תפריט
ועשה אותו יום משתה ושמחה. [פ"ט פי"ח]

כתב המהרש"ל סי' מ"ח בשם רבי יעקב פולק [שגרס כן בדברי המרדכי שבת פ"ב סי' רע"ח] כי מי ששכח לומר על הניסים בברהמ"ז של סעודת פורים צריך לחזור ולברך, שהרי ע"כ מחויב לאכול פת, כי אין שמחה בלא אכילת פת, וכן דעת השל"ה מסכת מגילה סוף ד"ה פורים, ומתוך דברי המהרש"ל מבואר דאף אם כבר אכל סעודה אחת בבוקר, עכ"ז אם לא הזכיר מעין המאורע בסעודת פורים צריך לחזור ולברך.

והשיג ע"ז במ"א סי' תרצ"ה סק"ט ג' השגות, חדא דלא מצינו שיהא חיוב לאכול פת, ושנית דכיון שכבר אכל בבוקר יצא יד"ח, ובסעודת פורים אי בעי לא אכיל פת ולמה הזכרת מעין המאורע מעכבת, עוד השיג עליו, דאם כי מחויב לאכול פת בסעודת פורים, מ"מ מי עדיף מתפילה שמחויב להתפלל ועכ"ז אם לא הזכיר מעין המאורע אינו מחויב לחזור ולהתפלל, וא"כ דכוותה דין הזכרת מעין המאורע בברהמ"ז, וצע"ג.

ובט"ז או"ח סי' תרצ"ג סק"ב כתב לדינא דאם לא אמר על הניסים בברהמ"ז של סעודת פורים חוזר, אכן כתב דודאי אם אכל בבוקר סעודת פורים ודאי צריך לחזור ולברך, כי אין שום הלכה להיות אוכל סעודת פורים אחר מנחה, וכיון שכבר אכל בבוקר יצא יד"ח סעודה, אכן דעת המהרש"ל דאף אם אכל בבוקר צריך לחזור ולברך, ובפשוטו אין לזה שום מובן, כפי שכבר תמהו בזה המ"א והט"ז, וצע"ג.

ואולי יש לדחוק בכוונת המהרש"ל עפ"י מה שחידש בפמ"ג סי' תרצ"ה סק"א בדין האוכל סעודת פורים בלא כוונה לשם מצוה, כי הנה בשו"ע או"ח סי' תע"ב ובמ"א סקי"ד דהאוכל מצה בלא כונה יצא הואיל ונהנה, וא"כ לכאורה ה"נ בסעודה יצא ידי חובת סעודה אף שלא כיוון לצאת ידי מצוה, אך כתב דכיון דסעודה עיקרו לזכר הנס שנעשה ע"י סעודה, על כן בעי כונה, וצ"ע, ולפי"ז מיושבים דברי המהרש"ל.

ואשר יראה בביאור שיטת המהרש"ל, בהקדם הצעת דקדוק לשון הר"מ בפ"ב מגילה הי"ד סעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו, כיצד חובת סעודה זו שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרות וכו', הנה הר"מ דקדק לכתוב לשון עשיה כלפי סעודת הפורים, שאם עשאה בלילה לא יצא, ודין עשייתה ביום הוא לתקן סעודה נאה, [דלא כלשון הש"ס], הלא דבר הוא.

אשר נראה מבואר מזה, דחלוק ביסודו דין סעודת פורים משאר דיני אכילות וסעודות שמצינו בשאר מקומות, דבסעודת שבת יסוד הדין בזה הוא חובת גברא לאכול כך וכך סעודות ביום זה, וכל שאכל הרי נתקיים בזה עיקר חובתו שיהא אוכל סעודת שבת, וביותר דמאחר דשבת בעצמותה היא יום המחייב בסעודה, א"כ כל שאכל הסעודה הרי ע"כ נתקיים בה דין סעודת חיובו, וסעודת יו"ט דכוותה.

אכן חלוק ביסודו דין סעודת פורים, דעיקר החיוב הוא עשיית הסעודה, וכך הוא קיום דינו של הסעודה שהוא אוכל בשר ושותה יין, ומדוקדק בזה גם לשון הר"מ שכתב שיתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו אף הוא קיום בדין עשיית הסעודה, והוא כמש"נ דאין החיוב רק שיהא אוכל אלא יסוד הדין הוא לעשות סעודה, וענינו כמובן הוא גוף אכילת הסעודה, ועריכת הסעודה ותיקונה אף היא קיום דין בדין הסעודה.

והנה נתבאר לקמן בארוכה בשיטת הר"מ דחיוב משלוח מנות הוא קיום דין מהלכות חובת עריכת הסעודה, והוא לפי דכל העושה סעודה גדולה הרי הוא מחלק ממנות הסעודה למרעיו, ונמצא דמשלוח מנות הוא קיום של ריבוי סעודה, אשר למש"נ הדברים מחוורים, דלא מצינו דכוותה בשום סעודה שיהא שולח מנות למרעיו, זולת בפורים שיש קיום דין מסוים של עשיית סעודה, ואשר בזה נתפס גם דינא דמשלוח מנות.

וביותר יש להוסיף, דבכל שבת ויו"ט הרי שאין חלות שם שבת ויו"ט נתפס על גוף הסעודה, כי אין דין לאכול בשבת סעודת שבת, כי אם הדין הוא לאכול בשבת ג' סעודות, וממילא הוא דכל סעודה שאוכל בשבת שם סעודת שבת עליו, אכן בפורים יסוד הדין הוא לאכול סעודת פורים, והוא חל ע"י כוונתו וקביעותו להיותו 'סעודת פורים', וביותר למש"נ שנתחדש בזה גם דין עשייה ומשלוח מנות, וכמש"נ בארוכה.

הלא לפי"ז נראה פשוט דאם אכל בבוקר ולא נתכוין שיהא עולה לו לשם סעודת פורים לא יצא ידי חובתו, כי לא עשה סעודת פורים, ואשר זהו שכתב המהרש"ל דאף שאכל בבוקר עכ"ז לא חל עליה שם 'סעודת פורים', כי סעודת פורים לא תחול אלא בכוונה תחילה שהוא עושה סעודה זו בתורת סעודת פורים, ויעוין לקמיה מה שנתבאר עוד בשיטת המהרש"ל, והדברים מכוונים.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות