באור על מהות קדושת החודש

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד.
--------

"מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים"

בתפילת מוסף של ראש חודש אנו אומרים: "רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לְעַמְּךָ נָתַתָּ, זְמַן כַּפָּרָה לְכָל תּוֹלְדוֹתָם... בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים".

הברכה חותמת בקדושת ישראל ובקדושת ראשי החודשים.

לעומת זאת, במוסף של שבת אנו חותמים: "ברוך אתה ה' מקדש השבת". ולא "מקדש ישראל והשבת". ומדוע?

מבארים רבותינו (מסכת ברכות מט ע"א), ש"אין עושים מצוות חבילות חבילות", לכל מצוה נותנים את המקום הראוי לה, אין כורכים כמה מצוות יחד. לכן אין חותמים ברכה בשני עניינים שונים. "ישראל והשבת" הם שני עניינים, ואין זה ראוי לחתום בשניהם יחד.
ואם כן, מדוע חותמים "מקדש ישראל וראשי חודשים"? מבארת הגמרא: הדבר דומה למה שאנו חותמים בברכת המזון: "על הארץ ועל המזון" - אין אלו שני עניינים שונים, אלא אנו מודים על הארץ שמוציאה מזון. וכמו כן "על הארץ ועל הפירות" - על הארץ שמוציאה פירות. וכן הדבר גם כאן: "מקדש ישראל וראשי חודשים" - זהו ענין אחד: מקדש ישראל שהם מקדשים את ראשי החודשים. וכן בברכה שחותמים במועדים: "מקדש ישראל והזמנים" - מקדש את ישראל שמקדשים את הזמנים.

בדברים אלו אנו עומדים על כך שיש הבדל מהותי - בין השבת, לבין ראשי החודשים והמועדים הנקבעים על פיהם.

השבת היא קדושה בפני עצמה, הקב"ה קידש אותה כבר מששת ימי בראשית, עוד לפני שנוצר עם ישראל. [לכן אין שייך לומר: "מקדש ישראל והשבת", דהיינו שישראל מקדשים את השבת - כי השבת כבר קדושה וקיימת גם מבלי שעם ישראל יקדשוה]. לא כן ראשי החודשים - שכל קדושתם היא על ידי עם ישראל שמקדשים אותם. ומבלי שעם ישראל יקדשו אותם - אין להם קדושה.

הוא שאמרה תורה: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" - הרי היא מסורה בידכם, ברשותכם! (שמות רבה טו).

יש לנו ללמוד, מהי אותה קדושה של ראשי החודשים, שמתקדשים דווקא על ידי עם ישראל. כיצד עם ישראל נותן קדושה לזמנים?

הנביא אומר (יחזקאל מו א): "שַׁעַר הֶחָצֵר הַפְּנִימִית הַפֹּנֶה קָדִים יִהְיֶה סָגוּר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ, וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ יִפָּתֵחַ". מבאר ה"שפת אמת" (פרשת נח), שישנן שתי דרכים לפתיחה והתעוררות של עם ישראל אל הקב"ה: האחת בבחינת "וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ" - שבשבת קודש הקב"ה משרה על עם ישראל הארה וקדושה מלמעלה ["איתערותא דלעילא" - התעוררות מלמעלה]. והדרך השניה בבחינת: "וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ יִפָּתֵחַ" - בראשי החודשים עם ישראל במעשיהם ובהתעוררותם מקדשים את הזמן, ומושכים אליהם קדושה מן הקב"ה [-"איתערותא דלתתא" - התעוררות מלמטה].

בעקבות התקדשות ראשי החודשים, מתקדשים אף המועדים הבאים באותו חודש, שעליהם נאמר (ויקרא כג ד): "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם" - כל החגים הם "מקראי קודש" שאנו קוראים ומזמנים אותם אלינו. המילה "אותם" כתובה בכתיב חסר, ויש לקוראה גם: "אַתֶּם", כלומר, אומר לנו הקב"ה: אני רוצה שאתם, עם ישראל, תקראו ותזמנו את קדושת המועדים. אתם, בהתעוררות מצידכם, תזמנו את "מועדי ה'" - את הימים שבהם תתוועדו עם הקב"ה [מועד מלשון ועד, התוועדות]. וללא עם ישראל שיבואו ויקדשו את החודשים והמועדים, לא תחול עליהם קדושה.

כביכול אומר לנו הקב"ה: השבת היא הארמון שלי, שאליו אני מזמין אתכם להתענג במחיצתי. אבל אני רוצה שאף אתם תתעוררו להזמין אותי אליכם - אל חייכם ואל זמניכם.

כאשר זכה עם ישראל בעבר שמצות קידוש החודשים נעשתה במתכונתה המלאה, הרי שקידוש החודשים נעשה על פי ראיית הלבנה, שכשראו ישראל את הלבנה בהתחדשותה, היו בית הדין מקדשים את החודש.
הירח הוא סמל ודוגמא לעם ישראל. לירח, כידוע - אין אור עצמי משלו, אלא מקבל הוא את אורו מן השמש. בעקבות כך, מהווה הירח את ה"גילוי" של השמש. כלומר: הנה במשך היום, כולם רואים את השמש, שהרי היא זורחת ומאירה. אך בלילה - היא נעלמת ונסתרת, איננו רואים אותה. מי יוכיח לנו שהיא עדיין קיימת? הנה לנו הוכחה מוחשית וניצחת: הירח! הירח, המשקף את אור השמש, הוא הוכחה ברורה לכך שהשמש עודנה קיימת, רק שהיא מוסתרת מעינינו.

יחד עם זאת, אור זה המשתקף בירח - משתנה הוא: פעמים שהוא הולך ומתגבר, הולך ומתמלא, עד שנראית הלבנה במילואה. ופעמים שהוא הולך וחסר, הולך ומתמעט, עד שכמעט איננו נראה, וכבר יכולים אנו לחשוב שחדל הירח לקבל ולהקרין את אור השמש. אך אז הנה מפציע לו "מולד" חדש, ומבשר ששוב נכון הירח לקבל אליו את אור השמש, ושוב הוא מוסיף והולך, מוסיף ומגלה לעולם את אורה בחשכת הליל.

מהלך זה מתאר את מצבם של עם ישראל בעולם הזה: "עולם" מלשון העלם, אורו והנהגתו של הקב"ה בעולם הזה מכוסים ונעלמים, וכמו שאומר הנביא (ישעיה מה טו): "אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר". ואולם: "כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים, וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה', וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה!" (ישעיה ס ב), עם ישראל הם שקולטים אליהם את אור ה' ומפיצים אותו. הם הגילוי של כבוד ה' בעולם.

ואומנם: פעמים עם ישראל הולכים ודבקים בקב"ה, הולכים ומתקרבים, הולכים ומאירים, עד שזוכים לֵאוֹר באור החיים, "לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו", ואף מפיצים לעולם את אור האמונה בה' בבחינת "אור לגויים". אך פעמים שהם הולכים וחסרים, הולכים ומתמעטים, אור ה' בקרבם הולך וכבה עד שנראה כי חלילה רחוקים הם מהקב"ה וחדלים לקבל ולהשפיע לעולם מאורו.

אבל - כאן מגיעה בשורת ההתחדשות. כמו הירח המתחדש, המזמן את עצמו מחדש לשוב ולקבל אור מן השמש, כך עם ישראל, מתעוררים שוב לקבל את אור ה'. הניצוץ היהודי לעולם איננו כבה, ודווקא מתוך העלטה והחושך, מתעורר הלב היהודי לקבל אליו שוב את אור ה'.

הדברים נכונים הן במישור הכללי של עם ישראל, והן במישור האישי.

במישור הכללי - עם ישראל ידע הרבה עליות וירידות. היו תקופות של עלייה ושגשוג רוחני וגשמי, עם ישראל דבקו בתורה ובמצוות והיו "אור לגויים", מצבם המדיני והכלכלי היה מזהיר. אך לעומת זאת ישנן תקופות של ירידה, בהן עם ישראל הלך וירד, אור ה' בקרבם הלך ונחסר, עד שנראה כי חלילה "ככל הגויים בית ישראל", והם הולכים ומתמעטים ודלים בין העמים. אבל "נצח ישראל לא ישקר", אין מצב שחס וחלילה עם ישראל יעזוב את הקב"ה לגמרי, הניצוץ היהודי תמיד נדלק מחדש. ורואים אנו זאת היום, שבעוונות הרבים עם ישראל הגיע למצב מצער שלא היה דוגמתו, בו רוב העם איננו מכיר כלל את אור התורה והמצוות, אבל דווקא במצב הזה ישנה התעוררות גדולה בקרב המוני בית ישראל לשוב בתשובה, אל חיקו של ה' יתברך, לדבוק באור תורתו, עד כי נזכה בקרוב לקיום הנבואה (ישעיה ס א): "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח...".
ובמישור האישי - כל יהודי תמיד נמצא במצב של עליות וירידות, בהתעוררות שלו כלפי הקב"ה. לפעמים הוא באמת מוסיף והולך, ומתחזק בעבודת ה', וזוכה שכל כולו מואר ושמח באור ה'. ופעמים שהוא הולך וחסר, הולך ושוקע בעצמיותו ובגשמיותו, ואין לו התעוררות אל הקב"ה, עד שנראה כאילו כבה אור ה' בקרבו. אבל דווקא מתוך מצב אפלולי וירוד זה, הוא חש עד כמה הוא חסר וכבוי, ונפשו מתעוררת שוב חזרה אל הקב"ה. וכמו שאומר הנביא (שמואל ב יד יד): "לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח" - אין יהודי שנדחה ונאבד מן הקב"ה, חלילה.

זוהי הנקודה המתגלית לנגד עינינו בעת "מולד הלבנה": נקודת ההתחדשות, ההתעוררות לקבל ולהפיץ מחדש את האור. ובנקודה זו נקרא היהודי "לקדש את החודש". עכשיו מצפה ממנו הקב"ה להתעוררות מחודשת, לבקש ולזמן את הקב"ה אל חייו וזמניו.

זמן קצר לפני שיצא עם ישראל לדרכו ההיסטורית - ימים ספורים לפני יציאת מצרים, קרא הקב"ה למנהיגי העם, משה ואהרון, הראה להם את הלבנה המתחדשת, ואמר: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" (שמות יב ב) - חידוש זה של האור יהיה "דוגמא שלכם". הוא "תקפכם ותפארתכם לעד". עם ישראל עומד לצאת לדרך ארוכה, שתפקידה לגלות את כבוד ה' בעולם. אך גם כאשר ברבות הימים תגיעו למצב שבו אור ה' בקרבכם הולך וחסר, הולך ומתמעט, צפו להתחדשות, ולהתעוררות חדשה. "הראה לו הקב"ה למשה באצבע את מולד הלבנה ברקיע ואמר לו: "כזה ראה וקדש!" (רש"י שם), בזמן שאתם רואים את הלבנה בנקודת ההתחדשות שלה, אזי תתעוררו אף אתם לקדש את זמניכם, ולזמן אליכם את "מועדי ה'" שבהם נתוועד יחד באהבה. (עפ"י הרש"ר הירש זצ"ל בראשית פרק א פסוק יד. וכן בני יששכר מאמרי חודש סיון מאמר א)

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
סדר היום בהלכה ובאגדה

כסלו התשע"ג
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן