במחב"ר בקונטריס פאת הראש בס"ד:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ, קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי--כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס, מִפְּנֵיהֶם; וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם, אֶת-הָאָרֶץ.

כתב רבינו אפרים בפירושו (כתב יד) היה די שיאמר קץ כל בשר בא וישתוק מהו לפני נ"ל כך היא המדה לפני הקב"ה כשנגזר כליה מלאך הממונה כותב גזר דין ומביאו לפני הקב"ה והוא חותם. בא לפני כלומר הכתב. וזש"ה הרשום בכתב אמת כשירשם הגזר דין בכתב. הקב"ה חותם אותו בחותמו שהוא אמת וזהו והנני משחית"ם גימטריא חותם לגזר דינם ד"א והנני משחית' והנני משים חותם עכ"ד:

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר - רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' יובל איבגי שליט''א
פני דוד - על התורה

פנים לתורה רמזים פירושים הערות על התורה כסדר הפרשיות
מרן החיד''א - רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן