א - כהן שנטל ידיו לאשר יצר סמוך לנשיאת כפיים אם יוצא בזה לנט"י לנ"כ

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר שו''ת גם אני אודך - ב' א - כהן שנטל ידיו לאשר יצר סמוך לנשיאת כפיים אם יוצא בזה לנט"י לנ"כ

--------

א) בגמ' (סוטה טל.) כל כהן שלא נטל ידיו לא ישא כפיו. פירש"י שלא נט"י לפני עלותו לדוכן. וכ"כ תוס' (בד"ה כל כהן) דבעינן תיכף לנטילת ידים ברכת כהנים, ושיעורו כמהלך כ"ב אמות (לפי השיעור הגדול של החזו"א כ13- מטר) וזמן זה פחות מחצי דקה. והקצוה"ש (סי' לז בדה"ש א) כתב שהוא רבע דקה. — [ויל"ע שלפעמים ממקום המים עד הדוכן הוא יותר מכ"ב אמה, ואכן לא נפסק להלכה בטוש"ע, רק המג"א (סק"ט) והבה"ל (סעי' ו' ד"ה חוזרים) הביאו את זה] — ופסקו הטור והשו"ע (או"ח קכח, ו) כרש"י ותוס' דאע"פ שנטל ידיו שחרית חוזרים ונוטלים הידים לנשיאת כפיים עד הפרק. והטור הוסיף שיברך על נטילת ידים. ובשו"ע (סעי' ז) פסק שאם נטל ידיו ובירך שחרית לא יברך עוד.

דהיינו שלרש"י ותוס' וכדקיי"ל להלכה, יש חיוב מיוחד לנט"י לפני נשיאת כפיים, אפילו אם ידיו נקיות וטהורות, כעין נט"י לפני אכילת פת שכ' הרמב"ם (הל' ברכות ו, א) והשו"ע (קנח, א) שיטול ידיו אפילו אינו יודע להן שום טומאה. כמו"כ בנשיאת כפיים.

ב) ושיטת הרמב"ם (הל' תפלה טו, ה) דנשיאת כפיים צריכה נט"י מפני טומאת הידים, "אלא נוטל את ידיו עד הפרק כדרך שמקדשין לעבודה" ואח"כ מברך [ברכת כהנים] שנאמר שאו ידיכם קודש וברכו את השם (סוטה טל.). — ופירשו הכס"מ ובב"י כונתו, שאם נטל ידיו [שחרית] לק"ש ולתפלה, ואינו יודע להן שום טומאה, יכול לישא כפיו, כמו בעבודה שמקדש ידיו בבוקר ועובד כל היום (כברמב"ם הל' ביאת המקדש ה, ג). וכן נהגו במצרים לסמוך על נט"י דשחרית. — ודיוקם מדלא כתב הרמב"ם בנ"כ כמו באכילה (בהל' ברכות ו, א) דאפילו אינו יודע להם שום טומאה יטול ידיו, ש"מ דאה"נ שאם ידיו טהורות א"צ נט"י לנ"כ. — כלומר דלרמב"ם אין חיוב מיוחד בנט"י לנ"כ כדחייב ליטול ידיו לאכילה, אלא לנקיות וטהרת הידים כבשחרית. [ומש"כ "כדרך שמקדשין לעבודה", ר"ל עד הפרק, כמו בקידוש ידים בבית המקדש].

וכן כותב בחידושי החסיד רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל (נדפס בתחילת ספר מעשה רקח על הרמב"ם עמ' ד') שמשיג על בעלי התוס' הנ"ל וכותב והעיקר שמי שנטל ידיו לתפלה אינו צריך נטילה אחרת לברכת כהנים, אם לא נגע בידיו בטינוף, וכן ראה שהורה אביו הרמב"ם ז"ל שכל כהן שנמצא בשעת התפלה יברך ב"כ וסומך על נט"י לק"ש ותפלה. ומה שחייבו בגמ' ליטול ידיו, הכונה שלא יברך בלי נט"י כלל, או אם כבר גמר תפלתו והסיח דעתו [מלשמור ידיו], עכתו"ד. — וכן הביא הרב"י (בהמשך ד"ה ויטול ידיו) בשם א"ח בשם ר"א בן הרמב"ם.

ג) ויש להעיר על דברי הרמב"ם מהזוהר הקדוש (פ' נשא דף קמו:) תאנא כהן דבעי לפרשא ידוי בעי דיתוסף קדושה על קדושה דיליה, דבעי לקדשא ידוי על ידא דקדישא, דא לוי דכתיב וקדשת את הלויים הא אינון קדישין, מכאן דכל כהן דפריס ידוי בעי לאתקדשא ע"י קדישא, ליתוסף קדושה על קדושתיה, ולא יטול מבר נש אחרא וכו' עכ"ד בקיצור. — הביאם הרב"י הנ"ל כמקור מה שלוי נוטל ידי הכהן, אבל לא העיר שמהזוה"ק מוכח להדיא שאין הכהן יכול לסמוך על נט"י דשחרית, אלא צריך דוקא להוסיף קדושה על קדושתו, וע"י לוי, ונט"י דשחרית הרי אינה ע"י לוי, דבודאי אין כהן נוטל נט"י דשחרית ע"י לוי. ואכן הרמב"ם לא הזכיר נט"י לכהן ע"י לוי.

ועל כרחך לומר שלהרמב"ם הרי עדיין לא נגלה ספר הזוהר הקדוש בימיו (ראה שם הגדולים מע' הרמב"ם שהרמב"ם נפק או בסוף ד' אלפים, או בתחילת ה' אלפים. והזוה"ק נתגלה בערך ה"א וק' שנה כ"כ הרמ"ק). וכיון דבשו"ע (קכח, ו) הנ"ל פסק שהלוי נוטל ידי הכהן, הרי זה ע"פ הזוה"ק, וא"כ גם בזה נקטינן כהזוה"ק שצריך נט"י מיוחדת לנ"כ, וכשיטת רש"י ותוס'.

ד) מעתה בנדון דידן, לפי' הרמב"ם אם עשה צרכיו ונטל ידיו ולא הסיח דעתו מלשמרן, יכול בזה לישא כפיו. ולרש"י ותוס' וטוש"ע יש חיוב מיוחד לנט"י לנ"כ כמו לאכילה. ואשכחן באכילה (בשו"ע באו"ח סי' קסה, א) דהעושה צרכיו ורוצה לאכול, יטול ידיו פעמיים, על הראשונה מברך אשר יצר, ועל השניה על נט"י, ואם אינו רוצה ליטול אלא פעם אחת [או שאין לו מספיק מים, או שאין לו פנאי (כף החיים, שם)] לאחר ששפך פעם אחת על ידיו ומשפשף יברך אשר יצר, ואח"כ [שופך פעם שניה (משנ"ב סק"ג)] בשעת נגוב יברך על נט"י. ועיי' שם במשנ"ב ובכה"ח כמה שיטות בזה, ודעת הערוה"ש (קסה, ב), והחזון איש (סו"ס כד, ד"ה כשצריך) דדי בנטילה אחת ויברך מקודם על נט"י, ואח"כ אשר יצר ולא הוי הפסק ושכן נוהגים. — ולהמחמירים שגם אחרי הטלת מים, בכל אופן שיוצא מבית הכסא, נוטל ידיו ג' פעמים בסירוגין, כמו"כ כאן יעשה כן. — וכל המשא ומתן שם הוא כיון שצריך לברך שתי ברכות דלא להוי הפסק עיי"ש במשנ"ב, אבל כתב הכה"ח (קסה, ג) שכאשר א"צ לברך ענט"י, כגון העושה צרכיו ורוצה לאכול דבר שטיבולו במשקה, לכו"ע צריך רק נטילה אחת, כיון שמברך רק אשר יצר ולא ענט"י.

וא"כ בנדון דידן יכול לכתחילה ליטול ידיו לאחרי צרכיו ולנשיאת כפיים יחד, ויאמר ללוי שיצוק לו ג"פ בסירוגין. — וגם אם נטל ידיו לבדו לאשר יצר, ולא כיוון לנשיאת כפיים, אינו צריך ליטול שנית לנ"כ, עפמש"כ המשנ"ב (בשעה"צ קסה, ו) במי שנט"י לאשר יצר ולא כיוון לאכילה אין ראוי לברך על זה על נט"י (כמג"א קנח סקי"ג) עכ"ד, א"כ בנשיאת כפיים שבלא"ה אינו מברך ענט"י (קכח, ז) די לו שנוטל ידיו. — שו"ר בערוך השלחן (קכח, יד) דנוהגים הכהנים ליטול ידיהם בעצמם לאשר יצר, ואח"כ הלויים יוצקים על ידיהם עיי"ש. אמנם גם מה שכתבנו בס"ד א"ש, בפרט אם הזמן דחוק.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט''א
שו''ת גם אני אודך - א

קס"ח תשובות ובירורי הלכה בענינים הנוגעים למעשה
שקיבלתי ממו"ר הגה"צ - רבי יקותיאל ליברמן שליט"א
על שאלותי שחקרתי בס"ד ובחסדו הגדול
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט''א
בן אאמו"ר הגה"ח רבי אלחנן י.ד. שליט"א - ב''ב - תשע"א לפ"ק

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן