דף הבית ספרי קודש אונליין ספר בראשית בראשית פרק ז עם טמעי המקרא

{א} שני וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ לְנֹ֔חַ בֹּֽא-אַתָּ֥ה וְכָל-בֵּֽיתְךָ֖ אֶל-הַתֵּבָ֑ה כִּי-אֹֽתְךָ֥ רָאִ֛יתִי צַדִּ֥יק לְפָנַ֖י בַּדּ֥וֹר הַזֶּֽה: {ב} מִכֹּ֣ל | הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה תִּֽקַּח-לְךָ֛ שִׁבְעָ֥ה שִׁבְעָ֖ה אִ֣ישׁ וְאִשְׁתּ֑וֹ וּמִן-הַבְּהֵמָ֡ה אֲ֠שֶׁ֠ר לֹ֣א טְהֹרָ֥ה הִ֛וא שְׁנַ֖יִם אִ֥ישׁ וְאִשְׁתּֽוֹ: {ג} גַּ֣ם מֵע֧וֹף הַשָּׁמַ֛יִם שִׁבְעָ֥ה שִׁבְעָ֖ה זָכָ֣ר וּנְקֵבָ֑ה לְחַיּ֥וֹת זֶ֖רַע עַל-פְּנֵ֥י כָל-הָאָֽרֶץ: {ד} כִּי֩ לְיָמִ֨ים ע֜וֹד שִׁבְעָ֗ה אָֽנֹכִי֙ מַמְטִ֣יר עַל-הָאָ֔רֶץ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָ֑יְלָה וּמָחִ֗יתִי אֶת-כָּל-הַיְקוּם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתִי מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה: {ה} וַיַּ֖עַשׂ נֹ֑חַ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר-צִוָּ֖הוּ יְהֹוָֽה: {ו} וְנֹ֕חַ בֶּן-שֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וְהַמַּבּ֣וּל הָיָ֔ה מַ֖יִם עַל-הָאָֽרֶץ: {ז} וַיָּ֣בֹא נֹ֗חַ וּ֠בָנָ֠יו וְאִשְׁתּ֧וֹ וּנְשֵֽׁי-בָנָ֛יו אִתּ֖וֹ אֶל-הַתֵּבָ֑ה מִפְּנֵ֖י מֵ֥י הַמַּבּֽוּל: {ח} מִן-הַבְּהֵמָה֙ הַטְּהוֹרָ֔ה וּמִ֨ן-הַבְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֵינֶ֖נָּה טְהֹרָ֑ה וּמִ֨ן-הָע֔וֹף וְכֹ֥ל אֲשֶׁר-רֹמֵ֖שׂ עַל-הָֽאֲדָמָֽה: {ט} שְׁנַ֨יִם שְׁנַ֜יִם בָּ֧אוּ אֶל-נֹ֛חַ אֶל-הַתֵּבָ֖ה זָכָ֣ר וּנְקֵבָ֑ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶת-נֹֽחַ: {י} וַיְהִ֖י לְשִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים וּמֵ֣י הַמַּבּ֔וּל הָי֖וּ עַל-הָאָֽרֶץ: {יא} בִּשְׁנַ֨ת שֵׁשׁ-מֵא֤וֹת שָׁנָה֙ לְחַיֵּי-נֹ֔חַ בַּחֹ֨דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י בְּשִׁבְעָֽה-עָשָׂ֥ר י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה נִבְקְעוּ֙ כָּל-מַעְיְנוֹת֙ תְּה֣וֹם רַבָּ֔ה וַֽאֲרֻבֹּ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם נִפְתָּֽחוּ: {יב} וַיְהִ֥י הַגֶּ֖שֶׁם עַל-הָאָ֑רֶץ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָֽיְלָה: {יג} בְּעֶ֨צֶם הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ בָּ֣א נֹ֔חַ וְשֵׁם-וְחָ֥ם וָיֶ֖פֶת בְּנֵי-נֹ֑חַ וְאֵ֣שֶׁת נֹ֗חַ וּשְׁלֹ֧שֶׁת נְשֵֽׁי-בָנָ֛יו אִתָּ֖ם אֶל-הַתֵּבָֽה: {יד} הֵ֜מָּה וְכָל-הַֽחַיָּ֣ה לְמִינָ֗הּ וְכָל-הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ וְכָל-הָרֶ֛מֶשׂ הָֽרֹמֵ֥שׂ עַל-הָאָ֖רֶץ לְמִינֵ֑הוּ וְכָל-הָע֣וֹף לְמִינֵ֔הוּ כֹּ֖ל צִפּ֥וֹר כָּל-כָּנָֽף: {טו} וַיָּבֹ֥אוּ אֶל-נֹ֖חַ אֶל-הַתֵּבָ֑ה שְׁנַ֤יִם שְׁנַ֨יִם֙ מִכָּל-הַבָּשָׂ֔ר אֲשֶׁר-בּ֖וֹ ר֥וּחַ חַיִּֽים: {טז} וְהַבָּאִ֗ים זָכָ֨ר וּנְקֵבָ֤ה מִכָּל-בָּשָׂר֙ בָּ֔אוּ כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה אֹת֖וֹ אֱלֹהִ֑ים וַיִּסְגֹּ֥ר יְהֹוָ֖ה בַּֽעֲדֽוֹ: {יז}  שלישי וַיְהִ֧י הַמַּבּ֛וּל אַרְבָּעִ֥ים י֖וֹם עַל-הָאָ֑רֶץ וַיִּרְבּ֣וּ הַמַּ֗יִם וַיִּשְׂאוּ֙ אֶת-הַתֵּבָ֔ה וַתָּ֖רָם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ: {יח} וַיִּגְבְּר֥וּ הַמַּ֛יִם וַיִּרְבּ֥וּ מְאֹ֖ד עַל-הָאָ֑רֶץ וַתֵּ֥לֶךְ הַתֵּבָ֖ה עַל-פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם: {יט} וְהַמַּ֗יִם גָּֽבְר֛וּ מְאֹ֥ד מְאֹ֖ד עַל-הָאָ֑רֶץ וַיְכֻסּ֗וּ כָּל-הֶֽהָרִים֙ הַגְּבֹהִ֔ים אֲשֶׁר-תַּ֖חַת כָּל-הַשָּׁמָֽיִם: {כ} חֲמֵ֨שׁ עֶשְׂרֵ֤ה אַמָּה֙ מִלְמַ֔עְלָה גָּֽבְר֖וּ הַמָּ֑יִם וַיְכֻסּ֖וּ הֶֽהָרִֽים: {כא} וַיִּגְוַ֞ע כָּל-בָּשָׂ֣ר | הָֽרֹמֵ֣שׂ עַל-הָאָ֗רֶץ בָּע֤וֹף וּבַבְּהֵמָה֙ וּבַ֣חַיָּ֔ה וּבְכָל-הַשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֣ץ עַל-הָאָ֑רֶץ וְכֹ֖ל הָֽאָדָֽם: {כב} כֹּ֡ל אֲשֶׁר֩ נִשְׁמַת-ר֨וּחַ חַיִּ֜ים בְּאַפָּ֗יו מִכֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר בֶּחָֽרָבָ֖ה מֵֽתוּ: {כג} וַיִּ֜מַח אֶת-כָּל-הַיְק֣וּם | אֲשֶׁ֣ר | עַל-פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה מֵֽאָדָ֤ם עַד-בְּהֵמָה֙ עַד-רֶ֨מֶשׂ֨ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמַ֔יִם וַיִּמָּח֖וּ מִן-הָאָ֑רֶץ וַיִּשָּׁ֧אֶר אַךְ-נֹ֛חַ וַֽאֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בַּתֵּבָֽה: {כד} וַיִּגְבְּר֥וּ הַמַּ֖יִם עַל-הָאָ֑רֶץ חֲמִשִּׁ֥ים וּמְאַ֖ת יֽוֹם:

רש"י

{א} ראיתי צדיק. ולא נאמר צדיק תמים, מכאן שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו (ב"ר לב, ג. - עירובין יח:): {ב} הטהורה. העתידה להיות טהורה לישראל, למדנו (ט) שלמד נח תורה: שבעה שבעה. כדי שיקריב (י) מהם קרבן בצאתו: {ג} גם מעוף השמים וגו'. בטהורים הכתוב מדבר, ולמד (כ) סתום מן המפורש: {ד} כי לימים עוד שבעה. אלו ז' ימי אבלו של מתושלח (סנהדרין קח:) הצדיק, (ל) שחס הקדוש ברוך הוא על כבודו ועכב את הפורענות, צא וחשוב שנותיו של מתושלח, ותמצא שהם כלים בשנת ת"ר שנה לחיי נח: כי לימים עוד. מהו עוד, זמן אחר זמן, זה נוסף על ק"כ שנה: ארבעים יום. כנגד יצירת הולד, שקלקלו להטריח ליוצרם לצור צורת ממזרים: {ה} ויעש נח. זה ביאתו לתיבה: {ז} נח ובניו. האנשים לבד והנשים לבד, לפי שנאסרו בתשמיש המטה, (מ) מפני שהעולם שרוי בצער: מפני מי המבול. אף נח מקטני אמנה היה, מאמין ואינו מאמין שיבא המבול, ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים: {ט} באו אל נח. (נ) מאליהן: שנים שנים. כלם הושוו במנין זה, (ס) מן הפחות היו שנים: {יא} בחודש השני. רבי אליעזר אומר זה מרחשון, ר' יהושע אומר זה אייר: נבקעו. (ע) להוציא מימיהן: תהום רבה. מדה כנגד מדה, הם חטאו ברבה רעת האדם ולקו בתהום רבה (סנהדרין קח.): {יב} ויהי הגשם על הארץ. ולהלן הוא אומר ויהי המבול, אלא כשהורידן הורידן ברחמים, שאם יחזרו יהיו גשמי ברכה, וכשלא חזרו היו למבול: ארבעים יום וגו'. אין יום ראשון מן המנין, לפי שאין לילו עמו, שהרי כתיב ביום הזה נבקעו כל מעינות, נמצאו ארבעים יום כלים בכ"ח בכסלו לר' אליעזר, שהחדשים נמנין כסדרן אחד מלא ואחד חסר, הרי י"ב ממרחשון וכ"ח מכסליו: {יג} בעצם היום הזה. למדך הכתוב שהיו בני דורו אומרים, אילו אנו רואים אותו נכנס לתיבה, (פ) אנו שוברין אותה והורגין אותו, אמר הקב"ה אני מכניסו לעיני כלם ונראה דבר מי יקום: {יד} צפור כל כנף. דבוק הוא, (צ) צפור של כל מין כנף, לרבות חגבים. (כנף זה לשון נוצה, כמו ושסע אותו בכנפיו (ויקרא א, יז.), שאפילו נוצתה עולה, אף כאן צפור כל מין מראית נוצה): {טז} ויסגור ה' בעדו. הגין עליו (ק) שלא שברוה, הקיף התיבה דובים ואריות והיו הורגים בהם. ופשוטו של מקרא, סגר כנגדו (ר) מן המים, וכן כל בעד שבמקרא לשון כנגד הוא, בעד כל רחם (בראשית כ, יח.), בעדך ובעד בניך, עור בעד עור (איוב ב, ד.), מגן בעדי (תהלים ג, ד.), התפלל בעד עבדיך (שמואל-א יב, יט.), כנגד עבדיך: {יז} ותרם מעל הארץ. משוקעת היתה (ש) במים י"א אמה, כספינה טעונה המשוקעת מקצתה במים, ומקראות שלפנינו יוכיחו: {יח} ויגברו. (ת) מאליהן: {כ} חמש עשרה אמה מלמעלה. למעלה של גובה כל ההרים (א), לאחר שהשוו המים לראשי ההרים: {כב} נשמת רוח חיים. נשימה (ב) של רוח חיים: אשר בחרבה. ולא (ג) דגים שבים (סנהדרין קח.): {כג} וימח. לשון ויפעל (ד) הוא, ואינו לשון ויפעל, והוא מגזרת (ה) ויפן ויבן. כל תיבה (ו) שסופה ה"א, כגון בנה, מחה, קנה, כשהוא נותן וי"ו יו"ד בראשה, נקוד בחירק תחת היו"ד: אך נח. לבד נח, זהו פשוטו. ומדרש אגדה, גונח וכוהה דם (ז) (ב"ר לב, יא.) מטורח הבהמות והחיות. ויש אומרים שאיחר מזונות לארי והכישו, ועליו נאמר הן צדיק בארץ ישולם (משלי יא, לא.):

שינוי גודל גופנים
ניגודיות