דף הבית ספרי קודש אונליין בשבילי המגילה ביאור המקראות - מגילת אסתר בפלוגתת רבוותא אם קריאת מגילה מדברי קבלה ופלפול בדין הגדול שמעיד מה שראה בקטנותו
ויכתוב מרדכי את הדברים האלה וגו' לקיים עליהם להיות עושים את יום ארבע עשר לחודש אדר וגו' וקיבל היהודים את אשר החלו לעשות וגו' והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה וגו'. [פ"ט פ"כ]

מרן הגרי"ז ביאר הכתובים, דהנה קביעות יום הפורים הרי חלה ע"י תקנת בי"ד, ואם כי נכתבה בכתבי הקודש, מ"מ נתקנו בכח תקנת בי"ד, אלא שנכתב בדברי קבלה את אשר תיקנו בבי"ד, והנה איתא בע"ז לו. דכל תקנת בי"ד שלא פשטה ברוב ישראל ולא קיבלו עליהם אין התקנה חלה, וזהו מה שכתוב כאן דתקנת מרדכי לקיים את ימי הפורים פשטה בכל ישראל בכל דור ודור משפחה ומשפחה.

הנה תנן במגילה יט: הכל חייבים לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן, רבי יהודה מכשיר בקטן, ושם כ. תניא אמר ר' יהודה קטן הייתי וקריתיה למעלה מר"ט והזקנים בלוד, אמרו לו אין מביאין ראיה מן הקטן, [ובסנהדרין נב: איתא שר"א בר"צ העיד העיד שראה בקטנותו ששרפו בת כהן שזינתה בחבילי זמורות, וא"ל אין מביאין ראיה מן הקטן],  ובפשוטו קטן אינו נאמן להעיד מה שראה בקטנו משום דלא דייק.

ובתורי"ד הקשה מה לי שהיה קטן בשעת ראיה, הלא תנן בכתובות כח. דנאמן הקטן להעיד מה שראה בקטנותו בקיום שטרות שאינו אלא מדרבנן, והמנוהו רבנן בדרבנן, ולכאורה כן הדין בכל שאר דיני דרבנן שהקטן נאמן להעיד מה שראה בקטנתו, וא"כ למה לא קיבלו חכמים את עדותו של ר"י בדין קריאת מגילה שהוא מדרבנן, ותירץ דמקרא מגילה כדבר תורה שהרי מצאו לה רמז מן התורה כדאמר בפרקין דלעיל.

וביאור דברי התורי"ד הוא דאם כי חובת קריאתה אינה אלא מדרבנן, מ"מ חלות דין המגילה וקריאתה נזכרה בתורה, כדדריש במגילה ז. דמצאו רמז לקביעת יו"ט דפורים וקריאתה מדכתיב כתוב זאת זכרון בספר וגו' כי מחה אמחה את זכר עמלק, והיינו דקריאת מגילה יסודו מדין מחיית עמלק, וזהו שנכתב בפרשת מחיית עמלק רמז לכתוב עוד פרשה של מחיית עמלק, ולכן מגילה וקריאתה נחשבת כדבר תורה.

אכן באמת יש ליישב קושית התורי"ד באופן אחר, דהנה נחלקו רבוותא קמאי ובתראי אם חובת קריאת המגילה היא מדברי קבלה, דברשב"א מגילה ה: כתב דמגילה הוי מדברי קבלה, ועכ"ז ספיקו להקל כמו ספק דרבנן, [ובאבנ"ז אה"ע סי' ח' הכריח דספק דברי קבלה להקל, וכן הביא בנוב"ת יו"ד סי' קמ"ו מתשובות המיוחסות להרמב"ן], וכיון שחיובו מדברי קבלה אין הקטן נאמן, וכ"כ בשו"ת הגר"י סלוצק סי' פ"ו.

ובט"ז סי' תרפ"ז סק"ב דמגילה דוחה עבודת המקדש אף במקום שא"א לקיים שניהם, דמגילה מדברי קבלה, ובשו"ע סי' תרצ"ו ס"ז שאונן מותר בבשר ויין בפורים דששמחת פורים הוא מדברי קבלה והוי כדברי תורה, ובפמ"ג סי' תרצ"ב במשבצו"ז סק"ג דהמסופק אם קרא מגילה חוזר וקורא דספק דברי קבלה לחומרא, וכ"ה בטו"א מגילה ה:, ועפר"ח סי' תרצ"ה ס"ד ובנין שלמה סי' נ"ח ובהעמק שאלה סי' ל"ה סק"ב.

ונחלקו בזה הראשונים בתענית יז: שדנו במה שמתענין יום שלפני פורים [תענית אסתר], והלא כל יום האמור במגילת תענית שאסור בהפסד ותענית אסור גם יום לפניהם, והר"נ [ז.] כתב בשם הרז"ה דכיון דהוי דברי קבלה אי"צ חיזוק, והשיג עליו הר"נ דלא יחשב קריאת מגילה כחיוב מדברי קבלה היות ואין חיובו עפ"י נביא אלא כתובה במגילת אסתר, הרי להדיא דדעת הר"נ דחיוב קריאת מגילה אינו אלא מדרבנן.

והגרי"ז הכריח דאינו אלא תקנה דרבנן, דהלא במגילה ב. שו"ט במה שבני הכפרים קורין מגילה ביום הכניסה, דהלא אין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד הראשון של מרדכי, ואם נימא דחיוב קריאת המגילה מדברי קבלה היאך עלתה על הדעת לבטל תקנה זו, וע"כ דהחיוב נתקן בבית דינו של מרדכי כשאר כל תקנות דרבנן, ואך דתקנה זו כתובה בתוך כתבי הקודש, עכ"ד, והביאו בזכרון שמואל סי' כ' בסופו יעוי"ש.

ומעתה תבואר כוונת הר"נ דלא נחשב כדברי קבלה אלא מה שנמסר בנבואה, אך חובת קריאת המגילה היא חיוב מדרבנן אלא שנכתבה בקבלה, ובאמת שנראה כן גם לשון הרז"ה שהביא הר"נ שכתב דכיון שכתוב בדברי קבלה אי"צ חיזוק, ומשמע דביסודו דין דרבנן הוא אלא דמכיון דנכתבה בקבלה אי"צ חיזוק, ועמש"כ אאמו"ר שליט"א בספר זה בבינה ד', [אכן בב"י סי' תרפ"ו הביא לשון הרז"ה דהוא דברי קבלה והוי כדברי תורה].

הלא מעתה נראה לפלפל דחכמים ור"י נחלקו בזה, דדעת חכמים דיסוד דין קריאת המגילה הוא מדברי קבלה, ואשר לכן לא האמינו חכמים לעדותו של ר"י מה שראה בקטנותו, וכמבואר כן גם בסהדרין נב: דאף בעדות הוראה אין הגדול נאמן להעיד מה שראה בקטנותו, ומשום דלא דייק, אכן ר"י סמך על עדותו והעיד כן בפני חכמים, באשר ר"י עצמו ס"ל דחיוב קריאת מגילה אינו אלא מדרבנן, וכפי שתתבאר שיטתו.

ונראה דר' יהודה אזיל בזה לשיטתו, דהנה ר"י ס"ל דקטן יכול להוציא את הגדול, ותמה בטו"א שם יט. דהלא הגדול חייב לקרות את המגילה מדברי קבלה, ואילו קטן אינו חייב אלא מדרבנן, [ואף למש"כ התוס' שם כ. דדעת ר"י דקטן מחויב משום שהיה באותו הנס, דעת הטו"א דאין חיובה אלא מדרבנן ולא מדברי קבלה], ותירץ דע"כ ר"י ס"ל דכל חיוב קריאת המגילה הוא מדרבנן ולא מדברי קבלה, הרי דר"י אזיל לשיטתו.

ואף חכמים [דס"ל דחיובו מדברי קבלה] אזלי לשיטתם, דהנה הקשו הראשונים בשיטת חכמים דאין הקטן יכול להוציא את הגדול, הלא אף הקטן מחויב מדרבנן, ובתוס' חידשו דתרי דרבנן אינו מוציא חד דרבנן, ובטו"א השיג כלל זה מכמה דוכתי, ולכן העלה דדעת חכמים דחיוב קריאת המגילה הוא מדברי קבלה, ואילו חובתו של הקטן אינו אלא מדרבנן, יעוי"ש, ונמצא דר"י וחכמים אזלי לשיטתם מיניה וביה וכמש"נ.

[Total: 0    Average: 0/5]
שינוי גודל גופנים
ניגודיות