בענין אדם ובהמה שנעשו ע"י ספר יצירה

דף הבית ספרי קודש אונליין מעניני פרשת השבוע בענין אדם ובהמה שנעשו ע"י ספר יצירה
תוכן עניינים הצג
מאת הרה"ג אריה הכהן פלשניצקי שליט"א מח"ס 'אתקינו סעודתא' ו'שערי בית המדרש'
24/11/2011
אברהם אבינו עשה ספר יצירה ומסרו ליצחק וכו' – של"ה הק'

 

בענין אדם ובהמה שנעשו ע"י ספר יצירה

איתא בגמ' סנהדרין (ס"ה ע"ב): רבא ברא גברא [אדם – על ידי ספר יצירה שלמדו צרוף אותיות של שם – רש"י]שדריה לקמיה דרבי זירא [שלחו לרבי זירא] הוה קא משתעי בהדיה [רבי זירא דיבר אליו] ולא הוה קא מהדר ליה [ולא השיב לו, ופי' במהרש"א, לפי שהיה בו רק הרוח החיונית המצויה גם בבעלי חיים אך כח הנשמה שהוא הדבור לא היה יכול לברוא, וזה רק בכוחו של הקב"ה. כמו שפי התרגום על הפסוק (בראשית ב' ז') וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה. והות באדם לרוח ממללא.

בספר כלי חמדה (פ' מצורע) כותב, שאע"פ שהנביאים והתנאים והאמוראים יכלו להחיות מתים, מ"מ הדיעה והדיבור לחי העולמים, זהו רק בידי הקב"ה, דיבור זה חלק אלקי ממעל. ולפי"ז ביאר את דברי הגמ' במגילה (ז' ע"ב): רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי איבסום קם רבה שחטיה לרבי זירא למחר בעי רחמי ואחייה לשנה אמר ליה ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי אמר ליה לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא. ולכאו' ממה חשש רב זירא הרי רבה יכל להחיות מתים? אלא רבי זירא חשש מהדיבור זה שחזר אליו הדיבור אחרי שרבה החיהו זה היה נס, מכיון שזה אין בכוחו של אדם, ומזה חשש ר"ז שהפעם לא יחזור אליו הדבור, ע"ש.]

אמר ליה [רבי זירא] מן חבריא את [אתה נבראת ע"י החברים שעוסקים בספר יצירה] הדר לעפריך [חזור לעפרך]. רבי חנינא ורב אושעיא הוו יתבי כל מעלי שבתא [היו יושבים בערב שבת] ועסקי בספר יצירה ומיברו להו עיגלא תילתא ואכלי ליה [עשו עגל משובח ואכלוהו].

[אין נראה לומר שאדם הנברא ע"י ספר יצירה נקרא 'גולם' כמו הרגילות בפי כל, א' מפני שראינו לעיל בדברי הגמ' שההוא שרבא בראו נקרא 'גברא' ופי' ברש"י 'אדם'. ב' במתני' אבות (פרק ה' מ"ז)אמרינן:

שִׁבְעָה דְבָרִים בַּגֹּלֶם וְשִׁבְעָה בֶּחָכָם. חָכָם אֵינוֹ מְדַבֵּר בִּפְנֵי מִי שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה וּבְמִנְיָן, וְאֵינוֹ נִכְנָס לְתוֹךְ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ, וְאֵינוֹ נִבְהָל לְהָשִׁיב, שׁוֹאֵל כָּעִנְיָן וּמֵשִׁיב כַּהֲלָכָה, וְאוֹמֵר עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן, וְעַל מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע, אוֹמֵר לֹא שָׁמַעְתִּי, וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת. וְחִלּוּפֵיהֶן בַּגֹּלֶם. מבוא' במשנה להדיא שגולם הוא כן מדבר, ובגמ' לעיל אמרינן שמי שנברא ע"י ספר יצירה אינו מדבר. רבינו עובדיה מברטנורא מפרש במס' אבות שם: גולם – לשון גולמי כלים שלא נגמרה מלאכתן. כך אדם שאינו נגמר בדעתו לא במדות ולא בחכמה קרוי גולם.]

 

במאמר שלפנינו נכנס מעט לעובי הקורה בענין אדם הנעשה ע"י ספר יצירה מהפן ההלכתי גרידא.

רבי צבי הירש בן יעקב אשכנזי (נפטר בשנת ה"א תע"ח) בספרו שו"ת חכם צבי (סימן צג') אנו מוצאים שאלה מענינת בענין זה ואף כתב שם על זקנו שיצר אדם ע"י ספר יצירה. (וכן יש שהעידו על המהר"ל מפראג שיצר אדם ע"י ספר יצירה). וזה תוכן דבריו: נסתפקתי אם אדם הנוצר ע"י ספר יצירה כמו שראינו לעיל בגמ' סנהדרין. וכן העידו על זקני הגאון מוהר"ר אליהו אבדק"ק חעלם. האם מצטרף לעשרה לדברים הצריכין עשרה, כגון קדיש וקדושה, מי אמרינן כיון שכתוב 'ונקדשתי בתוך בני ישראל', א"כ לא מיצטרף. או דילמא כיון דאמרינן בגמ' סנהדרין המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו מדכתיב חמשת בני מיכל כו' א"כ אף כאן נאמר כיון שמעשה ידיהם של צדיקים הוא א"כ הוא בכלל בני ישראל שמעשיהם של צדיקי' הן הן תולדותם. (שאלה זו מצינו בקצרה במשנה ברורה בסי' נה' ס"ק ד', ושלח לעיין בשו"ת זה)

ונראה לומר דכיון שראינו בגמ' (לעיל) שרבי זירא אמר לו שוב לעפרך, הרי שהרגו. ואם תאמר שיש בו תועלת לצרפו לעשרה לכל דבר שבקדושה לא היה ר' זירא מעבירו מן העולם, ואפילו אם נאמר שאין בו איסור שפיכת דמים וכך מדוייק מהפסוק (אף שיש בו דרשות אחרות) 'שופך דם האדם באדם דמו ישפך' דוקא אדם הנוצר תוך אדם דהיינו עובר הנוצר במעי אמו הוא דחייב עליה משום שפיכות דמים יצא הוא אותו שנוצר ע"י ספר יצירה שלא נעשה במעי אשה, מ"מ כיון שיש בו תועלת לא היה לו להעבירו מן העולם. אלא ודאי שאינו מצטרף לעשרה לכל דבר שבקדושה כך נראה לי. וראיתי בספר הפרדס שחיבר מהר"ם קרדבורא שער היכלות פ' יו"ד אחר שהביא את הגמ' בסנהדרין (שהבאינו לעיל) ופלפל בהם. כתב וז"ל: הנה הבריאה ההיא שהיא בצורת האדם כו' ולא שיהיה בה נשמה ולא נפש ולא רוח אלא חיות בעלמא עכ"ל ונסתייע סברתי סיוע שיש בו ממש שכיון שאין בו אפילו נפש אדם אין לו עסק וענין עם דברים הטעונים עשרה או שלשה נפשות מישראל, וע"ש עוד מה שכתב.

היעב"ץ בנו של החכם צבי בספרו שו"ת שאילת יעבץ (ח"ב סי' פב'), הקשה על ספיקו של אביו, וכי אדם הנוצר ע"י ספר יצירה עדיף מחרש שוטה וקטן שאינן מצטרפין למנין, אפי' שהם מבני ישראל והם חשובים כשאר אדם מישראל לכל דבר חוץ מן המצוות וההורגן חייב, וגם הקטן שיבוא בהמשך לכלל דעת, בכ"א עכשיו אינן מצטרפים למנין, אדם הנוצר ע"י ספר יצירה שהוא לאו בר דיעה וודאי גרע מהם, וכתב בספר חסד לאלפים שאין חיותו של אותו אחד אלא כחיות בהמה ולכן אין בהריגתו שום עבירה, א"כ פשיטא דאינו אלא כבהמה א"כ מהו ספיקו כלל של מר אבי, וע"ש עוד מה שכתב

החיד"א בספרו ברכי יוסף (אורח חיים סימן נה') הביא את דברי שו"ת חכם צבי וכתב, וראיתי במכתב להרב מהר"י ליב כ"ץ בן הרב שער אפרים שהביא ראיה לזה מגמ' גיטין (לח' ב') דרבי אליעזר שחרר עבדו בכדי לצרפו למנין שהיה חסר עשירי והגמ' הקשתה דלכאו' איך עשה כך והא יש איסור עשה של 'לעולם בהם תעבודו'. ואם נאמר שאדם הנברא ע"י ספר יצירה מצטרף למנין יברא אדם ע"י ספר יצירה, דרבי אליעזר גדול כחו כמ"ש במדרש הנעלם (בזוהר ח"א דף צח. והנמשך), עכ"ד. וע"ש מה שכתב. בספר ילקוט הגרשוני (או"ח סי' צ') כתב בשם חמיו ובשם ספר ליקוטי חבר בן חיים, שראיית החיד"א מהמעשה של ר' אליעזר אינה ראיה, מפני שההוא שנוצר ע"י ספר יצירה לא יהא עדיף משאר ישראלים שבכדי לצרפם לדבר שבקדושה צריכים להיות בני י"ג שנים, ובזה היה ספיקו של החכם צבי, אבל באותו היום שנוצר ודאי לא מצטרף לעשרה.

[בשו"ת גנזי יוסף (לר' יוסף ב"ר נפתלי הכהן שווארץ י"ל בשנת תרצ' – סי' טז') כתב, שי"א דגם אם נאמר שהנברא ע"י ספר יצירה לא הוי כקטן שנולד, בכ"א ר' אליעזר לא יכל לעשות אז אדם ע"י ספר יצירה, מפני שהמעשה היה בשבת (עי' לקמן). והקשה על כך, שאם שבת היה, גם היה אסור לו לשחרר עבדו, וע"ש. וע"ע בשו"ת כתב סופר חאו"ח סי' לה']

בספר גליוני הש"ס (סנהדרין י"ט ע"ב): הביא מקונטרס א' שכתב, העושה אדם ע"י ספר יצירה הוא שלו וראוי להיות דינו דין עבד כנעני דקנוי גופו לישראל, ע"כ. לפי"ז גם אם ר"א היה יוצר אדם עדיין דינו היה כעבד כנעני ולא היה יכול לצרפו למנין, ולכן שחרר עבדו.

היעב"ץ בנו של החכם צבי מספר בספרו שם מה היה אחריתו של אותו אחד שסבו יצר ע"י ספר יצירה, וז"ל: אגב אזכיר כאן מה ששמעתי מפה קדוש אמ"ה ז"ל מה שקרה באותו שנוצר ע"י זקנו הגראב"ש (רבי אליהו בעל שם) ז"ל: כי אחר שראהו הולך וגדל מאד נתיירא שלא יחריב העולם על כן לקח ונתק ממנו השם שהי' דבוק עדיין במצחו וע"י זה נתבטל ושב לעפרו. אבל הזיקו ועשה בו שריט' בפניו בעוד שנתעסק בנתיקת השם ממנו בחזקה. (עי' בס' שם הגדולים מערכת א' אות קסג').

בספר גזע ישי (י"ל בליוורנו שנת תרב' – מערכת א' אות א') נסתפק אם מותר לברוא אדם ע"י ספר יצירה בשבת, היות ואין עושין מעשה בידים, אלא ע"י צירופי אותיות, מאידך גיסא כיון דאיכא הכא מעשה גדול ונורא של בריאת אדם, א"כ זה נכלל באיסור בונה ואפשר גם באיסור לש. והאריך שם בענין, והעלה, שאסור ומי שעושה כך על איסור דאורייתא של 'לא תעשה כל מלאכה'. (ועי' מש"כ בזה בספר 'אברהם את ידו' לרבי אברהם ב"ר חיים פלאג'י ח"ב דרוש ב').

אמנם בשו"ת גנזי יוסף (שם) הוכיח דמותר לברוא אדם ע"י ספר יצירה בשבת, ממה שכתב השל"ה הק' (הובא בשו"ת חת"ס חלק ו' סי' כט') ליישב קושיית הרא"ש (פ' ערבי פסחים סי' יג'), איך כתב משה רבינו ע"ה ביום שמת י"ג ספרי תורה והלא מת בשבת, אלא בשביל שהיה ע"י שם ולא חשיב מלאכה, וכמו כן בזה. ועי"ש עוד מש"כ בענין זה.

בשו"ת מטה ראובן (סי' טו') הביא מי שנסתפק אדם שנברא ע"י ספר יצירה האם שחיטתו כשרה. והקשה, דלכאו' הא פשיטא דאותו ייצור אינו נענש על אכיל טריפות וחילול ש"ק וכדו' ולא עדיף מגוי דלא הוי בר זביחה. ומה שנסתפק החכם צבי (לעיל) אם יש לצרפו למנין, זהו משום שהוא מעשה ידיהם של צדיקים יש בו סרך של קדושה אפי' שפטור מן המצוות לכן אולי אפשר לצרפו 'בלבד' לדברים שבקדושה, אבל שחיטתו ודאי אינו כשירה והיא כשחיטת עכו"ם.

ועל עצם העשיה ע"י ספר יצירה כתב הלבוש (יורה דעה סימן קעט'): ועל ידי ספר יצירה מותר לעשות כן לכתחלה אפילו לעשות מעשה, (וכך נפסק בשו"ע יו"ד סי' קעט' סעי' טו'). דשמות הקודש הם והשם יתברך נתן בהם כח שיוכלו לפעול על ידיהם החסידים והנביאים, והפועל בהם מראה גדולתו וגבורתו של הקב"ה, אך שיתעסקו בהם בקדושה, ולצורך קדושת השם או לצורך מצוה רבה אשר זה לא נמצא בדורות הללו בעוונותינו הרבים, ואפילו בזמניהם מצינו שנענש ישעיה על זה, וכל שכן בזמן הזה שאי אפשר לנהוג בטהרה ובקדושה, ורחמנא לבא בעי, והכל הולך אחר החיתום, אם יחתום בטוב אשרי לו, ע"כ. וכתב בש"ך: ודבריו נכונים וכן נמצא בכמה מחברים דורשי רשומות שאין להשתמש בשמות הקדש כ"א לצורך מצוה רבה ודאשתמש בתגא חלף, ועי' ברמ"א בסי' רמו' סעי' כא'.

 

הבאינו לעיל את הגמ' בסנהדרין שמספרת על רבי חנינא ורב אושעיא שהיו עושים כל ער"ש וכו'. האם בהמה כזו צריכה שחיטה?

 

ויבא יוסף את דבתם רעה (בראשית לו' ב'), שהיה מגיד לאביו שאוכלים אבר מן החי, ומזלזלים בבני השפחות לקרא אותם עבדים, והיו חשודים בעריות (ב"ר פד, ז).

כתב השל"ה (פרשת וישב): ומקשים העולם, חלילה איך להאמין על שבטי י-ה לעשות מעשים כאלה, ואם לא עשו איך להאמין על יוסף שיוציא דבת שקר מפיו על אנשים גדולים כאלו, וכו'.

ושמעתי שנמצא בקובץ ישן, הענין היה, אברהם אבינו עשה ספר יצירה ומסרו ליצחק, ויצחק ליעקב, ויעקב מסר לבניו אשר הם היותר מיוחסים, כי אין מוסרין סתרי תורה כאלה אלא לצנועין ומיוחסי ישראל בכל דור ודור, על כן מסרו לבני הגבירה ולא לבני השפחות. והנה מצינו בגמרא (סנהדרין סה, ב) דברא עגלא תלתא בכל ערב שבת על ידי עסק ספר יצירה בצירוף השמות, ובודאי זה הנברא על פי השמות ולא מצד התולדה אין צריך שחיטה, וניתר לאוכלו בעודו חי, וכך עשו השבטים. ויוסף לא ידע והיה סבור שהוא הנולד מאב ואם, הביא דבה זו אל אביו שהם אוכלים אבר מן החי, והם כנים היו וכדין עשו. עוד איתא בגמרא (סנהדרין סה' ב') רבא ברא גברא, שדריה לגבי ר' זירא כו', ופרש"י על ידי שמות ספר יצירה. והנה יש שמות שמצירופם נברא זכר, ויש שנברא נקיבה. ואפשר שבראו השבטים בצירוף אותיות מספר יצירה, בראו נקיבה והיו מטיילין עמה, ויוסף לא ידע מזה והיה סובר שהיא נקיבה אשה מאב ואם, ובא והודיע לאביו שהם חשודים בעריות. וכשעסקו השבטים בצירוף סודות אלו ורצו להתחבר אליהם בני השפחות, אמרו השבטים אתם בני השפחות, וכוונתם היתה לשם שמים, כי לא נמסרו אלו העניינים אלא למיוחסים שבדור הזה. ויוסף לא ידע זה וסבר שהיו מזלזלים בכבוד אחיהם לקרא אותם עבדים, ובא והגיד לאביו. הרי לך כי השבטים היו צדיקים, וגם יוסף הוא צדיק יסוד עולם, וצדק בכל דרכיו אלו אשר הגיד לאביו לשם שמים. על כל זאת קראו הכתוב מביא דיבה רעה, משום שהיה לו לדרוש ולחקור ולשאול את פי השבטים מה כוונתם בדברים האלה. צא ולמד מה הוא עונש של מביא דבה רעה ואין כוונתו לשם שמים רק להכעיס, בר מינן כמה גדול רעתו, קל וחומר וכל שכן המוציא דבה.

וכתב הפתחי תשובה יורה דעה (סימן סב') אחר שהביא דברי השל"ה: ונראה דמ"מ אסור לאכלו בלא שחיטה מדרבנן משום מראית עין, וע"ש.

שאלו להגרח"ק שליט"א, אם עשו בהמה טמאה ע"י ספר יצירה האם ניתן לאוכלה? ותי' 'אין דבר טמא יורד מן השמים' (בגמ' סנהדרין (נט' ע"ב) מסופר על ר' שמעון בן חלפתא שהי' הולך בדרך, פגעו בו אריות והיו נוהמים עליו באפם לאוכלו, אמר הכפירים שואגים לטרף. ירדו שני מיני עופות מן השמים אכלו האריות לאחד מהם, ואחד הניחו, הביא עוף זה לבית המדרש ושאל עליה אם דבר טמא הוא זה או דבר טהור, אמרו לו אין דבר טמא יורד מן השמים)

 

האם מותר לאכול בהמה שנוצרה ע"י ספר יצירה עם בשר? דלכאורה לשון הכתוב לאיסור הוא 'לא תבשל גדי בחלב אמו' א"כ דוקא גדי שנוצר תוך אמו, אך הנעשה ע"י ספר יצירה מיסתפקינא. וראתי בפי'  המלבי"ם בראשית (פרק יח') שפי' עה"פ ואל הבקר רץ וגו'. ויש לחז"ל שבן הבקר רץ מלפני אברהם, ואברהם ברא אחר ע"י ספר יצירה, שעז"א וימהר לעשות אתו שעשה אותו ע"י ספר יצירה. נראה שרצו לתרץ בזה איך האכיל להמלאכים בשר בחלב, ואמרו שהיה בשר שנברא ע"י ספר יצירה שאין לו דין בשר, וז"ש שלקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה, ר"ל יען שעשאו ע"י ספר יצירה היו יכולים לאכלו עם חלב. אבל בפשוט לא קשה כי נתן לפניהם תחלה חמאה וחלב ואכלו ואח"כ שעשה בן הבקר נתן לפניהם הבשר, ע"ש. (ועי' בפי' דעת זקנים לבעלי התוספות בראשית פ"ח פס' יח')

דילוג לתוכן