דבר תורה על פרשת וירא - מרן החיד''א

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר פני דוד - על התורה למרן החיד''א דבר תורה על פרשת וירא - מרן החיד''א
תוכן עניינים

--------

וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם

[אחר שנדפס ראיתי בלקוטי תורה (כתב יד) לגורי האר"י זצ"ל וכן ראיתי בחידושי מהרח"ו זצ"ל עצמו (כתב יד) שכתוב וז"ל וירא אליו ד' באלוני ר"ת איוב ה' באלוני ממרא ר"ת יבם שתרח נתגלגל באיוב ואיוב בן יבמה וכו' ואז"ל שאברהם אבינו עליו השלום יושב בפתח גהנם להוציא הנמולים ולא הי' זה לו עד שנימול לאחר שנימול נשמתו היתה מוציאה משם והוציא את תרח כדי שיתגלגל אח"כ באיוב וזהו יושב פתח האהל כחום היום היום גימט' ביבום וגם גימט' בנדה כי זה העון הי' לו עכ"ל בקצור. עלץ לבי שכיונתי קצת. וכבר בקונטריס שמחת הרגל כתבתי בעניותי בענין זה בפסקת מתחלה עע"ז ע"ש] אפשר לרמז דאחר המילה רמז לו ה' שלא יירא על היסורין שסובל בשביל תרח אביו כי יתגלגל באיוב והוא עצמו יסבול יסורין וזה רמז וירא ה' אליו באלוני ר"ת איוב והוא אותיות אביו רמז לו דאביו יתגלגל באיוב יען היה ממרא לה' בע"ז ולפי מ"ש זב"ג ריש פ' לך לך דהרוח של תרח היה באיוב יש לרמוז כי תיבת וירא גימט' ברוח כאלו אמר ברוח אביו איוב ושם כתב הרב הנז' מרבותינו זכרונם לברכה דאחר העקידה היה מתירא אברהם על היסורין ופירש שמא יבא לו רוח אביו וא"ל ה' שלא יהיו לו עוד יסורין כי איוב יסבלם שהוא רוח תרח ע"ש באורך. ולפ"ז צ"ל שהתורה רמזה זה בכאן כי לא יסבול אברהם יסורין המעותדין לרוח תרח. ואברהם אבינו עליו השלום ידעו אחר העקידה שוב ראיתי להרב ברכת שמואל שהאריך בזה ופירש דאאבינו עליו השלום היה מתיירא שמא יאמרו אלהי איוב ויהיו חותמין בו כי באיוב כלולים הכל שהוא ר"ת אברהם יצחק ויעקב בניו והוא תרח ובשרו שבו חותמין והיה ברכה ע"ש באורך כי דבריו מיוסדים על אדני פז ומאמרי חז"ל ע"ש באורך. וכפי דברי הרב ז"ל שאאבינו עליו השלום על מבוכה זו ישב ועל זה א"ל והיה ברכה שכן חותמין כי איוב יקרא תגר ולא יזכה שיאמרו אלהי איוב כמשז"ל יצדק רמז הנז' וירא אליו ה' באלוני הוא ר"ת איוב והוא אותיות אביו כמדובר ולא תסבור שאיוב יזכה שיאמרו אלהי איוב דע שהוא ממרא וקורא תגר ובך חותמין והיה ברכה. וכן אברהם גימט' היה ברכה כמש"ל ודוק כי קצרתי:

ובזהר הקדוש אמרו דממרא אמר לאאבינו עליו השלום זכור כשהצילך מאור כשדים ומהרעב ומהמלכים וממצרים ולכן נגלה ה' לאאבינו עליו השלום בהיותו אצל ממרא ע"ש ואפשר לרמוז זה בשמו ממרא ר"ת מצרים מלכים רעב אש:

וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי, כִּי יָרֵאָה; וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי צָחָקְתְּ.

לכאורה יפלא על שרה אמנו צדקת גם חסידה ונביאה איך כחשה לפני ה' היודע ועד. ואפשר לומר דכלפי שאמר למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם והיא צחקה בקרבה בלי דיבור לזה אמרה לאברהם דברים דמשמעותן שהיא מכחשת אך יש להם פתרון אמת וז"ש ותכחש שרה לאמר שכיחשה מאמר לאמר שאמר ה' צחקה שרה לאמר דמשמע אמירה לז"א לאמר לא צחקתי כלו' אמרה לשון שיובן שלא צחקה באמירה. כי יראה הורה בזה צדקתה שהיתה יראה מבעלה אף שיודע' כמה חשובה וחביבה אצלו עכ"ז היתה נוהגת בו מורא ומשום יראתה אמרה בלשון זה לפי שאמרה ואדוני זקן וראתה שה' שינה ואמר ואני זקנתי ונכנס פחד ומורא בלבה אך כלפי שמיא נכון לבה בטוח כי הוא יודע שכוונתה על לאמר. ויאמר לא כי צחקת כלומר גם אני לא אמרתי בכונה לאמר רק כי צחקת מיהא:

או אפשר דבישראל מחשבה רעה אינו מצרפה למעשה וז"ש שרה לא צחקתי דמחשבה היה ואין בה חטא. ויאמר לא כי צחקת דלגבי גדולת נשמתך מחשבתך נחשבה צחיקה בפועל וזהו מ"ש בתחילה למה זה צחקה שרה לאמר דלגבי דידה נחשב כאלו צחקה באמירה דהקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה [ויתישב היטב במ"ש הרב אספקלריא מאירה פי' הזוהר דף ע"ו ע"ד דמחשבה רעה מענישין עליה בג"ע העליון. ולכן אמר ד' לא כי צחקת דעל המחשבה מענישין בג"ע העליון ושרה אמנו ע"ה דמקומה מוש"כר לה בג"ע העליון נדונת על המחשבה. ועפ"ז יתישב דרך מהרש"א בסוף מכות עמ"ש נמנו וגמרו דהם שס"ה לא תעשה ורמ"ח מ"ע והקשה עליו הרב זרע בירך ח"ג דבעשין איכא מחשבה משא"כ בלאוין. וכבר בעניותי כתבתי בזה בס' הקטן ראש דוד דף קמ"ג ודברים אחדים דף קל"ח בס"ד. ועל פי האמור ניחא דגם על מחשבה רעה הא מיהא בג"ע העליון מענישים ולכן נמנו וגמרו. ועוד י"ל למהרש"א במ"ש הרב משכנות יעקב דף ע"ו ע"ד דעובר ושונה מחשבה מצטרפת ע"ש וא"כ לאו מילתא פסיקתא היא דאין מחשבה רעה מצטרפת ודוק הטב] ורבינו האר"י זצ"ל בשער הפסוקים פירש ותכחש שרה סתם וכונתה על מאמר ואני זקנתי שהיא לא אמרה ואני זקנתי והיה נראה כאלו כיחשה הכל וה' מענותנותו לא גילה הדבר ויאמר לא כי צחקת סתם:

וְאֶקְחָה פַת-לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם, אַחַר תַּעֲבֹרוּ-כִּי-עַל-כֵּן עֲבַרְתֶּם, עַל-עַבְדְּכֶם; וַיֹּאמְרוּ, כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ

יש לחקור והרי הם יודעים דשרה אמנו תהיה נדה ולא אפשר להביא לחם וי"ל שכונתם שיעשה דבר מועט כמו שאמר ואקחה פת לחם דמשמ' לחם ותו לא ואם לחם לא אפש' תעשה דבר מועט ובהא ניחא אומרם כאשר דברת דלכאור' הוא יתר רק גילו דמה שאמרו כן תעש' אין כונת' להביא לחם רק כאשר דברת על דרך שדברת לעשות דבר מועט:

ועוד אפשר לומר לו דגם הם לא יאכלו לכם מגואל לכן אמרו כן תעשה כאשר דברת כלומר אם אתה תעשה כאשר דברת ואקחה פת לחם שתקחנו ותביאנו דיהיה טהור אז נאכל לחם ואם אתה לא תוכל להביאו מסיב' טומאת הנדה ואתה נזהר בטהרו' גם אנחנו לא נאכל באופן שכיונו לומר לו שהם מקפידי' שהוא בעצמו יעשה כאשר דבר ואקחה פת לחם ואם לאו לא יעשה:

ויתכן להרחיב הדבר עוד בתשובת מהרלנ"ח סימן קכ"א ומ"ש הרב פר"ח א"ח סי' תצ"ו במנהגי האיסור אות כ"ג ומסיק הרב פר"ח דשני ת"ח אחד אוסר וא' מתיר אם המתיר מאכילו הדבר האסור לו אינו עובר משום ולפני עור רק שראוי הוא שלא להעבירו על דעתו עיין שם באורך והכא דאינו אסור רק הוא זהירות לאכול חולין בטהרה. אפשר היה לאברהם לתת להם דאינהו ערביים לפי דעתו לז"א לו כן תעשה שאתה עצמך תביא הלחם ואם לא תדע שאנו כמוך שלא נאכל כי אם חולין בטהרה:

וַיֹּאמֶר יְהוָה, זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי-רָבָּה; וְחַטָּאתָם--כִּי כָבְדָה, מְאֹד.

אפשר לפרש במ"ש פעמים שלש עם גבר וחילקנו בזה דכשיש צעקה על האדם אף בראשון נענש וכמו שאמר בעניותנו בספרי הקטן ראש דוד דף ג' ע"ד וז"ש זעקת סדום ועמורה כי רבה. ולא תימא דהטעם משום שהוא זעקה ואף בראשון נענשים לא היא וחטאתם כי כבדה מאד כמה עונות יש להם. ועוד אפשר לומר במ"ש פתחו כלם לחובה זכאי וכתב סמ"ג דהטעם דאינו בדין שיתכפר בעה"ז כי עונו גדול ליפרע בעה"ב וז"ש זעקת סדום ועמורה כי רבה ופתחו כלם לחובה וכי תימא א"כ ישארו בעה"ז להענישם עונש חזק לעה"ב לז"א וחטאתם כי כבדה מאד רמז דאלו הדין נותן לכלותם בעה"ז ובעה"ב ולא הוי כפתחו כלם לחובה דעלמא. א"נ אפשר במ"ש הרמב"ם פ"ג דתשובה דשוקלין עונות וזכיות האדם ואחר כך שוקלין כל עיר ואחר כך שוקלין כל העולם כמו שפירש הרב לח"מ שם. וז"ש זעקת סדום ועמורה כי רבה דעונות העיר הם רבים וכמו שמביא הר"מ פ' זה שם. וגם חטאתם של כל יחיד רבו וז"ש כי כבדה מאד וצריך לאבדם שלא יכריעו כל העולם ובאבוד רשעים רנה דמתקיים העולם:

וַיֹּאמֶר, שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה-בֵן, לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ; וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל, וְהוּא אַחֲרָיו.

אז"ל מפני היחוד והקשה הרב יפ"ת דהיחוד היינו ישמעאל עם שרה והאהל היה פתוח לר"ה וקי"ל דפתח פתוח לר"ה אין בו משום יחוד ותירץ דאהל שרה היה אחר והיה סתום. וקשה הא קי"ל דבעלה בעיר אין בו משום יחוד ואם נאמר דגם בה יש בו משום יחוד אף אם בעלה בעיר א"כ גם בפתח פתוח לרשו' הרבים כתב רבינו ירוחם בשם הרמ"ה דיש בו משום יחוד אם גס בה. וא"כ הרב יפ"ת דהקשה מפתח פתוח מוכרח דסבר דודאי שרה לא גייסא ביה בישמעאל וא"כ אף אם האהל היה סתום אין בו משום יחוד דבעלה בעיר. וי"ל דהרב יפ"ת סבר דשרה גייסא ביה בישמעאל ולהכי לא הקשה מדין בעלה בעיר דבגס ביה אסור. אך סבר הרב דפתח פתוח מהני אף אי גייסא ביה דלא כהרמ"ה דכן הוא משמעות הפוסקי' כמו שאמר בעניותנו בסוף שער יוסף. אי נמי אפשר דהרב לא נתקשה מדין בעלה בעיר משום דלדעת רש"י והר"ן אסור לכתחילה ועל כן הקשה מפתח פתוח. ועוד יש לצדד ודוק:

וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא-אֲדֹנַי, סוּרוּ נָא אֶל-בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, וְהִשְׁכַּמְתֶּם, וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם; וַיֹּאמְרוּ לֹּא, כִּי בָרְחוֹב נָלִין

אפשר לפרש במ"ש הרב מגן אברה' סי' ק"ע דלסרב לבעל הבית מותר. אך מהרש"א סבר דאין לסרב. וז"ש ויאמרו לא דסרבו כמשז"ל מכאן שמסרבין לקטן וכו'. וכדי שלא נטעה דמותר לסרב גם לבעל הבית כסברת הרב מגן אברהם לזה אמרו כי ברחוב נלין כלומר מה שאנו מסרבין היינו כל זמן היותנו ברחוב אך לא אם נלך לביתך דהגם דמסרבין לקטן אם הוא בעל הבית אין מסרבין כסברת הרב מהרש"א:

וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת-אֲבִיהֶן יַיִן, בַּלַּיְלָה הוּא; וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת-אָבִיהָ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ.

וַתַּשְׁקֶיןָ גַּם בַּלַּיְלָה הַהוּא, אֶת-אֲבִיהֶן--יָיִן; וַתָּקָם הַצְּעִירָה וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ.

שאלוני שינוי הכתוב כי בבכירה כתיב בלילה הוא ובצעירה כתיב ההוא ואמרו כי לא מצאו במפרשים מי שנתעורר בזה. ויראה דרש"י פירש דנזדמן להם יין במערה להוציא שתי אומות. גם פירש"י פ' ויצא וישכב עמה בלילה הוא שהקב"ה סייעו שיוליד יששכר ועפ"ז אפשר כי יען דמבנות אלו תפרה ישע שמשם יוצאה אורה לעולם דוד מלך ישראל וזרעו ורחבעם עד מלך המשיח והם מפלאות תמים דעים לכן נזדמן יין כי הוא יין המשומר להוציא משם דהע"ה וכל קדושים עמו עד מלך המשיח וז"ש ותשקין את אביהן יין בלילה הוא כביכול שהוא יתברך רצה שיזדמן שם להוציא מלכות בית דוד על דרך משז"ל בפסוק וישכב בלילה הוא:

עוד אפשר לרמוז משז"ל דבכירה קדמה לצעירה וקדמת' ארבעה דורות עובד ישי דוד שלמה כי מהצעירה יצא רחבעם שהוא חמישי וזה רמז הכתוב בשינוי זה לכתוב ה' יתירה בצעירה לרמוז דלא זכתה עד דור חמישי שהוא רחבעם כי כל הדברים רמוזים בתורתנו הקדושה דכלא בה:

אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם, בְּתוֹךְ הָעִיר; הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא-תִשָּׂא לַמָּקוֹם, לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ.

יש לדקדק במאמר ה' אם אמצא בסדום ן' צדיקים וכו' מהו אם אמצא ומי איכא ספיקא קמיה ח"ו. ותו אברהם אבינו אמר אולי יש ואחר כך שינה ואמר אולי ימצאון שם מ' וכו' אולי ימצאון שם שלשים וכו' ותו כשאמר אברהם אבינו עליו השלום אולי יש ן' צדיקים הו"לל ליכא כלל או אין שם כי אם כך אף כי זה יש לישב:

וראיתי לעטרת ראשי אבא מארי זלה"ה בנימוקיו שפירש משם הרב החסיד מהר"ר יעקב מולכו זלה"ה שינוי זה דאברהם אבינו עליו השלום בתחילה אמר אולי יש ן' צדיקים ואחר כך אמר אולי ימצאון וגם ביאר מה שפירש רש"י ז"ל ארדה נא ואראה וכו' לסוף מעשיהם דהכונה דאשכחן רשעים ניצולים בשביל דנפיק מינייהו זרעא מעליא וכמו שאמר הראשונים ע"פ קץ כל בשר בא לפני כלומר כבר ראיתי כל הדורות העתידים לצאת מהם ולא אחד טוב בהם ולז"א ארדה נא לסוף מעשיהם אולי יש תקוה שיצא א' מהם טוב ובזה יובן מה ששינה אברה' אבינו עליו השלום שמתחילה התפלל שאם ימצא בפועל לעת כזאת ן' צדיקים שיציל הכל בעדם וז"ש אולי יש ן' צדיקים והשיבו הקב"ה אם אמצא בסדום ן' צדיקי' כלומר לא מיבעי' אם הם בפועל לעת כזאת שאציל כל העיר אלא אף שאינם עתה. אך אם אמצא לעתיד שעתידין לצא' מהם ומתולדותיהן אצילם בשביל התולדו' ולזה דייק ואמר אם אמצא לעתיד כמו מצאתי דוד עבדי ולזה אמר אברה' אבינו עליו השלום אח"ך אולי ימצאון לעתיד עד כאן דבריו ועדין לא הרוה צמאונינו במ"ש הקב"ה אם אמצא דליכא ספיקא קמיה ח"ו:

ואפשר במ"ש הרמ"ע ז"ל דהגוים אין להם תשובה דתשובה מ"ע וז' מצות יש להם ח' אין להם והוקשה להרב מנינוה ותירץ דלא היתה תשובתם מועלת אלא לשעה ועונם לא נמחק ואחר כך לימים עוד נחרבה אך הועילה תשובתם להאריך להם זמן. וידוע דהרהורי תשובה כהוגן מועילים כי לפניו נגלו תעלומות לב. גם ידוע דהבחירה רצה הקב"ה שתהיה ביד האדם ולא יכריחנו שום דבר. ודיבורו של הקב"ה כמעשה כי הוא אמר ויהי. והנה אברהם אבינו עליו השלום ידע דגוי' ליתנהו בתשובה כמו שאמר הרמ"ע ז"ל לכן אמר אולי יש ן' צדיקים שלא חטאו והם צדיקים מעיקרן. וה' ברחמיו גילה צדקתו דאף שאינם צדיקים מעיקרן אם יהרהרו תשובה ביני וביני ניצולים לשעה ויאריך להם זמן ולכן אמר אם אמצא להניח הבחירה בידם. ואברהם אבינו עליו השלום עמד בסוד הקב"ה וגם הוא אמר כדברי ה' אולי ימצאון דבעת שתחול עליהם הגזרה ימצאון שהרהרו תשובה שלימה ואז לא תחול על ראש רשעים הגזרה. וכבר בעניותי בספרי הקטן ראש דוד פ' תשא פירשנו בסגנון אחר הענין הלז ע"ש ודוק:

וְעַתָּה, הָשֵׁב אֵשֶׁת-הָאִישׁ כִּי-נָבִיא הוּא, וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ, וֶחְיֵה; וְאִם-אֵינְךָ מֵשִׁיב--דַּע כִּי-מוֹת תָּמוּת, אַתָּה וְכָל-אֲשֶׁר-לָךְ.

בפרעה לא אמר כי נביא הוא. ושמעתי ומטו בה משם כמהר"א גידיליא זלה"ה דקי"ל אשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה ואשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה וכששרה נלקחה לפרעה אברהם אבינו עליו השלום ישראל היה ואפי' נאנסה שריות' גביה על כן לא הוצרך לומר לפרעה כי נביא הוא' וביני ביני היה מלחמת המלכים ואחרי שובו מלכי צדק בעבור שהקדים ברכת אברהם ניטלה כהונה ממנו ונתנה לאברהם אבינו עליו השלום כמשז"ל ואחר זה היה ענין אבימלך והיא עתה אשת כהן דאם נאנסה אסורה לו לכן הוצרך עתה לומר לאבימלך כי נביא ויודע שלא נגעת בה עד כאן שמעתי:

ואולם עדין מצאה החקירה מקום לנוח דאין אדם נאמן על ידי עצמו ולא גרע עובדא דר' זכריה בן הקצב בכתובות דף ז"ך דנשבע המעון הזה שלא זזה ידי מתוך ידה ואמרו לו אין אדם נאמן על ידי עצמו. והכא נמי אף דהוא נביא אינו נאמן לומר כי היה דבר ה' אליו במחזה שטהורה היא דאינו נאמן על ידי עצמו ודיני התורה שוים לכל ומדברי הרב מהר"ח אבואלעפיא ז"ל בס' מקראי קדש דף ס"ה מפורש דאפי' הוא נביא ואומר דידע שלא נגעו בה אינו נאמן על ידי עצמו כדאמרן. ונראה דזהו חומרא מדרבנן וכן מוכח ממ"ש התוס' בכתובות סוף דף ז"ך וז"ל במס"לת ואפי' היא ובעלה אין נאמנין אע"ג דיוחנן אוכל חלות היה נאמן ע"י עצמו במסל"ת ה"מ לתרומה אבל הכא מעלה עשו ביוחסין עכ"ל אלמא מה שבעלה אינו נאמן הוא משום מעלת יוחסין והוא חומרא וכ"כ הרב בית שמואל סי' ז' ס"ק ד' וסיים דדוקא להעיד אינו יכול אבל אם לא ידע שום אדם דהיתה שבויה אלא הוא והיה עמה וידע שלא נטמאת מותרת לו ע"כ ומאחר שכן באותו פרק דלא היו ישראל עדין בעולם לא היה צריך אברהם אבינו עליו השלום לנהוג חומרא זו דמדינא שריא וגם אם לא ידע שום אדם אין להחמיר והשתא כלא ידע שום אדם דמי דגוים כמאן דליתנהו ומה ידעו מדיני וחומרות ישראל והשת' ניחא מש"ה ועתה השב אשת איש כי נביא הוא דתיב' ועתה נראית מיותרת ח"ו אך הוא בדקדוק גמור לומר דלא מהני היותו נביא אלא באותו זמן וזהו ועת"ה שלא יש ישראל שקבלו התורה אין להחמיר והשב אשת איש כי הנבואה מהני' עתה לא אחר מתן תורה. ועוד ויתפלל בעדך וחיה רמז טעם אחר להתירה דיתפרסם כי עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך על רזא דנא ואתה צריך לתפלתו ומזה יתפרסם שלא נגעת בה ושריא ליה:

וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם, וַיֹּאמֶר לוֹ מֶה-עָשִׂיתָ לָּנוּ וּמֶה-חָטָאתִי לָךְ, כִּי-הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל-מַמְלַכְתִּי, חֲטָאָה גְדֹלָה: מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא-יֵעָשׂוּ, עָשִׂיתָ עִמָּדִי.

וכל הכתובים הנמשכים. כי יתן את רוחו קרוא מקראי קדש הללו תכף יורגשו כמה דקדוקים וכפל הענין. ואפשר כי הנה אבימלך לדבר זה קרי ליה מעשה כמה פעמים. ותוכן כונת אבימלך לומר לאברהם דמצד שני ענינים אפשר לעשות כמעשהו ממנו אחד שעשו עמו רעה. והן שני שעשו לאחרים ולכן נשמר הוא לעשות כדבר הזה. וז"ש מה חטאתי לך וכו' דודאי אני ואתה ידענו כי לא נעשה עמך שום רע. ואם תאמר שעשינו לאחרי' לז"א מה ראית כי עשית את הדבר הזה כלומר מה ראית שעשינו באחרים שנשמרת אתה. אי נמי אפשר דהכונה לפי שא"ל ה' כי נביא הוא לז"א מה עשיתי לך והוא אומרו מה חטאתי לך. וכי תימא נביא אנכי ובמראה הנבואה ראיתי לז"א מה ראית. ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלהים וכו' והרגני וכו' רבותינו זכרונם לברכה דרשו בכמה דוכתי דכתיב אין עיין כגון ובן אין לו עיין לו וצריך לדע' מה נדרוש כאן. ועוד מהו רק הול"ל כי אמרתי אין יראת אלהים ואף אם תמצא איזה יראה כמשמעות אבינו עליו השלום שיהרגוהו ויעשו איסור בפעם א' והא ניחא להו משיקחו אשת איש דחייבים על כל ביאה וז"ש כי אמרתי לא כמו שאתה אומר כי אני עשיתי רעה אני לא עשיתי מעשה אלא אמרתי מיראה בעלמ' והטעם כי אין יראת אליהם ואף אם תמצא איזה יראה כמשמעות אין עיין אינה יראה וזהו רק אין רק מיעוט למעט איזה יראה שנראית כי הנה היראה שנעיין למצוא בכם הוא והרגוני על דבר אשתי שלא תעשו איסור בכל פעם. ותא חזי מה יראה היא זו. וגם בזה רק מיעוט דאפשר דלא אכפת לכו בגלוי עריות בכל פעם אך אתם עושים שלא יתפרסם קלונכם והראיה וגם אחותי בת אבי אך לא בת אמי. ואם היה בכם שמץ יראה הי"ל לחקור כשאמרתי אחותי היא שמא אינה בת אמי והיא אשתי אך לפי שאין לכם יראה תכף לקחתם אותה:

ועוד אפשר לפרש הכתובים וגם יובנו פסוקי לך לך בלקיחת פרעה לשרה אמנו דכתיב ויקרא פרעה לאברהם מה זאת עשית לי למה לא הגדת לי כי אשתך היא למה אמרת אחותי היא ויש לדקדק אמאי פלגינהו למה לא הגדת למה אמרת הול"ל למה לא הגדת לי כי אשתך היא ואמרת אחותי היא. ואפשר במ"ש פ' אלו מציאות, גבי מרי בר איסק דאתא ליה אחא ממדינת הים זיל אייתי סהדי דלאו אחיך הוא דמסתפי לאסהודי דאחיך הוא דגברי אלמא את לכן אייתי את סהדי וכי תימא אתו ומסהדי בשקרא תרתי לא עבדי לכבוש עדותם שיודעים שהוא אחיך וגם להעיד להפך לא עבדי אבל חדא לכבוש העדות ולשתוק עבדי וז"ש פרעה למה לא הגדת לי כי אשתך היא. דחיובא רמיא עליך להגיד כי אשתך היא. ואף את"ל דמפני היראה שתקת למה אמרת אחותי היא דלא די ששתקת ולא הגדת כי אשתך היא אלא אמרת להפך אחותי היא ודא עקא דתרתי לא עבדי ומשו"ה פלגינהו:

והנה אמרו בסוף ברכות גבי ר' חנניא בן רבי יהושע דהוא היה מטהר ורבנן מטמאין הוא מטמא והם מטהרין. וזה הוו תרתי ויותר והחילוק ברור דשאני התם שראו שהיה מעבר שנים בח"ל וכי היכי דלא ניגררו בתריה עבוד. ולמדנו כי אם יראו איזה דבר שלא כהוגן אז המצא ימצא אופן למעבד תרתי. וז"ש אבימלך מעשים תרתי אשר לא יעשו עשית עמדי דאפשר לכבוש האמת מפני היראה אבל לכבוש האמת ולומר להפך דהוו תרתי זהו מעשים אשר לא יעשו מעשים דיקא תרתי אשר לא יעשו דתרתי לא עבדי. וכי תימא אם עין רואה מעשה שלא כהוגן אז עבדי תרתי כדאשכחן גבי ר' חנניא בן אחי רבי יהושע. לז"א ויאמר אבימלך אמירה שניה מה ראית וכו' איזה מעשה שלא כהוגן דבעבורו התרת לצאת מן השורה למעבד תרתי. ויאמר אברהם כי אמרתי לאו תרתי עבידנא כדאמר' רק אחת היתה כי אמרתי. ועוד מה שנתרעמת מה ראית. אנכי הרואה רק אין יראת אלקים וכו' וא"כ כל קבל דנא אין כאן שאלה דידעתי כי אין יראת אלהים ושרי למעבד תרתי. ועוד לא צדקת אענך דהכא פקוח נפש ושרי לחלל שבת על ספק והכא והרגוני וכו' ובפקוח נפש לא נאמרו שיעורין הללו. ועם כל זה אין כאן תרתי דמה שאמרתי הוא אמת וגם אמנה אחותי בת אבי וכו' ואמרתי אמת שהיא אחותי ומעתה אין כאן אלא חדא למה לא הגדת כי אשתך היא ומפני היראה האדם כובש עדותו כדאמרן.

ויִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה-אַיִל, אַחַר, נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו

בס' זית רענן בתחילתו בקונט' שמן ששון בסדר היום הביא מס' תניא כשנעקד אבינו יצחק ע"ג המזבח ונעשה דשן ואפרו היה מושלך על גבי הר המוריה מיד הביא הקב"ה טל תחיה והחיה אותו לפיכך אמר דוד הע"ה כטל חרמון שיורד על הררי ציון כטל שהחיה הקב"ה בו את יצחק אבינו מיד פתחו מה"ש ואמרו בא"י מחיה המתים עכ"ד והדברים תמוהים שהוא הפך פשט הכתובים וכמה מאמרי רבותינו זכרונם לברכה. ואפשר לישב קצת דודאי הני מילי שכתב התניא הם דברי רבותינו זכרונם לברכה שמצא באיזה מדרש (וס' תניא אין בידי עתה) ולכן חובה מוטלת למשכוני נפשין על דברי רבותינו זכרונם לברכה. ואפשר דידוע מ"ש חכמי האמת דנשמת יצחק היתה מסטרא דנוקבא ובעת העקידה פרחה נשמתו ונכנסה באיל ואברהם אבינו עליו השלום הקריבו ונמצא דלפי האמת יצחק דהיא נשמתו נשחט ונקרב שהיתה באיל ויצחק אז באה לו נשמה דדכורא וז"ש דנעשה דשן כלומר איל שנכנסה בו נשמתו נעשה דשן ויצחק נשאר גוף בלא נשמה הביא הקב"ה טל של תחיה עם נשמה דדכורא והחיהו. ואחר זמן בא לידי ס' תניא וראיתי שכתב כך בשם אגדה סי' ד' ע"ש דף ז' ע"א דפוס קרימונא גם ראיתי שרש הדבר בשבלי הלקט (כתב יד) סי' י"ח ושם כתב על זה מצאתי אגדה. כי ס' התניא רובו מש"ל לוקח:

ואפשר לרמוז והנה איל אח"ר גימ' יצחק עם הכולל דנשמת יצחק נכנסה באיל ונמצא שהוא יצחק וזהו והנה איל יצחק גימט' אח"ר:

וְגַם אֶת-בֶּן-הָאָמָה, לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ: כִּי זַרְעֲךָ, הוּא.

יש לדקדק דלמה להגר נאמר לגוי גדול. ואפשר במ"ש רבינו האר"י זצ"ל דבחינת אור פנימי מהאם שממשכת בנה מאור פנימי והאב ממשיך על הבן אור מקיף ואם האב טוב סוף שיגביר האור המקיף על הבן ויהיה טוב עכ"ד ואפ' לרמוז קצת מזה בפ' כל כבודה בת מלך פני"מה כלומר דמהאשה נמשך אור פנימי דהוא בחי' דין וז"ש ממשבצו' זהב שהוא דין לבושה. ועתה אפשר שזהו שאמר ה' לאברהם וגם את בן האמה כלומר עתה אירע לך דישמעאל היה מצחק לע"ז ונצטער' מאד דע וגם את בן האמה אשר עתה מתיחס אליה להרע כי היא בהמה וכעת כן הוא בנה כי לא אדם הוא הנה ימים באים לגוי אשימנו כלו' יהיה אדם שישוב בתשובה כי הרשע נקרא בהמה כמשז"ל וישמעאל לגוי אשימנו. ונתן טעם כי זרעך הוא ואתה צדיק ואם כן אור מקיף שהמשכת לו יהפכנו לטובה. אבל המלאך שאמר להגר כי לגוי גדול אשימנו הוא כפשוטו שיהיה מרובה באוכלוסין וירבה זרעו:

וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, אָנֹכִי, אִשָּׁבֵעַ.

תיבת אנכי לכאורה מיותרת. גם תיבת אשבע נקוד האלף בחירק והו"ל לינקד בסגול. כי עתה מורה קצת דפירושו אהיה מושבע. ויראה דרמז לו כמה עניני' ובדיבו' אחד נאמרו. אנכי אשבע ואיני רוצה שתשבע אתה דלא אכפת לי משבועתך כי אני בוטח בה'. ועוד אני איני רוצה שתשבע בע"ז ואיני רוצה לגרום שתזכיר הע"ז ודל מהכא שבועתך. ועוד כי לי נאה השבועה ולא לך דגוים ליתנהו בכל יחל כמו שאמר בירושלמי פ' בתרא דנזיר. ועוד רמז לו דהוא וזרעו יעמדו בשבועה ולזה ננקד אשבע כלומר אהיה מושבע. ואתה לא כן כי זרעך יפרצו גדר תחילה כמשז"ל ע"ד מ"ש פענח רזא פ' ואתחנן פ' ובשמו תשבע ע"ש ודוק:

וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק, וְלֶךְ-לְךָ, אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.

ויש לדקדק דהו"לל לך לך אל ארץ המוריה על אחד ההרים אשר אומר אליך והעלהו שם לעולה ואפשר במשז"ל דבתחילה היה המקום עמוק ואחר כך כשבא אברהם אבינו נתעלה ונעשה הר. וז"ש לך לך אל ארץ המוריה כי הן עתה ואף כי תלך בדרך היא ארץ המוריה ולא הר אמנם כדי שתעלהו לעולה יהיה המקום אחד ההרים וז"ש והעלהו שם לעולה על אחד ההרים:

וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו; וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ, אָרְצָה.

רש"י פירש אחד לבשר את שרה ואחד להפך את סדום וא' לרפאת את אברהם שאין מלאך אחד עושה שתי שליחות וכו' ורפאל שרפא את אברהם הלך משם להציל את לוט וכו' ע"ש יש להבין אמאי רש"י נקט להפך את סדום בנתים הו"לל אחד לבשר את שרה ואחד לרפא את אברהם ואחד להפך את סדום. וכד דייקת שפיר הו"ל להקדים ברישא לרפאת אברהם דהוא דבר הנצרך לשעתו והנעשה ונגמר מיד. ואחר זה לימא לבשר את שרה דסגי ומסגי ביום ההוא ולעתים רחוקות הוא נבא. ואחד להפך סדום דליתיה באתרא הדין ולומר דכסדר מדרגתן קחשיב לכאורה לא מוכח ממ"ש מרכבו ארג"מן. ואחר כך נזכרתי בריתא דיומא דף ל"ז מיכאל באמצע גבריאל בימינו רפאל בשמאלו וא"כ כסדרן נקט רש"י. ועוד הקשה הרא"ם דאיך רפאל שרפא אברהם הלך להציל את לוט והא אמרת אין מלאך אחד עושה שתי שליחות. ועוד העיר הרא"ם דאמאי רש"י שביק גמרין דאמור דמיכאל הציל לוט. ועוד מקשים העולם דהאמרינן מרגלית טובה היתה בצוארו של אברהם שכל חולה שהיה מביט בה מתרפא ואמאי הוצרך לרפאל דבר אשר היה אל אברהם במחזה:

ונראה לישב כל ההערות האמורות ואומר דאיברא דנקל לאברהם לכוין דעתו במרגלית עד ישקיף ורפא לו. ואולם כיון דעל ידי המילה במעלו"ת אח"ז תמים לרצון ומשל על כל רמ"ח אברים ואם אל סודו תדרוש מחשוף הלבן גילוי החסדים שפרא מילתא באנפיה שלא להתרפאת מהמכה שלא יהא נראה כקץ בה והורה בזה כי כל תוקף הכאב כאין נגדו מאחר שזכה בזה לכל המעלות והשלמות. ולכן בא רפאל להראות שרצונו ית' הוא שיתרפא ומאחר דשפיר הוה מצי אברהם למצוא רפואות תעלה מדנפשיה עד בלתי שמים לו ז"כו לרפאל וכל עצם ביאת רפאל אצלו לגילוי מילתא דוקא לכן לא נחשב זה לשליחות אליו ושליחותו הוא להציל לוט דוקא ובדקדוק גדול נקט רש"י רפאל באחרונה להורות שאינו שליחות אליו רפואת אברהם רק גילוי מילתא ומשום הכי תפס רש"י דברי המדרש ושביק דברי הש"ס דמיכאל הציל לוט דיקשה דאין מלאך א' עושה שתי שליחות ויצטרך לידחק כמו שאמר התוס' דלא אתמר אלא במקום אחד ועל זה יקשה קושית הרא"ם דבתרי סגי דאסקה בצ"ע ואף דשערי תשו"בה לא ננעלו. מ"מ דרך המדרש בזה היא מרווח' ופשוטה והיתה מסילה מבלי הצטרך לפנות המעקשי' ודוק:

וַתֹּאמֶר שָׂרָה--צְחֹק, עָשָׂה לִי אֱלֹהִים: כָּל-הַשֹּׁמֵעַ, יִצְחַק-לִי.

אפשר לפרש דאברהם אבינו עליו השלום ושרה אבינו עליו השלום בגודל צדקם ורבבות מעשיהם הטובים בשלמות כונתם גם אהבתם ותוקף שמחתם בעבודתם הפכו מדה"ד למדת רחמים וכבר אמרו רבותינו זכרונם לברכה גדולה מתנת עניים שמהפכת מדה"ד למדת רחמים וק"ו לאברהם אבינו עליו השלום ושרה אבינו עליו השלום אשר מלאו העולם חסד גם נודע מעלת מזכה לחייבא והם הרבו לזכות דורם והנפש אשר עשו ומי מלל לאברהם פק"ד את שרה אחד מרבוא עולותי"הם ושלמי"הם לרצון. ואפשר שז"ש הכתוב וה' ברך את אברהם בכל ר"ל הוא וב"ד וכתב וה' לרמוז שמדה"ד הפכה לרחמים וכן ה' פקד את שרה ככתוב במקומו. ונראה דיש הפרש בין היכא דאתרחיש ניסא לצדיקא על ידי מדת הרחמים להיכא שבזכותו גם מדת הדין נהפכה לרחמים דכשהנס נעשה במדת רחמים אז על הרוב הנס הזה נעשה בפרטות לבעל הנס הזה דוקא. אבל אם הנס נעשה על ידי שנהפך מדה"ד למדת רחמים אז מתרבה השפע וההארה כי מד"הד אינה עוד ויעשה נס לכמה בני אדם בהיות כי הכל נעשה רחמים. וזה אפשר ובטעם למשז"ל דבזכות הצדקה מתקרבת הגאולה דכיון דע"י הצדקה מתהפך מדה"ד למדת רחמים א"כ נתבטלו הדינין ותפרה ישע ועל ידי רבוי הצדקה כן ירבה מיתוק הדינים והפיכתן הן עצמן לרחמי' ואפשר שזה כונת הכתוב שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי וכו' הכונה עשו טצדקי שמרו משפט כלומר שהדינין יהיו שמורים ולא ישאר דין בעולם כי כלם יהפכו לרחמים וכי תאמרו איך יתכן לעשות דבר גדול כזה לז"א ועשו צדקה כי ע"י הצדקה תהפך מדה"ד למדת רחמים וקרובה ישועת ישראל וצדקתי להגלות צדקתי כינוי לשכינה כנודע שהשכינה תתגלה הארתה והשראתה על ישראל. וזה כונת הכתוב אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת והוא מבואר:

והנה אמרו רבותינו זכרונם לברכה והביאו רש"י על פסוק זה כל השומע יצחק לי הרבה עקרות נפקדו עמה הרבה חולים נתרפאו בו ביום הרבה תפלות נענו עמה ורב שחוק היה בעולם. והטעם הזה מבואר דכיון דע"י אברהם ושרה נהפכה מדה"ד למדת רחמים בהגיע תור לעשות להם נס נתבטלו הדינין וממיל' רווח עלמא וכל מאן דכאיב ליה כאיבה נתרווח עקרה ותפקד חולה ויתרפא כי כיון שאין מדת הדין לעכב נשמע תפלת כל פה כי הרחמים גוברים ומאירים בכל תוקף. וז"ש ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים כלומר דזכיתי דאלהים מדה"ד הוא עצמו צחוק עשה לי לשמחני כהיום הזה בכר דכר דיתיליד לי דמדה"ד היא עצמה שבה והיתה לרחמי' ומזה נולד כל השומע יצחק לי דנפקדו ונתרפאו כמה וכמה וזה נמשך מכח ביטול הדינין אשר נהפכו לרחמי' ושחוק עשה לי אלהים:

ויֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-אַבְרָהָם: לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד--וַאֲנִי זָקַנְתִּי.

סופי תיבות ד' תיבות גימט' הנדה לרמוז דמחמת שפירסה נדה לא היה שורה רוח הקדש עליה ומשו"ה אמרה כן כמו שאמר ילקוט דוד בסדר זה:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם, אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ--כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ: כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע.

רבותינו זכרונם לברכה אמרו ביצחק ולא כל יצחק והפשט ידוע אמנם אפשר לרמוז כי בעקידה נשמת יצחק פרחה ובאה לו נשמה מסטרא דדכורא וזהו ביצחק ולא כל יצחק שהוא עתה כי נשמה שיש בו עתה פרוח תפרח אך גוף זה עם נשמה אחרת יקרא לך זרע שיוליד בבא אליו נשמה דדכורא. וכמדומה שאחר זמן ראיתי פירוש זה במפרשים. ומיני ומינייהו יתקלס עילאה. ואפ' לרמוז ביצחק יקרא לך ר"ת גימט' איל עם הכולל וסופי תיבות יקרא לך זרע גימט' הויה אדנות שע"י זרע יצחק יתיחדו קודשא בריך הוא ושכינתא:

וַיֹּאמֶר יְהוָה, זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי-רָבָּה; וְחַטָּאתָם--כִּי כָבְדָה, מְאֹד.

אפשר לומר במ"ש מז"ה זלה"ה בס' חסד לאברהם כי מדור הפלגה ואילך חטאם של א"ה אינו פוגם בספירות ח"ו רק בשר של אותה האומה ע"ש בריש הס' ובזה פירשנו בעניותנו מ"ש בסוטה גויים לא מפקיד דינא עלייהו והטעם דכיון דאין הפגם מגיע לספירות אלא כל אומה בשר שלהם משו"ה לא מפקיד דינא עלייהו משא"כ ישראל דח"ו מגיע הפגם למעלה. ונראה דהיינו דוקא כשלא יש זעקה אבל כשהרעו לאחרים והם צועקים אז גם עליהם יעבור כוס ומפקיד דינא עלייהו וכמו שאמר פ' לא יחפור מאן דלא שהי לאוניתיה דמלך אדום וכו' אמור מעתה היינו דתחילת דיבר פתח בזעקה ואמר רחמנא זעק' סדום ועמורה כי רבה דע"י הזעקה חטאתם כבדה מאד דאי לא"ה לא הוה מפקיד דינא עלייהו דמדור הפלגה אין פוגעי' אלא בשר שלהם אבל דא עקא והנה צעקה אכלא ומדקא:

וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ.

שמעתי אומרים וכמדומה משם מה"ר שבתי נאגארה זלה"ה במ"ש פ"ק דמגילה ויהי כי זקן יצחק ותכהן עיניו מראות משום דאסתכל בעשו כי כל המסתכל ברשע עיניו כהות וז"ש וירע מאד בעיני אברהם שנצטער בעיניו דייקא שמא יכהו עיניו על אודות בנו דכיון דישמעאל מצחק לע"ז אי אפשר שלא להסתכל בבנו ועיניו כהות:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם, אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ--כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ: כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע.

אפשר במה שכתבו משם הרמ"ע זצ"ל בפ' וה' פקד את שרה כי הוא מלשון חסרון כמו לא נפקד ממנו כי בהיות שרה ואברהם שוים אי אפשר לשני מלכים שישתמשו ויולידו ולכן מיעט שרה ממדרגתה כמו שמיעט הירח והרבה צבאותיה ושרה ג"כ תבנה ותכונן ביצחק וזרעו זהו תורף דבריו ז"ל ופירשנו בזה בעניותנו כי גם זה יהיה טעם לקרות' שרה דבתחילה כשהיתה בתוקף מעלתה אברהם היה קורא אותה שרי באומרו יש ליך להשתרר עלי' ואחר כך כשנתמעטה מגדולתה דזהו תקונה נקראת שרה דאיברא דיש לה שררה אבל היא על כל העולם חוץ מבעלה. והשתא אפשר דהיינו דקאמר כל אשר תאמר אליך שרה כלו' אף שנחסרה ממדרגתך ושמה שרה כי אין לה שררה עליך עם כל זה כל אשר תאמר שמע בקולה. ואפשר דרמז לו דלענין הנבואה לא נחסר מדרגתה והיא יותר נביאה ממך ואתה טפל אליה ולכן גם בהיותה שר"ה דאין לה שררה עליך שמע בקו"לה כלומר בקול נבואתה דלענין זה אתה טפל אליה כמשז"ל:

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח-לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל-הָגָר שָׂם עַל-שִׁכְמָהּ, וְאֶת-הַיֶּלֶד--וַיְשַׁלְּחֶהָ; וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע, בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע

אמרו במדרש רבה ביתו של אברהם ותרנין היו שנאמר וישכם אברהם בבקר. ואפשר דקשיא ליה לבעל המאמר דאנן ילפי' דזריזין מקדימין למצות מדכתיב בעקידה וישכם אברהם בבקר כמו שאמרו ביומא ריש פ"ג ואמאי אצטריך קרא הכא לומר וישכם אברהם הא מהתם שמעינן דהוא זריז ומהיר לקיים המצות לכן אמר שבני ביתו ותרנין והוצרך להשכים בלאו טעמא דזריזין כדי שבני ביתו לא יתנו להם יותר דרחמי רשעים אכזרי והנער היה מצחק לע"ז ואמו לא מיחתה ולא רצה לתת להם אלא לחם צר ומים לחץ כמו שאמר בזהר דלכן לא נתן אלא לחם וחמת מים והגר ישבה בצוקה שחמת"ה מועט ויכלו המים. ואחר זה ראיתי בידי משה פירוש המדרש הנדפס שם סביב שכתב מקצת מדרך זה וכתב שהוא הבל שא"כ אברהם אבינו עליו השלום לא היה ותרן ע"ש ולק"מ דאברהם איש החסד ותרן גדול אך בהיות ישמעאל רשע ומסתמא כרוך אחר אמו לא נהג כמדתו דרחמי רשעים אכזרי. אך בני ביתו לא יעמיקו בזה וירחמו עליהם שלא כדת. ומה שפירש הוא ז"ל שהיו קמים בבקר להכין לאורחים לא נהירא דאברהם אבינו עליו השלום הוא אמר ויהי הוא ציוה ודילמא שאברהם דוקא ותרן והם מוכרחי' לקיים גזרתו ותו זריזין הו"לל לא ותרנין:

וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם--מְצַחֵק.

אמרו במדרש שהיה צד חגבים ומקריב לע"ז. וצריך לדעת דמאי איריא חגב. ואפשר דכונתו להרע כי חג"ב גימט' אח"ד וח"ו הוא ברשעו לומר כן על הע"ז. וחגב דומה לתקרובת כעין פנים שצוארו דומה לצואר בהמה כסברת ר' יהודה בע"ז דף נ"א וכמו שפסק הרמב"ם כוותיה ע"ש:

וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, אֱלֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם, יַחְדָּו

אפשר לו' דנצנצה בו רוח הקדש דנשמת יצחק הנוקבית תכנס באיל וזהו האי"ל לעולה בני ורמז האיל לעולה בני ר"ת הבל כי היה נשמת הבל. וזה רמז אשר ילדה לו שרה כי ידוע דשרה היא חוה וכבר ילדה לו הבל פעם אחרת כי אברהם אדם הראשון ור"ת אשר ילדה לו אי"ל כי נשמתו תכנס באיל ודוק הטב כי קצרתי:

יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם; וְהִשָּׁעֲנוּ, תַּחַת הָעֵץ.

אמרו רבותינו זכרונם לברכה בתנחומא והובא בילקוט ראובני יוקח נא מעט מים אמר הקב"ה אתה אמרת יוקח תזכה אתה לעשות הפסח ויקחו להם איש שה לבית אבות וכו' ויש להבין איך הוא מדה כנגד מדה ואפשר במה שפירש הרב מהר"ם אלשיך ז"ל בנותן טעם למה אברהם אבינו עליו השלום לא עשה על ידי עצמו לקיחת המים ואמר יוקח על ידי אחרים דכיון שחשדן לערביים וצריכים לרחוץ מטינוף ע"ז לכן בעוד שהם מטונפים בע"ז לא רצה להתקרב אליהם ולא לשרתם ואחרי טהרתם עמד לשרת וכו' עיין שם באורך ובזה מבואר כי היה דבר ה' אליו אתה אמרת יוקח נא על ידי אחר ולא רצית להתקרב אליהם ולא לשרתם עוד טומאתם בם לכן יזכו בניך לציווי ויקחו להם איש שה לטהרם מע"ז כמשז"ל משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצוה וכל עצמו של הק"פ משום אפרושי מע"ז ואחר כך נצטוינו בק"ף זכר לפסח מצרים:

ואפשר לדקדק תיבת נא בכתוב במ"ש בזהר בסדר היום דף ק"ב דהי"ל לאאבינו עליו השלום מעיין תחת העץ ומי שהיה צריך טבילה היו המים עולי' לקראתו וכו' והיה צריך טבילה מיד ואם המים היו מתנגבים היה יודע שצריך שיהיה טמא ז' ימים ואחר יטהר עיין שם באורך ואפשר לומר דרוח ה' נוססה באברהם אבינו עליו השלום אף שחשב שהן ערביים ואמר יוקח נא כלומר אנכי הרואה שאין צריכים להתעכב עד שתטהרו רק יוקח נא עתם שלכם לא יתנגבו המים. ועוד אני אומר מעט מים כי אינכם צריכים טבילה שהצריכים טבילה מים רבים החלו עולין אך אתם מעט מים יספיק:

ועוד אפשר לומר במ"ש המפרשים דח"ו מהצדקה יש מקום שיאמרו א"ה שדין לעבוד ע"ז שעיקר טעמם בראשונה היה שצריך לעבוד ע"י אמצעי כי אין ראוי לאדם מחומר קורץ לעבוד אליו יתברך בלי אמצעי וטעות זה לכאורה יש לו סמך מהצדקה שהכל מעשה ידיו יתב' ולמה אינו נותן מידו יתברך לעניים אלא שרצונו באמצעי שהעשיר יתן צדקה לעני. אמנם זו הנחה שוברת כי הקב"ה הוא ציוה לחוס על דל ואביון לזכות ולהנצל מדינה של גהינם כמו שאמר פ"ק דבתרא. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק ושם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז דיותר ממה שהבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעה"ב. וז"ש יוקח נא מעט מים ורחצו רגלכם מטינוף ע"ז וכי תאמרו הע"ז אמצעי ואנו רואים שילמד זה מהצדקה שאני רודף אחריה לז"א ואקחה פת לחם אני במה שאתם סעדו לבכם כי יותר אתם עושים עמדי ממה שאני עושה עמכם ונחשב לכם כאלו ואקחה פת לחם מכם ומאחר שבצדקה אדם מזכה נפשו. א"כ אין להוכיח ממנה טענת אמצעי כי האלהים עשה לזכות בריותיו ושפיר אמרתי ורחצו רגלכם מע"ז כי הכל היא מעשה תעתועים:

ועוד יראה במ"ש הרב מהר"י אלפנדארי ז"ל במ"ש כל המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עובד ע"ז כי הנה בע"ז טוענים א"ה אם אינו חפץ בע"ז למה אינו מבטלה והסתירה לזה ממצות הצדקה דציונו לרחם על העניים ואם אוהב את העניים למה אינו מפרנסן אלא מוכרח דזו אינה טענה דלעולם אוהב את העניים וציונו לפרנסן וכך אינו חפץ בע"ז וציונו לבטלה ולשרש אחריה וזה שמעלים עיניו מהצדקה מורה שמקיי' טענת אם אינו אוהב את העניים למה אינו מפרנסן ולדידיה איכא טענת אם אינו חפץ בע"ז למה אינו מבטלה וא"כ שפיר אמרו כל המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עע"ז עכ"ד וז"ש ורחצו רגלכם מטינוף ע"ז. ואם תשאלו אם אינו חפץ בע"ז למה אינו מבטלה דעו שטענה זו מגן שויא והיא טענת הבל כי הלא תראו ואקחה פת לחם וסעדו לבכם ונימ' אם אוהב את העניים למה אינו מפרנסן אלא ודאי דטענה זו אינה טענה ומינה דאין טענה לו' אם אינו חפץ בע"ז ושפיר אמרתי ורחצו רגלכם מע"ז:

וַיהוָה, אָמָר: הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם, אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה.

שמעתי מהחכם השלם עצום ורב הישיש כמהר"ר חיים פיפאני זלה"ה משם חכמי קושט' במ"ש פ' הנושא דר' בשעת פטירתו אמר חנינא בר חמא ישב בראש ולא קביל עליה דהוה ר' אפס גדול ממנו ויתיב אבראי ולוי בהדיה וכו והיינו דאמרי לרב גברא רבא אקלע לנהרדעא וכו' אמר ש"מ נח נפשיה דר' אפס ויתיב ר' חנינא ברישא ולא ה"ול ללוי איניש למיתב גביה וקאתי ואימא ר' חנינא נח נפשיה ור' אפס כדיתיב יתיב וכו' כיון דאמר ר' חנינא בר חמא ישב בראש לא סגי דלא מליך דכתיב בהו בצדיקי ותגזור אומר ויקם לך. והנה אמרו רבותינו זכרונם לברכה ואברהם הולך עמם לשלחם לעשות להם לויה ומנהג העולם כי דרך ארץ שהאורח יאמר לבעל הבית שלא יטרח עוד ללוותו. והבעה"ב יאמר לך לשלום. והכא אברהם אבינו עליו השלום עשה להם לויה. וממתין שהאורחים דבר ידברו בראשונה תיסגי בהא והא תו למה לי. והאורחים שתקו יחדיו כי אם כה יאמרו שלא יטרח לאברהם אבינו עליו השלום ישיבם לכו לשלום ואז אינם יכולין להשחית סדום כי הוא אמר שילכו לשלום וכתיב בהו בצדיקי ותגזור אומר ויקם לך וצריך שהליכתם יהיה לשלום ולא להזיק ח"ו ומשו"ה אברהם היה מלוה אותם והם עצמם נעשים כאיש אשר לא יודע סדר העולם. ואברהם אבינו עליו השלום מענותנותו עדיין עושה לויה. וז"ש ואברהם הולך לשון הווה. וה' אמר המכסה אני מאברהם וכו' דאלו ידע לא אתי נגד רצונו ית' לעשות נקמה בסדום ומ"ה נראה ה' אל אברהם להפסיק בינו ובין המלאכים ודוק היטב:

וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק, וְלֶךְ-לְךָ, אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.

ראיתי בס' לקט יוסף ערך אברהם שכתב אברהם אבינו שוגג בהוראה היה והורה דבשר בחלב מותר באותה שעה משום דהוה דריש סמוכים פ' בשר בחלב לבכורי' דדוקא בזמן דבכורים נוהג אז בשר בחלב נוהג משא"כ שלא בפני הבית מש"ה הורה התר למלאכים וזה שגג בהוראה ואם הכהן המשיח יחטא מביא פר ואברהם זקן וכהן המשיח היה והיה אברהם צריך קרבן כפרה לכך נאמר קח נא את בנך עכ"ל ואלו דברים תמוהים דדין כהן משיח אינו חייב עד שיורה לעצמו ועשה לעצמו ואם אחרים עשו ע"פ הוראתו פטור וכמו שאמר הרמב"ם פט"ו מהל' שגגות א"כ הן לו יהי דשוגג אברהם אבינו עליו השלום כיון דהוא לא אכל פטור. ותו דא"כ חטאת בעי לאקרובי ויצחק עולה. ואם כנים הדברי' דאברה' אבינו עליו השלום שגג אפשר לפרש הכתוב באופן זה דרבותינו זכרונם לברכה דרשו ארץ המוריה שממנה הוראה יוצאה לעולם ויש לדקדק למה השמיענו הכתו' פה שמשם הוראה יוצאה והשת' מאי נ"מ. אמנם אם אמרינן דאברהם שגג א"ש דאמר ה' קח נא את בנך את יחידך ולא תסבור שהוא משום ששגית בהוראה והתרת בשר בחלב לא היא דכהן המשיח לא מייתי קרבן אם הורה ועשו על פיו דההוראה היא לסנהדרין דוקא וזה רמז לו ולך אל ארץ המוריה שמשם הוראה יוצאה כלו' דוקא סנהדרין הוא שאם הורו ועשו על פיהם חייבין קרבן ואתה לא כן. ועוד והעלהו שם לעולה ומזה תשכיל שאינו בעד שגגת הוראה דא"כ הי"ל להיות חטאת:

ובזה אפ' לפרש פסוק האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי ורבותינו זכרונם לברכה דרשוהו באברהם ויצחק בב"ר פ' נ"ה לפי דרכנו אפשר דהנה אברהם אתמוהי קמתמא האתן בכורי פשעי כלומר וכי אפשר דיצחק הוא בשביל ששגגתי והלא אם שגגתי הי"ל להיות חטאת וז"ש פרי בטני חטאת נפשי היה לו להיות חטאת:

וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, יְהוָה יִרְאֶה, אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם, בְּהַר יְהוָה יֵרָאֶה.

פירש הרב החסיד מהר"ר יעקב מולכו זלה"ה במ"ש ילקוט חדש ערך יצחק בלי ו' דהעקידה היתה ביום הכפורים ותנן לשון של זהורית חציו היה קושר בסלע וחציו בין קרניו של שעיר והיה מלבין חציו שבסלע ע"ש אם יהיו חטאכם כשנים כשלג ילבינו וזה התפלל אברהם אשר יאמר היום דהוא יה"כ שהיה מתפלל כה"ג לכפר עונות ישראל אנא ה' כפר נא וכו' יהי רצון בהר ה' יראה שיראה בלשון הקשור בסלע שילבין לאות שנתקבלה תפלתו עכ"ד:

ויראה הכפל במ"ש הגאון החסיד מהר"ר אלעזר מקראקא ז"ל בספר מעשה רוקח מסכת יומא דהעקידה היה בזמן תמיד של שחר והקרבת האיל היה בזמן תמיד של בין הערביים והאריך בזה לתת טעם לכמה ענינים ע"ש וז"ש ויקרא שם המקום ההוא ה' יראה דהיינו שיראה הקרבת האיל שהיתה בו נפש יצחק הנוקבית כמשז"ל. אשר יאמר היום כל ענין העקידה ואמירת המלאך שהיה בשחר בהר ה' יראה. דבין בתמיד של שחר בין בתמיד של בין הערביים יזכר זכות זה:

ואפשר דמשו"ה אמרו פ"ק דברכות ליזהר בתפלת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה משום דהקרבת האיל שבו נפש יצחק היתה בזמן תמיד של בין הערביים דכנגדו היא תפלת המנחה ואז היה מעשה בפועל:

א"נ אפשר הכפל במ"ש בתנחומא שלא האמין אברהם אבינו עליו השלום את המלאך בעקידה עד שנגלה ה' בעצמו והטעם שמעתי דכתב בס' העיקרים שכשה' אומר מפיו דבר אחד אין להאמין במלאך והיינו טעמ' דאנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו' והיינו טעמ' שנענש עדו ששמע לנביא שא"ל הפך מה שא"ל ה' בעצמו. וזה אפשר שהוא הרמז ה' יראה ענין העקידה וההקרבה של איל. אשר יאמר היום שלא שמעתי לקול המלאך בהר ה' יראה. וזה שמעתי בשם הרב תנא מהר"י רוזאניס ז"ל שז"ש בי נשבעתי נאם ה' יען אשר עשית וכו' והתברכו בזרעך עקב אשר שמעת בקולי כלומר יהיה לך תוספת שכר מלבד גוף המצוה בעבור אשר לא נתרצית למלאך עד אשר שמעת בקולי ממש עכ"ד. וזה אפשר שהוא ט' דלכל אם אמר נביא לעבור על מצוה א' לשעה שמע חוץ מע"ז כי ע"ז שמענו מפי הגבורה ובזה אין לשמוע לאחר כלל ועמ"ש הר"מ ה' יסודי התורה פ"ח ופ"ט ודוק:

וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם, אֶת-אֲבִימֶלֶךְ, עַל-אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם, אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ.

אפשר במ"ש הריב"ש בתשו סי' תל"א ששאלוהו מה בין הוכחה לתוכחה והשיב דתוכחה שמוכיח לחברו על מעשיו והוכחה כשיש מחלקת בין שנים יבא הכתוב הג' ויכריע כמו שאמר יעקב אבינו עליו השלום ללבן ויוכיחו בין שנינו עיין שם באורך. והשתא א"ש דכאן היו חולקים עבדי אבימלך עם עבדי אברהם אבינו עליו השלום על הבאר ואברהם אבינו עליו השלום הוכיח ובירר והכריע שהדין עם עבדיו. ובענותנותו של אאבינו עליו השלום לא עשה תוכחה לאבימלך אלא בדרך הוכחה לברר האמ' עם מי ונתברר שהדין עם עבדיו והאמת אתם:

הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה, דָּבָר; לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ, כָּעֵת חַיָּה--וּלְשָׂרָה בֵן.

אפשר במ"ש בלקוטי תורה לגורי האר"י זצ"ל דשרה גלגול חוה שהיה צריך לקרותה חיה והחטא גרם שנקראת חוה ושרה תקנה ולכן שרי ביו"ד עכ"ד ובילקוט חדש מביא משם הזוהר דיצחק גלגול חוה לתקן. וז"ש כעת חיה פירוש כעת הזאת חיה כלומר נתקנה חוה וראויה ליקרא חיה. והנשאר לתקן ולשרה בן הוא יצחק ישלי' תקון חוה. ושם כתב בסגנון אחר עיין בו. ואפשר דהיא הנשמה נוקבית שהיתה בו ביצחק עד העקדה ונכנסה באיל ונשחט ונשרף להשלים תקון חוה. וז"ש צחק עשה לי אלהים כל השומע יצחק לי והנה כתוב שם בלקוטי תורה צחק צק ג"י צלע לתקן חוה וח' ימי מילה לתקן אדם הראשון ע"ש ואפשר צחק הח' לרמוז חוה והיא צ"ק גימט' צל"ע עשה לי אלהים להשלים תקוני שאני תקנתי יוד של חיה ולכן היא בראש יצחק וז"ש כל השומע יצחק לי ודוק היטב:

וַיַּעַן אַבְרָהָם, וַיֹּאמַר: הִנֵּה-נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל-אֲדֹנָי, וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר.

פירש הרב כלי יקר זלה"ה דפי' הואלתי התחלתי שהקב"ה ישב בדין על סדום והתחיל אברהם אבינו עליו השלום כדין מתחילין מן הצד בדיני נפשות ע"ש הנה נא הואלתי התחלתי לדבר כי אנכי עפר ואפר, ומתחילין מן הצד עכ"ד ויש לדקדק כפי פירושו דהו"ל לומר זה תחילת דיבר כשאמר האף תספה צדיק עם רשע שם בראשית מאמר הול"ל הנה נא הואלתי וכו'. אמנם אפשר דבדיני נפשות קי"ל המלמד חובה חוזר ומלמד זכות. והנה אאבינו עליו השלום בתחילה אמר אולי יש חמשים צדיקים ועתה רוצה לבקש על פחות ופוחת והולך עד עשרה. ולכן הקדים אאבינו עליו השלום לומר דאין להאשימו אם חוזר ומלמד זכות כיון דכבר גזר אומר אולי יש נ' צדיקים ומשמע דפחות לא. לז"א הנה נא הואלתי לדבר אל אדני כלו' הנה התחלתי לדבר ואנכי עפר והטע' דבד"נ מתחילין מן הצד ומהשת' אין לתמוה אם אני חוזר ומלמד זכות דבד"נ המלמד חובה חוזר ומלמד זכות באופן שדיבור הנה נא הואלתי לתת טעם להחזרתו לפחות לפי שהוא ד"נ ולזה התחיל מן הצד וכן יכול לחזור וללמד זכות:

וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל-נַפְשֶׁךָ--אַל-תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ, וְאַל-תַּעֲמֹד בְּכָל-הַכִּכָּר: הָהָרָה הִמָּלֵט, פֶּן-תִּסָּפֶה

הרב כלי יקר פירש אל תביט אחריך שלא יאסוף הממון להניח ליורשיו וימנע מצדקה וכיוצ' יגע להעשיר ויוציא ימיו ושנותיו בזה ועל דרך זה פירש אל תפאר אחריך ע"ש באורך. ואפשר להמשיך כל פסוק זה בתוכחות מוסר והם דבר ה' והוא רמז הפסוק ויאמר אמירה רכה המלט על נפשך כל מעיינך יהיה להמלט מחטא ומעבירה על נפשך לתקן נפשך וזמנך תוציא לתקן ולהשלים נפשך וכן ממוניך לעשות צדקה וחסד אל תביט אחריך להשאיר ממון עצום ליורשיך כמו שפי' הרב הנז'. ואל תעמוד בכל הככר שהם רמז על עניני העה"ז הנראים כמישור כמו שתרג' התרגום כי היצה"ר עושה הכל מישור הם התאוות הגופניות. הככר גימט' מרה כי מרה תהיה באחרונה מן המישור הזה. ההרה המלט שיזכור יום המיתה וסופו ליקבר בעוד קברת ארץ ובזה ימלט מהיצר הרע. א"נ ההרה רמז להר ה' הוא ג"ע וכבר נודע מי יעלה בהר ה' נקי כפים ובר לבב וכו'. ואמרו אל תעמוד בכל הככר הזה המישור הזה כלומר העה"ז הכונה דכל עניני העה"ז אף הנצרכים לחיותו יהיו דרך עראי ולא קבע וזהו ואל תעמוד. ההרה המלט אפשר דרמז מ"ש הרב הנז' בספר עוללות אפרים סי' נ"ה דכשם שבעלית ההר מעכבין ממון בגדים רבים ורבוי אכילה כן לעלות בהר ה' עה"ב מעכבין ממון שמלות אכילה וזהו כמש"א כבד יכבדו וכו' ע"ש וזהו ההרה המלט חשוב בדעתך ההרה המלט והדברים המעכבי' עלית ההר הן הן המעכבים לעלות בהר ה' ודוק:

וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה בָאֹהֶל

כ"כ רבינו בעל הטורים בפרפראותיו. וכתב בפירוש עטור בכורים דאינו מתישב ומצא נסחא בגי' אמרו אליו איו ובזה ניחא ואע"ג דמספרו אחד יותר על אחד אינו מדקדק עכ"ד ונראה פשוט דצ"ל אמרו אליה איו כי לשרה שאלו איו אברהם כמשז"ל ובא החשבון בדקדוק:

וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק, וְלֶךְ-לְךָ, אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.

סופי תיבות אחת רמז שגם לאברהם א"ל שישחט כמשז"ל בילקוט האזינו את יחידך פי' נשמתך וזה רמז אחת שהיא נשמה כמו חביב עד לאחת ור"ל שגם לאברהם רמז שישחט כמו שאז"ל שם בפירוש והארכנו בזה בספרי הקטן ראש דוד על הסדר ע"ש באורך. א"נ רמז שנשמת יצחק היא העולה שהיא נוקבית ונכנסה באיל כידוע אבל הגוף ישאר ותכנס בו נשמה חדשה של דכורא ואז ישא אשה ויוליד ורמז לו הכל כאן בתחילה וז"ש לו את יחידך כלומר שהוא יחיד שאינו מוליד ועי"ז אשר אנכי מצוך יזכה לנשמה דדכורא ויוליד ודוק:

הַשֶּׁמֶשׁ, יָצָא עַל-הָאָרֶץ; וְלוֹט, בָּא צֹעֲרָה

אפשר לרמוז בהקדמת רבינו האר"י זצ"ל דכשיש זיווג בורח הסט"א שלא לראות בכבודו של מלך והדברים ארוכים עיין שם באורך גם ידוע מה לשאמר רשב"י רמז לזיווג וגם אמנה אחותי בת אבי ותהי לי לאשה דכשיבואו מוחין דאבא אז יש זיווג וזה רמז השמש ז"א כשיבואו לו מוחין דאבא ויהיה זיווג וזה רמוז בתיבה יצא היוד רומז לאבא שבאו מוחין דאבא ואז היה זיווג זו"ן הויה אדני גימטריה צ"א וזהו יצא על הארץ על גימטריה ק' לבנות הנוקבא בי"ס כל א' כלולה מעשר הם ק' וזהו על הארץ שהיא מ'. אז ולוט לשון ליטא קללה בא צוערה שאינו רוצה לראות בכבוד המלך והמלכה וכמו צער בנפשו ונטמן וא"ש ההי"ב:

וַיֹּאמֶר--כִּי אֶת-שֶׁבַע כְּבָשֹׂת, תִּקַּח מִיָּדִי: בַּעֲבוּר תִּהְיֶה-לִּי לְעֵדָה, כִּי חָפַרְתִּי אֶת-הַבְּאֵר הַזֹּאת

לפי פשוטו שמעתי ח"ר משם משה אגוזי ז"ל כי נודע משז"ל שאמרו כל מי שיעלה המים לקראת צאנו הבאר שלו ועלו לקראת צאנו של אברהם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ועדיין אפשר לאומר שיאמר כי אלה הצאן שביד אברהם אבינו עליו השלום יש להם סגולה מצד עצמם שהמים עולים לקראתם ואין הדבר מצד שהבאר הוא של אברהם אבינו עליו השלום. לכן כי יסכר פי דוברי שקר נתחכם אברהם אבינו עליו השלום ונתן לו במתנה שבע כבשות ואחר שיהיו של אבימלך ילכו על הבאר ולא יעלו המים לקראתם וכגון זו יק"ר סהדותא כי הבאר של אאבינו עליו השלום ובא האות שהמים יעלו לקראת אאבינו עליו השלום והוא בעצם אומרו בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת עכ"ד האיש משה הנז':

ודרך רמז אפשר לרמוז בכל הפסוקים ויאמר אבימלך רמז על הגאה שמחשיב עצמו כבן מלך והוא אומר אבי מלך דמיתי היות כאלו אבי מלך ואני יורש עצר וראוי למלכות. ועיקרו פי כסיל במאכלות ועידונים ודבר דבר דברים אסורים וזה רמז ופי כל שחושב שהפה עיקר הכל וזה עיקרו ותוקפו של הגאה הזה וז"ש ופי כל. שר צבאו. וזה הוא חשיבותו ותקפו כשר צבא שהמלך סומך עליו כן הגאה הזה משתבח שיודע לדבר זו שיחה ישים במרקחה והוא אומר פי כל שר צבאו. והגאה הלז ישלח דברו אל אברהם שהוא הנשמה כמו שדרשו במדרש הנעלם בזהר הקדוש ור"ל כי מדבר אל הצדיק כי כל מעייניו בנשמה ומקיים רמ"ח מצות כמספר אברהם ומתקן רמ"ח אברי הנשמה. וצדיק זה אבימלך זה השגיח עליו להטיב עמו ויאמר אליו אלהים עמך בכל אשר אתה עושה כי בחנתי וראיתי שאתה רצוי ומקובל לצד עילאה ומשגיח עליך לטובה בכל. ועתה השבעה וכו' כלומר אני רוצה לחזור בתשובה כמשז"ל בכמה מקומות אין ועתה אלא תשובה אך אבקשה את שאהבה נפשי השבעה לי אם תשקור לי ולניני ולנכדי כלומר בכל גלגולי פעמים שלש עם גבר על דרך שכתב רבינו האר"י זצ"ל דצדיק בן צדיק פי' שגלגול אחר היה צדיק דגלגול א' הוא כאב וגלגול שני הוא כבן. וכאן יש לרמוז דאבימלך שאל מהצדיק שיהיה לו מליץ טוב מעיר לעזור לו ולגלגול ב' וג' שיבא וזהו לניני ולנכדי. כחסד אשר עשיתי עמך בגלגול זה תעשה עמדי ועם הארץ אשר גרתה בה דהיינו החומר. ויאמר אברהם אנכי אשבע כלומר אם תעשה כאשר דברת לשוב בתשובה אשבע לעזרך בב"ד של מעלה לפי מסת ידי. והוכיח אברהם את אבימלך כיון שכבר קבל לעשות תשובה התחיל הצדיק מיודעו להוכיחו על אודות באר המים היא התורה באר מים חיים אשר ביטל כי הוציא זמנו לריק במשתאות ושחוק ודברים האסורים אשר אבריו לקחם לעבדים והרגילם בתענוגי הבלי העה"ז וביטל התורה והמצות וז"ש על אודות באר המים אשר גזלו עבדי אבימלך כלומר התורה והעבודה אשר גזלו ונהנו בחיים שהשפיעם הבורא ית' לבהלה ולבטלה. ויאמר אבימלך לא ידעתי כלומר הכל בבלי דעת דאין אדם חוטא אא"כ נכנסה בו רוח שטות. וגם אתה הצדיק לא הגדת לי והוכחתני כיום הזה. והצדיק אומר וגם אנכי לא שמעתי פי' לא הבנתי שאתה רוצה בתשובה בלתי היום ועד האידנא קיימי' בנפשאי כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע. ויקח צאן ובקר ויתן לאבימלך. צאן אלו ישראל רמז לו שצריך להחזיק עצמו ישראל ובקר שהוא רמז למלכות כמו שתרגם אנקלוס חמאת בקר ביזת מלכיהון הבטיחו שאם ישמור התורה יזכה קצת למלכות. על פי מדותיו שהיה מתגאה וקורא לו אבימלך ויכרתו שניהם ברית שיחזור בתשובה והוא יליץ טוב עליו. ויצב אברהם את שבע כבשות הצאן רמז לו שעיקר הכל שיהיה עניו ככבשה כמו שאמר בילקוט נח ע"פ ויטע כרם ובכל שבע עשיריות שניו ע' שנה לא יזוז מהענוה ופירש בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת כלומר אם תקבל עליך להיות עניו יהיה לעדות שזכיתי עמך ואני סיבה שתעמיק בתורה ומצות ויהיה נקרא על שמי כי חפרתי את הבאר הזאת באר מים חיים היא התורה:

וע"ד האמת אפשר כי נודע דחפירת הבארות של אברהם ויצחק אבינו עליו השלום רמז לתיקון מלכותא קדישא ואפשר דגדלו מעשיו של אאבינו עליו השלום שכבש ז"ת דקליפה וזה רמז להציב שבע כבשות לבדם ורצה שאבימלך עצמו יודה בזה בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת ותקנתי המלכות שמים דוק והארך ומיהו אמרו רבותינו זכרונם לברכה דנמשכו כמה רעות מנתינת ז' כבשות אלו דהי"ל לאברהם ליקח מאבימלך ז' כבשות והיה צודק טפי לפי הרמז וא"ש ההי"ב:

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-הַמָּקוֹם--מֵרָחֹק

אמרו בזהר הקדוש דף ק"ך ע"א מרחוק דא יעקוב וכו' דהא כד אתא יעקב מית הוה אברהם וכו' ע"ש וכתב רבינו האר"י זצ"ל בשער מאמרי רשב"י וז"ל אין הדבר כפשוטו דהרי בן ט"ו שנים היה יעקב כשמת אברהם כמשז"ל על ויזד יעקב נזיד תבשיל של עדשים לאבלות יצחק על פטירת אברהם אבל הכונה כאשר נתגלה גדולת יעקב בעולם שהוא בצאתו מבאר שבע דכתיב ויקח מאבני המקום אז כבר אברהם מית וכו' ע"ש באורך וכתב שם המסדר הרב מהר"ש ויטאל בן רבינו מהרח"ו וכרם לה"ה וז"ל אמר שמואל ק"ל פורתא כי נראה מדברי רבותינו זכרונם לברכה בב"ר פ' ס"ג כי ביום שנכנס למצות דהוא בן י"ג אז מת אברהם וכמש"כ כי טוב חסדך מחיים שחמש שנים מנע הקב"ה מאברהם וכ"נ פ' שמות פ"א והרב אמר שהיה בן ט"ו שנים יעקב וצ"ע עכ"ל ותימה על תמיהתו דמקרא מלא כתוב בתורה דאברהם בן ק' כשנולד יצחק ובן ששים שנה יצחק כשנולד יעקב ואאבינו עליו השלום חי קע"ה שנים א"כ יעקב הי"ל ט"ו שנים כשנסתלק אברהם אבינו עליו השלום. וזה מבואר בכתובים מ"ש ב"ר פ' ס"ג אין ראיה כלל דשם אמרו דעשו בן י"ג היה הולך לבית ע"ז. וי"ל דלא עבר עבירות עד שנפטר אאבינו עליו השלום ואז היה בן ט"ו שנה וכל זה פשוט ומבואר. והרב ז"ל שהביא ראיה מויזד יעקב ודברי רבותינו זכרונם לברכה ולא הביא מהכתוב עצמו. אפשר שהוא לקצר ולא לבא חשבון ודוק:

וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, יְהוָה יִרְאֶה, אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם, בְּהַר יְהוָה יֵרָאֶה

אפשר בחקירה שחקר עיר וקדיש מהר"ם קורדבירו זצ"ל דעשרת ימי תשובה ויה"כ היו צריכים להיות בחדש אלול כי כך היא המדה וכאשר אנשי מעשה יתענו יום הששי בשבת לכפר על כל אשר חטאו בשבוע. וביום ערב ר"ח לכפר על החדש. וככה יעשה בסוף השנה ואני הדל תירצתי על פי מאמרם ז"ל שהקב"ה נתן לישראל בכל חדש יום טוב. ניסן פסח. אייר פסח שני. סיון שבועות. והיה צריך להיות ראש השנה בתמוז:

יום הכפורים באב. סוכות באלול. ולפי שנעשה העגל נתבטלו המועדים. וברוב רחמיו יתב' החזירם בתשרי. ר"ה יה"כ סוכות ומועד לתשרי עצמו שמיני חג עצרת. ובהא מתרצתא חקירת הרמ"ק דכדבריו כן הוא דכפור היה בחדש אב וסוכות באלול. רק שמסיבת חטא העגל כמעט שאבדנו המועדים הנז' לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד והחזירם בתשרי. ויען שאין הדין נותן לכפר על שנה שעברה גברו חסדיו להשפיע בעשרת ימי תשובה מי"ס דבינה כמו שאמר הרמ"ק עצמו בפירוש סדר עבודה ובהגלות נגלות שפע י"מים מבינה אהני לכפר על שנה שעברה וכמו שהארכנו בעניותנו במ"א בס"ד. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה במדרש הביאו בס' עיר דוד סי' תקמ"א בשעת העקידה בקש אברהם אבינו עליו השלום רבש"ע תן לבני עשרת ימי תשובה וביארנו בעניותנו ע"פ האמור דיען חטאו בעגל ונתבטלו המועדים לא היה מן הדין כי בתשרי יחזרו המועדים ומה גם עשרת ימי תשובה ויה"כ דלא שייכי בתחיל' השנה ולכן בקש אברהם אבינו עליו השלום לתת לבניו עשרת ימי תשובה והשפי"ע בצחצחות מן ש"כ דאלימי לכפר עונות. וזה רמז אשר יאמר היום כי אמרו ז"ל שהעקידה נעשית יום כפור בשעת מנחה וז"ש ה' יראה העקידה ושחיטת האיל לעולה אשר רמז לבינה יאמר היום ישתבח שיהיה יום הכפורים באמצעות שפע בינה בהר ה' בית המקדש יראה בסדר עבודת היום ובדרושים הארכתי בעניותי בס"ד:

ורבותינו זכרונם לברכה אמרו ויקרא שם המקום ה' יראה דאברהם אבינו עליו השלום קראו יראה ושם בן נח קראו שלם כדכתיב ומלכי צדק מלך שלם וכתבו התוס' ריש פ"ב דתעניות דלכך לא נכתבה יוד בירושלם כדי שיהא ניכר שלם ע"ש. ברם אכתי לא שמיע לן אמאי ירושלם אעיקרא נקראת ביו"ד. ואפשר במ"ש הרב יפ"ת בב"ר על פסוק זה דשם קרא שלם לשלמות העה"ז. ודאברהם אבינו עליו השלום קראה יראה לשלמות העה"ב ע"ש וכתב הרב מהר"ם אלשיך שנקרא הר המוריה דזוכה לעה"ז ולעה"ב הרמוזים באותיות י"ה ע"ש ואפשר שלכך בשלם נק' יוד לרמוז לעה"ב ג"כ ונעלמת כי עוה"ב נעלם. א"נ רמז לירושלים של מעלה המכוונת לזו והיא נעלמת ודוק הטב:

וְאֶקְחָה פַת-לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם, אַחַר תַּעֲבֹרוּ--כִּי-עַל-כֵּן עֲבַרְתֶּם, עַל-עַבְדְּכֶם; וַיֹּאמְרוּ, כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ.

כתב רבינו בעל הטורים בפרפראותיו מכאן רמז שבעה"ב בוצע. שמעתי מפי השר המרומם הרב ר' משה קאן מידי עוברי בעיר מגנצא ש' תקט"ו שפי' במשז"ל ולחם לא הביא שפירסה נדה וקשה שהם נדמו אליו כערביים ואם אברהם אבינו עליו השלום אוכל חולין בטהרה אמאי לא הביא להם שכל אדם אינו נזהר בזה וק"ו הערביים אלא מוכרח שבעה"ב בוצע ואם היה מביא לחם היה צריך לבצוע והוא אינו יכול. ולומר להם שהלחם אינו טהור אך הם יאכלו בלחמו הוא מזלזל בכבודם ולכן לא הביא לחם והשתא א"ש דמאמר ואקחה פת לחם עיקרו לומר שהוא בוצע וירא כי לא יכול ולכך לא הביא לחם והוא עומד עליהם דכיון דליכא פת הוא אכילת עראי וא"צ לישב כלל ודו"ק:

וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם--מְצַחֵק

בזהר אמרו ר"ש אמר תשבחתא דשרה איהו בגין דחמאת ליה דקמצחק לע"ז ושמעתי מקשים דבתוספתא פ"ו דסוטה אמרו משם רשב"י להפך דח"ו שבביתו של אברהם היה כך. ועיין במס' ר"ה דף י"ח וב"י א"ח סי' תקמ"ט ורש"י יחזקאל ל"ג והרמב"ן העתיק בשם ר"ש בן אלעזר. ואין לומר דהזהר איירי לעת"ל דא"כ אמאי בתוספת' דריש ליה מצחק על ירושה ודוק. [ובב"ר פ' ג"ן אמרו דרשב"י דורש על הירושה ולא כרבי עקיבא שדורש על ע"ז ע"ש]:

וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם.

מאד קשה לפי הפשט שהי"ל לכתוב בחום היום בעת החום של יום ושמעתי עליו דרש נאה כחום היום הגדול והנורא דכתיב הנה היום בא בוער כתנור ולכך אמר המורה הוציא חמה מנרתיקה. נימוקי רבינו ישעיה הראשון ז"ל:

יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם; וְהִשָּׁעֲנוּ, תַּחַת הָעֵץ.

פירש המורה כסבור ערביי' וכו' ותימה שערביים לא היו אלא בני ישמעאל כמו שנאמר משא בערב ארחות דדנים וכו' ואמרו ז"ל אל תקרי דדנים אלא דודים והוא ישמעאל ונ"ל לפי הפשט שלא היה אז זמן שכיבה שהרי באו בחצי היום כדכתיב כחום היום בעבור זה הקדים רחיצה ללינה וכך אמר להם רחצו רגליכם בעבור עייפות הדרך נמוקי רבינו ישעיה ז"ל ובס' בית הלל ור' סי' ר' פירש יקח נא מעט מים ורחצו רגלכם מפני שהאבק חוצץ לטבילה ומשו"ה ציום לרחוץ מהאבק שרצונו שיטבלו וז"ש והשענו תחת העץ כמו שפירשו בזהר:

וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה בָאֹהֶל.

נקוד על איו ותניא ר' ישמעאל אומר כל מקום שהכתב וכו' ותימה דאפי' כתב רבה שנקוד ל' היינו דורשין איו ובפ' השוכר מקשה תלמודא והאמר שמואל אין שואלין בש' אשה ותירץ על ידי בעלה שאני ומיהו קשה דבפ' עשרה יוחסין אמרו דאפ' ע"י בעלה לא. נימוקי רבינו ישעיה. והנה רבינו בחיי תירץ על אשר לא ננקד הל' לבד שיש זקף קטון באות הל' והיה מתערב עם הנקודה ולכך נקוד איו ולא הלמ"ד עכ"ד ושמעתי מקשים דבס"ת לא יש טעמים. והנקוד בס"ת וא"כ מהס"ת נודע שהוא נקוד הל'. ובאמת שהוא קשה אעפ"י שיש לישב קצת. ובס' מנחה בלולה הביא תירוץ הנז' משם אחד מאשכנזים וכתב שהשיב לו דאין בו ריח וטעם ונעלם ממנו שהם דברי רבינו בחיי ז"ל. ועמ"ש הרב נמקי יוסף שם פ' הפועלים, ומה שכתבנו בעניותנו בספרי הקטן שער יוסף דף צ"ו. ומאי דקשיא ליה לרבינו ישעיה ז"ל מפ' עשרה יוחסין התוס' פריקו לה ע"ש:

וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב, וּבֶן-הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּתֵּן, לִפְנֵיהֶם; וְהוּא-עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ, וַיֹּאכֵלוּ.

אמר המורה ולחם לא הביא שפירסה נדה וא"ת והכתיב לקמן חדל להיות לשרה ארח כנשים ומן הבשורה שבשרו המלאכים פירסה נדה י"ל דאין מוקדם ומאוחר בתורה אבל זהו תימה דאמרינן נדה קוצה לה חלה הגהה ור' צדקיה בר' אברהם מצא לחכמי צרפת שתירצו הא דאמר נדה קוצה לה חלה בחלת האור ולכך לא הביאה הלחם שאברהם אוכל חולין בטהרה נימוקי רבינו ישעיה ז"ל. ומ"ש רבינו צדקיה (הוא הרב שבלי הלקט) פשוט וכ"כ הרמב"ם פ"ה דבכורים:

וַיֹּאמֶר, שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה-בֵן, לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ; וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל, וְהוּא אַחֲרָיו.

היכן מצינו ששב המלאך כמו שהבטיחו י"ל שקיים הבטחתו בהר המוריה כשעקד אותו שנאמר ויקרא אליו מלאך מן השמים אל תשלח ידך אל הנער מלמד שהיה הנער צריך חיות. בשם ר' אברהם הכהן. הגהה. נמוקי רבינו ישעיה ז"ל. ויומתק זה לפי דרך המפרשי' שבלידת יצחק באה לו נשמה מסטרא דנוקבא ובעקידה בזכות אברה' באה לו נשמה מסטרא דדכורא וז"ש שוב אשוב אליך דייקא כלומר שתבא לו נשמה דדכורא וזהו אליך מסטרא דילך וזה יהיה לעתיד הרבה אך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך מסטרהא עכ"ד המפרשים ולפי הנז' הנה מה טוב דהמלאך שב בעקידה והוא אומר שוב אשוב שתי פעמים בבת אחת שבעקידה קראו שתי פעמים וע"ז אמר שוב אשוב ואז יהיה אליך כי כמוך מסטרא דילך וז"ש כי ברך אברכך ברכה לאב ברכה לבן והרבה ארבה את זרעך שיצחק יוליד ודוק:

זֶה מנימוקי רַבֵּינוּ יְשַׁעְיָה הָרִאשׁוֹן זלה"ה.

וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה, אָבִינוּ זָקֵן; וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ, כְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ.

פירש המורה סבורות וכו' ותימה והרי צוער לא נחרבה כדכתיב אמלטה נא שמה וכו' וכתיב הנה נשאתי פניך וכו' אלמא שלא נחרבה והיאך סברו שכל העולם נחרב וי"ל שלא היו רואות שום עובר ושב כי כל בני צוער בראותם סדום ועמורה נחרבים היו מתפחדי' לצאת מביתם ואמרו ודאי כל העולם נחרב. הגה ור' צדקיה בר אברהם מצא לרבותנו הצרפתים תירוץ אחר לפי שלא היו מקבלין אותן שהיו אומרים סדומיות היו לכך אמרו ואיש אין בארץ לבא עלינו נימוקי רבינו ישעיה ז"ל. ולי ההדיוט תירוץ רבינו צדקיה הלז אינו נכון דבשביל שהם בספק אם יכולות להנשא ישכבו את אביהן דכל העולם חוץ מסדום היו גדורים בעריות ואם ידעו שהגזרה לא היתה אלא בסדום ובנותיה ויש עיר או עיירות שאנשיהם ונשיהם קיימין ודאי לא עשו כך ורבותינו זכרונם לברכה אמרו שהם לא כיונו לעבירה אלא למצוה. ועדיה בצד שהמואביו' לא נאסרו וגם משם יצא שרש המלכי' האדירי' דוד ושלמה ע"ה ושלשלת גדולה עד המשיח ומוכרח שסברו שכל העול' נחרב והעול' כלה ולכך למצוה נחשב להן והעיקר כדברי רבינו ישעיה זלה"ה. ועיין באגדתא דבראשית בסוף ס' שתי ידות להרמד"ל ז"ל:

וַיֹּסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו, וַיֹּאמַר, אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, אַרְבָּעִים

אולי ימצאון שם מ' פירש המורה ימלטו ד' כרכים וכו' ותימה דאם כן מאי רבותא היה מוסיף ושואל הרי גם באחרונה יש עשרה לכרך ונ"ל שעל כלן היה שואל באחרונ' והיה הולך ופוחת עד עשרה. נמוקי רבינו ישעיה ז"ל ועיין בתשובות הגאון מהריק"ו שרש ק"ע הפליא עצה בדקדוק הני קראי ע"ש:

וַיֹּאמֶר, שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה-בֵן, לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ; וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל, וְהוּא אַחֲרָיו.

פירש המורה לשנה הבאה ופסח היה ולפסח הבא נולד יצחק ותימה דפ"ק דר"ה אמרי' בפסח נולד יצחק מנ"ל ושקיל וטרי ומוכח דחג תשרי היה ועוד פירש לשנה הבאה ומקרא מסייעו אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת והתם פ"ק דר"ה מוכח דבשנה אחת היה הבשורה והלידה. נמוקי רבינו ישעיה ז"ל:

אֵרְדָה-נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה; וְאִם-לֹא, אֵדָעָה

תרגם אנקלוס יפה פשוטו וכך פתרון התרגו' הכי קבלתהון דעלת לקדמי עבדו אעבד עמהון גמירא אם תייבין כלומר אעפ"י שקבלת' ורשעם לפני אעשה עמם כליה מעונות' אם ישובו לכך תרגם עמהון ולא תרגם מנהון ואם לא ישובו והם ברשעם אתפרעא אתפרע מהם:

וה' המטיר על סדום פירש המורה הוא ובית דינו ותימה והכתיב וה' שמים עשה שאין לומר נמלך בב"ד שהרי לא נבראו מלאכים עד יום ב' ושמעתי טעם בדבר נמלך עם נפשו של יעקב שהיתה חקוקה לפניו בכסא הכבוד מיום שנברא העול' וסימניך שיש מבראשית עד ויכלו ל' ווין התחל' הפסוקים ול' ווין עם ב' מתיבת בראשית שהיא התחלת פסוק גימטריה יעקב. נמוקי רבינו ישעיה ז"ל. ועל דרך האמת אין כאן שאלה והדברים נוחים:

וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶת-קוֹל הַנַּעַר, וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל-הָגָר מִן-הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר לָהּ מַה-לָּךְ הָגָר; אַל-תִּירְאִי, כִּי-שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל-קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא-שָׁם

פירש המורה לפי מעשים וכו' וקשה דידיה אדידיה דהכא אמר שהוא צדיק ולעיל אמר מצחק ע"ז ג"ע ש"ד אלמ' רשע היה באות' שעה וכמו כן פי' על אודות בנו שיצא לתרבות רעה ולי נרא' מצחק מריב עמו על הירוש' ומתשובת שרה אנו למדין כן שאמרה כי לא יירש הגהה ר' צדקיה ברבי אברה' תירץ קושיא זו הכי כיון דחלה נמחלו עונותיו כדאמרינן פ' אין בין המודר וישמעאל היה חולה שהכניסה בו שרה עין הרע ושני הפירושים בין מה שפי' רש"י בין מה שפירש רבינו ישעיה מצא בתוספתא. נמוקי רי"ד ז"ל. ומה שהק' רבינו ישעיה על רש"י הא פריק לה הרא"ם שפיר:

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר - רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' יובל איבגי שליט''א
פני דוד - על התורה

פנים לתורה רמזים פירושים הערות על התורה כסדר הפרשיות
מרן החיד''א - רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן