שפת אמת, דברים, שופטים ד׳

תרל"ד

שופטים כו' בכל שעריך. פי' מו"ז ז"ל כי הם שיעורין דליבא. שידע האדם שכל השערים הנפתחין בלבו. הם אשר ה"א נותן כו' ע"ש. וי"ל עוד באופן הנ"ל. כי השערים בלב הם התפעלות הרוח ונפש שבלב. כי בכל פעולה והרגשה נק' שער שנפתח בלב האדם. ויש מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא והם הכחות ומחשבות מיצ"ט ויצה"ר. וצריכין שופט שיהי' האדם שופט כל תנועה ופתיחת הלב אם לטוב הוא. ושערים אלו בלב באין מנ' שערי בינה [כמ"ש ובה הלב מבין] וכשמבטל אדם עצמו להשורש והוא שער הנ' ושם נמצא הבירור בין טוב לרע שהעירוב בא אחר התפשטות בלב האדם. וז"ש אשר ה"א נותן. שעי"ז יוכל לשפוט צדק באותן השערים. וכ' פותח שער לדופקי בתשובה כי כל השערים אלו בלב הם דופקים לשוב למקורם והיא בחי' תשובה כנ"ל. וכתי' כי יפלא ממך כו'. שכשאין האדם יודע להכריע דברי ריבות בשעריך כנ"ל. העצה וקמת ועלית כו'. פי' שיבטל עצמו לעשות רק רצון עליון אשר יבחר ה' ומבטיח הפ' ובאת אל הכהנים הלוים פי' בחסד עליון יוכל האדם להתדבק בחי החיים ע"י הביטול וזה הכהנים הלוים. וכשנתדבק בשורשו נמשך חיות חדש ויוכל לברר האמת והצדק. וכתי' לא תכיר פנים פירש"י אפי' בשעת הטענות שלא יהי' רך לזה וקשה לזה. פי' כמ"ש חז"ל עשה רצונו כרצונך לקבל טענות היצ"ט כמו של היצה"ר. וכשאין לו נגיעה יכיר האמת והצדק:

לא תטה משפט. ואין מובן כי איך האדם מטה המשפט במה שהוא מטה עצמו מן המשפט. רק דכתי' חקיו ומשפטיו לישראל. לכן צריך כ"א לידע כי מעשיו נוגעים לגוף המשפט באמת. וז"ש במד' דע שאתה מזעזע א' מרגלי העולם כו' על הדין כו':

כי תצא כו' סוס ורכב ע"ר ממך כו'. פי' ז"ל על מלחמת היצר. ובאוה"ח כ' ממך שכל הכחות של הסט"א הוא מהאדם עצמו כו'. אעפ"כ ה"א עמך המעלך כו'. כי יצ"מ הי' הכנה לכל הגליות בכלל ופרט. ונמשך גאולה זו בכל עת עד לעתיד דכתיב לא יאמר עוד כו'. ולכן מזכירין בכל יום יצ"מ כי כפי הזכירה יכולין לעורר בחי' הגאולה. והירא מעבירות שבידו פטרתו תורה. נמצא שכל שיש לאדם מלחמה מכלל כי יש לו כח להלחם. וכתי' אם תקום כו' מלחמה בזאת אני בוטח. שע"י המלחמה עצמו רואה שיש לו במה לבטוח כנ"ל: