באיסור אכילת ביום תענית א. מדין התענית ב. איסור אכילה

דף הבית ספרי קודש אונליין בשבילי המגילה ביאור המקראות - מגילת אסתר באיסור אכילת ביום תענית א. מדין התענית ב. איסור אכילה
והנה בביאוה"ל סי' תקנ"ד ס"ו כתב בשם ספר פתחי עולם דאם אין מחלת החולירא חזקה ח"ו, יאכל בתשעה באב פחות מכותבת בכדי אכילת פרס, וכן בשתיה כמש"כ השיעורים בשו"ע סי' תרי"ח, וכן יש להורות לשואל בט"ב שבזה לא נאמר התענית לגמרי, ורחמנא ליבא בעי עכ"ד, ואינו מובן כלל, דהלא זהו שיטת הר"נ דאם אכל כותבת איבד תעניתו, אך הלא קי"ל כדעת הרא"ש דאם אכל כזית איבד תעניתו.

והנראה בזה, דבאמת אף לדעת הרא"ש והשו"ע הרי עיקר חלות שם יום תענית הוא בביטול מאכילה ככותבת, כי הלא אין לנו יום תענית יותר מיום הכיפורים עצמו, ומעיקר הדין ליכא איסורא שלם אלא באכילת כותבת, כי זהו עיקר חלות שם דין תענית להתענות מאכילה המיישבת את הדעת, וקים להו לרבנן דבפחות מכותבת הגסה לא מייבתא דעתא כמבואר ביומא פ., וכפי שבאמת כן דעת הר"נ דאף בתעניות דרבנן שיעורו איסור אכילה בככותבת.

אשר מוכרח דאף לדעת הרא"ש אף יום תענית דרבנן עיקרו להתענות מאכילה המיישבת את הדעת, וא"כ שיעורו בכותבת, ואך דדין נוסף הוא שיש בכל יום תענית שאסור לאכול ואסור לשתות בו, ויסוד איסור זה נלמד מן הכתובים כאן שאסתר אמרה וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו, דשני ענינים אמרה בזה, חדא שיהא תענית, והיינו בביטול ישוב הדעת, ושנית שלא יאכלו ולא ישתו שזהו איסור נוסף לא לאכול כזית.

הלא בזה גופא הוא שנחלקו הר"נ והרא"ש ביסוד דברי הירושלמי דאם אכל ביום תענית הפסיד תעניתו, דבדעת הר"נ נראה דאף אם ס"ל כדעת הרא"ש שיש איסור אכילה בכזית, מ"מ זהו איסור נוסף אקרקפתא דגברא, אך החפצא של היום תענית הוא להתענית מכותבת, וא"כ כאשר באנו לדון האם הפסיד תעניתו בזה צריכים אנו שיהא סתירה לגוף החפצא של התענית, וממילא זהו דוקא אם אכל כותבת הגסה.

אכן דעת הרא"ש דכיון דתיקנו חכמים שאין לאכול ביום תענית כזית, א"כ מעתה הדר דינא דאם אכל ביטל תעניתו, ומשום דדעת הרא"ש דיסוד מה דאיבד תעניתו אינו משום שאין כאן חפצא של תענית, דהלא נתבאר דכיון שלא אכל כותבת ודאי יש כאן שם תענית, כמו דביוה"כ חשיב תענית אף אם אכל כזית, ואך דכיון דבכלל יום תענית איכלל גם איסור אכילה ואיסור שתיה, לכן אם אכל כזית ביטל התענית.

ומעתה נכונו דברי הביאוה"ל דמי שצריך לאכול יאכל עד כשיעור כותבת, ולמש"נ היינו משום דבאמת עיקר החפצא של תענית הוא כשיעור כותבת, ואך שתיקנו חכמים שלא לאכול ושלא לשתות ביום תענית, וממילא דאף זה איכלל בכלל היום תענית, אך זהו שהוא חולה לא הוטל עליו דין זה שלא לאכול ושלא לשתות, לזה לכל הפחות לא יאכל ככותבת שיש בה ישוב הדעת, כי בכך נעקר כל החפצא של שם תענית.

[ויעוין לקמן על הכתוב ויעבר מרדכי, דאיתא במגילה טז. שהעביר יום ראשון של פסח בתענית, והקשו המפרשים היאך הותר למרדכי לבטל מצות אכילת המצה, וכתב בערוך לנר יבמות קכא: דשיעור עינוי הוא בכותבת, ואילו שיעור אכילת מצה סגי בכזית, ולזה שפיר היו יכולים לאכול כזית מצה ועדיין יהיו מעונים לקיים דין תענית אסתר יעוי"ש, אמנם למה דקי"ל להלכה הרי שאף איסור אכילה בתענית בכזית].

דילוג לתוכן