שפת אמת, דברים, ראש השנה י״ב

תרמ"ג

מר"ה

איתא במשנה שופר של ר"ה של יעל פשוט. ובגמ' א"ר לוי מצוה של ר"ה ויוה"כ בכפופין וכתבו הפוס' דלמצוה בלבד הוא. ויש לבאר הענין כי מצות השופר שהקב"ה וב"ש רוצה שבני ישראל יעוררו מדת הרחמים בעולם כמ"ש ראה שאין העולם מתקיים ושיתף עמו מדה"ר. וזה מתקיים בכל שנה בתחלה הוא בדין ומצות שופר הוא השתתפות מדה"ר שאז הקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים. ובנ"י באמת יכולין גם במשפט לזכות בדין כי כמו שאין בכח בו"ד להגיד גדולתו של הקב"ה כן אין בכח בו"ד להגיד זכותן של בנ"י המקדשין שמו ית' בעולם בגלוי ובסתר. אכן המצוה בכפופין כדי שיזכו כל העולם ע"י התעוררות הרחמים שבנ"י מתעוררין וכופפין עצמם ומבקשין לעורר מדה"ר בעולם. והבן. וז"ש תקעו כו' בכסה ליום חגינו כי צריכין בר"ה לכסות מדריגות בנ"י ולהתערב בתוך כל הברואים לבקש רחמים. והאמת כי עי"ז מקבלין בנ"י כל השפע גם השייך להאומות ע"י שכולם ניצולו בשביל בנ"י. והענין הוא דאיתא מאי טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד כו'. ופרשנו בכמה מקומות כי הנהגת בנ"י הוא למעלה מהטבע בהנהגת שמו הגדול בבחי' הנסים ונפלאות וזה ניסן שנה שיש עמה חדשים שדבוק בהשורש וההתחדשות. ותשרי הוא בחי' שנה שאין עמה חדשים. ואיתא בזוה"ק תשרי ישת חושך סתרו. דכ' מראשית השנה וגם דרשו חכמים כל שנה שרשה בתחלתה מתעשרת בסופה דכתיב מרשית חסר. וזהו תשרי. וע"י התקיעות ממשיכין האלף להתדבק באחדות שהוא השורש וההתחדשות ועי"ז מתגלה האור. והשי"ת נתן גם ר"ה ויו"כ תוך המועדות הוא כמו שפתח התורה בבראשית משום כח מעשיו הגיד כו'. פי' כח מעשיו הוא מעשה בראשית. ועיקרו יצירת אדה"ר שבוודאי בכל ר"ה ניתקן קצת חטא האדם. והנה מעלת האבות גבוה מזה אך כדי לזכות בני ישראל מסר להם גם בחי' אלו. והכל במדה עפ"י מ"ש במ"א בענין העקידה כי לשחוט הבן אין כל כך דבר גדול בעבור ציווי השי"ת. רק שאאע"ה הבין וראה כל כחן של ישראל שעתיד לצאת מיצחק וכ"ז מסר בעבור לקיים רצון השי"ת שעה אחת שלא לעבור על רצונו ית'. ולכן שילם לו הקב"ה מדה במדה ולא חשכת את בנך כו' וירש זרעך את שער אויביו שכל השערים השייכים לכל האומות הכל נמסר לבנ"י ע"י שמסר כל כוחן של ישראל בעבור רצונו ית' כנ"ל. כי בוודאי אין השי"ת משליט לברי' רק מי שמצא לבבו נאמן לפניו שאין נוגע לו שום דבר וזה הי' הנסיון כנ"ל: יי.