23/10/2013

כשלוט ומשפחתו ברחו מהעיר סדום, אמרו להם שלא לפנות לאחוריהם ולהביט בהפיכת סדום כמו שנאמר (בראשית יט' יז') 'אל תביט אחריך וגו', אך אשת לוט כן הביטה לאחור ונענשה על כך ונהייתה לנציב מלח (שם כו'): 'וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח'. ואיתא במדרש בראשית רבה (פרשת וירא פרשה נא') שנענשה בכך, ר' יצחק אמר שחטאה במלח, באותו הלילה שבאו המלאכים אל לוט מה היא עושה הולכת אל כל שכינותיה ואומרת להן תנו לי מלח שיש לנו אורחים והיא מכוונת שיכירו בהן אנשי העיר על כן ותהי נציב מלח. ובמדרש אגדה איתא, ותהי נציב מלח. לפי שחטאה במלח, כיצד שבאותה הלילה שבאו המלאכים לביתו של לוט, הלכה היא אצל שכניה בעלילה לשאול מלח, אמרו לה שכניה ולמה את צריכה מלח, וכי אין יודעת שהיית חסרה מלח לילך ליקח מלח מבעוד יום, אמרה להם אין אנו צריכין מלח, אלא שבאו לנו אורחים, ולכך ידעו אנשי סדום במלאכים שבאו בביתו של לוט. ורש"י פי' במלח חטאה ובמלח לקתה. אמר לה תני מעט מלח לאורחים הללו, אמרה לו אף המנהג הרע הזה אתה בא להנהיג במקום הזה.
בפרקי דרבי אליעזר (פרק כה') כתוב ששמה של אשת לוט היה 'עירית' אשתו של לוט. וכן מבוא' בבעל הטורים בראשית (יט' כו'). אך במדרש תנחומא (וירא ח') כתוב ששמה היה 'עידית'.
ילקוט שמעוני כתוב: ועד עכשיו היא עומדת נציב מלח, וכך מבוא' להדיא בגמ' ברכות (נד' ע"א)
תנו רבנן: הרואה מעברות הים, ומעברות הירדן, מעברות נחלי ארנון, אבני אלגביש במורד בית חורון, ואבן שבקש לזרוק עוג מלך הבשן על ישראל, ואבן שישב עליה משה בשעה שעשה יהושע מלחמה בעמלק, ואשתו של לוט, וחומת יריחו שנבלעה במקומה - על כולן צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום. [שואלת הגמ'] בשלמא כולהו [כל המקומות שמוזכרים בברייתא הם] ניסא [ולכן הרואה מקומם נותן הודאה ושבח], אלא אשתו של לוט, פורענותא הוא [אך מה שקרה עם אשת לוט זהו פורענות ומדוע יברך? מתרצת הגמ' שהכוונה ברייתא היא] דאמר ברוך דיין האמת [שהרואה אשתו של לוט מברך 'ברוך וכו' דיין האמת, מפני העונש שהיא קיבלה]. והא הודאה ושבח קתני [מקשה הגמ', הרי בברייתא כתוב, שנותן הודאה ושבח ואשתו של לוט בכלל זה גם. וברכת דיין האמת אינו שבח, אלא צידוק הדין] – תני [הוסף על הברייתא] על לוט ועל אשתו מברכים שתים, על [העונש של] אשתו אומר: ברוך דיין האמת, ועל [ההצלה של] לוט אומר: ברוך זוכר את הצדיקים [ואע"פ שאינו עתה רואה קברו של לוט אלא את אשתו נציב מלח וא"כ מדוע מברך 'ברוך וכו' זוכר הצדיקים'? אלא מתוך שרואה אותה נזכר בנס בעלה. ומה שכתוב 'ועל לוט' הכוונה הוא, בשביל לוט – מ"ב סי' ריח' ס"ק כז', ע"ש בשער הציון אות כג']. דאמר רבי יוחנן אפילו בשעת כעסו של הקדוש ברוך הוא [בשעה ששחת את ערי הככר] זוכר את הצדיקים שנאמר (בראשית יט' כט'):ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה [שאילתות דרב אחאי פרשת וישלח שאילתא כו' – שזכר הקב"ה את אברהם אבינו ובזכותו הציל את קרובו לוט מהפיכת סדום. ובראיית הנציב מלח הזכרים באשת לוט שמתה, וגם את לוט שניצול בעת ההיא].
במס' ברכות שם נתבאר שכל מקום שנעשה בו ניסים לאבותינו הרואה מקומם אומר 'ברוך וכו' שעשה נסים לאבותינו במקום הזה, אך שונה היא הברכה שאותה הזכרנו עתה 'ברוך וכו' זוכר הצדיקים שמברכים על מקום הנציב מלח, מפני שלוט היה רשע ולא היה ראוי לזכות לנס וניצול בזכות אברהם, ואפילו בשעת כעסו של הקב"ה הוא זוכר את הצדיקים ומרחם על הרשעים בעבורם, כך ביאר המהרש"א. (עי' בבית יוסף סי' ריח').
והקשה בשער הציון (שם אות כב'), בשו"ע לקמן (סי' רכה' סע' יט') מבוא' שברכת 'דיין האמת' מברכים דוקא כשמצטער על הענין, ולכך לא מברכים על גוי ברכה זו ע"ש. והרי אשת לוט לא הייתה ישראלית, א"כ מדוע מברכים עליה 'דיין האמת'? ותי' שאולי אנו מצטערין על שלא הועיל הזכות של אברהם אבינו להצילה, שזה מורה על תוקף הדין.
הגמ' במס' נדה (סט' ע"ב) מביאה ברייתא המספרת שאנשי אלכסדנריא שאלו את רבי יהושע בן חיננא שנים עשר דברים ושלושה שאלות מתוכם היו של שטות ואחת מהם היא – אשתו של לוט שנהפכה לנציב מלח האם מטמאה כמת? במהרש"א ביאר ששאלתם הייתה, שהם חשבו שאפי' שהיא הישתנתה ונהייתה נציב מלח, החומר הראשון שהוא בשר עדיין קיים ותטמא. ענה להם רבי יהושע, מת מטמא ואין נציב מלח מטמא. וביאר במהרש"א את תשובת רבי יהושע, שמה שהקב"ה משנה במעשה בראשית בשינוי הטבעיים הוא שינוי גמור כאילו היא בריאה חדשה ואין כאן חומר ראשון שיטמא כלל.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות