דף הבית ספרי קודש אונליין בשבילי המגילה ביאור המקראות - מגילת אסתר בענין גר וגיורת בחיוב מקרא מגילה הגם שלא היו באותו הנס
קימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם לקיים את ימי הפורים. [פ"ט פכ"ז]

כתב הר"מ בפ"א מגילה ה"א קריאת המגילה בזמנה מ"ע מדברי סופרים וכו', והכל חייבים בקריאתה אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררים, הנה דברי הר"מ תוספתא ערוכה היא במגילה פ"ב ה"ד דעבדים משוחררים חייבים במגילה, אך בתוספתא שם איתא גם ממזרים וחללים וכו', ואילו הר"מ מנה במסוים רק את עבדים משוחררים, דמשמע דהיה בזה מקום לפטרו מן הדין, וצ"ע.

ובפשוטו בזה, דהנה כוונת הכתוב ואת כל הנלוים היינו כל הגרים שעתידים להתגייר, וכפי שפרש"י כאן, הרי דצריך ילפותא לזה דעבדים משוחררים חייבים במקרא מגילה, דמן הדין היה מקום לפטרם, והטעם לכך הוא, דאף דהגר מחויב בכל המצוות שמדבריהם, מ"מ כיון שהגרים ועבדים המשוחררים לא היו באותו הנס ס"ד לפטור את הנשים ממצות הפורים, ועכ"ז נתרבו דחייבים בקיום ימי הפורים, וזהו שכתב הר"מ דאף המה חייבים.

[ויעוין בשו"ת מבי"ט ח"א סי' של"ז (ד"ה תשובה) שיש כח לקהל להכניס את הבאים הנלוים אליהם בהסכמתם היינו קהל אחד בעיר אחת וכו', וזכר לדבר מה שכתוב במגלה קימו וקבלו עליהם וכו' ועל כל הנלוים עליהם ולא יעבור להיות עושים את שני הימים וכו' כי יהודים כולם כבר קבלו עליהם וכמו שכתוב למעלה קימו וקבלו היהודי' על זרעם, לא נשאר מקום לנלוים כי אם הגרים וכיון שנתגיירו הם חייבים בכל התורה].

אכן לפי"ז נמצא דכ"ז ניחא רק כלפי חיוב הגרים, אך הגיורת תיפטר מקיום ימי הפורים, דהלא מפורש במגילה ד. דחיוב הנשים במקרא מגילה הוא רק משום שהיו באותו הנס, [דהלא הוי מ"ע שהזמ"ג], וא"כ גיורת שלא היתה באותו הנס תיפטר.

וביותר למש"כ בטו"א מגילה יט. שנשים פטורות ממקרא מגילה מדינא דדברי קבלה, וכל חיובם אינו אלא מדרבנן מפני שאף הם היו באותו הנס, עכ"ד, מעתה באמת צ"ע היכן המקור לחיוב הגיורת במקרא מגילה, ויש לדון ליישב דבקרא דואת כל הנלוים נתחדש שאין חילוק שמות בין ישראל לגר, וחיוב מקרא מגילה מוטל על כל ישראל, וא"כ מעתה אף הגיורת חייבת, כיון שהנשים היו באותו הנס, ויל"ד בזה.

ואשר יראה בזה, דהנה שמעתי לבאר מה שצריך קרא לחייב את הגרים במקרא מגילה, דהוא לפי דעיקר חיוב ימי הפורים שתיקן מרדכי הוא לקיים עליהם את אשר החלו לעשות, כמבואר כן בכתובים, והיינו דישראל החלו לעשות את ימי הפורים, ומרדכי קיים עליהם ועל זרעם לקיים את הימים האלו לדורות, וא"כ מי שלא היה ישראל באותה שעה אינו בכלל קבלה זו, וזהו הא דצריך ילפותא לחייב את הגרים שהיו באותה שעה.

מעתה נראה פשוט, דכ"ז ניחא רק בעיקר חיוב דברי קבלה, דיסודו לקיים את אשר החלו לעשות, ברם מה שנשים חייבות לדעת הטו"א הוא חיוב דרבנן שחייבו אותן משום שהיו באותו הנס, ובחיוב זה ודאי דאין לפטור את הגיורת, דהלא בשום מצוה ליכא נפקותא בין אשה לגיורת, באופן דכלפי החיוב דרבנן ליכא נפקותא, וכלפי החיוב מדברי קבלה או כמש"נ דגיורת בכלל כל הנלוים, או כדעת הטו"א דבאמת אף בת ישראל פטורה.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות