ביאור המכילתא דהריגת המן הוא מדין זכר עמלק א. מחיית עמלק ב. מחיית זכר עמלק זרעם ובהמתם

דף הבית ספרי קודש אונליין בשבילי המגילה ביאור המקראות - מגילת אסתר ביאור המכילתא דהריגת המן הוא מדין זכר עמלק א. מחיית עמלק ב. מחיית זכר עמלק זרעם ובהמתם
ויתלו את המן. [פ"ז פ"י]

איתא במכילתא סוף פרשת בשלח על הכתוב [פי"ז פי"ד] כי מחה אמחה את זכר עמלק, את זכר זה המן, עמלק כשמועו, ר' אלעזר המודעי אומר זכר זה אגג ועמלק כשמועו  ע"כ, והוא אומר דרשיני.

והנראה בזה ליישב ובהקדם מה שהקשו האחרונים על הכתובים בשמואל [א' פט"ו] שבשעה שבא שמואל להרוג את אגג אמר לו כאשר שכלה נשים חרבך כן תשכל מנשים אמך, וצ"ב מה לי להזכיר אמו של אגג, והנה מכתוב זה משמע ששמואל הרג את אגג בתורת רוצח, וצ"ע שבפשוטו היה לו להרגו מדין מחיית עמלק, גם העירו האחרונים במה טעה שאול שלא להרוג את אגג, אחר שנצטוה להכות את החטאים את עמלק, וצ"ע.

[והנה בדורש לציון (לבעל הנו"ב) דרוש ה' (ע' יז:) הקשה היאך שיסף שמואל הנביא את אגג, הלא תנן בנזיר סו. דשמואל היה נזיר עולם, ואסור ליטמא למתים, ואם משום מצות מחיית עמלק היה לו להרגו בחיצים באופן שלא יהא נטמא לו, והבאתי לעיל ליישב עפי"ד הזוהר שמחיית עמלק קיומה בחרב דוקא, ולפי"ז משמע שהרגו מדין מחיית עמלק, אכן באמת י"ל שהרגו מדין רוצח אם היה שם ע"א שהעיד עליו, שהרי כל מיתת ב"נ בסייף].

וכתב באהבת יהונתן [למוהר"י אייבשיץ זצ"ל] וז"ל, נראה מכאן דאגג היה מעמלק ממשפחת אם ולא ממשפחת אב וכו', דשאול טעה במה שהחיה את אגג, מפני שאגג אמו היתה מן עמלק וכו', ושאול סבר שאר אם לאו שאר הוא, וא"כ אין אגג מזרע עמלק ולכן חמל עליו, ובאמת בנכרים הכל הולך אחר האם, דאפילו ישראל שבא על הכותית הולד נכרי, וקל להבין, עכ"ל. [והעירני הרי"מ שורקין דמפורש בתרגום שני על המגילה (פ"ג פ"א) שהמן היה בן אחר בן לאגג ולעמלק, וכן סותר משנתו למש"כ ביערות דבש דרוש ח'].

וכבר תמהו האחרונים על דבריו מהא דאיתא בקידושין עז: דבאומות הלך אחר הזכר, וה"נ ביחס בית עמלק שהוא הולך אחר הזכר, ומעתה צ"ע דא"כ למה נצטוה באמת להרוג את אגג מדין מחיית עמלק, גם יש להקשות מהא דמפורש במגילה ז. דהחפצא של כתבי הקודש דמגילת אסתר הוא מדין כתיבת מחיית עמלק, שבהריגת המן ובניו האגגים נתקיים דין מחיית עמלק, ואילו לדברי הגאון הנ"ל נמצא שהמן לא היה עמלקי.

ואשר נראה בזה, דהנה בפרשת כי תצא [פכ"ה פי"ט] כתוב תמחה את זכר עמלק, ופרש"י מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה [שמואל א' פט"ו פ"ג] שלא יהא שם עמלק נזכר אפילו על הבהמה, לומר בהמה זו משל עמלק היתה, הנה נתחדש בזה דינא דמחיית זכר עמלק, דאף שלא נתפס שם עמלק על גוף הבהמות, מ"מ כדי שלא יהא נזכר שם עמלק נצטוינו למחות גם את כל הבהמות שלהם.

ואשר לפי"ז נראה בביאור לשון השבועה שנשבע הקב"ה שלא יניח נין ונכד לזרע עמלק, דאף דקי"ל דבאומות הלך אחר הזכר, וכל שאינו ממשפחת אב אינו עמלקי, מ"מ דין מחיית עמלק איכא אף במי שהוא ממשפחת אם, דאף שאינו עמלק מ"מ הוא זכר עמלק, וכמו שיש מצוה להרוג את בהמותיהם של עמלק שלא יהא נזכר שם עמלק עליו, נראה דכמו"כ נצטוו למחות כל נין ונכד של עמלק אף שבאו דרך זרע האם.

הלא לפי"ז נפלאו דברי המכילתא כאן דדריש המקראות בפרשה זו, עמלק כמשמעו, זכר עמלק זה המן, והוא לפי שהמן בעצמו לא היה עמלקי, כי באומות הלך אחר הזכר, וכיון שאגג לא היה מזרע עמלק ממשפחת אב אלא ממשפחת אם, ממילא אין בו בהמן דינא דמחיית עמלק, וכל דין הריגתו לא היה אלא מדין מחיית זכר עמלק, כי כמו שצריך להרוג את הבהמות של עמלק, כן צריך להרוג בני בנותיו של עמלק, ופשוט.

[הלא מעתה יש לומר גם בביאור טעותו של שאול, דשאול היה סבור שמה שנצטוה להרוג את בעלי החיים של עמלק, אין זה מדין מחיית זכר עמלק (כמו שפרש"י בפרשת כי תצא), אלא הוא רק משום שהעמלקים היו מחפשים עצמם ונראים כבעלי חיים, וכן פרש"י בשמואל שם, וממילא אין דין להרוג את אגג כי באמת אינו בו ייחוס עמלק בעצמו, וע"ז השיבו שמואל שטעה כי היה לו להרוג מדינא דזכר עמלק וכמש"נ].

והנה ראיתי בספרי דאגדתא על אסתר [מדרש פנים אחרים נוסח ב' פ"ו] על הכתוב איש יהודי היה בשושן הבירה, וז"ל, כי מחה אמחה את זכר עמלק (שמות יז יד), מאי כי מחה אמחה, אחת של זרע עמלק, ואחת זכרו של המן, הרי שהיה דין מיוחד של מחיית זרעו של המן, וזה צ"ע, שהרי אף המן מזרע עמלק הוא, והוא בכלל מה שאמר הקב"ה כי אמחה את זכר עמלק, וא"כ איזה דין נתחדש במחיית זרע המן, וצ"ע.

ולמש"נ יל"ד, דמאחר שהמן לא היה מתייחס אחר עמלק, לכן היה צריך דין מיוחד של מחיית זרעו, [ולפי"ז שוב יל"ע מההיא דמב"ב של המן נתגיירו], ויעוין במגילה ז. שיסוד כל כתבי הקודש האמור במגילה הוא מתורת מחיית זרעו של עמלק, ורק מה"ט מצאו רמז מן התורה דחייל חלות דין כתבי הקודש בכתיבת מגילת אסתר, ולמש"נ הרי באמת דין מחודש נאמר בדין מחיית זרעו של המן, וכמש"נ.

והנה במורה נבוכים להרמב"ם ח"ג פ"נ כתב וז"ל, תאור שבטי בני שעיר ויחוסם האישי הוא בגלל מצוה אחת, והיא שהוא יתעלה צוה להשמיד זרע עמלק בלבד, ועמלק הוא בן אליפז מתמנע אחות לוטן, אבל יתר בני עשו לא צוה להרגם וכו', ואילו לא נתבארו היחוס הללו פירוטיהן היו כולם נהרגים בשגגה, לפיכך ביאר הכתוב שבטיהם ואמר כי אלה אשר אתם רואים אותם היום בשעיר ומלכות עמלק, אינם כולם בני עמלק אלא הם בני פלוני ובני פלוני אבל נתיחסו לעמלק מפני שאמו מהם עכ"ל, ובמהדורת ר"ש שאצל חכמי לוניל כתוב לפי שאמו מעמלק ע"כ, הרי מבואר שאם האם מעמלק אינו עמלקי.

דילוג לתוכן