דף הבית ספרי קודש אונליין בשבילי המגילה ביאור המקראות - מגילת אסתר בישוב מה דבתחילה לא נתקן מתנות לאביונים וביסוד דין שמחה במועדות א. אשתו וב"ב ב. האומללים
על כן היהודים הפרזים וגו' עושין את יום ארבעה עשה לחודש אדר שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו. [פ"ט פי"ט]

בעל הנתיה"מ במגילת סתריו העיר בזה, דהנה איתא במגילה ה: שבתחילה תיקנו את ימי הפורים ליום שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות, וישראל לא קיבלו עליהם מצות יום טוב לאיסור מלאכה, לכן התקין מרדכי שיהא זה יום משתה ושמחה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים, וצ"ע למה בתחילה לא נתקן מתנות לאביונים, ורק כאשר בטל דין יום טוב תיקן להם מצות מתנות לאביונים, יעוי"ש.

והנראה, דהנה כתב הר"מ בפ"ו יו"ט הי"ח וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים, אבל מי שנועל דלתות חצירו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אי"ז שמחת מצוה אלא שמחת כריסו, ועל אלו נאמר זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם, ושמחה כזו קלון היא להם שנאמר וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם.

ויש להוסיף בזה, מה שנראה מבואר מתוך דברי הר"מ שם ולשונו שם, דחלוק ביסודו מה שמחויב אדם לשמח את אשתו ובני בניו, שיסודו משום ששמחת אשתו ובני ביתו וכל הנלוים מוטל עליו, וכלשון הר"מ שם הי"ז וחייב אדם להיות בהן שמחה וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו כל הנלוים עליו שנאמר ושמחת בחגיך וכו', כיצד הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות והנשים קונה להם בגדים וכו'.

אכן חלוק ביסודו דין זה שכל אחד מחויב לשמח את העניים האומללים, שאין זה משום שמוטל על האדם לשמח את האומללים, אלא הוא מחמת לתא דשמחה דידיה, שיסוד דין שמחת יו"ט הוא שמחת מצוה ולא שמחת כריסו, וכל שנועל דלתות ביתו ואינו מאכיל את הגר והיתום והאלמנה הרי הוא שמחת כריסו, ולא על זה נצטוינו ברגלים, והנתינה לעניים הוא הכ"ת לאשויי לשמחתו תורת שמחת מצוה.

וחלוקים המה ביסודם לענין כמה הלכות, דאם יש לו לאשתו כדי סיפוקה לשמוח ברגל, עכ"ז מחויב הבעל ליתן לה בגדים ותכשיטין נאין כפי ממונו לקיים מצות ושמחת אתה וביתך, ואף אם אין רוצים לשמוח חייב לדאוג שיהו בשמחה, אכן יסוד דין שמחת העניים אינו משום שמוטל עליו שיהו העניים שמחים, אלא שצריך ליתן להם לאכול ולא לנעול דלתות ביתו, כי אם עושה כן הרי הוא שמחת כריסו, וכ"ז ברור.

הלא מעתה נראה מבואר היטב מה שלא תיקן מרדכי בתחילה מצות מתנות לאביונים, לפי שבתחילה תיקן מרדכי לעשות את ימי הפורים יום טוב, וא"כ אילו היה זה יום טוב הרי מעיקר דין יום טוב כך הוא הדין וכך היא המידה שהוא מחויב לשמח את האומללים כדי שתהא זו שמחת מצוה ולא שמחת כריסו, ולכן אינו מן הנצרך לתקן תקנה זו של מתנות לאביונים, כי בלא"ה מחויבים בכך מחמת לתא דחובת יו"ט.

והעירוני להכתובים בנחמיה פ"ח פ"י, על דבר מה שחידשו לישראל ביום ראש השנה, ויאמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעזכם וגו', וילכו כל העם לאכול ולשתות ולשלוח מנות ולעשות שמחה גדולה, [וברא"ש ר"ה פ"ד סי' י"ד הכריח מכאן שאסור להתענות בר"ה יעוי"ש], הרי שביו"ט חייב ליתן סעודה למי שאין לו סעודה.

ונמצא שבתחילה לא הוצרכו מרדכי ואסתר לתקן תקנת מתנות לאביונים, כי הנותן מסעודתו לעני נתקיים מצות מתנות לאביונים, כמבואר כן במגילה ה: ששלח מנות לחבירו ונתקיים בכך מתנות לאביונים, [ואף אם נימא שצריך להקנות להעני, הרי השולח מסעודתו זכה המקבל, כמבואר ברמ"א אה"ע סי' ה'], אכן מאחר שבטל דין יום טוב ונעשה יום משתה ושמחה, מעתה צריך היה לתקן מצות מתנות לאביונים.

והנה כתב הר"מ בפ"ב מגילה הי"ז מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה שנאמר להחיות רוב שפלים ולהחיות לב נדכאים, הנה מבואר שהוא קיום דין נוסף, ואילו במועדות הרי הוא מעכב בחלות שם שמחתו, והדברים מבוארים מאד על פי מש"נ.

[Total: 0    Average: 0/5]
שינוי גודל גופנים
ניגודיות