בזכותו של מלך לישא אשה בעל כרחה ובדין תליוה להתקדש

דף הבית ספרי קודש אונליין בשבילי המגילה ביאור המקראות - מגילת אסתר בזכותו של מלך לישא אשה בעל כרחה ובדין תליוה להתקדש
ויפקד המלך פקידים בכל מדינות מלכותו ויקבצו את כל נערה בתולה וגו' [פ"ב פ"ג]

איתא במגילה יב: במעשה דדוד ומעשה דאחשורוש שחיפשו להם נערה בתולה, על דוד נאמר כל ערום יעשה בדעת, שלא חיפש אלא נערה בתולה אחת, דכתיב יבקשו לאדני המלך נערה בתולה, ולכן כל אחד הוציא בתו שמא תמצא חן בעיני המלך, ועל אחשורוש נאמר וכסיל יפרוש אולת, לפי שהוא קיבץ את כל נערה בתולה ובא על כולן, וידעו כולם שלא יקח לעצמו אלא אחת מהן, לכן כל אחד היה מחביא בתו.

והנה כתב הר"מ בפ"ד מלכים ה"ד רמב"ם מלכים ה"ד בין הדברים אשר ניתנה רשות למלך לעשות, וזה לשונו, לוקח מכל גבול ישראל נשים ופלגשים, נשים בכתובה וקדושין, ופלגשים בלא כתובה ובלא קידושין אלא ביחוד בלבד קונה אותה ומותרת לו, אבל ההדיוט אסור בפילגש וכו', ויש לו [רשות] לעשות הפילגשים שלוקח לארמונו טבחות ואופות ורקחות, שנאמר ואת בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאופות.

ובקונטרס חנוכה ומגילה סי' כ"ה סקל"ב כתב דמקור דברי הר"מ שרשות יש לו למלך ליקח נשים מכל גבול ישראל הוא ממעשה דדוד, וזהו שהזכיר הר"מ בכל גבול ישראל לשון הכתובים במעשה דדוד, דכתיב ויבקשו נערה יפה בכל גבול ישראל, [ובאמת לא הותר למלך ליקח אלא מגבול מלכותו, ופשוט].

ומרן הגרי"ז זצ"ל העיר בזה [הובא בקונטרס שם], דהנה לשון הר"מ שם משמע דאף בע"כ יכול לקדש את מי שירצה, וקשה דהלא אין אשה נקנית אלא מדעתה כמבואר בקידושין ב., ותירץ הגרי"ז דנפ"מ במלך שכבר קידש את אשתו, ואח"כ נעשה המלך מאלו האנשים שכופין אותם להוציא [כתובות עז:], דבזה כתב הר"מ דיש לו רשות למלך להחזיק אשתו תחתיו בעל כרחה, וממילא נפקא לן מזה שאין כופין אותו לגרש.

והגרי"ד הלוי זצ"ל אמר ליישב, דאף דהקידושין לא יחולו שלא מדעת האשה בע"כ, מ"מ הר"מ כתב דממשפטי המלכות הוא שמותר לו לכוף כל אשה להתקדש לו, ונפ"מ בזה שאילו לא היה לו זכות לכך א"כ אם לא תסכים אינה נחשבת כמורדת במלכות, אך מאחר שיש לו זכות לכך, אזי אם לא תסכים לכך הרי היא מורדת במלכות, וקלסיה הגרי"ז שהוא נכון, וכ"ה בחס"ד על התוספתא סנהדרין פ"ד ד"ה בורר.

ואשר יראה בזה ביאור אמת, דהנה איתא בב"ב מח. דהמקדש אשה בע"כ ואמרה רוצה אני מקודשת, אך כיון שהוא עשה שלא כהוגן עשו לו חכמים שלא כהוגן והפקיעו את קידושיו, אשר לפי"ז הלא נמצא דמלך יכול לקדש בע"כ בגוונא דתליוה וקדיש, דהלא בזה מן הדין מקודשת, וכיון שמלך שפיר עושה כהוגן שהרי יש לו זכות לכך, ממילא ודאי לא אפקעינהו לקידושין מיניה, וממילא ניחא מה דהיא מקודשת ופשוט.

ונראה בזה להוסיף, דהנה במל"מ פ"י מכירה ה"א ובפ"ג שבועות ה"א [סוד"ה עוד], הביא דעת הב"י בחו"מ סי' ר"ה סקי"ב שכתב, דהנה קי"ל דתליוהו וזבין הוי מכירה דאגב האונס גמר ומקנה משום שמקבל מעות, אך אם תליוהו ויהיב מתנה אינה מתנה, לפי שלא גמר ומקני ליתן מתנה, ובזה חידש הב"י דבמקום שיש אונס מיתה גמר ונותן מתנה גמורה, [ומזה הטעם הוי מתנה במעשה דסיקריקון לפני התקנה].

[ובמל"מ הקשה מהא דשבת פח. דכיון שנתן הקב"ה את התורה לישראל באונס, יש להם לישראל טענה ומודעא רבה לאורייתא, וקשה דהלא הוי אונס מיתה שיקברו תחת ההר, וממילא גמרו וקיבלו את התורה, וכתב בחת"ס ח"ז סי' כ"ה ליישב עפ"י מה שנחלקו הפוסקים באב המאנס את בנו, דכיון דרחמיו עליו לא חשיב אונס ולא גמר ומקני יעוי"ש, ויעוין עוד בחת"ס שבת פח. ובשו"ת חת"ס אה"ע ח"א סי' קי"ב].

מעתה י"ל בדברי הר"מ דיכול המלך לכוף כל אשה לינשא לו, דאף שהכופה את האשה להתקדש לו אינה מקודשת, משום דזה הוי כמו תליוהו ויהיב, מ"מ במקום שיש אונס מיתה הרי היא מקודשת לו, וא"כ כיון שיש לו למלך רשות לכוף את האשה לינשא לו, הרי אם לא תסכים לכך הרי היא מורדת במלכות, ויש לו למלך לרשות להרגה מדין מורד במלכות, נמצא שמחמת אונס מיתה ע"כ גמרה בדעתה להתקדש לו.

והנה מעשה שהיה בפילגש בגבעה כך היה, שכל ישראל נשבעו במצפה שלא יתנו בנותיהן לשבט בנימין לאשה, ושבט בנימין בכו על כי אין להם נשים לישא כי אחר המלחמה עם שבט בנימין הרגו כמעט את כל השבט כולה, ואמרו להם זקני העדה לשבט בנימין שילכו לשילה ויארבו בכרמים, וכאשר יצאו בנות שילה לחול יצאו מן הכרמים ויחטפו נשים ויגזלו אותן, ואין זה ביטול השבועה כמבואר שם.

ולמש"נ יש לבאר דכפו אותן לקידושין עד שאמרה האשה רוצה אני, באופן דבכה"ג מעיקר הדין חלין הקידושין, וכל מה שאין הקידושין חלין בכפיה הוא רק משום דכיון שהוא עשה שלא כהוגן לכן אפקיעהו רבנן לקידושין מיניה, א"כ במעשה דשבט בנימין שזקני העדה התירו להם לעשות מעשה גזילה [כדי לא ימחה שבט בנימין מישראל], בכה"ג לא אקפעינהו רבנן לקידושין, וכוונתי בזה לדברי אאמו"ר שליט"א.

וע"כ הפלפול והחידוד יש מקום ליישב קושית האחרונים הנ"ל היאך יכול המלך לקדש אשה עבורו בע"כ, דהנה איתא בקידושין כב. לענין יפת תואר ליקוחין יש לך בה, ופרש"י [ד"ה ליקוחין] שקידושין תופסין בה, ומשמע ברש"י דיכול לקדש יפת תואר בעל כרחה, וכבר רמז לזה במקנה קידושין שם, וכתב דודאי אין מועיל קידושין בע"כ, וכוונת רש"י דאם רוצה תתקדש לו, ואם לא יבוא עליה בלא קידושין, יעוי"ש.

ובזרע אברהם [להגר"א לופטביר זצ"ל חתנו של האו"ש] סי' כ"ב כתב [ד"ה הנה] דפשוט שיכול לקדש אשת יפת תואר בעל כרחה, דזכות לאישות יש לו בה עכ"ל, [והגר"מ זעמבא זצ"ל השיב לו בסי' כ"ד שם (ד"ה ולפי"ז) שהדבר תלוי בפלוגתת הראשונים אם גרות של יפת תואר הויא גרות גמורה או לא, דאם ל"ה גרות גמורה הרי שעדיין שם יפת תואר עליה, ושפיר י"ל דיכול לקדש אותה בע"כ, יעוי"ש בארוכה].

הלא מעתה יש לדון, דמאחר שמצינו דין קידושין בע"כ ביפת תואר, אשר יסודו מדין כיבוש, וכמבואר כן בסנהדרין נט. דיסוד ההיתר של יפת תואר הוא מחמת לתא דכיבוש, ולנכרים ליכא הך התירא לפי שאינם בני כיבוש, א"כ אף המלך יש לו רשות לכבוש את העם תחתיו, וא"כ לקיחת נשים הויא בכלל הכיבוש, וא"כ שפיר י"ל דאם קידש בע"כ חייל הקידושין כדין קידושי יפת תואר, וצ"ת.

דילוג לתוכן