תפריט
דף הבית ספרי קודש אונליין בשבילי המגילה ביאור המקראות - מגילת אסתר בחיוב האשה במשלוח מנות ובביאור הכתובים
ומשלוח מנות איש לרעהו. [פ"ט פי"ט]

כתב הרמ"א באו"ח תרצ"ה דהאשה חייבת במשלוח מנות, והשיג הפר"ח דהלא כתיב ומשלוח מנות איש לרעהו, דמשמע איש ולא אשה.

וכתב הגרע"א [הובא בעין הגליון או"ח סי' תרצ"ו] ליישב קושית הפר"ח, דמדברי קבלה באמת נשים פטורות, משום דמצוות היום הויין מ"ע שהזמן גרמן, ומה שנשים חייבות הוא רק מדרבנן לפי שהיו באותו הנס, כדברי הטו"א ד. דאף דמגילה מדברי קבלה, מ"מ נשים חייבות רק מדרבנן לפי שהיו באותו הנס, עכ"ד

והשיב בשבות יעקב ח"א סי' מ"א דהא דכתיב איש במצות משלוח מנות, לא בא לפטור אשה, [כדדרשו בב"ק קט: לענין גזל הגר דאף דכתיב איש חייב בגזל אשה], ומה דכתיב איש הוא לפי דאיש סיפק בידו ולא אשה, משום שאין לה תמיד משלה, כדאי' בקידושין ל: דמה"ט כתיב איש בכיבוד אב שאשה רשות אחרים עליה.

והנה מדברי השבות יעקב נראה דיסוד מה דכתיב במצות משלוח מנות ובמצות כיבוד אב 'איש' ולא אשה, אין בזה שום דרשא ומיעוט, אלא נקט כן בקרא משום שהדרך הוא שאין סיפק בידה, והוא כעין דין אונס שאין לה אפשרות לקיים כיבוד אב, וזהו שכתב השבו"י דכוותה נימא בכוונת הכתוב במשלוח מנות איש ולא אשה דהוא לפי דפעמים אין לה לפי שרשות אחרים עליה.

אמנם בתוס' רא"ש בכתובות לט. חקר במה דמבואר שם בסוגיא דנישואין מוציאין מרשות אב, דהיכן המקור לזה, וכתב וז"ל, יש לומר דלענין ממון נמי אשכחן דמוציאין מרשות אב, דאמרינן בפ"ק דקדושין איש אמו ואביו תיראו אשה אין סיפק בידה לעשות, פירוש שצריכה לעבוד את בעלה, אלמא דכשנישאת עובדת לבעלה ואינה יכולה לעשות עוד מעשה ידיה לאביה, [והתוס' (ד"ה הואיל) הקשו ע"ז דהלא זוכה במעשה ידי אשתו רק מדרבנן].

והנה כתב בשו"ע ביו"ד סי' ר"מ סי"ז שהאשה אין סיפק בידה לעשות שהיא משועבדת לבעלה לפיכך היא פטורה מכבוד אב ואם, וכתב הש"ך סקי"ט וז"ל, נראה דאם אין בעלה מקפיד חייבת בכל דבר שאפשר כמו האיש עכ"ל, ומבואר מדבריו דכל מה שהאשה פטורה מכיבוד אב בעודה נשואה, אין זה דין הפקעה ממצות הכיבוד;, ורק דמשועבדת לבעלה והויא כאנוסה מלכבד את אביה;, וממילא כל שאפשר חייבת בכבוד אב.

ודברי הש"ך צ"ע מהא דאיתא בקידושין שם שאם נתגרשה הבת חייבת בכבודו, וכתבו הריטב"א והמאירי דהוה ס"ד דיצאה מרשות אביה ונפטרה לעולם, וקמ"ל דהדרה לחיובא, ואם נימא שאינה פטורה אף בעודה נשואה, א"כ כיון שנתגרשה ואין כבוד בעלה סותר לכבוד בעלה פשיטא דמחויבת בכבוד אביה, אשר ע"כ מבואר מזה דבעודה נשואה חייל דין פטור מכיבוד אב, ואם נתגרשה חזרה לחיובה, ויעוין בדברות משה, וצ"ע.

וביותר מוכרח כן מהא דשנינו בקידושין לה. דאילולא כתיב אמו ואביו 'תיראו' הו"א דכל אשה פטורה ממצות מורא כיון דנשואה אין סיפק בידה, וקשה דהלא רק מצות כבוד אין סיפק ביד האשה להאכיל את אביה וכדומה, אך כל אשר בכלל מצות מורא [לבל תסתור את דברי אביה וכדומה], לעולם סיפק ביד האשה לקיימו, וא"כ מה ס"ד דכל אשה נתמעטה ממצות מורא מחמת דנשואה אין סיפק בידה, וצ"ע.

והנה דעת הגר"א סי' ר"מ סקל"ד דבן הבת אינו חייב בכבוד אבי אמו, דבני בנות אינם כבנים, ובתשובה מאהבה סי' קע"ח כתב דמלשון רש"י בסוטה מט. [ד"ה בר ברתך] משמע דחייב, וכן דעת הרמ"א בתשובותיו סי' קי"ח, ובשד"ח מע' כ' כלל קכ"א כתב דאם נימא דחובת כבוד זקינו מדין כבוד אב, א"כ כיון דאשה פטורה מכיבוד אביה משום דאין סיפק בידה כמו"כ בנה פטור לכבד אביה עכ"ד, ומוכרח מדבריו דמה שהאם פטורה מכבוד אביה הוא דין הפקעה.

ואשר נראה בזה עפ"י מה שנתבאר בפרשת יתרו דבמצות כיבוד אב ואם איכא תרתי, חדא מצוה לחבירו שמשועבד להם לכבודם ומוראם, ובזה הוו אביו ואמו בעלי דברים לתבוע זכות זה של כבוד ומורא, ושנית שיש בזה מצוה לשמים לכבד את מי שיצרו ובכך יבוא לכבד את היוצר הגדול ברוך הוא, אשר נראה בזה דאשה נשואה משועבדת לבעלה ופקע הימנה השיעבוד לכבוד אביה ואמה, אך מ"מ היא מצווה לכבדם מדינא דמצוה לשמים.

הלא מעתה ניחא היטב מה דמבואר בקידושין ובראשונים שם דכיון שנישאת יצאה מרשות אביה וכאשר נתגרשה חזרה לרשות אביה, והיינו דאף דבעודה ברשות בעלה מוטל עליה לכבד את אביה אם אינו סותר לרשות בעלה, מ"מ אינה משועבדת להם, דבהיותה בבית אביה הויא ברשות אביה ואמה לענין חיוב כבוד, וכיון שנישאת רשות אחרים עליה ויצאה מרשות הוריה לחיוב הכבוד, וזהו דקמ"ל בש"ס דאם נתגרשה חזרה לרשות אביה.

ולפי"ז לכאורה נראה בביאור דברי הפר"ח שכתב דמדכתיב איש ולא אשה ממעטינן אשה ממצות משלוח מנות, ומיושבת השגת השבות יעקב דיש לפרש דכוונת הכתוב הוא כענין כוונת הכתוב בכיבוד אב דהוא רק לפי שאין לה אפשרות תמיד לקיים את המצוה, אלא הוא באמת חלות דין פטור כמש"נ, וא"כ כ"ז שייך לענין כיבוד אב, אך לענין מצות משלוח מנות דרשינן איש ולא אשה.

ובאמת יל"ד מטעם אחר לפטור את הנשים, והוא עפי"ד המג"א סי' תרצ"ה סקי"ב דמי שלא הכין צרכי סעודתו ואוכל על שולחן חבירו פטור ממשלוח מנות, וכבר עמד החת"ס מהו טעמו של דבר, ועמש"נ לעיל לבאר דיסוד דין משלוח מנות הוא מהלכות ריבוי הסעודה שהוא שולח ממנות הסעודה לרעיו, ולכן מי שאינו מכין סעודה פטור ממשלו"מ, וא"כ כיון דאשה אינה בעלת הסעודה לכן פטורה ממשלוח מנות, אכן המ"א כתב להחמיר.

ויעוין בשאילת יעב"ץ ח"א סק"כ שכתב דהלא כתיב שקבלו היהודים עליהם ועל זרעם, ועל זרעם אף נקיבות במשמע, עוד כתב דהלא נשים חייבות במגילה דהם היו באותו הנס, ומה"ט חייבות במשלוח מנות משום שהיו באותו הנס, ומה דבאמת צריך לריבוי דעל זרעם לרבות נשים הוא למען לא נמעטם מחמת דהוי מ"ע שהזמ"ג, עכ"ד, [ודבריו סותרים זא"ז דכיון דהיו באותו הנס אין פטור].

שינוי גודל גופנים
ניגודיות