תפריט
דף הבית ספרי קודש אונליין בשבילי המגילה ביאור המקראות - מגילת אסתר ביסוד דין תקנת ימי הפורים וקריאתה א. דין על היחיד ב. דין על כל ציבור ומקום
קימו וקיבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם להיות עושים את שני הימים האה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה, והימים האלו נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר וגו'. [פ"ט פכ"ז]

בב"י סי' תר"צ [מחודש י"ח] הביא דבר מחודש בשם הארחות חיים וז"ל, מיהו במקום שיש צבור שקראוהו בעשרה אם יש שם יחיד או יחידים שלא קראוה עמהם יוכלו לקרותה ביחיד כיון שהיה בעיר פרסום דקריאת הצבור עכ"ל, ובפשוטו צ"ע בזה דהלא דין הוא על כל אחד לקרוא את המגילה, ודין קריאתה הוא בעשרה, וא"כ מה לי דהמגילה כבר נקראת באותו מקום בעשרה וצ"ע.

באופן דמבואר מזה דדין קיום ימי הפורים תרתי הוא דנאמר בו, דמלבד מה דחיוב הוא על אחד מישראל לקיים את ימי הפורים האלו, עוד דין נאמר בו, שבכל מקום ומקום שבהעולם שיתקיים בו קיום ימי הפורים, דכיון שאחשורוש היה על כל העולם כדאיתא לקמן שמלך בכיפה, לכן תיקן מרדכי שבכל מדינות המלך אחשורוש יתקיים פרסום הנס של נס הפורים.

וזה נראה כוונת הדין דסמוך ונראה, דמשמע דחלות דין ימי פורים נתפס בהמקום עצמו, והוא זה דכל הסמוך למוקף נידון כמוקף, והוא כמש"נ דקביעות יום ט"ו למוקפים אינו רק דין בהגברא דמי שחל עליו שם מוקף חיובו לקיים את ימי הפורים בט"ו, אלא יסודו חל בהמקום שמקום זה המוקף חומה קיומו הוא בט"ו, ובהך דינא נתחדש דמוקף וכל הסמוך עימו וכל הנראה לו דינו כמוקף שחל עליו קביעות יום המוקף.

והנה כבר נחלקו האחרונים במה שצריך עשרה בקריאת המגילה, דבדברי רבוותא קמאי ובתראי מתבאר דאין זה מחמת לתא דדבר שבקדושה, אלא יסודו רק מדין פרסומי ניסא, ועי' חזו"א סי' קנ"ה סק"ב יעוי"ש, וכן מוכרח גם בטור סי' תרפ"ט דדעת הבעל העיטור דאשה מצטרפת לעשרה בקריאת מגילה, ואף לדעת הפוסקים דאינה מצטרפת הוא רק משום פריצות, וכמו שהעלה בפר"ח סי' תר"צ סקי"ח.

הלא מעתה נראה לבאר דברי הארחות חיים כזאת, דס"ל דעיקר דין זה שקריאתה בעשרה הוא משום פרסומי ניסא כמש"נ, וס"ל דדין זה לא נאמר על כל יחיד ויחיד שתהא קריאתו בעשרה, אלא שהוא דין בגל מקום ומדינה במלכות אחשורוש לקיים עליהם את ימי הפורים לפרסומי ניסא, אשר בזה מבואר דברי הא"ח דהיות וכבר נקראת המגילה בעשרה במקום זה שוב אי"צ לקרותה בעשרה.

אכן באמת בארחות חיים בהלכות פורים סי' ב' כתב דנשים אין מצטרפות לעשרה לקריאת המגילה, ומשום דכל מקום שצריכים עשרה צריך עשרה זכרים, ומבואר מדבריו דיסוד מה שצריך עשרה בקריאת המגילה הוא מהלכות דבר שבקדושה, וכמו דבכל דבר שצריך עשרה מדין דבר שבקדושה צריך עשרה זכרים בתורת מנין, א"כ שוב צ"ע למה אין מוטל על כל יחיד ויחיד להיות קורא את המגילה בעשרה, וצ"ע.

אשר נראה בזה כמש"נ דבדין קריאת המגילה איכא תרתי, חדא דין על כל יחיד לקרותה, ושנית דין על הציבור שבכל מקום ומקום, אשר מעתה נראה דדעת הא"ח דמה שצריך לקרותה בי' אינו מדין דבר שבקדושה, אלא הוא משום דכיון שהוא מצוה המוטלת על הציבור, א"כ ע"כ חלות שם ציבור אינו חל אלא בי' זכרים מישראל, וא"כ שוב ניחא ככל מש"נ, דאחר שקראו במקום אחד ונתקיים חובת הציבור, שוב אין מוטל על כ"א לקרותה בעשרה.

והנה כתב הבה"ג דאף שאמרו נשים חייבות במקרא מגילה לפי שהיו באותו הנס, עכ"ז אין אשה יכולה להוציא את האיש, לפי שהאיש חייב בקריאתה ואילו האשה אינה חייבת אלא בשמיעתה, ומתוך דבריו המחודשים מתבאר כזאת, דבכל מקרא מגילה אית ביה תרי חיובים, ואין אשה מצווה אלא בדין אחד, והאריכו בזה האחרונים לבאר דבריו בכמה פנים.

ולמש"נ דבקריאת מגילה איכא תרתי, חדא דין המוטל על כל יחיד, ושנית דין המוטל על הציבור, א"כ שפיר י"ל דדעת הבה"ג דמצוה זו המוטלת על כל יחיד ויחיד יסודה דין קריאה, אולם הך דינא המוטל על הציבור בזה אף האשה בכלל, [וכמשמעות הריטב"א בקידושין כט. דבמצוה המוטלת על הציבור אף במ"ע שהזמ"ג נשים חייבות], וחיוב זה המוטל על הציבור הוא שיצטרף כ"א להיות שומע את המגילה.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות