אלפא ביתא מ״ו - ספר אור זרוע

תוכן עניינים

א׳ צ"ץ צדיק כפיף צריק פשוט שאינו דומה צדיק גמור לצדיק שאינו גמור כההיא דפ"ק דברכות דא"ר יוחנן [וכו'] מפני מה יש צדיק וטוב לו יש צדיק ורע לו אמר לו צדיק וטוב לו צדיק גמור צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור. ואמר רב הונא מ"ר למה תביט בוגדים תחריש כבלע רשע צדיק ממנו צדיק ממנו בולע צדיק גמור אינו בולע שהמקיים את התורה ונוהג איסור באיסור והיתר בהיתר אע"פ שהי' לו מן הדין לפרוש עצמו מן הדבר אפ"ה נקרא צדיק כההיא דפ' אלו מגלחין גבי ההוא צורבא מרבנן דעבד כר' אלעאי דאמר ילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה מה שלבו חפץ דעיילוהו למערתא דחסידי ולא קבלוהו עיילוהו למערתא דדיינא וקבלוהו ופי' ר' שלמה זצ"ל דייני ראשי ב"ד וחסידי מעיילו מנייהו וראשי ב"ד צדיקי נינהו ואפ"ה קבלוהו אלמא דצדיק הוה אבל לא צדיק גמור וכתיב וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן נוגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חופה ואמרי' בפ' המוכר את הספינה מאי על כל כבוד חופה מלמד שכא"וא עושה לו הקב"ה חופה לפי כבודו. עשן בחופה למה א"ר חנינא מלמד שכל מי שעיניו צרות בת"ח בעוה"ז מתמלאו' עיניו עשן [לעוה"ב] ואש בחופה למה א"ר חנינא מלמד שכ"א נכוה מחופתו של חבירו אוי לה לאותה בושה אוי לאותה כלימה. כיוצא בדבר אתה אומר ונתת מהודך עליו מהודך ולא כל הודך זקנים שבאותו הדור אמרו פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה. צדיק גמור היינו שעובד להקב"ה מאהבה כדתניא בספרי ואהבת את ה' אלהיך עשה מאהבה ההפרש בין העושה מאהבה לעושה מיראה העושה מאהבה שכרו כפול לפי שנא' את ה' אלהיך תירא יש לך אדם מתיירא מחבירו מניחו והולך לו אבל העושה מאהבה אינו כן שאין לך אהבה במקום יראה ויראה במקום אהבה אלא במדת המקום בלבד. ותו תניא בספרי לאהבה את ה' אלהיך שמא תאמר אהי' למד תורה בשביל שאקרא רבי בשביל שאקבל שכר לעוה"ב בשביל שאשב בישיבה בשביל שאאריך ימים ת"ל לאהבה כל מה שתעשו לא תעשו אלא מאהבה ר"א ב"צ אומר עשה דברים לשם פועלם ודבר בהם לשם שמים ואל תעשם עטרה להתגדל בהם: ירושלמי (פ"ק) דברכות ופ"ה דסוטה עשה מאהבה אם באת לשנוא דע שאתה אוהב ואין אוהב שונא כדתנא דבי אליהו שכר מאהבה ב' חלקים והיראה חלק אחד. בברייתא דרבי פנחס איזוהי אהבה יש צדיקים שעובדים להקב"ה ונותנין כבוד ויקר למלכותו מפני שהוא לבדו קדם את הכל ומלא את העליונים ואת התחתונים ובטובו הרב ברא כל העולם במאמר ולא בעמל והוא אלוה גבור וחכם וסובל את הכל ומכלכל את בריותיו ויודע רזי עולם ומטיב לרעים ולטובים ומאריך לרשעים לבעבור ישובו ויחיו. פי' מורי ר' שמחה זצ"ל מתוך שאדם נותן אל לבו שאין כל העולם כדאי לכבדו הנפש מלאה מאהבת מלך הכבוד ובוערת בלבו כאש להבה ונקשרת בעבותות אהבה מתוך שנותן לב לשמותיו ושבחותיו של מי שאמר והי' העולם שאפי' אוה"ע מתוך שבחותיו נכנסת אהבתו בלבם כדתניא במכילתא ר' עקיבה אומר אדבר לשמותיו ושבחותיו של מי שאמר והי' העולם בפני כל אוה"ע שהרי אוה"ע שואלים את ישראל מה דודך מדוד שכך אתם מתים עליו וכן אתם נהרגים עליו שנא' ע"כ עלמות אהבוך אהבנוך עד מות וכתי' כי עליך הורגנו כל היום הרי אתם נאים הרי אתם גבורים בואו והתערבו עמנו ישראל אומרים להם מכירים אתם אותו נאמר לכם מקצת שבחו דודי צח ואדום וגו' וכיון ששומעין אוה"ע שבחו של מי שאמר והי' העולם אומרים לישראל נלכה עמכם שנא' אנה הלך דודך ונבקשנו עמך ישראל אומ' לאו"ה אין לכם חלק בו אני לדודי ודודי לי. בברייתא דר' פנחס טכס הבקשה יש עובדים להקב"ה ומפילים תחנות ובקשות לפניו ושואלים ממנו כל מדה ומדה בשביל הנאת עצמן כגון חכמה ודעה ובינה אורך ימים ורפואה אשה משכלת ובנים ישרי לב והצלחה ועושר ונכסים וכל שהוא קנין טוב על כיוצא באלו אמרו חכמים מתוך שלא לשמה בא לשמה עשי' לשמה זוכר יחודו וחוקר קדושתו ורוב טובו שהוא אדון כל ועובד בשמחה ובטוב לב ונותן הוראה שזכה לעבוד למלך הכבוד. נבזה וחדל אישים יעבוד למלך הכבוד גדול ומהולל מאוד אפי' אם הי' מלך הדיוט בשר ודם רימה ותולעה ומשמח בו ובעבודתו הי' שמח בלבו עאכ"ו שיהיה חביב בעיניו ויצהל בלבו כשעובד את בוראי חי וקיים רם ונשא כדכתי' עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה. בברייתא דר' פנחס יקרה היא האהבה מן הבקשה והבקשה מן היראה טכס היראה יש עובדין להקב"ה באימה גדולה ובפחד מרובה ומתפללים להנצל מן הקללות הכתובות על המועלים ועל העוברים פקודיו של מקום בין בעוה"ז בין בעוה"ב בעוה"ז מן החולאים ומן המכות ומן המכאובות ושלא יצטרכו לבריות ושלא ימשלו בם זדים ושלא יראו מיתה או דבר רע בבניהם ובבנותיהם ובעוה"ב להנצל מן הפורענות ומן השחיתות ומן יקידות אש של גיהנם העתידה ללהט את הרשעים ליום הדין הגדול זו היא היראה. במדרש קהלת והאלהים עשה שייראו מלפניו אמ' ר' אחא חביבה היא היראה שהעליונים והתחתונים תלוים בה: בירושלמי דברכות עשה מיראה שאם באת לבעט דע שאתה ירא ואין ירא מבעט. בפרק בנות כותים רב פפא איקלע לתאוך אמר איכא צורבא מרבנן הכא איזיל אקבל אפי' אמר' לי' ההוא סבתא איכא הכא צורבא מרבנן ורב זוטרא בר שמואל שמי' ותנא מתנית' יהא רעוא דתהוי כוותי'. אמר מדקא מברכא לי בגויה ש"מ האי צורבא מרבנן ירא שמים הוא ופי' מורי רבי' שמחה זצ"ל דמאי אשמעי' תלמודא התם אי רב זוטרא הוה ירא שמים אי לאו אלא ש"מ דליכא ברכה חשובה מיראת שמים. בפרק ב"מ אמר רשב"ל מ"ד והי' אמונת עתך חוסן ישועת חכמת ודעת יראת ה' היא אוצרו אמונת זה סדר זרעים עתך זה סדר מועד חוסן זה סדר נשים ישועת זה סדר נזיקין חכמת זה סדר קדשים ודעת זה סדר טהרות ואפי' הכי יראת ה' היא אוצרו אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו כלום נשאת ונתת באמונ' קבעת עתים לתורה עסקת בפרי' ורבי' פלפלת בחכמה צפית לישועה הבנת דבר מתוך דבר ואפי' הכי אי איכא יראת ה' אין ואי לא לא משל לאדם שאמר לשלוחו לך והעלה לי כור חטין לעליה הלך והעלה לו אמר לו ערבת לי בהם קב חומטין אמר לו לא אמר לו מוטב שלא העלית דתנא דבי ר' ישמעאל מערב אדם קב חומטין בתבואה ואינו חושש ואמר רבה בר רב הונא כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגיזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצוניות לא מסרו לו בהי עייל. מכריז ד' ינאי חבל על דלית לי' דרתא ותרעא לדרתא עביד. אמר רב יהודה לא ברא הקב"ה את עולמו אלא כדי שייראו מלפניו ר' סימון ור' אלעזר בר' שמעון הוו יתבי חליף ואזל ר' יעקב בר אבא אמר חד לחברי' ניקום מקמיה דגבר דחיל חטאין הוא א"ל אידך ניקום מקמי' דגבר בר אוריין הוא. א"ל אנא אמינא לך דגבר דחיל חטאין הוא ואת אמרת לי דגבר בר אוריין הוא תסתיים דר' אלעזר בר' שמעון הוא דאמר דגבר דחיל חטאין הוא דאמר ר' יוחנן משום ר' אלעזר בר' שמעון אין לו להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד שנאמר ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה תסתיים. בפ' תפלת השחר כשחלה ר' יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו וכו' עד אמרו לו רבינו ברכנו אמר להם יהי רצון שתהי' מורא שמים עליכם כמורא בשר ורם א"ל תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם ולוואי תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם. כפ' אין עומדין א"ר חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנא' ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה ופרכי' אטו יראה מילתא זוטרתא היא והאמר (ר' יוחנן א"ר אלעזר בר"ש) [ר' חנינא בשם רשב"י] אין לו להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים שנא' יראת ה' היא אוצרו אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא דא"ר חנינא משל לאדם שמבקשי' ממנו כלי גדול ויש לו דומה עליו ככלי קטן קטן ואין לו דומה עליו ככלי גדול. בפ' הזהב ר' יהורה אומר אף לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים שהרי הדבר מסור ללב וכל דבר המסור ללב נאמ' בו ויראת מאלהיך אמר ר' יוחנן משום רשב"י גדול אונאת דברים מאונאת ממון שזה נאמר בו ויראת מאלהיך וזה לא נאמר בו ויראת מאלהיך. בפ"ק דתמור' את ה' אלהיך תירא אזהרה למוציא ש"ש לבטלה. שלהי פ"ק דע"ז ת"ר ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה. מיכן אר"פ בן יאיר [תורה מביאה לידי זהירות] זהירות מביאה לירי זריזות [פירש ר"ש] שנא' ונשמרת מבל דבר רע וסמיך לי' כי יהי' בך איש אשר לא יהי' טהור מקרה לילה וקא מזהיר לי' להשמר שלא יבוא לידי כך. תורה. ע"י שעוסק בה ועוד שרואה ומבין אזהרות שבה ונזהר ונשמר. מביאתו לידי זריזות. שזריז ונשמר קודם לכן שלא תבוא עבירה לידו כי הכא דאינו מהרהר לבוא לידי טומאה. זהירות כשהעבירה באה לידו זהיר להשמר שלא יכשל והכי אמרי' בפ' כל הבשר מאי לאו דזהיר ולא נגע לא דזריז קדם ומשי ידי' מעיקרא הילכך זהירות מביאה לידי זריזות. (זהירות) [זריזות] מביאתו לידי נקיות. שיהי' נקי באין חטא. נקיות מביאה לידי פרישות שהוא פורש עצמו מדבר המותר להחמיר. פרישו' מביאה לידי טהרה שיהי' צח ומלובן ועדיף מנקי. טהרה מביאה לידי חסידו' וחסידות מביאה לידי ענוה וענוה מביאה לידי קדושה קדושה מביאה לידי יראת חטא יראת חטא מביאה לידי רוח הקודש. להשרות עליו שכינה. רוה"ק מביאה לידי תחה"מ. חסידות גדולה מכולן שנא' אז דברת בחזון לחסידיך ליראיך ולענויך לא נאמר אלא לחסידך. ופליגא דרבי יהושע בן לוי דאמר ענוה גדולה מכולן שנא' רוח ה' עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים לבשר חסידים לא נא' אלא לבשר ענוים הא למדת שענוה גדולה מחסידות ומכולן. תניא בפ' בן עזאי ג' דברים שקולים זה בזה חכמה יראה ענוה והקשה מורי רבי' יהודה בר' יצחק זצ"ל דדריש בירושלמי מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסולייתה אלמא ענוה עדיפא והשיב לו רבי' יצחק בר' שמואל זצ"ל דשקולים לאו דוקא אלא כלומ' שאינם שוות כלום זו בלא זו שחכמה בלא יראה וענוה אינם כלום וכן יראה בלא חכמה וענוה וכן ענוה בלא חכמה ויראה ובפ' יש בערכין בעי מני' ר' יהודה ברי' דר"ש בן פזי תוכחה לשמה וענוה שלא לשמה הי מנייהו עדיפא א"ל לא מודית דענוה לשמה עדיפא דאמר מר ענוה גדולה מכולן שלא לשמה נמי עדיפא דאר"י אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה דסבר בר' יהושע בן לוי וכן נראה בעיני אני המחבר יצחק ב"ר משה נב"ה דהכי הלכתא דענוה עדיפא מכולהו דכתי' והאיש משה עניו מאד והא משה רבינו כולהו איתנהו ביה ולא משבח לו קרא אלא בענוה ש"מ דענוה עדיפא מכולהו. היכי דמי תוכחה לשמה וענוה שלא לשמה כי הא דרב הונא וחייא בר רב הוו יתבו קמי' דשמואל א"ל חייא ב"ר לשמואל חזי מר דקא מצער לי רב הונא קביל עלי' דתו לא מצער לי' בתר דנפק א"ל הכי קא עביד והכי קא עביד א"ל אמאי לא אמרת לו באפי' א"ל חס לי דליכסוף זרעא דרב על ידי. ובמס' שקלים בפ' בשלשה פרקים כך הי' ר' פנחס בן יאיר אומר זריזות מביאה לידי נקיות נקיות מביאה לידי טהרה טהרה מביאה לידי קדושה קדושה מביאה לידי ענוה ענוה מביאה לידי יראת חטא יראת חטא מביאה לידי חסידות וחסידו' מביאה לידי רוה"ק רוה"ק מביאה לידי תחה"מ תחה"מ מביאה לידי אליהו ז"ל. קדושה מביאה לידי ענוה דכתי' מרום וקדוש אשכון את דכא ושפל רוח ענוה מביאה לידי יראת חטא דכתי' עקב ענוה יראת ה' יראת חטא מביאה לידי חסידות שנא' וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו. חסידות מביאה לידי רוה"ק דכתיב אז דברת בחזון לחסידך. רוה"ק מביאה לידי תחה"מ תחה"מ מביאה לידי אליהו ז"ל אז תבין יראת ה' ודעת אלקים תמצא. בסוף תוספתא דהוריות בית ישראל ברכו את ה' בית אהרן ברכו את ה' בית הלוי ברכו את ה' יראי ה' ברכו את ה' מכאן ישראל מברכין אחת בית אהרן מברכין שתים בית הלוי מברכין שלש יראי ה' מברכין ארבעה:

לעילוי נשמת רבי יצחק בן רבי משה

אור זרוע, ז'יטומיר תרכ"ב
דיגיטציה: ספריא
דילוג לתוכן