דף הבית ספרי קודש אונליין בשבילי המגילה ביאור המקראות - מגילת אסתר ביאור נפלא במצות משלוח מנות על פי משנתו של הר"מ
והנראה בזה ביאור מחודש בחובת משלוח מנות, דהנה כתב הר"מ בפ"ב מגילה הט"ו כיצד חובת סעודה זו שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרות, וכן חייב אדם לשלוח שתי מנות של בשר או ב' מיני תבשיל או ב' מיני אוכלין לחבירו שנאמר משלוח מנות איש לרעהו וכו' וכל המרבה לשלוח לריעים הרי"ז משובח, ובהט"ז כתב הר"מ וחייב לחלק לעניים ביום הפורים וכו'.

והנה מצאתי בחינוך מצוה ט"ו דבר חדש בטעם מה שהזהירה תורה לבל נוציא מבשר הפסח חוץ מן הבית בו אכל הפסח, דהוא לפי שכן דרך מלכי ארץ שכל המוכן להם נאכל בהיכלם ברוב עם, ואילו דעת הארץ בעת אשר יכינו סעודה גדולה ישלחו ממנה מנות לרעיהם לפי שהוא חידוש אצלם עכ"ד, הנה מתוך דברי החינוך למדנו דכאשר אדם עושה סעודה גדולה אזי מגודל החידוש הרי הוא שולח מנות לריעיו.

הן הן הדברים שנראה בעיקר חובת משלוח מנות איש לרעהו, דהנה כתב הר"מ שם, מצוה להכין צרכי סעודה כפי אשר תמצא ידו, אשר נראה דבהך דינא נתחדש מצות משלוח מנות, שיהא זה תיקון סעודה גדולה למאד עד ששולח גם לריעיו מסעודתו, וזהו מה דנקט משלוח מנות איש לרעהו דוקא, שכן הוא דין שמחת משלוח מנות לשלוח מסעודתו לריעיו, כדרך מי ששמח ושולח מסעודתו לריעיו לשמוח עימו.

באופן דלפי"ז מבואר מאד מה שמדוייק בדברי הר"מ דמצות משלוח מנות ומצות מתנות לאביונים חלוקים ביסוד דינם, דמצות מתנות לאביונים לא שייכא למצות הסעודה כלל, והביאו בהלכה נפרדת שביום הפורים צריך לשלוח מעות לעניים, לא כן מצות משלוח מנות הוא חלק מחלקי מצות הסעודה, ולזה הביאו באותו הלכה של מצות הסעודה, והוא כמש"נ דעיקר מצות משלוח מנות הוא ריבוי עשיית סעודה.

סוף דבר נראה בביאור דברי הר"מ, דעיקר דין משלוח מנות אינו דין מסוים לעצמו, כי אם שהוא חלק מחלקי הסעודה להיות מכין סעודה גדולה עד אשר שולח לריעיו מסעודתו הגדולה, ואשר זהו גם מה שכתב הר"מ דכל המרבה לשלוח לריעים הרי זה משובח, והוא לפי שהוא מכלל עשיית הסעודה שעל זה גופא כתב הר"מ שיתכן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו, והוא קיום דין שמחת עשיית סעודה ללא שום גבול.

אשר לפי"ז ניחא מאד מש"כ המ"א לחדש בדעת רש"י דמי שאינו מכין סעודה לעצמו אינו מחויב לשלוח מנות לחבירו, דהלא עיקר דין משלוח מנות הוא ריבוי השמחה בזאת שמתקן סעודה גדולה למאד, ושולח  לריעיו לשמוח עמו בסעודתו ושמחתו, נמצא דכ"ז שייך רק במי שמכין סעודה, אך מי שאינו מכין סעודה לעצמו, אין מקום למצות משלוח מנות, ולא שהוא אנוס בכך, כי אם דאין כאן מחייב למצוה זו כלל.

[ויש להוסיף, ועוררוני לכך, דיסוד דין משלוח מנות הוא קיום דין בגוף הסעודה, דכל סעודה שבעליה שלח מנות הרי שסעודתו היא סעודה גדולה ומחודשת, וממילא י"ל שכאשר אחד אוכל אצל חבירו וחבירו בעל הסעודה שלח מנות, הרי האורח משתתף בסעודה בה נשלחו מנות, וא"כ בזה מתקיים עיקר מצות משלוח מנות שקיומה קיום דין בסעודה שהיא סעודת חידוש, ובזה יש לדון במה שדימה המ"א להלכות חנוכה].

והנה ראיתי מובא בשו"ת חיים שאל להחיד"א ח"ב סי' י"א בשם החרדים, דרבינו משה מאור הגולה היה בצער גדול בים, וכשניצל קיבל על עצמו ולזרעו אחריו שיתענה באותו יום בכל שנה ולמחרתו שמחה ויו"ט ומשלוח מנות, וכתב שזהו הרמב"ם, ולכאורה יש להעיר דאם רצה לאשויי יום שמחתו כיום הפורים, למה תיקן רק משלוח מנות ולא מתנות לאביונים, [ובחרדים שלפנינו הגירסא מתנות לאביונים], וצ"ע.

ולמש"נ נראה דמה שתיקן רק משלוח מנות לא היה זה להרבות רעות כדברי התרוה"ד, דמה ענין ריבוי רעות בסעודת הודאה, ואין כאן אין שום דין להשלים סעודה לאחרים, אלא משום דאזיל בזה הר"מ לשיטתו דחלוק מצות משלוח מנות דלמש"נ יסודו מעיקר ריבוי תיקון צרכי הסעודה, שמרוב ריבוי הסעודה שולח סעודתו לריעיו, נמצא דמשלוח מנות הוא קיום דין בריבוי סעודת הודאתו, ולזה לא תיקן רק ענין משלוח מנות.

וכזאת מבואר בכללי המילה לר' יעקב הגוזר [ע' 67] שביום המילה אבי הבן מרבה שמחה ומשתה ויו"ט, ומשלוח מנות למגדול ועד קטן, משום חביבות המצוה ולכבוד המילה, הרי שענין משלוח מנות הוא ענין לעצמו מחמת גודל השמחה והמשתה, וכמש"נ בדברי החינוך שחידוש סעודה וריבוי שמחה של חידוש סעודה הוא מה ששולח לריעיו חלק מסעודתו, והן הן הדברים בדין משלוח מנות ביום הפורים, וכמש"נ.

[Total: 0    Average: 0/5]
שינוי גודל גופנים
ניגודיות