אִם בֵּין כֹּה אִי אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּלֵּם בְּעִנְיָן זֶה, בִּשְׁבִיל מַה לְהִתְאַמֵּץ עַל דִּקְדּוּקִים?

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר נפשי בשאלתי חלק ב - שו''ת אִם בֵּין כֹּה אִי אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּלֵּם בְּעִנְיָן זֶה, בִּשְׁבִיל מַה לְהִתְאַמֵּץ עַל דִּקְדּוּקִים?
תוכן עניינים

--------

מי אמר שמבקשים ממך להשתלם?! מבקשים ממך להשתדל, ודוקא כאן אתה מחפש שלימות, ואם לא - אז כלום?!

ואכן הוא מין יצר מיוחד הכופה לחשיבה מוטעית: או שאתה מושלם לגמרי ואז מה טוב, ואם לאו די לך להיות ''כמו כולם''! וזו טעות חמורה שהרי כל דקדוק וסייג בעניני קדושה בפרט אין ערוך לחשיבותו, ואיזה שקר זה לרדת מ''כמעט שלימות'' למצב של ''כמו כולם''...

ובעצם יסוד חשיבה זו נובעת מגאוה, שהאדם חפץ להיות חריג בשלמותו ואם לאו אין שוה לו להתאמץ אלא להשאר במצב הסטנדרטי, ולכן יש לעקור חשיבה זו משורשה ולהעריך כל סייג וכל פרישות וכל עמידה בנסיון קשה או קל.

זאת ועוד,

מי אמר שבכך שבלתי נמנע מלהכשל שלא מרצון בשמחות ובפגישות משפחתיות הכרחיות או ביציאות וסידורים דחופים, זה מהווה חוסר בשלימות? הלא אם זה לא לרצונך ולא ניחא לך בזה, אזי אדרבא - כיון שזה בעל כרחך, נחשב הדבר ל''לא אפשר ולא מכוין'', ואז לא די שאינך נענש על זה, אלא גם הנך מקבל שכר מצות ''ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם'' על זה. וכמו שמובא בספר ''דרך פקודיך'', והביא זאת באריכות בספר ''שומר אמונים'', שאדם שנזדמנה לו אשה לאונסו, כגון בקרן זוית או שמבלי משים לב הרים רגע את עיניו ונתקל במראה אסור, ותיכף מוריד את עיניו וגובר על יצרו - לא די שאינו נענש על כך, אלא גם מקבל על כך שכר. שהרי מתי אדם מקבל שכר על מצות לא תעשה? רק כשמזדמן דבר איסור לפניו ופורש ממנו. וזה דוקא במקרה כזה שנתקל באיסור ופרש ממנו, אז בפועל מקיים מצות לא תעשה, כי אם לא במקרה כזה, אז מתי? כשהוא ישן?!

לכן אין להצטער מכשלונות הבלתי נמנעים ממקרים מסויימים שלא לרצון ומתוך הכרח, כי גם בזה עלול להלפת היצר לאדם להחליש דעתו בטענה: בין כה וכה אינך יכול להפטר ממראות אסורות, אם כן, מה נפקא מינה יותר או פחות. וזו טעות!

ראשית, אין לתאר כמה חושׂכת ראיה אחת של איסור, שחיקה מרוחניות הנפש, וכמה ערך יש לאדם על התגברות אחת בלבד, שכבר זה נחשב למעלה גדולה.

ועוד, אין להשוות ראיה במזיד לראיה בשוגג או בעל כרחך שלא לרצונך, וודאי הוא, שמאחר שאין הקב''ה בא בטרוניא עם בריותיו ומתחשב הוא עם הנסיבות שגרמו לחטא, חלילה לו להרוג צדיק עם רשע, השופט כל הארץ לא יעשה משפט? ואם כן, הרואה בשוגג - אף שהיתה כאן ראיה אסורה - הפגם הנגרם בנפש של האדם הוא הרבה פחות מהנגרם במזיד.

ועוד, שֶׁבִּרְאִיּוֹת במזיד מאבד הנך את הסייעתא דשמיא, וצריך לך לחזור למעמדך הקודם טירחה מרובה, ואילו בִּרְאִיּוֹת שבעל כרחך, לא אבדת את הסייעתא דשמיא, ובקלות תשוב למעמדך הראשון.

ויותר מזה,

כאן - ודוקא כאן - אתה יכול להפגין את יראתך ומוסרך שאגרת לך בעודך קודם הנסיון. שהרי בעודך בבית המדרש מהו כח הנסיון? כמעט ולא כלום. אם כן, מתי תיבּחן האם אכן מיישם אתה את יראתך אם לא בשעת נסיון? לכן, כמובן, להביא עצמך לנסיון זוהי פשיעה גמורה, אולם אם כבר נזדמן לך נסיון, תשמח שהנה הגיעה השעה שבה אתה יכול להוכיח כביכול להקב''ה את יראתו וכבודו מצידך, ולכן זו השעה שבה אתה מיישם את חכמתך, שלא תהא בבחינת ''חכמתו מרובה ממעשיו''.

ועליך להבין: לא מה שאתה מבין שזה שלימות זוהי באמת השלימות. וכאן תראה את פתיון היצר אשר מבאר הוא לך שלימות מה היא - שלא יהא אפילו פספוס אחד. וכאן בא הוא לך בחסידות יתירה באומרו: כל ראיה, אפילו בשוגג, זהו חוסר בשלימות, וכבר איבדת את סכוייך להיות במדרגות הצדיקים, ולכל היותר מהבינונים תיחשב, וכן עוד פטפוטים כאלה.

השלימות היא ההשתדלות בכל היכולת. התוצאות - ובפרט התוצאות הנובעות מהכרח ושוגג - בודאי שאינם מהווים חוסר בשלימות, ועדיין הנך נחשב במחיצת צדיקים גמורים. שבע יפול צדיק וקם. הצדיק, הגם שנפל, לא נופל הוא משמו - צדיק, כיון שקם, וזה אף שנכשל בפיתוי גמור, כל שכן כשהדבר נעשה בעל כרחו שלא לרצונו, שאין כאן שום חסרון בשלימות.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט''א
נפשי בשאלתי חלק א - שו''ת

הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט''א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן