אהבת אדם אנוכי

תוכן עניינים

--------

ג. חיוב ואהבת לרעך כמוך הוא גם לאהוב אדם שאינו אוהב את בני האדם לפי רוע מדותיו. וכן לגבי חסד, אף כשברור שהאדם הנזקק לחסד אין דרכו לעזור ולסייע לאחרים לפי רוע מדותיו, מכל מקום מחוייבים לסייעו ולעוזרו, כפי כל גדרי וחיובי ואהבת לרעך כמוך. ויתר על כן אף אם פגע בו, ביישו או ציערו, מצוה לאוהבו, וקל וחומר אם רק לא הטיב עמו, אף שהיה יכולת בידו, אסור לשונאו ומצוה לאוהבו. ואם מבקשים ממנו סיוע בצורה לא יפה ופוגעת, עיין בביאורים.

{(((אהבת אנוכי ושאינו אוהב אחרים)))

ג. א. כמבואר להלן (סימן ב סעיף ח) שיש חיוב ואהבת לבעל מדות רעות, או למי שנוהג שלא כהוגן, עיין שם באורך (אותיות א-כ) וסיכום הדברים שם (אות כ). ורק אם עבר על עבירה

המפורסמת בכל ישראל במזיד, שרי לשונאו, ועיין שם בפרטים הרבים. או אם יצא מכלל אחיך ומכלל עמיתך, אין חיוב אהבה בו. אך בלאו הכי שפיר חייב לאוהבו. ועוד אתי בק"ו מדברי ספר מעלות המדות (מעלה ב ד"ה ושמא) דכתב, שאף מי שסרח עליו מחוייב לאוהבו. ו"כמוך", היינו כשם שאם סרחת על חברך תרצה שימחל לך על עלבונו, כך אם סרח עליך, תמחל לו על עלבונך. יכול אפילו אינו נוהג כשורה, ת"ל כמוך, לא אמרתי אלא בזמן שהוא נוהג כשורה. ומאי דמסיים דאינו נוהג כשורה היינו כדממשיך (בד"ה ושמא יאמר אדם הרני) וכותב, שמצוה לשנאת את הרשעים ולהתקוטט עמהן בשעה שרואה אותן שאין נוהגין כשורה, כענין שנאמר, הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט. ושמא לכך כיון במעלות המדות (סוף מעלה ה) בשם חכם אחד ו"זל, עשה חסד עם מי שראוי לו, ועם מי שאינו ראוי לו. כי אם יהיה ראוי לו, תשימנו במקומו [תשים את החסד במקום הראוי לו, דהיינו אצל אדם זה]. ואם הוא לא יהיה ראוי לו, אתה ראוי לו, כי הבורא צוך לעשות הטוב והחסד. עכ"ל. וכן מבואר במאירי יומא (דף עה ע"א) לעולם לא תהא שנאת אדם מונעתו מלהטיב לחבירו בכל מה שאפשר לו להיטיב, והוא שנאמר לא תשנא את אחיך בלבבך. וילמד אדם מדעת קונו, ודרך צחות אמרו בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם, אדם מקניט את חבירו יורד עמו עד לחייו, מדתו של הקב"ה, קלל את הנחש, עלה לגג [הנחש] מזונותיו עמו, יורד לקרקע מזונותיו. עמו קלל את העבד, אוכל מה שרבו אוכל, ושותה מה שרבו שותה. קלל את האשה, הכל רצין אחריה. קלל את האדמה, הכל נזונין ממנה. עכ"ל. וכן כתב הארחות צדיקים (ריש שער השנאה) ויש שונא את חבירו עבור שאינו גומל לו חסד, או שאינו נותן לו מתנה כפי חפצו, או שאינו מלוה לו בשעת דחקו, ראוי לאדם להתרחק מכל זה ומכיוצא בו. עכ"ל. וכיוצ"ב כתב המספיק לעובדי ה' (ריש שער הנדיבות) ו"זל, הנדיבות היא ביטוי להענקת רוב טובה, למי שאין לו תביעה וחיוב. כי לתת לפועל את שכרו, ולפרוע לבעל חוב את חובו, אין זו נדיבות, אלא צדק ויושר. ואילו צדקה לעניים והכנסת אורחים ומתנות וכדו', הרי הם בגדר נדיבות. הנדיבות היא מין המדות התרומיות, וממטרות התורה, ומן התכונות המיוחסות לו יתעלה, כי הוא יתעלה הגדיר בתכונותיו את מה שרואים בנדיבותו וטובו, דהיינו חנון ורב חסד, ובריאת עולמו היא עצמה מעשה חסד ונדבה, כמו שנאמר (תהלים פ"ט,ג) אמרתי עולם חסד יבנה. עכ"ל. ובספר מטה משה (מעלת גמ"ח דף צח ע"א) כתב, ועוד אמר, וידוע שג"ח הטוב כולל ב' ענינים, הא' מהם לגמול הטוב למי שאין לו חק עליו כלל. והב' להטיב למי שהוא ראוי לטובה, יותר ממה שהוא ראוי וכו' ע"ש. וכ"כ הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל בספרו זכרון הדסה (עמ' קסו) שיאהב כל אדם במידה שוה, אותו שמציק לו כל הזמן, כמו אותו שמראה לו פנים שוחקות תמיד וכו' ע"ש. ועוד ראיה לדבר מחיוב תורה דלא תיקום ולא תיטור [וע' בדיניו ופרטיו בשו"ת בנימין זאב (סי' רמ), ובחקרי לב (יו"ד ח"ב סי' פ), ובחפץ חיים (פתיחה לאוין אותיות ח,ט), ובאהבת חסד (פתיחה אות ב, ופ"ד סעיפים ד,ה, ובח"ב פי"ב ס"ג), ובשו"ת מהרש"ג (ח"ב סי' נג), ובשו"ת תשובות והנהגות (סי' תתלב), ובספר שלם הקרוי לא תיקום בהוצאת מכון תורת האדם לאדם, ובספר לרעך כמוך (חלק לא תיקום ולא תיטור), ובספר משפטי השלום (פרק ג).] אף שמצד החשבון משיב לו כמעשהו. וחזינן כי לא יחפוץ הבורא במידה זו, אלא יעשה את חיובו שלו. וע"ע להלן (סימן ג סעיף ו בהערה). וכ"כ בספר משפטי השלום (פרק יג סעיף ט).

ועתה ראיתי בספר בין אדם לחבירו (חלק לא תשנא עמ' 152) שעמדו בדומה האם מותר לשנא את שונאיו, ושבשו"ת חלק לוי (סימן סה) התיר. ודחו את דבריו מדברי תוס' פסחים (דף קיג ע"ב) ומשנת ר"א (פרשה ד עמ' יח) ומדברי הריטב"א (ישנים ב"מ דף לב ע"ב). ושכן נקט הגר"ח קנייבסקי בספריו השם ארחותיו (על ספר ארחות חיים להרא"ש אותיות ז,ח) ועוד לו בספרו קרית מלך (על הרמב"ם דעות פ"ו ה"ה) שאסור לשונאו. ושכ"כ בספר מצות הלבבות (חלק אהבת ישראל סעיף כג). [ועע"ש בציערו צערא דגופא אי שרי לשונאו.] ואתי בק"ו לענין נידו"ד, דיש חיוב לאהוב מי שלא הזיקו וציערו, רק שהוא אדם שאינו עוזר לאחרים, ואינו אוהב אחרים, ואינו דואג לשלומם וטובתם. ושוב ראיתי בספר בין אדם לחבירו (חלק לא תשנא עמ' 248) שהביאו את דברי החפץ חיים (כלל י ס"ק ל) שכתב שבחוטא חטאים שבין אדם לחבירו מחוייבים להוכיחו, אבל לענין אהבת רעים ולכל שאר ענינים אשר אנו מצווין לאיש עמיתנו, מחוייבין אנו גם לו. ושב וכ"כ (בכלל ח ס"ק כו) ועע"ש בדבריהם, מפי ספרים.

(((בביישו)))

ב. ומש"כ שאף אם ביישו וציערו חובה לאוהבו, הוא על פי המבואר באורך להלן (סימן ב סעיף ח) שכל עוד אינו חוטא במזיד גמור, ואין עליו שום לימוד זכות, ולא הוכיחו, מחוייב לאוהבו. ובעת מדון ומריבה הן לכל אחד יש מורה היתרא שאין זה איסור לבייש ולצער את בעל דינו, ובפרט שפעמים באמת מותר הדבר בעידן ריתחא, ואין כאן המקום להכנס לפרטים, ומכל מקום כיון שסבור שאינו עושה איסור, וכן שישנם עוד כמה פרטים של לימוד זכות ששייכם כאן, והתבארו להלן (סימן ב סעיף ח ובאות יח), ועוד שלא הוכיחו, ותוכחה היא באופן שיקבל ממנו, עיין להלן התם, וזה לא שייך הכא, ממילא אין שום היתר לשונאו, ונשאר עליו הדין של ואהבת לרעך כמוך.

(((כשמבקש עזרה בצורה מעליבה)))

ג. ומכאן יש לדון כאשר מבקשים ממנו עזרה בצורה לא יפה או מתנשאת, או בצורה מעליבה וכדומה, האם מחוייב בעשיית החסד או לא. ולכאורה לאור האמור לעיל, שפיר מחוייב, ומה לי אם הזקוק לחסד מבקש לא יפה, מ"מ רמיא עליה חיובא דאורייתא דעשיית חסד. ברם באמת יש לבא ולהקל בכה"ג משום היתר של זקן ואינה לפי כבודו, אשר יבואר להלן (סימן ג סעיף ט) וכיון שבצורה זו שמבקשים ממנו לסייע הוא ביזיון בשבילו, שוב יפטר מחיוב עשיית חסד, כשם שזקן ואינה לפי כבודו פטור מלשאת אבידה שאינה לפי כבודו. ואע"פ שיש לחלק בין היתר של זקן ואינה לפי כבודו שנאמר בהשבת אבידה, שהביזיון הוא בגוף עשיית המצוה, שעצם טלטול אבידה כזו ברחוב הוא ביזיון בשבילו, משא"כ כאן שאין הביזיון הוא בגוף עשיית המצוה, דהיינו בסיוע, אלא הבזיון הוא צדדי, ומנא לן לפוטרו. מ"מ שפיר חזינן כהא במסכת שבועות (דף ל ע"ב) שאמרה הגמרא פטור של זקן ואינה לפי כבודו לזקן חכם להעיד בבי"ד קטן ממנו [ולבסוף דחתה הגמרא מטעם שאין ללמוד היתר של זקן ואינה לפי כבודו שנאמר בממון לאיסור.] וחזינן דאע"פ שהביזיון הוא חיצוני לעשית המצוה, היא העדות, שהרי בעצם העדות אין לו ביזיון, רק להעיד לפני בי"ד קטן ממנו, יש לו ביזיון. ומינה יש ללמוד אף לנידו"ד פטור של זקן ואינה לפי כבודו אף שהביזיון הוא צדדי.

ומ"מ צריך את גדרי היתר של זקן ואינה לפי כבודו, שהם דוקא היכא שאף אם היה זקוק הוא לחסד זה היה נמנע וכאשר יבואר ברצות ה' להלן (סימן ג סעיף ט). דהיינו שאם היה הוא זקוק לעזרה זו והיה נמנע מלקבל עזרה זו, בגלל משקל ביזיון כזה שהיה נעשה לו, הרי שפטור, ואם אין הביזיון כה גדול, והיה מעדיף לספוג את הביזיון ובלבד שיסייעו לו, הרי שמחוייב. ואם רגיל אדם זה להיות זקוק לחסד ולבקש לא יפה. ומרגיש שקשה לו לסייעו לו בכהאי גוונא, הרי שהעצה היעוצה היא שירחק מחברתו, כך שלא יזדקק לו, וכדעביד ר' אסי בקידושין (לא ע"ב) שברח מאימו שהקשתה לשאול בכבודה, וכ"פ הרמב"ם (ממרים פ"ו ה"י). }

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט''א
שלחן ערוך המדות - א

הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך - הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א - בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" - התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן