דבר תורה על פרשת מקץ - מרן החיד''א

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר פני דוד - על התורה למרן החיד''א דבר תורה על פרשת מקץ - מרן החיד''א
תוכן עניינים

--------

הוּא הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל-פַּרְעֹה: אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה, הֶרְאָה אֶת-פַּרְעֹה.

שמעתי בשם הרב הקדוש האר"י זצ"ל במ"ש שלשה דברים הקב"ה מכריז עליהם רעב שבע ופרנס וז"ש עושה תדיר להכריז רעב ושבע. ומאחר ששתים אלו איכא ראוי שתעשה השלישי' והיא למנות פרנס טוב ולכן אמר ועתה ירא פרעה וכו' ע"כ שמעתי. ואני ברגליו אעבורה שרצה לרמוז לו דהרעב והשבע שהוא עושה תדיר התראהו בחלום והשלישי' שהיא הפרנס הוא מראהו בהקיץ כמו רגע. והוא ועתה ירא פרעה וכו' כלומר שלש אלה לו יעשה תדיר האל יתברך ושתים הראה כבר בחלום. ועתה בהקיץ ירא פרעה וכו' כלומר עתה תכף תראה אשר בחר בו ה' לפרנס. ויאמר פרעה אחרי הודיע האלהים אותך את כ"ל זאת כל שהם שלש מעשה שמים דכ"ל הם ג' כמו שאמר מהראנ"ח והבאתיו בספרי הקטן ראש דוד ע"ש. אין נבון וחכם כמוך ובודאי כי קרא עליך האלהים לפרנס טוב:

וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם-יוֹסֵף, צָפְנַת פַּעְנֵחַ, וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-אָסְנַת בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן, לְאִשָּׁה; וַיֵּצֵא יוֹסֵף, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.

ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את אסנת וכו'. אפשר דכונת פרעה היתה כפי הפשט כמו שתרגם אנקלוס דמטמרן גליין ליה. אך כל השמות מן השמים כמש"ה אשר שם שמות בארץ ואז"ל אל תקרי שמות אלא שמות. ולכן כונת השם בעצם כי על ידו מתגלים אורות הקדושה הנטמעים בקליפות ערות הארץ והוא יסוד המעלה להעלות כל ניצוצות הקדושה ועל ידו באו ישראל שם והוא סיבת שיצאו כמו שאמר בזהר ולכן שמו נאה לו צפנת פענח אשר הוא מגלה הסתומות. א"נ שעתה נגלה אשר ראתה אשת פוטיפר שתבנה ממנו והיא לא ידעה כי הוא מבתה ועתה נפתח הסתום וז"ש צפנת פענח ויתן לו את אסנת:

ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את אסנת וכו'. אפשר לרמוז כי ה' שם שמות ומזמין בפי הבריות או אביו ואמו לקראת לו שם הצודק כפי נשמתו ובחינתו כידוע ולכך ר"מ הוה בדיק בשמיה כי בשם האדם רמוז בו עניני שרשו ונשמתו ומעשיו כי הוא יתבך שם פה לאדם לקרותו כך. ולעיל פ' וישב הבאתי דברי הרב עיר בנימין בסוטה סי' קפ"ו שכתב משם רבינו האר"י זצ"ל דיוסף נתעברה בו נשמת יצחק אבינו עליו השלום בחייו ע"ש וזה רמז כי הקרה ה' בפי פרעה לקרות ליוסף צפנת פענח כי פענח גימ' יצחק לומר שצפון בו יצחק:

וַיַּעַשׂ הָאִישׁ, כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף; וַיָּבֵא הָאִישׁ אֶת-הָאֲנָשִׁים, בֵּיתָה יוֹסֵף.

ויעש האיש כאשר אמר יוסף. אמרו רבותינו זכרונם לברכה זה מנשה ותימה דפירש"י במס' אבות ילפינן בן י"ג למצות משמעון ולוי כי כשבאו על שכם לא היו אלא בני י"ג שנים כשתחשוב שנותיהם וכתיב בהו איש חרבו על ירכו וכשתחשוב שנותיו של מנשה תראה שלא הי"ל לכל היותר אלא תשע שנים. מהר"ר חיים משם ה"ר אליעזר אבי העזרי וצ"ע פירוש התורה מרבותנו בעלי התוספות:

וזה עד ממהר כי פירש"י דאבות הנדפס במדרש שמואל ועץ החיים הוא אמת שהוא מרש"י זצ"ל וגם בטור סי' רמ"ב א"ח מזכירו וכן הרשב"ץ בס' מגן אבות מיחסו לרש"י ולאפוקי מהרב יעבץ בעץ אבות שלו שהתמרמר והטיח דברים על הפי' הזה והחליט שאינו מרש"י וחשבו לטועה וחסר דעת למפרש הנז'. ואני בעניי אומר שהגם שהפירוש הוא מרש"י לא יבצר שנפלו כמה ט"ס בהעתקות מכמה מאות שנים ואין ראיה אם ימצא איזה קושי בדברי הפירוש הנז'. כי כזו וכזה אירע בכמה פירושי הראשונים ובדברי רבותינו זכרונם לברכה כידוע ובכל דור ודור חכמי ישראל מגיהים וחוזרים ומגיהים התלמוד הקדוש ופירש"י והתוספות ובפרט בסדר קדשים כמפורסם:

ומאי דקמן בפירש"י דאבות הנדפס פ"ה והביאו הרב תי"ט כתב דלוי בן י"א כשיצאו מאצל לבן וששה חדשים שהיו בדרך וי"ח חדש בסוכות הרי לוי בן י"ג שנים וכתב על זה הרב תי"ט דרש"י לא דייק בפירוש החומש פ' וישב שכתב ע"פ ויתאבל על בנו ימים רבים שהיה ששה חדשים בבית אל. אחר מעשה שכם עכ"ד וע"ז כתב הרב יעב"ץ שנעלם ממנו תלמוד ערוך ספ"ק דמגילה דקאמר ששה חדשים בבית אל כפירש"י בחומש וכן הוא בסדר עולם ופירש"י דאבות אינו פירש"י והרחיב לשונו על גאון עוזינו הרב תי"ט והאריך בזה ע"ש:

הן אמת דלכאורה היא תמיהא קיימת על הרב תי"ט מאחר שדברי רש"י בחומש הם דברי הש"ס וסדר עולם ועוד אני מוסיף לתמוה דגם בבראשית רבה סוף פ' ע"ח אמרו בבית אל ששה חדשים כדברי רש"י בחומש ואיך הרב תי"ט כתב דלא דייק פירש"י בחומש:

אך אוסיף להביט בספר מגן אבות להרשב"ץ שכתב כדברי רש"י בפירוש אבות דששה חדשים עשה בדרך וי"ח בסוכות. וכל קבל דנא אמרו בב"ר פ' פ' איש חרבו א"ר אלעזר בני שלש עשרה שנה היו וכפי מ"ש לעיל פ' ע"ח ובש"ס וסדר עולם דבבית אל ששה חדשים איך יהיה ללוי י"ג שנה. וראיתי לה' מגן אברהם בספרו זית רענן שכתב פ' וישלח בזה והוקשה לו דלוי היה בן י"ב ומחצה ואיך קרי ליה איש הלא לא הי"ל י"ג שלמים ותירץ דלוי ה"ל מופלא הסמוך לאיש ועכ"פ הי"ל לשמעון י"ג שלמים עכ"ד:

וקשה על הרב ז"ל דנעלם ממנו מ"ש רש"י בנזיר דף כ"ט ע"ב וז"ל איש הוי מבן י"ג שנה ולא בפחות שלא מצינו בכל התורה שיהא קרוי איש בפחות מי"ג אבל בבן י"ג מצינו שקראו הכתוב איש כדכתיב ויקחו ב' בני יעקב איש חרבו וגמירי שמעון ולוי בההיא שעת' בני י"ג שנה הוו והרוצה לחשוב יצא ויחשוב עכ"ל הרי מוכח בהדיא מדברי רש"י דלוי הי"ל י"ג שנים שלמות וכתב דלא מצינו בכל התורה שיהא קרוי איש בפחות מי"ג ואיך סבר וקביל הרב הנז' דלוי לא הי"ל י"ג אלא בן י"ב ומחצה היה. גם לא זכר פירש"י דאבות ודברי הרב תי"ט הנז':

ועל רש"י בנזיר שכתב דלא מצינו בכל התורה שיהא קרוי איש בפחות מי"ג יקשה ביותר קושית ראבי"ה הנז' דאתאן עלה דהרי מנשה קראו הכתוב איש ולא הי"ל ט' שנים. איברא דכעת לא מצאתי מדרש זה דהא דכתיב ויעש האיש הוא מנשה ובין כך ובין כך הא דלוי הי"ל י"ג שנים צריך ביאור. וראיתי שגם בספר ארחות חיים ה' תפלה אות ע"ג כתב וכן מצינו לוי שלא היה במעשה שכם כי אם בן י"ג שנה ונקרא איש שנאמר איש חרבו על ירכו עכ"ל:

ונראה לישב קצת דברי רש"י בפי' אבות והוא דהאמרי' יולדת לז' יולדת למקוטעין וכ"כ הרשב"ץ שם בס' מגן אבות דעיבור ראובן שמעון ולוי היה לששה חדשים ויום אחד וא"כ בי"ח חדש וג' ימים מספיק לג' עיבורים וימי טהרה לראובן ושמעון הוסף קרוב לג' חדשים על י"ח אכתי פשו יותר משלשה חדשים עד שתי שנים. ומ"ש פ' בן סורר דל תרתי שני לתלתא עיבורי לאו דוקא ומנין שלם נקט וגם הרשב"ץ שם שכתב שכל עיבורן היה לששה חדשים ויום אחד כתב תרתי שני לתלתא עיבורי ולאו דוקא. וא"כ כי מדלית ז' שני עבודת לאה וכ"א חדש לעיבורי ראובן שמעון ולוי עם ימי טהרה לראובן ושמעון נמצא לוי כשיצא מבית לבן הי"ל י"א שנים ויותר מג' חדשים ובדרך היה ג' חדשים בציר פורתא ואלו הם הששה חדשים דנקטי רש"י והרשב"ץ שהיה בדרך דנקטי מנין שלם והיינו שזמן הדרך השלים לששה חדשים עם מה שהיה ללוי יותר מי"א שנים בצאתו מבית לבן וי"ח חדש בסוכות הם י"ג שנה בדקדוק. והש"ס וב"ר שמנו ששה חדשים בבית אל לאו דוקא בבית אל אלא נקטי מנין שלם ובכלל הם קרוב לג' חדשים שהיה בדרך ויותר מג' חדשים בבית אל ונעשה הכל ששה חדשים ועפ"ז הכל שפה אחת ודברים אחדים. ודוק היטב. שוב ראיתי מ"ש בלחם שמים ח"ב דכי דייקינן לוי בר תליסר בציר תלת ירחי הוי ההיא שעת' כשיצאו מארם וקחשיב תו תלת ירחי מדשהו בשכם ושלשה חדשים משם ואילך נמצא החשבון מכוון עכ"ל וכתב זה לדעת סדר עולם ורש"י עה"ת שכתבו ששה חדשים בבית אל כמו שאמר בש"ס ע"ש וכתוב זה גם כן בסוף ס' עץ אבות בהשמטות. ודברים ככתבן אין להם הבנה מאי קאמר דהוי בר י"ג בציר תלת ירחי כשיצאו מארם והלא לא משכחת אלא י"א ועוד תלת ירחי וקצת ימים כמש"ל. ותו י"ח חדש דסוכות איכא ודאי. ואולי ט"ס נפל בב' המקומות וצ"ל כשיצאו מסוכות וחשיב תלת ירחי ששהו בשכם טרם מעשה דינה. ומאי דכתיבנא בעניותין נראה עיקר לפי קיצורנו והמעיין ישפוט בצדק. ורבינו בחיי פ' וישלח כתב דלוי היה בן ט' חדשים וי"ב שנה עיין שם באורך חשבונו ונראה דסובר דקרא הכתוב ללוי איש להיותו מופלא הסמוך לאיש כמו שאמר הרב זית רענן כמש"ל ואחר זמן רב ראיתי בס' לב שלם פ"ב דאישות דף ט"ל ע"ג שעמד קצת בזה עיין שם באורך:

פַּרְעֹה, קָצַף עַל-עֲבָדָיו; וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר, בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים--אֹתִי, וְאֵת שַׂר הָאֹפִים.

יש להרגיש דמריש פתח כמדבר על הזולת ובסוף מדבר בעדו. ואפשר לפרש במה ששמעתי משם המפרשים בכונת הכתוב סוף פ' וישב חטאו משקה מלך מצרים לאדוניהם למלך מצרים שהכונה כי כמה וכמה משקים ואופים למלך ולכל חצר המלכות משתנים למשמרותיהם ועל כל המשקים שר גדול ממונה עליהם וכן האופים. וכאשר אחד מהמשקים או האופים יחטא לפני המלך וגדוליו הנה אין תלונת' כי אם על השר אשר לא השגיח ללמדם לכל המשקים סדרי וטכסיסי המלכות וז"ש חטאו משקה מלך מצרים והאופה דהיינו משקה ואופה מאותם ההדיוטות אשר תחת ממשל' השר הממונה עליהם וזה החטא היה לאדוניהם נחשב חטא לאדוניהם השרים הגדולים כאלו הם חטאו למלך מצרים ולכן ויקצוף פרעה על שני סריסיו שר המשקים ושר האופים כי אין כבוד המלך לדון עם הדיוטות אך ריב לו על השרים המושלים עליהם ע"כ שמעתי משם המפרשים ז"ל:

ועל פי זה מדוקדק הכתוב הזה פרעה קצף על עבדיו הן הן המשקה והאופה ההדיוטות המשרתים ביום ההוא. וזה הקצף הגיע עלינו ויתן אותי וכו' ואת שר האופים כי מידינו יבקש אשר יחטאו ההדיוטות אשר תחת ממשלתנו:

וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן, שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה, וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת, שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים--יִהְיוּ, שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב.

רוח הקדש נצנצה בו דודאי יהיו שבע שני רעב ולא סגי בלאו הכי והגם שכשבא יעקב אבינו פסק הרעב מ"מ כבר אמרו רבותינו זכרונם לברכה דשנים וארבעים שני רעב היו מזומנים לבא על מצרים ובימי יוסף הצדיק היו שנתים הרעב ולכבוד יעקב אבינו עליו השלום פסק הרעב. ואכתי פשו מ' שנה והיו רעב למצרים בימי יחזקאל. ואפשר דלכן באו בימי יחזקאל גי' י"וסף והשלים המ' שלא באו בימי יוסף. הוא הדבר אשר דיבר יהיו שבע שני רעב דיש להן הויה ולא סגי בלאו הכי:

בְּזֹאת, תִּבָּחֵנוּ: חֵי פַרְעֹה אִם-תֵּצְאוּ מִזֶּה, כִּי אִם-בְּבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטֹן הֵנָּה.

אפשר לרמוז כי כונת יוסף להזהירם כלאחר יד להזהר ולישמר בנפשם שלא לחטא באביזרא דג"ע כי המקום גורם תגבורת הזימה כי מצרים היא כאן מקום זימה ערות הארץ וכל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו וה' צדיק יבחן וזהו שרמז להם בזאת כלומר בזאת הארץ הטמאה תבחנו ותעמדו בנסיון. ויומתק זה לפי מ"ש המפרשים במאמר מרגלים אתם שכונתו היתה מרגילין לערוה ונבאר על פי זה הפסוקים הקודמים. ויאמר להם מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם ויאמרו וכו' כנים אנחנו לא היו עבדיך מרגלים ויאמר לא כי ערות הארץ באתם לראות ויאמרו י"ב עבדיך וכו' והאחד איננו ויאמר אליהם יוסף הוא אשר דברתי אליכם לאמר מרגלים אתם. והדקדוקים וכפל הענין הנם מורגשים אל עין הקורא. והנה אמרו רבותינו זכרונם לברכה רובן בגזל ומיעוטן בעריות וז"ש מרגלים אתם מרגילין לערוה לראות את ערות הארץ באתם שהיו בשוק של זונות והראיה פוגמת מאד כמו שאמר הסמ"ג דהיינו מ"ש ר"ל בשילהי יומא טוב מראה עינים באשה וכו' והאר"י זצ"ל כתב דמתגלגל בעוף הנקרא ראה שמזנה בראיה וזה רמז להם לראות ערות הארץ בשוק של זונות ואיה צדקתכם אשר אתם זונים בראיה ומרעה אל רעה תצאו ח"ו. והם השיבוהו לא אדוני ועבדיך באו לשבור אוכל כי אנו וביתנו עטופים ברעב ואין לבנו לעריות. כנים אנחנו אמיתיים נקיים מגזל שהוא דבר שהרוב נכשלים ובזה אנחנו ניצולים שאין בידינו גזל ואנו אנשי אמונה כנים אנחנו ומאחר דבדבר שהרוב נכשלים שהוא גזל ניצולנו כ"ש מעריות שהמיעוט לבד נכשלים דודאי לא היו עבדיך מרגלים מרגילים לערוה. ויאמר לא כי ערות הארץ באתם לראות הרי אתם הייתם בשוק זונות ובטלו כל דבריכם. ובעומק דבריו כיוון דהן לו יהי כדבריכם היינו בארצכם אבל במצרים מקור העריות הרוב נמי בעריות שהיא ערות הארץ. ויאמרו י"ב וכו' והאחד איננו וכונתם כמשז"ל שאמרו לו שהלכו בשוק זונות לבקש יוסף. ויאמר אליהם הוא אשר דברתי וכו' כלומר שהלכתם לסיבה מ"מ מרגילים אתם לערוה כי המקום טמא ערות הארץ. בזאת הארץ תבחנו אם תהיו ניצולים כמש"ל:

ועוד אפשר לרמוז במ"ש רבינו האר"י זצ"ל דשם במצרים נתבררו ונזדככו נשמות ישראל ע"י החמר ולבנים וכו' והוא מש"ה ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים כי כמו שהכור מברר ומנקה הזהב והכסף כן מצרים לישראל ולא זזו משם עד שביררו כל ניצוצו' הקדושה וכמו שאמר וינצלו את מצרים זהו תורף אמרי קדוש זצ"ל. וידוע דחיות הקליפות הם ניצוצות הקדושה ולברר בירורי מצרים צריכים היו כל השבטים וכל ישראל וז"ש להם בזאת הארץ תבחנו לברר הטוב ולדחות הרע חי פרעה שהוא ראש לסט"א והכל נגררים אחריו כלו' ניצוצות הקדושה אשר בפרעה ועמו וזהו חי פרעה אם תצאו מזה רמז להם שאין חיי פרעה שהם ניצוצות הקדושה יוצאים עד שיבא בנימין שיהיו כל השבטים אז יהיה להם כח להוציא ניצוצות הקדושה שהם חיי פרעה ועמו:

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו, אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל-אָחִינוּ, אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ, וְלֹא שָׁמָעְנוּ; עַל-כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ, הַצָּרָה הַזֹּאת.

אפשר לפרש במ"ש פעמים שלש עם גבר והשבטים לא היה בידם חטא כי אם מכירת יוסף ועתה שראו שנלכדו אמרו מוכרח שכבר קודם מכירת יוסף חטאנו שני פעמים וז"ש אבל אשמים אנחנו כבר היינו אשמים על אחינו הן קדם וזהו על אחינו נוסף על אחינו מדהיינו נפקדים עתה. ויאמר ראובן הלא אמרתי אליכם וכו' ולא שמעתם הרי חטא אחד בכבוד אחיכם הגדול וגם דמו גם ריבה דם הזקן הרי שלשה:

או אפשר במה שכתבנו בעניותנו במקום אחר דהא דפעמים שלש עם גבר ה"ד בעבירות שבין אדם למקום אבל אם חטא לחבירו אפי' חטא ראשון מענישין אותו מן השמים דאינו נמחל עד שירצה את חבירו וז"ש ראובן הלא אמרתי אליכם אל תחטאו בילד כלומר גם שלא הי"ל לכם חטא מקודם אמרתי אל תחטאו בילד ולא שמעתם לא הבנתם שבין איש לרעהו אף חטא ראשון יש עונש. איכו השתא הנה נדרש:

וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם, אֶת-בִּנְיָמִין, וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל-בֵּיתוֹ, הָבֵא אֶת-הָאֲנָשִׁים הַבָּיְתָה; וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן, כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָּהֳרָיִם.

וטבוח טבח והכן . בילקוט דוד פירש וטבוח טבח רמז לחרבן בית המקדש ולעשרה הרוגי מלכות בשביל עשרה טיפין. ועתה אל תעצבו כי אם אחר זמן עכ"ד ואפשר להרחיב הדבר והרמז וטבוח טבח לעשרה הרוגי מלכות. והכן גימטריה הכנה עם הכולל שבזה נעשית הכנה וכלי למ' שמים כי אתי יאכלו האנשים צדיקים שיגרמו בהריגתם זיווג עליון מלשון ויאכל לחם כי אתי עמי דגם אני עמהם יאכלו יזדווגו האנשים צדיקים ורמז שגם גופם מברד והיינו דקאמר אנשים. בצהרים ביום קשה לישראל כי בא השמש בצהרים. וטבוח טבח והכן ר"ת גימטריה אהי"ה וסופי תיבות גימט' אדני עם הכולל. ועתה אל תעצבו. ר"ת אות רמז דלאחר זמן יתעצבו בעבור אות ברית דאזדריקו עשר טפין. ובענין עשרה הרוגי מלכות מבואר בס' הגלגולים שסידר הר"מ פאפיראש ז"ל פ' מ"ו בביאור מאמר התיקונין שאמר והוו חשבין חבריא דעשרה בני יעקב נינהו וכו' שהחברים היו סוברים דעשרה הרוגי מלכות היו עשרה בני יעקב ממש דאתגלגלו וקבלו עונשם בזו המיתה וח"ו כי לא כן הדבר כי עליהם נאמר ואתם עלו לשלום אל אביכם כי חסידים וקדושים היו וקבלו עונשם באופן אחר דהיינו שהיו בצורת' של השבטים באופן שעשרה אלו היו בני יוסף ולא של יעקב אבל דמות פניהם היה כדמות עשרת השבטים והם עשר בחינות של יוסף ממש והאריך שם בזה. והאמת שבמקומות אחרים שם מוכח להפך. ובקונטריס אחר מיוחס להאר"י וגוריו ז"ל כתוב דהעשרה הרוגי מלכות היו בני יוסף עשרה טפין דאזדריקו אך לסיבת רוב הקטרוג על עשרה בני יעקב נתעברו גם הם בעשרה הרוגי מלכות וה' יאיר עינינו כי"ר שוב ראיתי בס' הגלגולים הנז' פס"א שמביא שם משם מהרח"ו ז"ל שהוא עשה פשרה הנז' דבני יעקב באו בעיבור כנז':

ודרך דרש אפשר לפרש וטבוח טבח והכן ואמרו רבותינו זכרונם לברכה פרע בית השחיטה וטול גיד הנשה בפניהם במה שביארו המפרשים דמחלוקת יוסף ואחיו היה אם יצאו מכלל ב"נ להקל או דוקא היו מחמירים בחומרת ישראל אבל לא היו מקילין כישראל ולזה השבטים היו אוכלים בעודה מפרכסת כדין ישראל ויוסף סבר דהיו אוכלים אבר מן החי כדין ב"נ וז"ש וטבוח טבח פרע בית השחיטה להחמיר כישראל. אמנם והכן זהו הכנה שאחר כך יקבלו ישראל התורה בזמנם אבל עתה אין לנו דין ישראל. והראיה טול גיד הנשה בפניהם כי הנה אמרו בזהר ויגע בכף ירכו על שנשא שתי אחיות ומטעם זה היא מצות גיד הנשה ואי אמרת דיש לנו דין ישראל גמור אין שום סרך חטא ביעקב אבינו עליו השלום דלאה ורחל גיירן וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואין כאן איסור שתי אחיות וא"כ למה ויגע בכף ירכו משום שנשא אחיות ומזה הוא מצות גיד הנשה אלא ודאי האמת אתי דלא יצאו מכלל ב"נ להקל ולכן טול גיד הנשה בפניהם למען ילמדו ויתעוררו שהאמת אתי. ובס' חידושי הגרשוני סוף פ' וישלח פירש פ' ישעיה סי' ט' למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם קנאת ה' צבאות תעשה זאת דבר שלח אדני ביעקב ונפל בישראל ואמרו בש"ס בחולין דף צ"א דבר שלח ה' ביעקב זה גיד הנשה ונפל בישראל שנתפשט איסורו בכל ישראל וק' מה ענין זה למלכות בית דוד. ופירש במשז"ל אמרו בלבבכם וכו' מה אתם אומרים פיסול יש בי מרות המואביה אף אתם באים מאיסור שתי אחיו' וז"ש על כסא דוד וכו' וכ"ת פיסול יש בו לז"א דבר שלח וכו' זה גיד הנשה ובא לפי שנשא שתי אחיות. ודפח"ח ואפשר להרחיב הדבר כי הנה כל אלו הענינים דהנשמות היותר גדולות ומעולות כלם באו בדרך הזו כגון אברהם מתרח פרץ וזרח מתמר השבטים משתי אחיות פירש רבינו האר"י זצ"ל כי כל אלו הנשמות היו עשוקות בקליפות בחטא אדם הראשון וקין והבל וכיוצא וצריך להוציא' בדרך נסתר שלא יקטרגו והדברים עתיקים. ותמצא דהגם כי למראה עינים היה איסור בזיווג ההוא לפי האמ' אין בו איסור כלל כגון דוד הע"ה הבא מרות וערערו דואג ואחיתופל שהיה מאיסור מואב ולפי האמת מואבי ולא מואבית וכו' וכן יעקב אבינו עליו השלום יחדיו ירננ"ו כי בא ונשא שתי אחיות ולפי האמת ע"פ הדיבור נשאן ועוד שהי"ל דין ישראל וגר שנתגייר וכו'. וז"ש ולש' אין קץ על כסא דוד וכו' וכי תימא אי כולי האי חשיב דהע"ה למה בא בדרך הזה מרות וכיוצא והשיב קנאת ה' צבאות תעשה זאת כלו' הקנאה להציל עשוק מיד עושקו הסט"א שלא יקטרג תעשה זאת. אבל לפי האמת אין פקפוק והראיה דבר שלח ה' ביעקב זה גיד הנשה על שתי אחיות וע"פ הדיבר נשאן ורמוז בתיבות אלו עצמן דבר שלח אדני ביעקב כלומר אליו היה הדיבר להתיר האחיות אליו. ועוד ונפל בישראל שנתפשט איסורו כשנקרא יעקב אבינו עליו השלום ישראל וא"כ היה להם דין ישראל וגר שנתגייר וכו' אך בהשקפה ומושכל ראשון יבא עירעור ונראה לעולם שהיה סרך איסור בדבר. אך לקושטא דמילתא אין איסור כלל. וכן הוות ליה לדוד הע"ה ודוק:

וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים, בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב, אֲשֶׁר יָלְדָה-לּוֹ אָסְנַת, בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן.

אפשר לרמוז בטרם תבא שנת ר"ת שבת כי יוסף נזהר כת"ח דעונתן ליל שבת. וסופי תיבות אמת רמז בזמן זיווג ת"ת ומ' כי אמת רומז לת"ת שבת למ' בזמן הזה הוליד' יוסף:

פ"ק דתעניו' אסור לאדם לשמש מטתו בשנת רעבון דכתיב וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב וכתבו התוס' וא"ת הרי יוכבד נולדה בין החומות וי"ל דלכ"ע לא הוי אסור אלא למי שרוצה לנהוג חסידות וכו' ע"ש וראיתי בס' בירך יצחק בריש הסדר שכתב שזהו דעת הרמב"ם שהשמיטה פי"ד דאישות דסבר שהוא חסידות כדעת התוס' עכ"ד ותימה עליו שהרי הרמב"ם כתבה פ"ג דתעניות דין ח' וז"ל וכל מי שקיים מצות פו"ר אסור לו לשמש מטתו בשני רעבון עכ"ל וכיון שהביאה בתעניות סגי והא תו למה ליה להזכיר זה עוד הפעם בה' אישות וכמה דינים סומך הרמב"ם לרומזם ברמז וכ"ש הכא שכתבה במקומה ומנא לן לומר דסבר דהוא חסידות דהוי דוחק בלשון אסור דקאמר הש"ס וכ"ש דהפוסק איבעי ליה לפרש:

והרא"ם תירץ דלוי היה מותר דלא היה לו עדיין בת ולקיים פו"ר צריך שיהיה לו בת והקשה עליו מרן בבית יוסף סימן תקע"ד דא"כ גם ביוסף היה מותר שלא הי"ל בת. ואפשר לתרץ דרך דרש ונקדים מ"ש הר"ב כתנות אור פ' נח בפסוק נח איש צדיק ויולד נח ג' בנים במ"ש הרב חסד לאברהם שאין אדם נקרא צדיק אא"כ לא פגם אות ברית קדש ואיתא במדרש ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה ובנות יולדו להם בשביל ששפכו זרעם על עצים ואבנים ולכך בנות יולדו להם ולא בנים זכרים וזה רמז נח איש צדיק תמים ר"ל שהיה צדיק תמים ולא פגם באות ברית קדש ויולד נח ג' בנים ולא הי"ל בנות זה ראיה גדולה שלא פגם באות ברית קדש עכ"ל ולכאורה דברי הרב מגומגמים דאטו מי שהוא צדיק לא יוליד בת והא עינינו הרואות גדולי עולם הי"ל בנות ותו דלשון המדרש ב"ר פ' כ"ו כך הוא לרוב ע"פ האדמה שהיו שופכין זרעם על העצים ועל האבנים ולפי שהיו שטופים בזנות לפיכך הרבה להם נקבות עכ"ל ואין ראיה מזה דמי שהוא צדיק ולא פגם אות ברית בניו זכרים ולא יהיה לו בנות דהרבה להם נקבות קאמר:

אמנם אפשר לקיים דברי הרב דנהי דהצדיק יכול להוליד בת או בנות דכל שלא הרבה נקבות לית לן בה. אמנם כיון שהולדת נקבות הוי ליתא דפוגם בריתו א"כ בנח שכל העולם כלו חטאו בזנות להורות שהוא צדיק לא הי"ל בנות דזה מופת חותך שלא פגם בריתו ובהכי סליק שפיר פירוש הרב הנז' בכתוב כמבואר:

וממנו נקח דיוסף הצדיק כיון שהיה בתוך האש של אשת פוטיפר להורות שלא חטא ולא פגם בריתו לא נולדו לו בנות כי אם בנים. ומשו"ה לא שמש בימי הרעב דהיה יודע כי לא יהיו לו בנות כי אם בנים משא"כ לוי דלא היה בו שום ספק ח"ו דפגם לכך שימש להיות לו בת לקיים מצות פו"ר ובזה נתקיים תירוץ הרא"ם דרך דרש. ואפשר דזהו הטעם דהשבטים לא הולידו בנות כי אם יוכבד ללוי וסרח לאשר ושתיהן נפלאו יוכבד היא היתה אם משה אהרן ומרים וגם כתב מהר"ר יונתן דע' נפש היו נגד ע' שרים ויוכבד נגד שר מצרים שנמשל לנקבה ולכן היתה נקבה. ושרח גדלה מאד שנכנסה מחיים לג"ע וזולתן היו בנים זכרים כלם להודיע שכלם צדיקים ויעקב אבינו עליו השלום תקן עון ג"ע דאדם הראשון ומטתו מטה שלימה כלם צדיקים שומרי ברית קדש. ולמ"ד תאומות נולדו היו מוכרחות לישא אותם כדי שלא ישאו כנעניות. עוד אפשר לתרץ קושית מרן הנז' שהקשה דיוסף לא הי"ל בת והוא דיוסף הי"ל להוליד י"ב בנים ועשרה טפין אזדריקו ונשארו מנשה ואפרים ותו לא כמו שאמר האריז"ל ומאחר שידע ברוה"ק שלא יהיה לו בת לכך פי' ולמ"ד דמ"ש יעקב ע"ה ומולדתך אשר הולדת נתקיים אחר כך נתחדש זה מברכת יעקב אבינו עליו השלום ודוק:

הוּא הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל-פַּרְעֹה: אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה, הֶרְאָה אֶת-פַּרְעֹה.

אפשר ונקדים מאמרם ז"ל בקש לץ חכמה ואין אלו החרטומים ודעת לנבון נקל זה יוסף ויתכן לפרש בהקדים מ"ש בס' ברכת טוב דזה היה ראש השנה כמשז"ל והחרטומים לא רצו לפתור החלום על השבע כי בפסח על התבואה ולאו זמניה הוא. אך יוסף הצדיק טעמו ונימוקו עמו דסבר כתירוץ התוס' דמר"ה נגזר עיין שם באורך. וז"ש בקש לץ חכמה אלו החרטומים דהם נתחכמו דאי אפשר לפתור על השבע דעתה הוא ר"ה. ואין דלא כיוונו לאמת. ודעת לנבון נקל זה יוסף דהבין התירוץ דמר"ה נגזר. ונבא לקראין דרש"י פי' הראה הוא דבר העתיד וקאי לרעב. ולדרכנו אפשר לומר דרמז דנדון בר"ה והגזרה בפסח וז"ש הראה מה שיהיה:

ולפ"ז תתישב קושית המפרשים דמה זה היה ליוסף לומר ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם הליועץ למלך נתנוהו ולפי האמור זה תשלום פתרון החלום. דיקשה דלמה חלם בר"ה יחלום בפסח והתירוץ הוא דבששה חדשים הללו צריך להכין הכנות בתים ואוצרות וכיוצא להתחיל לצבור בניסן. וז"ש ועתה ירא פרעה וכו' דתיבת ועתה נראית יתירה אך הכוונה ועתה מה שחלמת עתה ולא בפסח הטעם הוא דצריך תכף ירא פרעה וכו' ואין לאבד הזמן ונמצא דזה צורך לפתרון ודוק:

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-עֲבָדָיו: הֲנִמְצָא כָזֶה--אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ.

אפשר לומר במ"ש הרשב"ץ בס' מגן אבות במשנת שמעיא ואבטליון דהקשה דאיך מנו נשיא לשמעיא ואבטליון אב"ד והרי הם גרים שהם עצמם נתגיירו ותירץ דלא היה בישראל כמותם כי לא פסלה תורה גרים אלא כשיש כמותם בישראל אבל כשלא יש כמותם הם קודמין. ולפי דברי הרב ז"ל נסתר דינו של של הרב כנה"ג ח"מ סימן ז' דסמיך אהא דשמעיא ואבטליון ואינה ראיה ומדברי הרשב"ץ דאוקמה בהכי מוכח דלא כוותיה וכמו שכתבתי אני בעוניי בס' הקטן ברכי יוסף שם בח"מ סימן ן' סוף אות ו' ע"ש:

והן עתה שנדפס ספר דעת זקנים ראיתי ריש פ' משפטים במנחת יהודה שכתב משם ר"מ מקוצי דהא דגר פסול לדין היינו היכא שיש ישראל יודעין לדון אבל היכא שאין ישראל יודעין לא ותדע שהרי שמעיא ואבטליון גרים היו והיו דנים ישראל לפי שלא היה בישראל חשוב כמותם עכ"ל ומצאנו חבר להרשב"ץ ולא עוד אלא דהרשב"ץ נקיט לה בלשון שמא ור"מ מקוצי כתבה בפשיטות. והרב מנחת יאודה נראה דהסכים עמו ולפ"ז אפשר דזה כונת פרעה דהגם שיש הסכמה שכתוב בנמוסי מצרים דאין עבד מולך מ"מ אין זה בכלל כי אין כמוהו וז"ש ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוה אלהים בו וכיון שהוא בבל ימצא א"כ מותר לקבלו ולגבי דידיה לא יש פקפוק וקרי ליה איש דהוי שר ולא עבד ודוק:

וְאֶת-גְּבִיעִי גְּבִיעַ הַכֶּסֶף, תָּשִׂים בְּפִי אַמְתַּחַת הַקָּטֹן, וְאֵת, כֶּסֶף שִׁבְרוֹ; וַיַּעַשׂ, כִּדְבַר יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֵּר.

בכללות ענין הגביע דיוסף שלח לומר שהשבטים גנבוהו ונמצא באמתחת בנימין אפשר לומר במ"ש בזהר הקדוש פרשת ויצא סוף דף קנ"ג אמר בנימין הא יוסף אחי את קיימא דאבא הוה דהא ברית סיומא דגופא איהו כיון דאיהו אתאביד אנא אהא נטיר אתריה דאחי וכו' ע"ש. והנה גביע גימטריא היסוד ובגימטריא מילה. הכסף ה' כסף רמז לה' חסדים שבחינתם ביסוד. וזו היתה כונת יוסף הצדיק לומר שהם גנבו בחינת יסוד כי יוסף הוא בחינת יסוד ומכרוהו לערות הארץ והוא פגם גדול. והגביע נמצא באמתחת בנימין דנטיר אתריה דאחוה יוסף. ואמר להם למה שלמתם רעה תחת טובה כיוון להשי"ת אשר ברא אתכם ומטיב עמכם תדיר. הלא זה אשר ישתה אדוני בו לשון זיוג כמו שדרשו בזהר הקדוש שתו ושכרו דודים. הגם שיוסף היה לסימן לישראל שהיה עבד ונעשה אדון לכל וכיוצא כמשז"ל וז"ש והוא נחש ינחש בו שעשאו סימן לישראל מ"מ הרעותם אשר עשיתם שאתם כיונתם למוכרו לערות הארץ ופגמתם. והם השיבו חלילה לעבדיך מעשות כדבר הזה ומעולם לא ס"ד לפגום ביסוד הקדוש ושהסט"א תגנוב מהקדושה ותשלוט ח"ו. הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחותנו השיבונו אליך מארץ כנען רמז המצות שנקראים כסף כמשז"ל על פ' אוהב כסף אשר מצאנו שסגלנו השיבונו אליך לצד עילאה שכונו שלא ע"מ לקבל פרס כי אם לעשות נ"ר ליוצרנו דוקא. ואיך נגנוב מבי"ת אדוניך ר"ל למ' בי"ת הכסף או זהב לפגום בחסדים או בגבורות ח"ו. אשר ימצא אתו מעבדיך ומת נצנצה בהם רוה"ק ואמרו לשון זה רמז לעשרה הרוגי מ' דהיו בחינת עשרה טפין דאזדריקו והיה פגם ואנחנו נהיה לאדוני לעבדים רמז שהם יבואו בעיבור עשרה הרוגי מלכות כמש"ל וא"ש ההי"ב:

אחרי כן בא לידי לקוטי תורה לגורי האר"י זצ"ל וזכיתי ומצאתי שם שכתב וז"ל סוד הגביע של יוסף הוא לפי שיוסף הוא היסוד שבו בחינת הה' חסדים וכל חסד נקרא טוב אך טוב וחסד והנה ה' פעמים טוב עולים בגימטריא גביע ונלע"ד חיים כי כן מילה עולה כמנין גביע שהוא ביסוד עכ"ל עלץ לבי שקצת ממ"ש בעניותי כיונתי לדעת קדושים רבינו האר"י ותלמידו רבינו מהרח"ו ז"ל. אך בשער הפסוקים אשר יסד הרב מהר"ש ויטאל ז"ל לא מצאתי זה בספר שלפני:

זֶה מנימוקי רַבֵּינוּ יְשַׁעְיָה הָרִאשׁוֹן זלה"ה.

ויהי מקץ כל לשון קץ סוף הוא וא"ת הכתיב מקץ ז' שנים תעשה שמיטה והיא בתחיל' ז' י"ל סוף הוא שאין שביעית משמטת אלא בסופה ואע"ג שימצא קץ שהוא לשון תחילה כמו מקץ ז' שנים תשלחו איש את רעהו העברי י"ל שכן כל דבר שיש לו שתי קצוות פעמים יאמר על הקץ הראשון ופעמים יאמר על הקץ השני:

ויקץ פרעה והנה חלום תימה למה בפרות לא נאמר והנה חלום ובשבלים נאמר והנה חלום י"ל שבפרו' לא היה דבר חידוש שהפרות ב"ח ויכולות לאכול אלו את אלו ע"כ אין כתיב בהן חלום אבל בשבלים שאינן ב"ח דבר פלא לבלוע זו את זו וצ"ל והנה חלום הרגיש כי חלום הוא:

ויוסף בן ל' שנה בעמדו לפני פרעה. תימה למה היה רוצה בצערו של אביו ולא הודיעו שהוא חי ע"י שליח י"ל יוסף היה יודע פתרון חלומותיו וידע שע"י סיבה ירדו אחיו למצרים וישתחוו לו והיה מצפה מה יהיה באחרונה ומה יהיה הסיבה. (אח"י ויותר נכון לומר דהיה חושש לחרם אחיו שצירפו השכינה עמהם וקרוב הדבר שנמצא יוסף בעת החרם וכ"כ המפרשים):

ויתן לו את אסנת בת פוטיפרע. הגה"ה תימה מה זה היה ליוסף שנשא בת טבח הלא היה הוא מלך למה לא נשא בת פחה ובת מלך י"ל אם היה נושא בת אדם אחר יאמרו עבדא דמאן נכסי דמאן ע"כ נשא בתו של פוטיפרע עצמו יאמרו מסתמא שחררו ונתן לו בתו (אח"י אין כאן תימ' שראה יוסף ברוח הקודש שהיא בת זוגו ולמ"ד שהיא בת דינה ניחא שהיא בת אחותו וקים ליה בדינה שטיהרה רעיוניה מאד):

וליוסף יולד שני בנים וכו' אי קשיא והלא לוי שמש מטתו בשני רעבון שנולדה יוכבד בין החומות י"ל מיוסף ודאי יש ללמוד איסור אבל מלוי אין להקשות וללמוד התר שעדיין לא נתנה תורה מפני זה לא נזהר. הגהה. פי' אחר בשם ר' משה כהן. יוסף מפני שהיה יודע מנין שנים של הרעב על כן לא שמש מטתו אבל לוי לא היה יודע כמה שנים יהיה רעב והיה סבור היום רעב ולמחר שובע. וזה הפירוש אינו כלום א"כ יהיה כל אדם מותר לשמש מטתו בשני רעבון שהרי אינו יודע כמה שנים יהיה רעב (אח"י עמ"ש בס' הקטן פתח עינים בס"ד):

ותרב משאת בנימין ותימה ולמה לא קנאו בו אחיו וי"ל כשאדם אחר מהנה אותם אינם מקפידים אבל מן האב יש להם להקפיד. הגהה. ע"כ מנימוקי ר' ישעיה הראשון זלה"ה):

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר - רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' יובל איבגי שליט''א
פני דוד - על התורה

פנים לתורה רמזים פירושים הערות על התורה כסדר הפרשיות
מרן החיד''א - רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן