ברכת הלבנה

תוכן עניינים

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד.
--------

"אמר רבי יוחנן:
כל המברך על החודש בזמנו, כאילו מקבל פני שכינה"
(מסכת סנהדרין מב ע"א)

בתחילת כל חודש, שהלבנה שבה ומתחדשת, תיקנו חז"ל לברך "ברכת הלבנה" - ברכת שבח והודיה לה' על חידוש הלבנה.

מעלה מיוחדת יש לברכת הלבנה, כמו שאמר רבי יוחנן: "כל המברך על החודש בזמנו, כאילו מקבל פני שכינה". ואמר רבי ישמעאל: "אלמלי זכו בני ישראל, אלא להקביל פני אביהם שבשמים פעם אחת בחודש - דיים". אמר אביי, הואיל ובברכת הלבנה מקבלים פני שכינה - צריך לברכה מעומד, מפני כבוד השכינה שמקבל. (מסכת סנהדרין מב ע"א ורש"י) וכן ראוי לברכה בבגדים נאים, וברוב עם - כמו שיוצאים לקבל את פני המלך.

נתבונן מעט ונראה - מהי התחדשות זו שמתחדשת הלבנה, כיצד היא מתרחשת, ומה היא מסמלת.

שני מלכים בכתר אחד?!

לפני למעלה מ-5,770 שנה, ביום הרביעי לבריאת העולם, תלה הקב"ה ברקיע את המאורות - השמש, הירח, וכל צבא השמים, ככתוב (בראשית פרק א פסוקים יד-יט):

"וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה, וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים: וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן: וַיַּעַשׂ אֱלֹקִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים, אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים: וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹקִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ: וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחשֶׁךְ, וַיַּרְא אֱלֹקִים כִּי טוֹב: וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי".

בפסוקים אלו רמוזה התרחשות משמעותית שהתרחשה בעת שברא הקב"ה את המאורות. לשון הפסוק מרמזת על כך, שהרי הפסוק מתחיל: "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים", משמע ששני המאורות, גם השמש וגם הירח, היו גדולים, וממשיך: "אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה". לפתע מכנה הפסוק את הירח - "המאור הקטן". מה השתנה?

אלא כך אמרו חז"ל:

תחילה נבראו השמש והירח כשהם שווים בגודלם, במראם ובעוצמתם, כמו שנאמר: "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים". ואולם הדבר גרם שתהיה תחרות ביניהם - זה אומר לזה אני גדול ממך, וזה אומר לזה אני גדול ממך. (פרקי דרבי אליעזר פרק ה)

באה הלבנה לפני הקב"ה וקטרגה על השמש, אמרה: רבונו של עולם, למה זה בראת את העולם באות בי"ת [שהתורה מתחילה ב"בראשית ברא..."]? אמר לה: כנגד שני עולמות, עולם הזה ועולם הבא. אמרה הלבנה: רבונו של עולם, איזה עולם גדול מחברו, העולם הזה או העולם הבא? אמר לה: העולם הבא גדול מהעולם הזה. אמרה לפניו: רבונו של עולם, הלוא בראת שני עולמות - העולם הבא גדול מן העולם הזה, ובראת שמים וארץ - שמים גדולים מן הארץ, ובראת אש ומים - המים גדולים מן האש [שהם מכבים אותה], בראת שמש וירח - צריך שיהיה אחד גדול מחברו! "אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד"! אמר הקב"ה: גלוי וידוע לפני, כי בדעתך שאגדיל אותך ואמעיט את השמש, הואיל וקטרגת עליה, לכי ומעטי את עצמך - ויהיה אורך אחד משישים מאור החמה! מיד אמרה לפניו: רבונו של עולם, על דבר אחד שאמרתי לפניך, נענשתי כל כך? אמר לה: עתיד אני להחזיר את אורך כאור החמה! שנאמר (ישעיה ל כו): "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה". עדיין לא נחה דעתה, אמרה: ואור החמה - מה תהא עליה? אמר לה: עדיין את מקטרגת עליה?! חיי, שיהא אורה שבעתים! כמו שנאמר: "וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים". (אוצר המדרשים)

ניחמה הלבנה על טעותה, ואמרה לפניו: רבונו של עולם, חטאתי, מחול לי! אמר לה: מחלתי לך. אמרה לו: במה אדע כי מחלת לי? אמר לה: לכי ומשלי [תופיעי] גם ביום וגם בלילה. אמרה לו: מהו השבח בזה, הלוא כמו הנר בצהריים שאין אורו ניכר, אף אני ביום אינני ניכרת ואינני מאירה?! אמר לה: על ידך שאת מתמעטת, ימנו בך ישראל את הימים והשנים, ועל פי זה יקבעו את המועדים! [כי בזה שהתמעטה הלבנה ובסוף החודש אינה נראית כלל, ושוב חוזרת ומתחדשת, אפשר לקבוע על פיה ראשי חודשים ומועדים, אבל אילו היתה נשארת בגודלה לא היה אפשר לקבוע ראשי חודשים על פי הילוכה.] אמרה לו: הלוא ההכרעה אם לעַבֵּר את השנה [להוסיף אדר ב'] או לא, נעשית על פי השמש, ועל פי זה גם כן נקבעים המועדים?! פייס אותה הקב"ה, שתקבל ברצון את גזירת ההקטנה, ואמר לה: הלוא גם הצדיקים נקראו קטנים: 'יעקב הקטן', 'דוד הקטן', 'שמואל הקטן', ומאחר ותכונת הקטנות תכונה טובה ומועילה שמצויה בצדיקים, אין לך מה להתרעם על קטנותך.

כיון שראה הקב"ה שעדיין לא נתיישבה דעתה, הִרְבָּה את צבאה, ונתן לה את הכוכבים שיהיו יוצאים עימה ונכנסים עימה. (מסכת חולין דף ס ע"ב. מדרש אגדה בראשית א טז)

משל למלך, שהיו לו שני שרים, האחד נתמנה להיות שליט בעיר, והשני קיבל שלטון גדול יותר, להיות שליט במדינה. אמר המלך: הואיל ומיעט הראשון את עצמו להתמנות לשליט בעיר, עלי לְרַצות אותו, ולכן גוזר אני, שבשעה שהוא יוצא, יהיה משמר של כבוד יוצא עמו, ובשעה שהוא נכנס, יהיה משמר של כבוד נכנס עמו! כך אמר הקב"ה: הואיל והלבנה מיעטה את עצמה להיות שולטת בלילה, גוזר אני עליה, בשעה שהיא יוצאת יהיו כוכבים יוצאים עימה, ובשעה שהיא נכנסת יהיו כוכבים נכנסים עימה! (ילקוט שמעוני בראשית פרק א סימן ט)

[יש לציין שבתורה - ההתייחסות לצבא השמים היא בהתאם למה שנראה מכיוון כדור הארץ, ולא בהתאם לגודלם האובייקטיבי של גופים אלו. לדוגמא: התורה מכנה דווקא את השמש והירח "המאורות הגדולים", למרות שיש כוכבים גדולים ועצומים מהם פי כמה וכמה, וזאת מפני שכלפי כדור הארץ - אלו הם המאורות המשמעותיים והגדולים ביותר (עיין אבן עזרא בראשית א טז). זאת על פי התפיסה שהאדם הוא "נזר הבריאה", ובעבורו ברא ה' את העולם כולו, ואם כן המבט הוא תמיד מנקודת הראות שלנו - "דיברה תורה כלשון בני אדם"].

התחדשות הלבנה

הנה כי כן, הלבנה התמעטה, ואין לה אור עצמי משלה כלל, כלומר הירח איננו גוף מאיר, אלא הוא רק כמו "מחזיר אור", שמקבל אור מן השמש, ומכח האור הזה הוא מאיר לעולם.

אך דווקא תכונת הַקְטָנָה זו, שאין ללבנה אור עצמי משלה - היא שמעניקה לה את תכונת ההתחדשות, בכך שהאור הנראה ממנה איננו קבוע בגודלו, אלא קָטֵן וגָדֵל, ו"נולד" בכל חודש מחדש [כמוסבר בהרחבה להלן בפרק "כי אראה שמיך"].

סימן לעם ישראל

בברכת הלבנה אנו אומרים: "וללבנה אמר שתתחדש, עטרת תפארת לעמוסי בטן [אלו עם ישראל, שמיום היוולדם הקב"ה נושאם ומעמיסם עליו], שגם הם עתידים להתחדש כמותה".

במובנים רבים דומים עם ישראל - לאותה לבנה קטנה, שאין לה כל אור עצמי משלה, אלא כל אורה בא מן השמש, ותמיד היא נמצאת בתהליך של התחדשות.

* אומר המדרש: אומות העולם זרעו של עשו, מונים את השנים לפי החמה שהיא גדולה; ואילו עם ישראל מונה לפי הלבנה שהיא קטנה. מסבירים חז"ל שאומות העולם תמיד מייחסים את כל כוחותיהם לעצמם, אבל עם ישראל יודעים ומכירים, שאין להם משלהם כלום, אלא כל אורם וכוחם ותפארתם באים מהקב"ה. (המהר"ם שי"ק פרשת פנחס)

* אומות העולם - יכולים להגיע לפסגות של הצלחה, אבל כשהם נופלים - אינם קמים עוד. נעלמים ונמחקים מן המפה. ההיסטוריה לדורותיה הוכיחה זאת: החל מהאימפריות העתיקות האדירות - המצרית, הבבלית, הפרסית, הביזנטית וכו' - שנמחו ואבדו כליל מן העולם, ועד למעצמות העל של הדורות האחרונים, כמו צרפת הנפוליאונית ורוסיה הקומוניסטית, שאף הן התמוססו והתפוררו כליל. לעומת זאת עם ישראל - ניחן בתכונת ההתחדשות. גם כאשר אורו כבה ונראה שהוא דל ומדולדל בין העמים וכמעט עבר ובטל מן העולם - הנה אורו שוב זורח ומפציע, ויש לו תקומה חדשה.

"שכן התחדשותו של הירח - סימן לישראל, שלא יכבה נרם לעולם. ועתידים הם להתחדש ולחדש כנשר נעוריהם. "החודש הזה לכם" - ההתחדשות הזו היא תקפכם ותפארתכם לעד". (התודעה)

רבן גמליאל אומר: כמו שראשי חודשים מתקדשים ומתחדשים בעולם הזה, כך יהיו ישראל מתקדשים ומתחדשים לעתיד לבוא". (פרקי דרבי אליעזר)

* אומות העולם מונים את השנים לפי החמה. שנה - מלשון לשנות ולחזור, דבר החוזר על עצמו באופן קבוע. השנה מסמלת את חוקי הטבע הקבועים, החוזרים ונשנים. כל עמי תבל - השנה היא משטר חייהם וסדר זמניהם, כפופים הם לחוקי הטבע, מבלי יכולת לחרוג מהם. ואילו עם ישראל מסדרים את זמניהם בהתבססות על חודשים לפי הלבנה. חודש הוא לשון חידוש והתחדשות. לא מה שאתה רואה עתה, עתיד להיות גם לאחר זמן, אלא צפה להתחדשות. והוא רומז לדרך הניסים והנפלאות שמחוץ לדרך הטבע, כי עם ישראל הם מעל המזל ומעל הטבע.

מלכות בית דוד נמשלה לירח

נאמר בתהילים (פט לו-לח) אודות מלכות בית דוד: "אַחַת נִשְׁבַּעְתִּי בְקָדְשִׁי, אִם לְדָוִד אֲכַזֵּב... כְּיָרֵחַ יִכּוֹן עוֹלָם, וְעֵד בַּשַּׁחַק נֶאֱמָן סֶלָה". מלכות בית דוד אף היא נמשלה לירח, שהולך ומתמעט ואחר כך חוזר ומתחדש.

רֶמֶז רָמַז הקב"ה למשה אודות מלכות בית דוד, כאשר מסר לידו את מצוות קידוש החודש: הנה ירח זה - במשך 15 יום ראשונים הולך וגדל, עד שמגיע לשיא גודלו, ובחמישה עשר יום הבאים הולך וקטן עד שאורו אינו נראה כלל. כך מלכות בית דוד: 15 דורות מאברהם אבינו ועד שלמה המלך [אברהם, יצחק, יעקב, יהודה, פֶּרֶץ, חֶצְרוֹן, רָם, עַמִּינָדָב, נַחְשׁוֹן, שַׂלְמוֹן, בֹּעַז, עוֹבֵד, יִשָׁי, דָּוִד, שלמה. (רות ד יח)], שמלכות ישראל הלכה ונבנתה והתבססה, עד שבימי שלמה המלך הגיעה לשיאה - "כיון שבא שלמה, נתמלא דיסקוס [עיגול] של לבנה", עם ישראל היה בשיא תפארתו וממלכתו, אולם לאחר מכן הלכה המלכות והתמעטה, התפצלה ונחלשה, עד אשר בדור השלושים - דורו של צדקיהו המלך [רְחַבְעָם, אֲבִיָּה, אָסָא, יְהוֹשָׁפָט, יוֹרָם, אֲחַזְיָהוּ, יוֹאָשׁ, אֲמַצְיָהוּ, עֲזַרְיָה, יוֹתָם, אָחָז, חִזְקִיָּהוּ, מְנַשֶּׁה, אָמוֹן, יֹאשִׁיָּהוּ, יְהוֹיָקִים וְאָחִיו צִדְקִיָּהוּ. (דברי הימים א ג י)], כבה אורה - צדקיהו המלך הוגלה לבבל על ידי נבוכדנצר, נחרב בית המקדש והושבתה המלכות מישראל. (שמות רבה טו)

ואולם לעתיד לבוא, כאשר יהיה "אור הלבנה כאור החמה", שוב תתחדש ותתעצם מלכות בית דוד, על ידי מלך המשיח, ולכך נוהגים לומר בברכת הלבנה: "דוד מלך ישראל חי וקיים", שמלכותו קיימת לעולם, ותתחדש ביתר שאת בבוא משיח צדקנו בקרוב. [וכתב הרמ"א (סימן תכו): ונוהגים לומר בברכת הלבנה "דוד מלך ישראל חי וקיים", שמלכותו נמשלה ללבנה ועתיד להתחדש כמותה, וכנסת ישראל תחזור להידבק בבעלה שהוא הקב"ה, דוגמת הלבנה המתחדשת עם החמה. ולכך עושים שמחות וריקודים בקידוש החודש דוגמת שמחת הנישואין. ועיין עוד במסכת ראש השנה (כה ע"א)]

הקבלת פני שכינה

הלבנה אף דוגמה לשכינה. "שכינה" פירושה: התגלות כבוד ה' בעולם, וכמו שנאמר אודות המשכן: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". והנה בעולם הזה - כבוד ה' איננו ניכר במלואו, אלא כמו הלבנה שפעמים ניכר אורה יותר ופעמים פחות. אולם לעתיד לבוא - "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה" (ישעיה ל כו), אור כבוד ה' יתגלה במלואו, שנאמר (ישעיה ס א): "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ, וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח...", ונאמר (ישעיה יא ט): "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה', כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים".

"הלבנה בחידושה דוגמא לשכינה, ועל ידי הברכה שנותנים הודאה לאביהם שבשמים שברא המאורות ליהנות מאורם, זה נחשב כהקבלת פני שכינה ופני אבינו שבשמים". (היעב"ץ)

"וקרוב לומר שמי שעבר עליו חודש ימים, ולא זכה לקדשה ולהקביל פני אביו שבשמים, הוי כנזוף מאיתו יתברך שמסתיר פניו ממנו". (עולת החודש עמוד 79)

חטאת לה'

בקורבנות שיש להביא בראש חודש, אומרת התורה (במדבר כח טו): "וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לַה', עַל עֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ". [לשון זו - "לחטאת לה'", היא לשון חריגה במקרא. תמיד בקורבנות החטאת כתוב "לחטאת" סתם. מהי ההדגשה כאן "לחטאת לה'"?]

אמרו חז"ל: "לחטאת לה'" - אמר הקב"ה: הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח! שהקב"ה יתרומם שמו - ניחם על הקטנת הלבנה, ואמר לישראל, הביאו לפני קרבן שמיעטתי לכם את הירח, לפי שאני ארך אפים, והיה לי להאריך אפי עליה! (מסכת חולין ס ע"ב. מדרש אגדה בראשית א טז)

לאור כל האמור לעיל, הרי שהקטנת הלבנה מבטאת גם את צמצום השכינה בעולם, צמצום כבוד ה' שאיננו מתגלה בכל הדרו ותפארתו, אלא נסתר ונעלם מאיתנו. וממילא גם עם ישראל - שהוא העם הנבחר, אשר מגלה את כבוד ה' בעולם, אף הוא נשפל והוקטן, וכך גם מלכות בית דוד. לכך אומר הקב"ה "הביאו כפרה עלי שמיעטתי לכם את הירח", שנכסה ונסתר כבוד ה' המתגלה בעולם.

אולם כמובן ש"הצור - תמים פעלו", וכל מה שעשה הוא לצורך תיקון העולם, שכך יבוא הוא לידי שלמותו ותיקונו הראוי לו, ובבוא העת, שוב "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה", כבוד ה' יתגלה בעולם במלואו, ועימו תרום קרנם של ישראל וקרן מלכות בית דוד.

[הרמב"ם מביא טעם נוסף למילים "לחטאת לה'", כיון שהיה חשש שמישהו ידמה בשעיר ראש חודש שהוא קרבן לירח חס ושלום, כמו שהיו עושים הגויים הקבטים במצרים, שמקריבים לירח בראשי החודשים, לכך הדגיש הכתוב: "לחטאת לה'" - שזה קרבן לכבוד ה'. ודבר זה לא שייך בקרבנות של יתר המועדים, שכן אלו הם זמנים שהתורה ייחדה אותם, וברור שהקרבנות בהם הינם לשם ה'. "אבל ראשי החודשים הירחיים אינם מקביעת התורה, והעמים היו מקריבים בהם לירח, כמו שהיו מקריבים לשמש בעת עלותו, ולפיכך יצאה מן הכלל ההגדרה בשעיר זה, ונאמר בו לה', לסלק אותם הדמיונות הקשורים באותם הלבבות החולים אשר חוליים מושרש". (תורת הרמב"ם על התורה פרשת פנחס)]

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
סדר היום בהלכה ובאגדה

כסלו התשע"ג
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן