דף הבית ספרי קודש אונליין בשבילי המגילה ביאור המקראות - מגילת אסתר ביאור המקראות א. יום משתה ושמחה ב. יום שמחה ומשתה
ועשה אותו יום משתה ושמחה. [פ"ט פי"ח]

הצעת הכתובים כך היא, והיהודים אשר בשושן וכו' ונוח בט"ו ועשה אותו יום משתה ושמחה, על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר שמחה ומשתה ויום טוב משלוח מנות איש לרעהו וגו', לקיים עליהם להיות עושין את יום ארבעה עשר לחודש אדר ואת יום חמשה עשר בו בכל שנה ושנה וגו' לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו, ע"כ הצעת הכתובים.

ואלו הכתובים אומרים דרשיני, דהנה בכל מקום שהוזכר גם יום טוב הוזכר שמחה ואח"כ משתה, ואילו בכל פעם שלא הוזכר יום טוב הוזכר משתה תחילה ואח"כ שמחה, דהנה בשנה ראשונה שנהגו ימי הפורים בשושן לא נהגו בו יו"ט, ושם כתוב יום משתה ושמחה, וערי הפרזות שבתחילה נהגו יו"ט כתוב יום שמחה ומשתה, ואח"כ כאשר ביטלו דין יו"ט [כמבואר במגילה ה:] כתוב שוב יום משתה ושמחה, הלא דבר הוא.

והנראה בזה, דהנה מרן הגרי"ז הביא הא דאיתא במדרש שיר השירים פ"א על הכתוב זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו, איני יודע אם בו ביום או בהקב"ה, כשאמר שלמה נגילה ונשמחה בך הוי אומר בך בהקב"ה, וביאר הגרי"ז דעיקר כל חובת השמחה האמורה ברגלים אינו תכלית לעצמה להיות שמח ביום זה, כי אם ענינו לשמח בה' כדכתיב נגילה ונשמחה בך, וזהו כוונת המדרש דעיקר חובת השמחה הוא לשמוח בה'.

ואמר הגרי"ז דבזה גופא הוא דחלוק דין שמחת הפורים, שנאמר בה דינים נוספים מעל שאר כל הימים טובים שנצטוינו לשמוח בהם, כי ביום הפורים נצטוינו לבסומי בפוריא עד דלא ידע וכו' [כמבואר במגילה ז:], והיינו משום דשמחת פורים אין ענינו לשמוח בהשם, אלא השמחה בעצמה היא היא גופה של מצוה ותכליתה, וזהו דאמר במדרש שם דשמחת יו"ט אינו להיות שמח בעלמא, אלא להיות שמח בהשם כמש"נ.

ולשון הר"מ פ"ו יו"ט ה"כ, כאשר אוכל ושותה ושמח ברגל לא ימשך ביין ובשחוק ובקלות ראש ויאמר שכל מי שיוסף בזה ירבה במצות שמחה, שהשכרות והשחוק הרבה וקלות הראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקך בשמחה ובטוב לבב וכו' וא"א לעבוד את ה' מתוך שחוק וקלות ראש ושכרות.

[וידוע מה שאמר הגר"ח דבר מחודד בביאור המדרש הנ"ל, והובא דבריו בספר קרית ארבע, והוא דבמדרש שם מבואר דכל המשא ומתן רק לענין שמיני עצרת, וביאר דהספק הוא האם יש חובת שמחה בשמיני עצרת בשר שלמים או סתם חיוב שמחה בבשר ויין, דכיון דעיקר שמיני עצרת היה צריך להיות נ' יום אחר הסוכות הרי אין שמחה לפניו ואין בו דין שלמי שמחה כמבואר בפסחים עא. ודבריו סותרים לדברי הגרי"ז].

הלא לפי"ז מיושב היטב לשון כל הכתובים, כי נראה דכאשר בתחילה נהגו את ימי הפורים להיותו יום טוב, היה בזה דין שמחה כשאר כל המועדות שנוהג בו דין שמחה, וא"כ דין השמחה בזה היה לשמוח בהשם כשאר כל ימים טובים, וא"כ עיקר הדין היה דין שמחה, ואך שניתוסף גם דין נוסף שצריך לשתות יין לפרסומי ניסא, אך בודאי שאין מקום לשכרות כיון שהוא סותר לעיקר דין שמחת יום טוב כמבואר בר"מ.

אכן מאחר שלא קיבלו עליהם יום טוב, הרי מעתה אזי דין משתה אית ביה דין להיות שותה עד בלי די, כי מעתה שאין דין שמחת יו"ט, הרי הדר דינא כי צריך לקיים את שמחת המשתה עד בלי די, ואשר לכן אחר שלא קיבלו עליהם יום טוב אמר הכתוב יום משתה ושמחה, כי עיקר הדין הוא גוף מעשה המשתה והשמחה, בלא שום תכלית, כדברי הר"מ בפ"ב מגילה הט"ו ששותה יין עד שישתכר וירדם בשכרותו, וכמש"נ.

והנה דעת השו"ע באו"ח סי' תרצ"ו ס"ח דמותר לישא אשה בפורים, ומקורו ברשב"א ח"ג סי' רע"ו שכתב דהקילו בזה לפי שהוא מדרבנן, וכבר הקשה במ"א סקי"ח דהלא תנן במו"ק ח: דאין נושאין נשים במועד, והטעם לכך משום דאין מערבין שמחה בשמחה, ומאחר דאף בפורים יש דין שמחה, א"כ למה לא יהא בכך איסור של עירוב שמחה בשמחה, ולזה הכריע המ"א דלא כדעת הרשב"א והשו"ע, וכ"ה בפר"ח סק"ה.

ווכבר האריכו בזה המחברים ליישב דברי הרמ"א עפ"י דברי הגרי"ז, והוא דחלוק ביסודו דין שמחה במועדות מדין שמחה בפורים, דדין שמחה דמועדות יסודו להיות שמח מחמת הרגל, אשר לזה כל ערבוב שמחת אשתו הוי סתירה לגוף שמחת הרגל, ולזה אסור מדין אין מערבין שמחה בשמחה, וכדברי התוס' שם דמה דאין מערבין הוא כדי שיהא לבו פנוי לכל שמחה במסוים, ושמחת נישואין פוגמת בשמחת הרגל.

לא כן שמחה דפורים יסודו רק שיהא שמח ביום הפורים, נמצא דבאמת כל ששמח באשתו אף בזה יש קיום דין שמחת פורים, נמצא דאין שום ריעותא במצות שמחת פורים במה שהוא שמח באשתו, אדרבה בשמחת אשתו מקיים בזה אף מצות שמחת פורים, ושוב נמצינו למדים מדברים הללו, דבין דין משתה ובין דין שמחה הנאמר בפורים, חלוק מיסודו מדין שמחה ומדין משתה האמור במועדות, וכמש"נ.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות