שקל הקדש, שער הענוה

קרן למשכיל ענות רוחו, / אכן לכסיל עזות מצחו.

אם תשמעה דובר חרפות בך אל תתנה לו לב ואל תבט,
פן תשמעה חירוף מאד קשה מהם ותכשל ותלבט.

אל תשב על חרוף נבל, כי כל חרוף טוב ממנו,
ושתיקה ממנו מענה, כי בשתיקה תשכחנו.

שלשה תהיה בוחר לנפשך, ובם תמצא רצון יוצר יצורות,
ענוה להכוף בה כל כסילות, וגם יראה למעט העברות,
וגם דעת מאד כח לפייס בני אדם במיטב מאמרות.

היה אלם מדבר בין אנשים וחרש מאזין את מדבריהם,
ועור יש לך רואות, ותהיה מאד יקר ושר מושל עליהם.

אינו בעל מדה טובה / נמנע מהזיק לשכניו,
אך הסובל את נזקיהם / ובכל עניין מסביר פניו.

גדף אנוש סכל לאיש חכם, / ויחרה מאד לתלמידו,
וישאלה עת החרה אפו / ברשות להרע לו להאבידו,
ויענהו, אין אנוש חכם / מרשה לרעת איש והפסדו.

איש רב שכלו עם ענותו אז כל רואיו יאמרו אשריו
כי בשתיהן ימעט חומסיו גם כן ירבה מקהל עוזריו.

ואמר החכם אנשא נשמתי, אשר אין שום עון בשקל ענותי.

חרטה אחרית כל ריב ומדון, ואחרית כל ענוה עוז וקניין.

מי לא יהי מושל בנשמתו, איכה יהיה מושל בזולתו.

אויב בחרף מדברי שבח, לאהבה הנח ליום מחר,
ודבר חרפות כן ליום שכח, אוהב ביום איבה לך תסחר.

הכן שפל ברך כפוף קומה השמרה אל תהי עצל,
הכף לאבן יזרקו מיד, אז תחטיאנה ותנצל.

סובל צער יצערנו, דוחה צער רב ממנו.

כנמר חרופין אל תקום, הניח לשלום מקום.

שררה אל תהי שואל בעירך, ואל תבזה לעלמים צעירך.

אנוש אם יהודך בדברי שקרים, טרח עד היות כל דבריו ישרים.
אל תבטחה אל איש ידבר בך טובות אשר לא תעשה אותם.
אז אם יהודך בני אדם הוד אין בך, סור מישיבתם.

היה דכא שפל רוח ואם גדל כבודיך,
ואל תדאג עלי ממון אשר לא בא בידך.

אנוש עינו רואה לכל אדם יתרון עלי נפשו על כן יתכן עותו.
בעת יראה עשיר בממון ממנה, יחשב כי הוא רב ורבה צדקתו,
ואם יראה עני, יחשב כי הוא דך ושפל, ולעוניו ימעט עוותו,
ואם יראה זקן שבע ימים, יאמר באמנם עבד אל באורך חיותו,
ואם יראה צעיר לימים, יחשב כי פשעיו הם קלים וקלה אשמתו,
ואם יראה מוסיף בחכמתו, עליו יחשב כי הוא זך וחף לתבונתו,
ואם יראה פתי, יחשב כי נדון יהי על חטאתו בשקל שגגתו.

לדרך הענוה אטה / ובה יתבוננה לבי,
בשער זה חרוזיה / ומספרם ספר ל ב י.