בביאור מאמר א.'וצומו עלי' בכותבת הגסה ב. 'ואל תאכלו' בכזית

דף הבית ספרי קודש אונליין בשבילי המגילה ביאור המקראות - מגילת אסתר בביאור מאמר א.'וצומו עלי' בכותבת הגסה ב. 'ואל תאכלו' בכזית
וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו לילה ויום. [פ"ד פט"ז]

כבר עמדו המפרשים על כפילות צוואה זו, דאם נתחייבו לצום ממילא כייל בזה לבל יאכלו וישתו, וצ"ע.

והנראה בזה, דהנה איתא בירושלמי בנדרים פרק קונם יין נדר להתענות ביום זה ואכל איבד תעניתו, והביאו הרי"ף בתענית [ד.], וכתב הר"נ [ד"ה ירושלמי] וז"ל כתב הרא"ה ז"ל והוא שאכל ככותבת שכן שיעור אכילה לתענית, ומיום הכיפורים ילפינן לה, והרא"ש בתענית פ"א סי' י"ז גרס שכח ואכל כזית אבד תעניתו, דאף אם אכל רק כזית כבר איבד את תעניתו, וכן הכרעת הטור והשו"ע או"ח סי' תקס"ח ס"א.

אשר מעתה נראה דלפי דעת הר"נ דס"ל דעיקר דין תענית הוא דוקא כשיעור ככותבת, א"כ מבואר היטב מאמר אסתר וצומו עלי ואל תאכלו ואת תשתו, והיינו לפי דמדין צום לא נדע אלא שמוזהרים לאכול ככותבת הגסה שהוא שיעור תענית, וכמו לענין יום הכיפורים, ולכן הוסיפה במאמרה ואל תאכלו ואל תשתו היינו דאף כזית לא יאכלו כדרך כל אכילה שבתורה שהיא כשיעור כזית, ומיושב מאד.

אכן לדעת הרא"ש והשו"ע דס"ל דאם אכל כזית הפסיד תעניתו, דמבואר מזה דעיקר דין יום תענית הוא להתענות ממעשה אכילה, ולכן כל שאכל כזית אף שאין כאן שיעור ישוב הדעת מ"מ ביטל תעניתו, א"כ קשה טובא מה הוצרכה אסתר להוסיף ואל תאכלו ואל תשתו, הלא בכלל צומו עלי למדנו שאין לאכול ואין לשתות כשיעור כזית, כי כן הוא דין כל יום תענית לדעת הרא"ש והשו"ע, וצ"ע.

שו"ר דבר נפלא בהגהות חת"ס על השו"ע שם שהכריע דכיון שאכל כזית ביטל תעניתו, וז"ל נראה לי דסמכו אקרא וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו וע"כ שיעור אכילה בכזית ושתיה ברביעי ודלא כשיעור יום הכיפורים, עכ"ד, והיינו דבאמת כל המקור דשיעור תענית הוא בכזית נלמד מהך כתובים דצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו, דעיקר דין יום צום הוא להתענות ממעשה אכילה בכזית, והדברים נפלאים.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות