דף הבית ספרי קודש אונליין בשבילי המגילה ביאור המקראות - מגילת אסתר בדין שמחת פורים א. שמחת מצוה ב. משתה ושמחה
כמה יומתק כל זה לפי מש"נ לעיל בארוכה שכאשר נתקן בתחילה יום טוב כתיב יום שמחה ומשתה, ואילו אח"כ כאשר בטל יום טוב נאמר שהפורים הוא יום משתה ושמחה, ונתבאר דאילו היה פורים יום טוב הרי היה דין שמחה בשמחה בה' כשאר כל המועדות, ולכן כתוב בתחילה יום שמחה ואח"כ משתה, ואילו אח"כ כשבטל דין יו"ט נהפך להיות יום משתה ושמחה, לפי שעיקר הדין הוא לשמוח בעצם בלא שום תכלית שמחה.

וכמש"נ שם דנפקותא בזה לענין זה, דהנה תנן במו"ק ח: דאין נושאין נשים במועד, ולפי ששמחת אשתו מעובר בשמחת הרגל, ושמחת אשתו מקלקלת שורת שמחת הרגל, כי שמחת הרגל הוא להיות שמח בה' ולא בשמחת אשתו, אכן בפורים מותר לישא אשה, לפי שכל שהוא שמח מתקיים השמחה, והוא מוכרח מיניה וביה, שהרי כתב הר"מ בהלכות יו"ט ששכרות אינה שמחה אלא הוללות, ואילו בפורים נצטוינו על השכרות.

הלא לפי"ז הדברים נפלאים, לפי דבתחילה היה דין שמחה שמחת מצוה, ואשר לכן מן הדין הוא שצריך ליתן מתנות לאביונים, כי אם לא יתן לעניים הרי תהא זו שמחת כריסו ולא שמחת מצוה, אכן אחר שבטל דין יום טוב ועשאוהו יום משתה ושמחה, הרי אף כאשר אינו נותן לעניים מתקיים בזה דין שמחה, כי יסוד השמחה הוא להיות הגברא שמח בכל מה שהוא, ולכן תיקן תקנה מחודשת של מתנות לאביונים.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות