דף הבית ספרי קודש אונליין בשבילי המגילה ביאור המקראות - מגילת אסתר בדין ת"ת דרבים דוחה מקרא מגילה ובדין מסירת התורה
והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה עיר ועיר. [פ"ט פכ"ח]

במגילה ג. דריש הא דכתיב משפחה ומשפחה, שמשפחות כהונה ולויה מבטלין עבודתם ובאין לשמוע מקרא מגילה, מכאן סמכו בבית רבי דמבטלין ת"ת למקרא מגילה, מה עבודה שהיא חמורה בטלה מפני מגילה כ"ש ת"ת, ופריך ממעשה שהיה שאמר המלאך ליהושע שבא להוכיח על ביטול תורה, ומוכח שהוא חמור יותר מעסקי עבודה והקרבת תמידין, ומשני דבמעשה דיהושע ת"ת דרבים היה, ולזה חמור יותר מעבודה.

אשר לכאורה מתבאר מזה דכל מה דמקרא מגילה דוחה ת"ת הוא רק ת"ת דיחיד, דהוא נלמד בכ"ש מהא דמגילה דוחה עבודה, אך ת"ת דרבים דגדולה היא מעבודה אין לנו שיהא נדחה מפני מקרא מגילה, וכן מבואר ברש"י בסוגיא דמגילה שם, אולם הר"מ סתם דבריו באופן דמוכרח מזה דבכל גוונא מבטלין ת"ת לשמוע מקרא מגילה וכבר עמד בזה הלח"מ למה השמיט סוגיא זו דת"ת דרבים דוחה מצות מגילה.

ובמ"א סי' תרפ"ז סק"א כתב ליישב דרק ת"ת שהיה בזמן יהושע נחשב כת"ת דרבים, לפי שכל ישראל היו מקובצים שם ולומדים תורה מפיו, [וכן לשון רש"י במגילה שם], ולכן ביטולה חמורה יותר מביטול העבודה, אך בזמן הזה אינו בנמצא שיהו כל ישראל מקובצים ולומדים יחד, ולכן לא הוזכר הלכה זו דת"ת דרבים דוחה מקרא מגילה, ויעוי"ש שהכריח כן מדברי התוס' דעשרה לחוד לא סגי לאשויי ת"ת דרבים.

עוד כתב המ"א ליישב, דהנה באמת אילו היה כך הדין דת"ת דרבים דוחה מקרא מגילה, א"כ מן הדין הוא שתבטל כל מצות זו, כי כל הלומדים צריכין להתבטל מתורתם לבוא לשמוע מגילה, ואף שאין שום צירוף בין כולם, עכ"ז יש כאן ביטול תורה דרבים, אשר ע"כ מוכרח מזה דבהך דינא שאמרו חכמים דמקרא מגילה דוחה ת"ת, נאמר בזה דמקרא מגילה דוחה ת"ת דרבים, דאל"כ אין קיום לתקנה זו, עכ"ד.

ואשר נראה בזה, [וכיוונתי בכל זה לדברי מרן הגרי"ז זצ"ל שאמר כן], דיסוד הך מילתא דתלמוד תורה דרבים אינו בכל רבים שלומדים ביחד, כי בגוף התורה עצמה לא חיילא שם הציבור לזאת שיש בו חומר של ת"ת דרבים, כי אם זהו צירוף של יחידים העוסקים בתורה, באופן דמעתה צ"ע מהו נחשב ת"ת דרבים, ולמה לימוד תורה של יהושע עם ישראל נקרא ת"ת דרבים יותר מכל ציבור ורבים העוסקים בתורה גם יחד, וצ"ע.

[ודוגמא לזה מדברי הגרע"א סי' י"ג שהביא הא דאיתא בברכות מז: שגדול מצוה דרבים לדחות איסור אף שאינו בעידנא, והעלה דהיינו דוקא מצוה שביסודה הוי מצוה דרבים, כגון תפילה בציבור או קריאת פרשת זכור בציבור שקיומה אך בציבור, אך זיכוי הרבים לי' בני אדם אי"ז נחשב מצוה דרבים אלא כי' מצוות חלוקות, ואשר לכן מצות תקיעת שופר לא חשיבא מצוה דרבים, אף אם יש י' אנשים שלא יצאו יד"ח].

אשר נראה בזה דחלות דין ת"ת דרבים הוא נתפס רק במסירת התורה, דהנה תנן באבות משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וכו', ובחידושי מרן רי"ז הלוי בפרשת בשלח הביא דברי הר"מ בהקדמה שכתב וז"ל, ואלעזר ופנחס ויהושע שלשתן קבלו ממשה וליהושע שהוא תלמידו של משה רבינו מסר תורה שבע"פ וצוהו עליה, הרי דאף ששלשתם קיבלו מ"מ המסירה היתה ליהושע והוא נצטוה עליה.

ובזה ביאר הגרי"ז הא דאיתא בתמורה טז. דבשעת מיתתו של משה נשתכחו ג' אלפים הלכות, ועמדו כל ישראל להרוג את יהושע, וביאר דהוא לפי שיהושע נצטוה למסור את התורה לישראל, כמבואר בספרי בפרשת פנחס וצו את יהושע וגו' ציוהו על דברי תלמוד, ומפרש הר"מ דכוונת הספרי היא שמינה את יהושע למסור את התורה לישראל, ולכן כאשר נשתכחו ג' אלפים באו כולם להרוג יהושע, יעוי"ש.

נמצא לפי"ז דבזמן הזה שוב לא משכח"ל כלל הך מילתא דת"ת דרבים, דהנה בחי' מרן רי"ז הלוי פרשת ואתחנן למד מדברי מוהר"ח מוואלאזין זצ"ל דענין מסירת התורה בטלה בעת שהותר לכתוב את התלמוד, משום דכל ענין מסירת התורה אינו אלא בשעה שהיו לומדים בעל פה איש מפי איש, ודכוותה הך דינא דהשוכח דבר אחד ממשנתו חייב מיתה, היינו בשעה שהיתה נלמדת בע"פ איש מפי איש יעוי"ש.

[אכן לפי דברי מוהר"מ מוואלזין הרי שמן הדין שבשעה שהתיר רבי לכתוב את המשנה פסקה העתקת השמועה ומסירתה, ואילו בדברי הר"מ מובאר דלא פסקה עד זמן חתימת התלמוד, והוא סוף תקופת האמוראים, ויש לומר שרבי לא כתב את המשנה, אלא סידרם על הסדר שלא תשכח, ויעוין בחקרי לב או"ח סי' י"ב, אכן דעת הר"מ שם בהקדמה שרבי כתב את כל המשנה, ועכ"ז לא פסקה מסירת התורה, וי"ל].

הלא מעתה ניחא השמטת הר"מ לסוגיא דמגילה דת"ת דרבים דוחה קריאת מגילה, והוא לפי דת"ת דרבים הוא דוקא אם מתקיים בתורה זו קיום דין מסירת התורה והעתקת שמועתה לכל ישראל, אשר זה אינו נוהג בזה"ז אחר שבטלה כל מסירת התורה עם חתימת התלמוד, [אלא דעדיין צ"ב, דהלא נפקותא בזה לעתיד לבוא כאשר תחזור מסירת תורה לישראל, ויעוין בזה בחידושי מרן רי"ז הלוי פרשת פנחס].

והנה הגרע"א באו"ח סי' תרפ"ז שם הביא בשם תשובת התשב"ץ ח"א סי' ס"ד דלימוד עם תינוקות נידון כת"ת דרבים, לפי דאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות, ומשמע שכוונתו לומר דבאמת מי שעוסק בת"ת דתינוקות של בית רבן פטור ממקרא מגילה, וצ"ע לדינא, [ויעוין במשכנות יעקב או"ח סי' ס"ג בשיטת הירושלמי, דחובת ברכת התורה מדאורייתא הוא רק בת"ת דרבים, הרי דת"ת נוהג אף בזמן הזה בזמן הזה].

[Total: 0    Average: 0/5]
שינוי גודל גופנים
ניגודיות