בישוב לקיחת בית המן הגם דממון עמלק אסור בהנאה

דף הבית ספרי קודש אונליין בשבילי המגילה ביאור המקראות - מגילת אסתר בישוב לקיחת בית המן הגם דממון עמלק אסור בהנאה
ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן צורר היהודיים. [פ"ח פ"א]

כבר עמדו בזה רבוותא על שמרדכי ואסתר לקחו את בית המן, והלא המן האגגי עמלקי היה, [כמבואר במגילה ז. דעיקר פרשת המגילה היא פרשה של מחיית עמלק מדאורייתא], ואשר לפי"ז מן הדין שאסור להשתמש בממונו, כמבואר ברבינו בחיי בפרשת בשלח [פי"ז פט"ז] דכל ממון עמלק צריך להחרים, וכמו שכתוב במעשה דשאול והחרמת אותם, דהיינו דכל ממון העמלקים חרם, [וכתב דמה"ט במלחמת ישראל בשונאיהם כתוב  לעיל ובביזה לא שלחו את ידם, והוא כמבואר בתרגום יונתן דהיו מזרע עמלק], וצ"ע.

והנה ברש"י בסוף פרשת תצא משמע דרק הבעלי חיים של עמלק צריך להרוג, כדי שלא יאמרו בהמה זו מן עמלק היא, ולא הוזכר שם שצריך לכלות כל ממון עמלק, [ומה דנצטוה שאול להחרים כל ממונם י"ל שהיתה הוראת שעה, בפרט לדעת הר"מ בהקדמה לסדר זרעים דכל עיקר מלחמת שאול בעמלק היתה הוראת שעה], אכן ראיתי במדרש איכה סוף פ"ג דאף אילן של עמלק בכלל מצות מחיית עמלק, דמשמע דצריך למחות כל ממונם.

וכתבו האחרונים ליישב עפ"י שיטת החינוך דנשים אינן מחוייבות במצות מחיית עמלק, באופן דלפי"ז כאשר ניתנה הבית לאסתר לא היה לה דין להחרים ממון זה, ומאחר שכבר נטהר הממון ברשותה של אסתר שוב הותרה הבית כאשר ניתנה למרדכי, [וכענין שאמרו בגיטין לח. דעמון ומואב טיהרו בסיחון, כי אף ישראל הוזהרו להלחם עם עמון ומואב, מ"מ ממון זה הותר להם ע"י מה שסיחון כבשם מעמון ומואב].

ולכאורה יש להקשות על ישוב זה, דהלא איתא בגיטין עז: דמה שקנתה אשה קנה בעלה, וא"כ מרדכי זכה בבית זה מיד המן, אכן באמת זה תליא בפלוגתת האחרונים בגדר מה שקנתה אשה קנה בעלה, דבנתיה"מ סי' רע"ה סק"א כתב שהאשה זוכה תחילה והבעל זוכה מידה, וכ"ה באחיעזר ח"א סי' ל"א סק"א בביאור דברי הרשב"א, ובדברי החת"ס יו"ד סי' ש"א מבואר שהבעל זוכה תחילה בפירות ולא האשה.

אכן נראה שזה אינו, כי אף דנשים אינן מחויבות במלחמת עמלק, אין זה משום שאינן בכלל המצוה, כי הרי מצוה זו מוטלת על כל הציבור כולו, ואך דמצות עריכת המלחמה אינה אלא לבעלי המלחמה בלבד, ואנשים המה עורכי מלחמה ולא נשים, ואשר לכן אין נשים מחויבות במערכי המלחמה, אך בכל שאר הדברים שאינו מענין מערכי מלחמה אף הנשים בכלל, וא"כ ודאי שמוטל על הנשים להחרים ממון עמלק.

וביותר נראה דאף אם נימא דנשים מופקעות לגמרי מכל דין מחיית עמלק וקנינו, הנה נראה דאי"ז הפקעה אלא מחובת גברא, כי מחיית עמלק יסודו דין מלחמה, ונשים לאו בנות מלחמה נינהו, הא מיהא רשות אשה אינו רשות המופקע מדין מחיית עמלק, כי כל שבא מרשות עמלק אל רשות ציבור ישראל חל עליו דין חרם, וא"כ לא טיהר הממון של עמלק ברשות אשה להפקיעו מדין מחיית עמלק, למה הדבר דומה לאחד שלקח ממון עמלק לרשותו ומכרו לאחר, דזה השני ודאי צריך למחותו, כי מעולם לא נטהר הממון של עמלק ברשות המופקע מדין מחיה, ושוב צ"ע מעשה דבית המן שחל עליו דין מחיית עמלק, וצ"ע.

דילוג לתוכן