שפת אמת, דברים, ראה ה׳

תרל"ז

במדרש ואל תדברו גבוהות כו'. דכתיב נותן לפניכם היום בו"ק. פי' שבכל עת וזמן יש ב' הדרכים לפני האדם. כמ"ש בספרי משל לזקן שעומד על פרשת דרכים ומזהיר זה הדרך תחילתו קוצים וסופו מישור כו'. נמצא הצדיק ג"כ עומד תמיד באמצעיות ב' הדרכים ימין ושמאל. וז"ש הגדול מחבירו יצרו גדול כו'. ואמרו חכמים לעתיד לבא הקב"ה מביא יצה"ר ושוחטו צדיקים נדמה להם כהר ובוכין איך יכלנו להלחם בו. ורשעים נדמה להם כחוט השערה ובוכין איך לא יכלנו לכבוש חוט שערה כזה. והענין כי לעולם יש רק חוט השערה. והצדיקים שגוברים עליו פוגעין אח"כ בחוט השערה אחרת וכן לעולם עד שמתרבה ונעשה כהר. אבל זה הרשע הנשאר עומד. הרי הוא עומד בחוט השערה אחת. וזה ענין הצדיקים אין להם מנוחה כו'. וז"ש שלא יתגאה האדם בהיותו נתעלה באיזה מדרגה. כי גם שם יש לפניו שני הדרכים כנ"ל. אמנם עי"ז מרויחין הצדיקים הברכה בהיותם מניחין דרך הרע ובוחרים בדרך הטוב. והוא השכר שלעתיד. וכן בש"ק מעין עוה"ב שנק' יום מנוחה. ומנוחה הוא רק אחר היגיעה. וכפי היגיעה בימי המעשה ובעוה"ז. כן המנוחה בש"ק ובעוה"ב. והאמת כי מנוחת הצדיק בשבת היא אות ועדות למנוחתו בעוה"ב. וע"ז הענין אמרו יגעתי ומצאתי. יגעתי בחול ומצאתי בשבת. כי כן יסד המלך שאין השכר בעת המעשה הטובה. אמנם בעבור היגיעה זוכה אח"כ בזמן המנוחה אז תשלומין של היגיעה בזמן המוכן ליגיעה ועבודה בכלל ובפרט:

בפסוק אבד תאבדון כו' ל"ת כן לה' כו'. ויש לפרש דקאי עמ"ש מקודם ואבדתם כו' שמם מן המקום ההוא. אבל סטרא דקדושה נודע כי בכל מקום שיש השראת קדושה נשאר לעולם רשימה. לכן אף שבהמ"ק חרב מ"מ לשכנו תדרשו כמ"ש ציון היא דורש כו' מכלל דבעיא דרישה. עי"ז ובאת שמה. כי ע"י הזכירה שמבקשין בנ"י תמיד בפה ובלב בכל יום תמיד בנין בהמ"ק. עי"ז יתעורר כח הרשימה הנשאר קיים לעולם ויהי' הגאולה עי"ז במהרה בימינו אמן: