בענין התורה שבעל פה והש"ס

תוכן עניינים

--------

הנה האדון ברוך הוא, לא רצה לכתוב את התורה בביאור מספיק שלא יצטרך לה פירוש, אלא אדרבה כתב בה דברים הרבה, סתומים מאד, שלא היה אפשר ביד אדם בעולם לעמוד על כוונתה האמיתית בלי שימסר הפירוש בקבלה שתבא ממנו יתברך, שהוא בעל הדברים. דרך משל, מצוות תפילין, מצוות מזוזה וכיוצא בהם, שבא הציווי עליהם ולא נתבאר בכתוב מה ענינם, אמנם, האמת הוא שבכוונה מכוונת העלים האדון ברוך הוא כוונת דבריו האמיתית לטעמים נודעים אצלו, אמנם, כל זה שהעלים בתורה שבכתב הנה מסרו למשה רבינו עליו השלום בעל פה, וממנו נמשך המסורת לחכמים דור אחר דור:

והנה במסורת הזה נתבארה כוונת הכתובים לאמתה, ונודע לנו אמיתת מעשה המצוות כמו שהאדון ברוך הוא רוצה בהם:

והנה, נמצאו דברי התורה שבכתב בבחינת הסכמתם עם הפירוש המקובל מתחלקים לג' חלקים:

החלק הא' הוא כלל ענינים בא כללם בכתוב אך לא פרטיהם, ונתבארו הפרטים במסורת:

החלק הב' הוא כלל כתובים שביאורם מסופק, באשר יסבלו פירושים שונים, ונתבארה ההכרעה במסורת:

החלק הג' הוא כלל כתובים שלפי המלות באמת תהיה הכונה א' ונתבאר במסורת היות הנרצה מתחלף מאד מהנראה, ועל זה אמרו ז"ל הלכה עוקפת את המקרא, אמנם אין פרטי החלק הזה רבים ולא עוד אלא שאם תטרח ותעמיק בדבר תמצא שלא יהיה הפשט מכחיש לגמרי ההלכה ולא מתנגד לה אבל יובן באיזה בחינה ובאיזה גבול:

וממה שקבלנו שאמנם בעל התורה יתברך שמו, כתבה על דרכים פרטיים וחוקים מיוחדים, וכשנרצה להבין כוונת בעל הדברים ברוך הוא הנה צריך שנהלך בהם על פי החוקים ההם ובדרכים ההם, וזולת זה אף על פי שכבר היה אפשר שינתן פירוש בדברים תסבולנה אותו המלות היטב, ואפשר שתורינה עליו ביותר הרוחה, אמנם על כל פנים לא יהיה הפירוש ההוא אמיתי בדברים ההם כיון שבעל הדברים כיוון בהם כונה שונה מזו, ואמנם החוקים האלה והדרכים הם כלל הי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם עם כל פרטיהם:

וצריך שתדע עוד, כי הנה עיקרי הדינים כלם מה שבמצוות עשה ומה שבמצוות לא תעשה, כולם מקובלים הם ממשה רבינו עליו השלום, אמנם קבלו ז"ל שדברי המסורת רמוזים הם בתורה שבכתב ברמזים שונים על פי דרכי הרמיזה ידועים להם, והיה מפורסם ומוסכם אצלם שטוב בעיני ה' שנעמול גם בזה החלק פירוש בידיעת מקום רמזי התורה שבעל פה בתורה שבכתב, ועל כן יטרחו כל אחד מהם לבקש הרמזים האלה כפי מה שיראת לו יותר נכון, וזה מה שתמצא פעמים רבות בש"ס משא ומתן לבקש ראיות לדין מן הדינים, וכבר יהיה ביניהם מחלוקת על הראיות, ותמצא הראיות עצמם שאמנם לפי דרכי ההבנה הפשטית לא יאותו יפה, אך הענין הוא מה שאמרתי לך, שהנה הדין אצלם בקבלה אבל יטרחו לבקש לו הרמז בתורה שבכתב על השורש שזכרנו למעלה, והנה לא ירצו באותם הפירושים שתהיה זאת כוונת המשך המקרא ההוא, אבל ירצו שלזה כיון בעל התורה ברוך הוא במה שרצה לרמוז בדרכי המקרא ההוא בדרכי הרמז, נוסף על מה שרצה לבאר בדרכי הפשט, ויקראוהו לפעמים אסמכתא. והנה כל זה שאני מדבר עתה הוא בחלק המצוות והדינים, אך בחלק ההגדות יש עוד עיקרים אחרים ביארתים לך במקום בפני עצמו:

ואמנם, יש עוד ענינים אחרים שהם תקנות מן החז"ל, ואף על פי כן ימצאו להם רמז רחוק מאד בכתובים, ונקרא גם זה אסמכתא, ואמנם היא אסמכתא יותר שטחיית הרבה מהראשונה שזכרנו, ויכוונו בה לזכרון לענין, ולא יחדלו לכוין בזה גם כן היות אפילו זה רמוז בתורה, אף על פי שהוא רמז רחוק מאד, והוא על צד הצפיה בעתידות שהכל גלוי לפניו יתברך ועל הכל רמז, אלא שרמזו בדרך רחוקה כיון שאין הדבר ההוא חלק מביאור המצוה כלל, ואמנם, יש עוד פרטי דינים שלא קבלום, ויוציאום בדרכי הסברה או בדרכי המדות, ואפשר שיחלקו בם, וכפי הפסק שיהיה למחלוקת כן תהיה החובה עלינו לשמור ולעשות, מבלי שיהיה המחלוקת שהיתה בם חולשה לפסק כלל, כי אולם כך צונו יתברך שמו שבהיות מחלוקת בדיני התורה יוכרע הדבר בבית דין, ומה שיצא מן ההכרעה ישמר בכל תוקף:

וממה שקבלנו עוד שמצוות לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, הכוונה שכיון האדון ברוך הוא יתברך במצוות זו, היא שיהיה כח ביד בתי דיני ישראל וחכמיהם לגזור גזירות ולתקן תקנות, ונהיה כולנו חייבים לשמוע להם, ושלא לעבור על דבריהם כלל, ונדע שכל התקנות האלה שיתוקנו לשמירת מצוות התורה ולעשות הרצוי לפניו יתברך, הנה דעתו יתברך שמו מסכמת שישמרו שמירה מעולה ככל מצוות התורה עצמה, ולא עוד, אלא שכך באה המצוה בקבלה לעשות סייגים לתורה, וכבר היה ראוי שיצוה עליהם הוא יתברך שמו בתורה עצמה, אלא שהיה הרצון לפניו שיבוא הדבר מצדנו, ושנהיה אנחנו המעמידים עלינו מצוות על פי דרך תורתו ובאותם החוקים והגבולים שנתן לדבר. והנה אין הפרש בין חיובנו במצוות המבוארות בתורה ובין חיובנו בתקנות החז"ל וגזרותיהם, שכך הרצון לפניו שנשמור המבוארות בתורה כמו שנשמור את אלה, וכך ממרה את פיו העובר על המבוארות כעובר על אלה, ואין הבדל ביניהם אלא במה שהם ז"ל הבדילום, דהיינו שהספקות בדברי תורה יודנו לחומרא, ובדברי סופרים יודנו לקולא, והרי זו כמו שתאמר שהעריות תהיינה בכרת ומיתת בית דין ולבישת שעטנז באזהרה, ושבשר בחלב יהיה אסור בהנאה, וחלב יהיה מותר, שאין אלה אלא הגבולים שכפי רצונו יתברך. אמנם בענין חיוב המצוות בגבול שהוגבלו אין הפרש בין א' לא' כלל, ומזה נמשך שישאו ויתנו כ"כ בתקנות רבות וגזירות רבות, שבאמת אינם אלא מדברי סופרים, וירבו בהם הפרטים והמחלוקת, כל זה מפני ששוו בעיניהם הדברים האלה בבחינת החיוב בהם כמו כל שאר המצוות שבתורה, שאמנם רצונו יתברך היה שיבואו על זה הצד, פי' שיבואו מאתנו, והנה הדבר שוה שיצוינו שנשים טוטפות בין עינינו או שיצוינו שנגזור עלינו גזירות לשמירת תורתו זו מצוות שצורת עשיתת באופן זה, וזו צורת עשייתה באופן זה וגדרם א' שהוא עשית רצונו יתברך וגזירתו:

וממה שקבלו ז"ל בפירוש המצוה הזאת, גם כן הוא שיהיה כח ביד בית דין לבטל דבר מן התורה כשיהיה לתכלית שמירת התורה עצמה, ובגבול שיהיה בשב ועל תעשה ולא בקום ועשה, ועל פי זה השורש גזרו מה שגזרו בשופר ובלולב ביום שבת, כמבואר במשנה וש"ס כפי הקבלה הזאת שהיתה בידם:


ת' ו' ש' ל' ב' ע'.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c)

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן