שפת אמת, דברים, לסוכות כ״ח

תרס"ג

איתא בזוה"ק דבעי לאחזאה גרמי' דיתיב בצלא דמהמנותא. כי סוכה מלשון הסתכלות דכ' ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלקיך. פרשנו שם כי באמת לעולם השגחת הקב"ה על בנ"י ביחוד. אבל במדבר הי' חיבה יתירה שראו עין בעין השגחת הבורא ית' עליהם. וכתיב וה' הולך לפניהם כו' וה' הוא ובית דינו שזכו במעשיהם לפי שנמשכו אחריו בארץ לא זרועה. ולכן ראו בעין ישועת ה' דמאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכולי באפי'. ומעין זה סוכה זכר למדבר וענני כבוד לפי שזוכין בנ"י בדין בימים הנוראים ניתן להם אח"כ מצות סוכה:

עוד בזוה"ק מאן דאפיק גרמי' מצלא דמהמנותא אתחזי למיהוי עבד לעבדי עבדים דכתיב וישב ממנו שבי ע"ש. דכ' ארור כנען עבד עבדים יהי' כו'. הרי שעיקר הקללה העבד. כי שורש הברכה להיות דבוק בשורשו ואז עושה פירות ותולדות. והוא ענין ברכת השבת ויברך את יום השביעי במה שמתעלה בשבת הכל אל השורש. והעבד היפוך זה דלית בי' מהימנותא ואין לו יחוס ואין הבנים נמשכים אחריו כי כל מעשיו במקרה. ואהרן כ"ג כתיב בי' ותקעתיו יתד במקום נאמן. והוא ראש כל העשרה יוחסין שזה עיקר היחוס כשדבק בשורשו. ולכן זכה אהרן לכל תולדותיו אחריו. והברכות נמסרו בידו לפי שהי' נאמן ודבוק בשורשו העליון. ולכן מאן דאפיק גרמי' מצלא דמהמנותא אתחזי למהוי עבד. ולהיפוך ע"י אמונה נקרא בן חורין:

מצות סוכה אחר יוהכ"פ. דכ' כי אם עונותיכם כו' מבדילין ביניכם לבין אלקיכם. ולכן אחר שנטהרו מעונות ניטל ההבדל. ויש עונות שמבדילין האחדות בין אחד לחבירו ז"ש ביניכם ממש. ויש שמבדילין בין אדם למקום. ובסוכות נעשה הכל אחדות אחד ונפשות בנ"י מתאחדין. זהו רומז הד' מינים שבלולב שנעשין אגודה אחת. והסוכה שמתאחדין נפשות בנ"י לאביהם שבשמים. לכן נקרא חג האסיף:

ואיתא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע לא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם. והנה בר"ה ויוכ"פ אחר המשפט שלמעלה בודאי בנ"י זוכין ליטול חלק האומות. וכמו כן הצדיקים זוכין לחלק חבריהם. אבל הצדיק צריך לבקש להחזיר לכל אחד חלקו כדמצינו במרע"ה שנטל כל הכתרים של בנ"י וחוזר ומחזיר להם בכל ש"ק. ועיין בפי' האר"י ז"ל בתפלה ושים חלקינו עמהם ע"ש. וזה ענין ד' מינים שבלולב שנעשין אגודה אחת שיחזירו בנ"י כל אחד לחבירו חלקו וזהו באגודה אחת. אכן גם להאומות יש ע' פרים להחזיר להם חלקם:

ולקחתם לכם כו' דכ' בפרשת התשובה כל תשא עון וקח טוב. וביוהכ"פ נתקיים תשא עון. ובסוכות קח טוב. פרש"י למדנו דרך הטוב אחר טהרת החטא. ז"ש ולקחתם לכם כמ"ש לקח טוב נתתי לכם. וכ"כ תודיעני אורח חיים כו' ודורש במדרש על הלולב. וזה הרמז ובחג נידונים על המים שהיא התורה לכל א' כפי מה שעשה תשובה ביוהכ"פ:

איתא בזוה"ק פ' אמור ברע"מ בענין ע' פרים דכ' ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. והנה זה נתקיים ביצחק שבא אליו אבימלך ופייסו. דכ' רוצה ה' את יריאיו. וכמו כן אחר ימים הנוראים כל איש ישראל יש עליו יראת ה' במים אלו ולכן נתרצה ה' לבנ"י. ולכן האומות והשרים שלהם משלימין עמהם. גם אויביו לרבות השרים שלמעלה. ובזמן המקדש הי' מתקיים בפועל ממש שהיה שם היראה בשלימות:

בסוכות תקנו הושענות. דשמעתי ממו"ז ז"ל ע"פ צעקה הנערה ואין מושיע. ודרשו חז"ל הא יש מושיע חייב להציל אפילו בנפשו של רודף. וישראל נושע בה' וצריך להושיענו אפילו בנפשו של הרודף ולבטל כל הסט"א. אך כתיב בשדה מצאה כיון שע"י החטא נפרק עול מלכות שמים. כמ"ש חז"ל הרשעים הם ברשות לבם וזה נקרא שדה מקום הפקר כו'. אבל אחר יוהכ"פ שנטהרו נפשות בנ"י צריכין לצעוק אל אדון המושיע. כדמצינו באנשי כנה"ג ויצעקו בקול גדול וזכו להעביר יצרא דע"ז. והנה בהושענא רבה בחי' ערבה. וע"ז כ' פנה אל תפלת הערער דרשו חז"ל דערבה אין בה טעם וריח. א"כ מה שבחן של אותן הדומין לערבה. אך עכ"פ הם נקיים מן החטא רק הם ריקנין מן המצות ונק' תפלת הערער שמוכנים הם עכ"פ לקבל הברכה:

ביום השמיני עצרת תהי' לכם. ונכנסין מן הסוכה אל הבית ונתקיים ילכו מחיל אל חיל דרשו חז"ל היוצאים מביהכנ"ס לביהמ"ד. כי סוכה בחי' תפלה בביהכ"נ. ולכן בזה יש חלק גם לע' אומות כמ"ש ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים. ומביאין גם עליהם ע' פרים. אבל עצרת בחינת התורה וביהמ"ד וזה מיוחד רק לבנ"י. ודומה לחג השבועות שנק' בדברי חז"ל עצרת. וכ' בקדושת לוי הטעם דבכל יו"ט יש מצוה מיוחדת. מצות. סוכה. ובשבועות רק השביתה ממלאכה לכן נק' עצרת ע"ש. והענין דכ' נר מצוה ובחג המצות וסוכות ע"י המצות שנקראים נר זוכין אל האור. אבל שבועות ושמ"ע נגלה עצם אור התורה. ושבועות בחי' יעקב ושמ"ע בחי' משה רע"ה. ושניהם ענין אחד כידוע דמשה מלגאו ויעקב מלבר. לכן ביעקב כתיב תתן אמת ליעקב אעפ"י שעדיין שקרא שליט בעלמא. ומרע"ה הוריד תורת אמת לעולם. לכן בעצרת על פירות האילן. ובשמיני עצרת מוריד הגשם שהוא מחיה שורש האילן להצמיח הפירות: